ביום שישי שעבר נמלאו הגשרים והמחלפים בכל רחבי הארץ בשלטים יוצאי דופן. על כרזות הברזנט הכחולות התנוססו פניו של העבריין אבנר הררי, ולצידן נכתבו באותיות בולטות לעין המילים: "חף מפשע".
חבריו של הררי החליטו שזאת הדרך למחות נגד החלטת בית המשפט, לפני כחודש, להרשיעו בניסיון לרצוח את כדורגלן העבר קובי מוסא, בפרשה שזכתה לכינוי "מטענים למפורסמים". במקביל, הררי זוכה מחמת הספק מהאיומים על הזמרת מרגלית צנעני ומקשירת קשר להנחת מטען צינור על מכוניתה, לכאורה אחרי שסירבה להשמיע שירים שלו בתוכנית הרדיו בהגשתה.
עקב הפרשה, הררי יושב כמעט חמש שנים במעצר עד תום ההליכים בכלא רימונים. הוא נחשב לאחת הדמויות הססגוניות בעולם הפשע הישראלי. נועז, בעל חוש הומור, חובב פרסום וכנראה האסיר שמחזיק בשיא הישראלי בהגשת עתירות נגד שב"ס - החל מבקשה למכור בקנטינה תה ארל גריי ועד לדרישה להפעיל מזגנים בכל התאים בבתי הכלא.
למרות מבנה גופו הרזה והחיוך התמידי שעל שפתיו, רבים בעולם התחתון מתייחסים אליו כאל איום מהלך. הוא, מצידו, מעולם לא עשה חשבון לאף כנופיית פשע, ותמיד הפתיע ביכולתו לפתח יחסים חמים עם רוב ראשי המשפחות, גם כאלו שהסכסוכים ביניהם הובילו למרחץ דמים.
על אף עברו הפלילי העשיר, זאת הפעם הראשונה שבה הררי מורשע בניסיון לרצח - עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנה. קשה לו להשלים עם הכרעת הדין בעניינו, והחלטת השופטים להרשיעו מפיקה ממנו התבטאויות שלא נשמעו ממנו בעבר.
"זה עלבון למעמד שלהם", אומר הררי באמצעות עורכי דינו איתן סבג וצ'רלי סבג (אין קרבה משפחתית). "הם לא פתחו את הראש לאפשרות שאני חף מפשע. נגמר הצדק במדינה. אם הרכב מכובד כזה מרשיע אותי ללא ראיות, אבדנו. השופטים לא העזו לזכות אותי, כי הם חששו מהביקורת של התקשורת. הדבר היחיד שגרם להם להרשיע אותי הוא השם אבנר הררי. שום דבר לא יעצור אותי במאבק על חפותי".
הררי מוכיח במעשיו ובהתבטאויותיו שאין מוסכמה שאותה הוא לא מוכן לשבור. בראש השנה האחרון, למשל, ביקש מאחד מחבריו לשלוח בשמו ברכות חג בהודעות ווטסאפ. אחת המכותבות היתה מרגלית צנעני - שמצידה לא השיבה להודעה.
"עד היום לא יצרתי איתה קשר, למרות שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים", הוא עונה בכתב על סדרת השאלות שהועברו אליו למעצר באמצעות סנגוריו. "בסך הכל כתבתי לה שנה טובה, כמו ששלחתי להרבה אנשים אחרים".
זאת לא חוצפה מצידך? ראש השנה חל ימים ספורים לפני הדיון בהכרעת הדין, ולא היה ידוע אם השופטים ירשיעו אותך גם בעבירות כלפי מרגול.
"למה חוצפה? עשיתי את זה מאהבה. אני לא כועס עליה, אין לי שום דבר נגדה, ושלחתי את אותה הודעה גם לעיתונאים ולשדרני רדיו אחרים, כמו ארי שמאי ובוקי נאה. זה גם לא שיבוש הליכים, כי היא העידה במשפט לפני שנתיים ואמרה שמעולם לא איימתי עליה. אם אני מברך מישהו, אז אני מאיים עליו? אני כן ומכבד, והלב שלי נקי. לא נעלבתי כשהיא לא ענתה. אולי לא ראתה את הברכה, אולי פשוט לא הכירה את המספר שממנו נשלחה".
זה בכל מקרה לא נשמע טוב.
"אני לא רואה את זה ככה. גם באולם בית המשפט לחצתי לה יד, ואחרי העדות שלה אמרתי לה שתהיה בריאה. אולי אחרי שאשתחרר אציע לה לשיר איתי דואט. זה יהיה קטלני".
שלחת ברכה גם לקובי מוסא?
"אם היה לי המספר שלו, אולי הייתי שולח. אני לא שומר טינה לאף אחד".
יש משהו שאתה מצטער עליו בפרשה הזו?
"לא מצטער על כלום, כי לא עשיתי כלום. אני רק מתחרט על דרך החיים שבחרתי. אני זה שבניתי לעצמי שם בעייתי".
שודים ואיומים בירי אוטומטי
מאחורי הררי (65) עומדות 46 שנים מאחורי הסורגים, שאותן ריצה בעשרה מאסרים. כעת הוא עומד בפני מאסרו ה־11.
ילדותו לא רמזה במאום על דרכו העבריינית העתידית. הוא גדל במושבה מגדיאל שבהוד השרון, למשפחה חובבת מוזיקה שהחזיקה גם במעדנייה. אביו היה משורר וזמר חתונות, האם הופיעה לצידו. כשתשעת ילדיהם בגרו, הם הצטרפו להורים ויצרו מעין משפחת ג'קסון ישראלית. הררי הספיק לסיים את בית הספר היסודי, ואז נשר מהלימודים כדי לסייע בעסק של הוריו.
לצה"ל התגייס ב־1973 ונשלח לשרת בחיל התותחנים. במהלך מלחמת יום הכיפורים התמחה בירי טילי לאו, מרגמות ו־RPG, אולם אחרי הקרבות ביקש לשנות את תפקידו ועבר לבית הדין הצבאי ביפו, שם שימש נהג של השופטים דליה דורנר ואליהו מצא, לימים שופטי בית המשפט העליון, וחנה שרון, לימים שופטת בית המשפט השלום בתל אביב.
"הייתי עסוק אז רק בשירה", הוא מבהיר. "הייתי בטוח שאהיה זמר מפורסם ולא האמנתי ששנים אחר כך אפגוש את השופטת דורנר בבית המשפט העליון. לשמחתי, היא לא זיהתה אותי".
ההידרדרות שלו לפשע החלה בעת שירותו בבית הדין הצבאי. הררי גנב רכב חירום, משום שרצה לצאת לבלות בתל אביב. "לא הבנתי על מה המהומה", הוא מיתמם כעת. "חבר ואני ביקשנו יפה מהמפקד, אבל הוא סירב". הררי נשפט ב־1974 לשבע שנות מאסר על גניבת הרכב, ומתוכן ריצה חמש שנים, חלקן עשה בכלא 6 ואחר כך בכלא באר שבע. שם קיבל את מספר האסיר שמלווה אותו עד היום: 41697.
"הכלא הוא פקולטה לעבריינים. מי שטועם את טעם הפשע ויוצר חברויות עם פושעים, לא מתנתק. הייתי בן 25 בערך כשהשתחררתי, וההורים שלי כבר עברו לגני תקווה. יחד עם חברים מהשכונה עשיתי שודים של חנויות זהב וחלפני כספים בטולכרם, בקלקיליה וברמאללה. הטלנו אימה ופחד על כל האזור, ובתקשורת כינו אותנו 'כנופיית המשולש'. לא היו להם כספות, מערכות אזעקה או מצלמות, ובסוף יום העבודה הסוחרים לקחו את מרכולתם לביתם ברכב או על אופניים. זאת היתה שעת כושר מבחינתנו. הגענו עם סובארו ושדדנו אותם באיומים של נשק אוטומטי".
אחרי כשנה נתפסו ארבעת חברי הכנופייה ונשפטו לשש שנות מאסר. כשהשתחרר מהכלא, ב־1987, החליט הררי - בפעם הראשונה מני רבות - לחזור למוטב. לרגע נראה היה שהוא מתכוון לעמוד במילתו. הוא הקליט כמה שירים, ובמקביל פתח משרד לייצוג זמרים ביחד עם שושנה אלפרון, נצר למשפחה המוכרת. את מרגלית צנעני הכיר באותם ימים, כשהסבו לאותו שולחן במסיבת יום ההולדת של הזמר ניסים גרמה.
הוא לא החזיק מעמד כשומר חוק, ובתחילת שנות ה־90 מצא לעצמו חבורת פשע חדשה. "עשינו שודים של יהלומנים וסוכנויות תכשיטים בארץ, וכינו אותנו 'כנופיית האונו' בגלל שנמלטנו מהזירה בפיאט אונו. אחרי שנה נתפסנו, ושלחו אותי לשש שנות מאסר, אבל ישבתי רק ארבע בגלל התנהגות טובה".
עם הזמן ויתר הררי על מעשי השוד, ושמו נקשר במשפחת אברג'יל, שהיתה מסוכסכת עם משפחת אבוטבול מנתניה. לא אחת יוחסו לו מעשי רצח, ומדי פעם עצרה אותו המשטרה. החשדות נגדו נותרו בדו"חות המודיעין ולא הבשילו לכתבי אישום.
בערב 21 בדצמבר 2005, הגיע העבריין אסי אבוטבול לביתו בנתניה וירד מרכבו המשוריין. כשפסע לכיוון הדלת, נורה לעברו טיל לאו, שהחטיא אותו בטווח קצר ופגע בכביש. כעבור חודש נעצר הררי, עם עוד ארבעה שותפים, בחשד למעורבות בניסיון ההתנקשות, ולדיווחים בתקשורת התווספו הכינויים "איש הטיל" ו"המחסל של העולם התחתון", שמלווים אותו עד היום. בפברואר 2007 נגזרו עליו 37 חודשי מאסר, אחרי שהורשע בקשירת קשר לרצח. הררי, שהתעקש עד היום שתפרו לו תיק, משנה כעת לראשונה את גרסתו.
"תמיד הכחשתי את הפרשה, אבל בדיעבד יש דברים בגו", הוא עונה בכנות על השאלה שמועברת אליו. "יש לי כאן חלק לא מבוטל".
איך היחסים בינך ובין אסי אבוטבול היום?
"הכרנו באחד המאסרים, כשהיינו יחד באגף ההפרדה, ומאז אנחנו חברים טובים. דיברנו על הסנגור שלו, יורם חכם ז"ל, שנהרג מפיצוץ מטען במכוניתו, וכאב לו עליו. הוא אמר שמי שרצח את יורם הוא זבל. אין לי ספק שתופרים לו תיק והוא חף מפשע".
אסי סלח לך על זה שירית עליו טיל?
"לא דיברנו על זה, אבל אנחנו מבינים אחד את השני. יש לו את המשימות שלו, ולי יש את שלי. הייתי מחויב לקבוצות מסוימות, והוא הבין שזה התפקיד שלי. לפעמים אני רואה אותו בדיונים בעתירות האסירים בבית המשפט, ועצוב לי על מה שעושים לו. הוא אדם עדין, אינטליגנט ולא אלים כמו שמגדירים אותו. אני מאחל לו שיזוכה מכל האשמות".
במהלך מאסרו, ב־2008, עלה הררי שוב לכותרות כשהצליח להביך את המשטרה. לראשונה הוא הואשם ברצח אחרי שנטען כי בשנת 2000 היה שותף לחיסול תושב לוד. בצעד נדיר קטע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב את ההליך המשפטי, ומתח ביקורת על איסוף הראיות הכושל. המדינה פיצתה את הררי ב־126 אלף שקלים.
"ג'ינג'י מהסמויה עקב אחריי"
כמה ימים לאחר שחרורו מהכלא, בינואר 2009, הסתבך הררי שוב. הוא הגיע לסוכנות רכב בתל אביב, ולמקום הגיע גם העבריין שלום דומרני, ששוחרר השבוע ממאסר בן שש שנים על שני ניסיונות לרצח. דומרני ומאבטחיו התנפלו על הררי, ובתוך שניות הפכה הסוכנות לזירת התגוששות. למרות שאפו וכמה מצלעותיו נשברו, הררי נלחם באגרופיו והצליח להימלט מהמקום.
בחקירתו במשטרה סירב למסור מי תקף אותו, אולם התקשה לשמור על קור הרוח המאפיין אותו. "לא יעזור למי שתקף אותי כלום", אמר לחוקרים. "גם אתם לא תוכלו לשמור עליו חי. זה הסוף שלו. אני לא אעשה כלום והכל יתקתק. הוא יהיה בשקית שחורה, זאת הבטחה".
דומרני הסגיר את עצמו כעבור שבועיים, והורשע בגרימת חבלה חמורה. גם הררי לא יצא מהתקרית נקי: הוא הורשע באיומים וחזר לכלא לעוד עשרה חודשים.
בינואר 2010, כחודש וחצי לאחר שחרורו, הררי נעצר שוב, הפעם ליד ביתו של אייל בליסה, שנחשב במשטרה לאחד מחייליו של העבריין אמיר מולנר. החוקרים טענו שהגיע למקום כדי לתכנן את ההתנקשות בבליסה. בתחילה הואשם בניסיון לרצח, אולם לבסוף הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ונשלח לשש שנות מאסר.
"הייתי בכלל בדרך לבקר את מוסא אלפרון ז"ל, שעשה בביתו כנס של הליכוד. הוא ביקש שאבוא מאחור כי לא היה נעים לו שהפעילים יראו אותו מתחכך עם עבריין. המתנתי ליד הבית של השכן שלו, בליסה, עד שהאירוע יתפזר - ופתאום קפצו עלי שוטרים. אני לא מכיר את בליסה ומעולם לא היה לי סכסוך איתו".
עם דומרני היה לך סכסוך?
"הסכסוך בינינו התחיל בגלל עבריין בכיר שאמר לו ששלחו אותי להוריד אותו עם טיל לאו. זה לא היה נכון. סתם המציאו עלילה כדי לפגוע בי. בזמן שהייתי בהפרדה על התיק של בליסה, בתא לידי ישב יוסי מוסלי, איש עסקים, שהמשטרה כהרגלה מקטלגת גם אותו כראש ארגון פשע. יום אחד יוסי דיבר עם שלום, ואחרי זה אמר לי מיוזמתו שהוא רוצה לעשות בינינו סולחה. התקשרתי לשלום והיתה שיחה לבבית. הוא אפילו הציע לעזור לי בקנטינה".
לא דיברתם על המהלומות שהחלפתם בסוכנות הרכב ההיא?
"בשיחות כאלה לא מעלים את מה שהיה. זאת היתה אי־הבנה. מספיק שמדברים ויש אווירה טובה".
בינואר 2016 השתחרר הררי, ושוב הבטיח שכף רגלו לא תדרוך יותר בבית הסוהר. הוא חזר לאשתו, בתו ושני בניו (33, 32 ו־30), המתגוררים עדיין בגני תקווה, וכצעד ראשון מילא את עולמו במוזיקה. הוא הקליט שני שירים שכתב, "דף חדש" ו"עננים", ותכנן לשדר בתחנת רדיו מזרחית שאמור היה לפתוח האמרגן והמלחין ישראל בונדק. במקביל פתח חנות ירקות וחברת נדל"ן בהרצליה, וכן חנות פרחים בשכונת התקווה בתל אביב. הוא גם החזיק קו לחלוקת תותים ברעננה, בכפר סבא וברמת השרון.
"ידעתי שהמשטרה מאזינה לטלפון שלי, עוקבת אחריי ומחפשת לתפוס אותי על כל דבר קטן. זיהיתי את העוקבים מהיחידה הסמויה ליד חנות הירקות, כשהם על קטנועים או במכוניות אזרחיות. אחד מהם היה באותה נקודה שלוש שעות, ובסוף ניגשתי אליו. אמרתי לו: 'אבא'לה, אתה מתייבש פה. רוצה פרי? משהו לשתות? אני מניח ששמו אותך פה עלי'. הוא עשה את עצמו לא מבין. הצעתי שייצא מהרכב כדי שאראה לו איפה הם מחביאים את מצלמות העיקוב. צילמתי את המספר של הרכב ואמרתי לו שיודיע לבוסים שלו שהוא שרוף. אחרי עשר דקות הוא נסע.
"ביום אחר שאל אותי אחד הלקוחות אם יש לי בעיות עם מס הכנסה, כי הוא ראה אדם מתצפת על חנות הירקות מתוך חצר של בניין מגורים. יצאתי מהדלת האחורית, עשיתי עיקוף והגעתי אל האדם מאחור. הוא היה ג'ינג'י, נמוך כזה. אמרתי שאני יודע שהוא עוקב של הסמויה, ושיעוף משם. אחרי כמה דקות גם הוא הלך. פעם אחרת העוקבים התחפשו למודדי כבישים, ואמרתי לאחד העובדים שלי בחנות שיש להם מצלמה, אבל הוא לא האמין לי. במהלך המשפט הציגו את התמונות מאותו יום ורואים אותי מצביע עליהם".
"למה שאפגע בסבתא?"
פרשת ה"מטענים למפורסמים" החלה בדצמבר 2016, אז התפוצצו שני מטעני חבלה - אחד ליד גדר ביתו של איש העסקים מאיר שמיר בסביון, והאחר על מכוניתו שחנתה בחניון בתל אביב. ב־10 בינואר 2017 התפוצץ המטען על מכוניתה של מרגלית צנעני. בבדיקת מעבדה לזיהוי פלילי התגלה שלשלושת המטענים היו מבנה וחומרי נפץ זהים. בחקירה הסמויה של ימ"ר תל אביב, שעברה גם על סרטוני האבטחה במקומות הפיצוץ, עלה שמו של אבישי בן דוד (35), שנחשב מקורב להררי.
למרות שבידי המשטרה היו די ראיות לעצור את בן דוד, החליטו בימ"ר לעקוב אחריו מתוך הנחה שהוא איש הביצוע ולא מזמין העבודה. עד היום לא ברור מי הזמין את האיומים על שמיר, אבל בנוגע לצנעני התמקדה המשטרה בהררי - במיוחד אחרי ראיון שהעניק לטלוויזיה שלושה ימים אחרי הפיצוץ. "יש שדרני רדיו שצריכים להבין ולזכור מאיפה הם באו. פעם היא היתה זועקת לשמיים על אפליה, שלא משמיעים אותה ואת הזמרים המזרחיים", אמר בראיון. "לא נראה לי שהתכוונו לפגוע בה. בחיים שלנו זאת גם דרך מקובלת".
הפרשה התפוצצה ברעש גדול בצהרי 17 בפברואר 2017. הראשון שנעצר היה בן דוד. הוא נצפה באותו בוקר ליד אצטדיון הכדורגל ברמת השרון, כשהוא מתכופף מתחת למרצדס השחורה של מוסא. אחרי ששב על עקבותיו, הוא נעצר. על הכביש, מתחת למכונית, נמצא מטען חבלה. על צרור המפתחות של בן דוד מצאו השוטרים שַלט עם אנטנה.
החוקרים החליטו לעצור מייד גם את הררי, שיצא באותו זמן מביתו בגני תקווה לכיוון פתח תקווה, אחרי שקבע תור לצילום רנטגן. "לא ידעתי שאבישי נעצר, כי לא דיברתי איתו באותו יום", הוא מגולל את גרסתו באמצעות סנגוריו. "אחרי הצילום הלכתי לאוטו שלי, ופתאום עצרה לידי סקודה עם בלשים מהיחידה המרכזית בתל אביב. הם ביקשו שאתלווה אליהם. שאלתי על מה אני עצור, וענו שעל ניסיון לחבול בחומר נפיץ. לא הבנתי על מה הם מדברים, אבל לא נלחצתי. אני רגיל למעצרים. מאחר שלא שמו עלי אזיקים חשבתי שמדובר במשהו לא רציני ושתוך שעתיים אני הולך הביתה.
"כשישבתי בחדר החקירות אמרו לי שתפסו את אבישי על חם, מניח מטען חבלה. צחקתי. מה לאבישי ולמטענים? אמרתי להם שהוא עובד אצלי בחנות הירקות. כשאמרו שהמטען היה מיועד לקובי מוסא, אמרתי שזאת הפעם הראשונה שאני שומע את השם הזה.
"כשהזכירו את השם של מאיר שמיר, לא הבנתי מי זה. חשבתי בהתחלה שמדברים על הבן של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר".
איך הגבת כששמעת שמדובר גם במרגלית צנעני?
"הייתי בשוֹק ואמרתי שהם מגזימים. אין סיכוי שאבישי עשה דבר כזה או שאני שלחתי אותו. דיברנו על הראיון בטלוויזיה, ואמרתי שוב שמישהו כנראה רצה לרענן לה את הזיכרון. יכול להיות שרצו להפחיד אותה או שיש לה סכסוך. לא באתי לטלוויזיה כדי לפרשן על מרגול, אלא כדי לדחוף את השירים שלי".
אולי סגנון הדיבור שלך הוא זה שהחשיד?
"ככה אני מדבר, וגם בעתיד אדבר ככה. אמרתי שהעולם הוא ג'ונגל ושזאת הדרך להפחיד. אני לא בעד שיפחידו ככה אישה בת 70, ולמה שאפגע בסבתא? אני אדם עדין ולא עושה דברים כאלה. גם מארי שמאי ביקשתי שישמיע את השירים החדשים שלי, והוא השמיע רק אחד מהם. גם דידי הררי לא השמיע. אז עשיתי להם משהו? שמתי להם מטען?"
מה אתה חושב, למה צנעני לא השמיעה את השירים שלך?
"אולי היא לא רצתה להשמיע עבריינים, אפילו שהיא בעצמה הורשעה באיומים על האמרגן שלה. אולי היא חושבת שכל המאזינים שלה הם מהאליטה. אין לי איתה שום דבר אישי, ואם היא לא רוצה להשמיע אותי, אז לא צריך ותודה רבה. אולי מישהו אחר התעצבן עליה קצת יותר מדי".
למה בחרת לשתוק בחקירה ולא למסור את גרסתך?
"כי מה יש לי לחשוש? החוקרים חזרו על אותן שאלות, וזה מעצבן. אמרתי כבר בהתחלה שאבישי עובד שלי בחנות ושלא עשיתי שום דבר ממה שמייחסים לי. חוץ מזה, אני אף פעם לא מדבר בחקירות. לא מאמין בחוקרים".
לאורך הדרך נראו הראיות נגד הררי כנסיבתיות, במיוחד בהקשר של צנעני, ובהן שיחת טלפון אחת לא מוקלטת בינו לבין בן דוד. בנוגע למוסא, טענה המשטרה כי במשך שבועיים ניהלו השניים שיחות בקודים, כשהמילה "תותים" נשמעה בהן לא אחת.
למרות הכחשותיהם, במארס 2017 הוגשו נגד שניהם כתבי אישום על ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור נשק וסחיטה באיומים. הררי הואשם בפרשת צנעני וקובי מוסא; בן דוד הואשם גם בפרשת מאיר שמיר.
איך הצלחת להסתבך שוב אחרי שנה וחודש בחוץ?
"באמת שלא רציתי לחזור לפשע, ואני עדיין לא רוצה. זה מזכיר לי שלוי אשכול אמר פעם 'הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים'. האמת, הייתי עסוק בהקמת עסקים".
המשטרה טענה שמהרגע שהשתחררת הכרזת על עצמך כעל רוצח להשכיר?
"זה שקר. שמעתי את זה גם מהחוקרים. כל מה שאמרתי הוא שאשמח לקבל עבודות בגישור ובבוררות".
במהלך מעצרו, ולאורך הדיוניים המשפטיים, הציף הררי את שב"ס בעתירות אסיר, שנידונו בבית המשפט המחוזי לוד או באולם הממוקם בכלא רימונים. הוא ביקש וקיבל יותר ירקות במקום גבינה משולשת. דרש וקיבל מאוורר לתאו. אולם העתירה שבה הוא גאה ביותר הוגשה לפני שלושה חודשים, ביחד עם 12 אסירים נוספים מרימונים, ובה ביקש מבית המשפט להורות לשב"ס להכניס מיזוג לתאים.
באמצעות עו"ד איתן סבג, טען הררי ש"תנאי הטמפרטורה בתאים גורמים להידבקות במחלות, לקשיי נשימה, לסבל, להזעת יתר, לקושי פיזי ונפשי, לתחושת השפלה ולקשיים חברתיים הנובעים ממחלוקות וחיכוכים בין שוהי התא".
"שב"ס לא יודה בזה, אבל השבוע הם התחילו להפעיל את המיזוג ברימונים. שמעתי מאסירים אחרים שהתחילו להתקין מזגנים בנווה תרצה, באגף שלוש בכלא איילון ובבית הסוהר אוהלי קידר", הוא עונה כעת על השאלות בכתב. "זה בזכותי, גם אם יכחישו. שב"ס לא רוצה שאגנוב להם את ה'גלורי'. לי זה כבר לא יעזור, כי החורף מגיע ורק בשבוע הבא יתקיים דיון משפטי בנושא. אולי זאת המורשת שאשאיר אחריי. לחמתי למען זכויות אסירים אחרים".
גם אם הררי רואה עצמו סוג של צ'ה גווארה מודרני, שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, רענן בן יוסף, ציון קאפח ואירית קלמן־ברום, ראו אותו אחרת. בחודש שעבר הם הרשיעו אותו, כאמור, בניסיון לרצח מוסא.
"ברור כי הררי ובן דוד דיברו ביניהם בשפת קוד, כששניהם יודעים על מה הם משוחחים", קבע השופט בן יוסף. "הגרעין הקשה של האירועים, והתמונה הכוללת המתקבלת מהראיות שנצברו בתיק זה, מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשמים מעל לכל ספק סביר".
השופט קאפח תמך בהחלטתו של בן יוסף, אולם העלה הסתייגות: "הראיות ברורות וחזקות נגד בן דוד, ולעומתו הררי לא היה בזירה, לא היה בהפסקה סלולרית (כלומר לא כיבה את הנייד; ט"א), לא ערך חיפושים במרשתת (אינטרנט; ט"א) אחר קובי מוסא או קבוצת הכדורגל ברמת השרון. אין ראיה כי הוא אחז או ראה את המטענים שהטמין בן דוד, וכך גם לא נצפה על ידי יחידת העיקוב באצטדיון הכדורגל. הנחת המוצא הינה כי אין די בשיח טלפוני אפוף קודים, או במפגשים אשר תועדו ובהם מסתודדים הררי ובן דוד. הקושי מתעצם שעה שבן דוד פעל גם כאיש ביצוע של אחרים. עם זאת, אני מצטרף לחוות הדעת כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בינו לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד".
גם השופטת קלמן ברום תמכה בהרשעה: "במהלך שמיעת ההוכחות הצטיירה דמותו של הררי כנאשם מתוחכם, זהיר, נעזר בתחבולות ושפת סתרים".
לגבי האיומים על מרגלית צנעני, קבעו השופטים כי "זיכויו של הנאשם הוא על חוט השערה, מחמת הספק הסביר בלבד. ההתלבטות בעניין זה לא היתה פשוטה והמטוטלת נעה אנה ואנה, אך בסופו של יום התקשינו להגיע למסקנה חד־משמעית במידה הנדרשת, שהררי אכן היה שותף למעשה".
בן דוד הורשע בכל האישומים נגדו. דיון בטיעונים לעונש של השניים יתקיים בסוף אוקטובר, ולאחר מכן יינתן גזר הדין.
הררי, הופתעת מהכרעת הדין?
"מאוד. לא האמנתי למה שאני שומע. באותו בוקר קמתי עם הרגשה טובה. נפרדתי מהחברים באגף, ביקשתי מאחד האסירים לחלק את הציוד שלי ואמרתי שלום לסוהרים, ובמיוחד לקצין המשק של רימונים, אנדי לייס, האיש הכי רחום שאני מכיר. כשנכנסתי לאולם, השופט בן יוסף ביקש מייד שיורידו לנו את האזיקים מהרגליים. הסתובבתי אל אבישי ואמרתי 'אנחנו הולכים היום הביתה'.
"כשיש זיכוי אומרים אותו מייד בהתחלה, אבל השופט רק דיבר על ההרשעה של אבישי. התייבשתי במקום. היה לי קשה בשבילו. ואז השופט הקריא את הזיכוי ממרגול, ולפני שהספקתי לנשום לרווחה שמעתי אותו מרשיע אותי בניסיון לרצח. לא ראיתי בעיניים כמה שניות. הכל היה מטושטש".
איך הרגשת כשאמר שהוא לא מזכה אותך בלב שלם מהאישומים בנוגע לצנעני?
"זה הפריע לי, ולא היה לי נעים לשמוע את זה. אין לי יד ורגל בסיפור של מרגול. גרגיר של חול לא נדבק לי בנעל בנוגע לקובי מוסא. השופטים לא פתחו את הראש לאפשרות שאני חף מפשע. חזרתי לרימונים, הלכתי לישון והתעוררתי למחרת בבוקר. היתה לי טראומה בכל הגוף".
"אני אפנה לגדעון סער"
הררי שוהה כעת לבדו בתא 24, המיועד לשני אסירים ושייך לאגף 7 של כלא רימונים בשרון. "בכל בוקר אני מתעורר בחמש וחצי, סוהר וקצין תורן עושים ספירה, ואחרי זה אני חוזר למיטה וצופה בתוכניות הבוקר. תוך כדי אני עושה מאה כפיפות בטן במיטה, שלושים שכיבות שמיכה על הרצפה וקופץ קצת כמו על חבל, כדי לשמור על כושר. אחרי המקלחת אני שותה ארל גריי ואוכל ביסקוויטים, ובערך בשבע פותחים כאן את הדלתות".
ברגע שהתא שלו נפתח, הררי ממהר לטלפון הציבורי ובודק את הודעות שהושארו לו במענה הקולי של הנייד שלו (האסירים מחזיקים בבית נייד סגור ושולפים מרחוק את ההודעות שמצטברות בו). הוא חוזר לחברים ולמשפחה ומשוחח גם עם שתי נכדותיו, בנות ה־6 והשנתיים. "אחרי הטלפונים, אני מביא עיתונים וקורא אותם יחד עם חברי הטוב טאיל עינש מארגון קוטייר מג'לג'וליה, וביחד אנחנו פותרים תשבצים".
איך נראה התא שלך?
"בצד ימין יש ארוניות מעץ, משמאל שירותים מנירוסטה, ולידם מקלחת. על הקיר ממול הדלת יש שני חלונות, ולידם שולחן עץ עם כיסאות וגם מיטת קומתיים. אני תמיד למעלה, כי אני מאמין שמי שישן למטה מתקרב לאדמה ומאיץ את הזקנה שלו. מול המיטה יש טלוויזיה ומאוורר. זה לא עוזר. בצהריים אנחנו לפעמים יושבים במזגנים של חדר האוכל, אבל בלילה אפשר להשתגע מחום.
"אחרי ארוחת הצהריים אני מקפיד ללמוד רוסית, אנגלית, ספרדית וצרפתית באמצעות דיסקים שבני משפחה הביאו לי לפני הקורונה. פעמיים בשבוע לפחות אני לומד לבד משפטים, דרך ספר של סדר הדין הפלילי שעורכי הדין שלי הביאו לי. אחרי שאשתחרר, אני רוצה להירשם לאחת הפקולטות למשפטים.
"ארוחת ערב אני אוכל תמיד עם החברים של עודה קוטייר, שנמצא באגף ההפרדה ונאשם בשלושה מעשי רצח. הם מבשלים מג'דרה מדהימה ושמים עליה לבן. בשישי הם עושים עופות ומקלובה".
נשמע שכיף לך בסך הכל.
"אני מודה ששב"ס מתייחסים אלי יפה. מפקד הכלא כאן, חאתם עזאם (תת־גונדר; ט"א), הוא איש מבין ורגוע, ואני מחבב גם את נציבת שב"ס, קטי פרי. היא אשת שטח, וכולם כאן מאמינים שלא צריך להדיח אותה. אבל לא צריך להגזים שכיף לי. אני רוצה לחזור הביתה, כי אני חף מפשע".
לרוב, עבריינים לא מודים בעבירות שעשו, אז למה שנאמין לך?
"אם הייתי לוקח חלק במה שהאשימו אותי, הייתי עושה עסקת טיעון. לפני שלוש שנים השופטים הציעו, גם הפרקליטות רצתה, ואמרו שיסתפקו בשנה וחצי שכבר הייתי במעצר. סירבתי. זה סדין אדום מבחינתי. לא אודה במשהו שלא עשיתי, גם אם יגזרו עלי מאה שנים בכלא.
"השופטים טעו בהכרעת הדין. הרי הם אמרו במהלך המשפט שהפרקליטות לא התקדמה במילימטר בנושא האשמות שלי. לא היה עד שהפליל אותי או שאמר עלי מילה רעה. הפרקליטות חרטטה כשהתעקשה שתותים זה קוד".
זה באמת נשמע ככה.
"חס ושלום. תותים זה תותים ולא מטען חבלה. השופטים הפכו את עצמם מומחים לסייבר ומפצחי קודים, והגזימו בפרשנות שלהם. ליקטו פסיפס של שיחות רגילות בין עובד ומעביד, והשתמשו בהרבה דמיון. אפילו אחד מחוקרי המשטרה אמר בעדות שלו שלדעתו לא מדובר בקוד, אבל הפרקליטות החליטה אחרת והשופטים קיבלו את דעתם. אני עצור כמעט חמש שנים רק בגלל שקוראים לי אבנר הררי".
השופטים קבעו שבן דוד השאיר בחנות שלך את הנייד בכל פעם שנסע לארוב לקובי מוסא.
"אולי שם אותו לטעינה, אולי היו לו סידורים אישיים. אמרתי בבית המשפט שאני לא אבא או אמא שלו, לא התקנתי עליו ג'י.פי.אס ואני לא בודק מה הוא עושה בכל דקה ביממה.
"עברתי עינוי דין, ואני מתכוון לפנות לשר המשפטים, גדעון סער. לא פרופורציונלי שמשפט יימשך כל כך הרבה זמן. רק עכשיו הרשיעו אותי, עוד כמה חודשים ייתנו גזר דין ורק אחרי חמש שנים וחצי מאז שנעצרתי, אני אוכל לערער לבית המשפט העליון.
"הכרעת הדין הזאת היא כתב ההגנה שלי. השופטים עשו לי כיפה אדומה, אחרי שלאורך המשפט הם סנגרו עלי. השופט קאפח כתב שלא ראו אותי ליד מגרש הכדורגל או שאחזתי במטען. על אינטראקציה עם אדם אחר מרשיעים בניסיון לרצח?"
הם הרשיעו כי השתכנעו ששלחת את בן דוד.
"איפה שמעו אותי שולח את אבישי לפגוע במישהו? תותים זו הוראה לרצח? מי שישמע את כל ההקלטות יבין שדיברנו על עבודה".
אתה בטוח שבית המשפט העליון ישנה את הכרעת הדין?
"לפעמים אני מרגיש שיש שם אפליה כלפי עדות המזרח. אם בעליון לא יאמינו לי, התיק של רומן זדורוב יהיה כאין וכאפס לעומת מה שאני אעשה. לאחרונה חשבתי לפנות לאוניברסיטת ירושלים ולסנגוריה הציבורית, שמפעילים ביחד את פרויקט החפות בישראל. באמת נראה להם שאדם בן 60 ישים מטענים לאחרים? מה השטויות האלה?"
אתה יכול להעריך כמה שנים יגזרו עליך?
"זאת שאלת השאלות. אני נשאר אופטימי ומקווה שהשופטים יסתפקו בזמן שאני עצור. הרי בסופו של דבר לא נפלה שערה מראשו של אף אחד".
"רוצה להוציא עוד שירים"
הררי מודה שהוא האחראי לתדמית שנוצרה לו. "אני הראיה שבית המשפט מחפש אנשים. מספיק שרואים את השם שלי - ומייד מרשיעים. אני יודע שהילדים שלי נפגעו מזה, וקשה להם שכל הילדות שלהם הייתי בבתי סוהר. אני בטוח שהם לא מספרים מי אבא שלהם כדי שלא יגידו שהם ילדים של עבריין".
אתה חי בשלום עם הכינוי "המחסל של העולם התחתון"?
"המשטרה הדביקה לי את הכינוי הזה, אחרי שגורמים אינטרסנטיים אמרו להם שאבנר עושה פירוקים. זאת אומרת, חיסולים. אני לא אוהב את הכינוי, אבל הוא משעשע אותי. הוא מרתיע אנשים, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני נחמד, נשמה טובה, לבבי ומדבר עם אנשים בגובה העיניים. אני בטוח שאצליח להיפטר מהתדמית אחרי שאשתחרר. לא אחזור יותר לפשע ולא אכנס לסכסוכים".
בניגוד לדבריו אלו, הררי לא עבר לסדר היום כשאשת התקשורת ג'ודי ניר מוזס כינתה אותו "רוצח", כשישבה בפאנל פרשנים ביום הבחירות לראשות הממשלה באפריל 2019. "באותו יום רכשתי כמה טלכרטים, נתתי לאסירים, והם התקשרו לחברים ולבני משפחה ושלחו אותם להצביע לליכוד. כתבו על זה באחד העיתונים, וג'ודי אמרה שאני, הרוצח, הקמתי מטה בחירות. כשסיפרו לי על ההתבטאות שלה, קיבלתי שוֹק. לא אהבתי את המילה 'רוצח', כי מעולם לא הורשעתי ברצח".
"מחסל" נשמע טוב יותר?
"מחסל זאת דאחקה, רוצח זו דיבה. תבעתי אותה על לשון הרע כמה חודשים אחר כך, וביקשתי שתפצה אותי ב־140 אלף שקלים. היא בעלת שם, ולאמירה שלה יש עוצמה שונה מאשר לאזרח רגיל".
ניר מוזס התנצלה על אמירתה במשדר הבחירות בספטמבר באותה שנה. בכתב הגנה שהגישה לבית משפט השלום בתל אביב בפברואר 2020, טענה שהתביעה לפיצויים שהגיש נגדה הררי "אבסורדית, קנטרנית, טורדנית, שיש בה ציניות שאין כדוגמתה". היא הזכירה שהתנצלה בפומבי ושדבריה לא נאמרו בכוונת זדון.
"לא הוכח שמו הטוב של התובע, וממילא אינו נהנה משם כזה מעצם היותו עבריין מורשע בעבירות חמורות, שישב שנים רבות בכלא בגין המעשים הפליליים שבהם הורשע, לרבות קשירת קשר לפשע (פגיעה בחיי אדם)", טענה מוזס. היא דורשת מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף.
תגיד, חששת אי פעם שמישהו ינסה לפגוע בך?
"מעולם לא חששתי מזה, ואף פעם לא הלכתי עם מאבטחים".
איך הצלחת במהלך השנים לשמור על קשרים טובים עם ראשי כנופיות שמסוכסכים זה עם זה, כמו למשל זאב רוזנשטיין ומשפחת אברג'יל?
"אני מסתדר עם כולם, חבר של כולם, והיריבות ביניהם זה ספין של התקשורת. זאביק אמר לי שהם מעולם לא רבו ולא איימו עליו. אני מכיר אותו 30 שנה, והיינו ביחד בכלא איילון כשנעצרתי על הסיפור של בליסה. מדובר באיש עסקים עם לב ענק. הארונית שלו היתה תמיד פתוחה, והוא חילק למי שרצה ממתקים וחטיפים. בישלנו ביחד שקשוקה, עשינו חומוס, הכנו מרקים ואפילו חריימה מקופסאות של טונה. כשאשתחרר, אולי אכנס איתו לעסקי נדל"ן. הוא טוב בעסקים".
עם איציק או מאיר אברג'יל אתה עדיין בקשר?
"התקשרתי בעבר לומר לנשים שלהם חג שמח. היום אנחנו לא בקשר".
מה אתה מתכנן לעשות ביום שבו תשתחרר מהמעצר או מהכלא?
"יש לי המון תוכניות, אבל הדבר הראשון שאעשה הוא להיפטר מהטלפון. לא אדבר עם אף אחד. אם אגיד שאני רוצה שווארמה, יפרשו את זה כקוד חיסול. אני רוצה לעזור לאנשים לטפל בחובות שלהם מול הבנקים, ואני בקשר בנושא עם יואב שיינר, מי שמוכר כמוחק החובות הלאומי של ישראל. פונים אליו אלפי אנשים פרטיים ובעלי עסקים. הוא מסכים להיות המשקם שלי. הוא היה גם המשקם של אריה אלפרון.
"בלי קשר, אני רוצה להמשיך להוציא שירים וללכת לתוכנית מוזיקה שמגלה כישרונות. גם 'האח הגדול' מעניין אותי. אני יכול לתרום לריאליטי שלהם ולהציג להם איך נראה אסיר משוקם".
אמרת בעבר שאתה אוהב להיות בורר, זה עדיין מעניין אותך?
"כן. אני לא מתבייש בזה. עשיתי גישורים בסביון בהסכמה של שני הצדדים. למשל, אנשים שפלשו לשטח אדמה של אדם מבוגר ושמו שם סוסים וקרוואן. הוצאתי אותם בדרכי נועם, ואפילו פיציתי אותם. בעל השטח היה חסר אונים כי המשטרה לא עזרה לו ושלחה אותו לבית המשפט. שם זאת סחבת של שנים. אדם כזה מוכן לשלם 300 אלף שקלים בשביל לסדר את העניינים מהר".
• • •
עו"ד צ'רלי סבג מסר בתגובה: "אבנר הררי חף מפשע, והצעתי לקוראי 'ישראל היום' לבוא לכתבה ללא דעות קדומות. להררי נגרם עוול, ואף אחד לא חסין מפני האשמות שווא. השאלה המתבקשת היא אם עברו העברייני של אדם צריך שיהיה לו לרועץ, כאילו היה הדבר חלק מהראיות. כך היתה התחושה במשפט הררי. לטעמי, שגה בית המשפט הנכבד פעמיים. האחת, כשהרשיע את הררי על תיק קובי מוסא, חרף העובדה שזוכה בתיק צנעני, ובכך שמט את קונספירציית הקשר הפלילי. השנייה, כשייחס להררי ניסיון לרצח בהיעדר מניע או מזמין הפגיעה. אנו נערער על ההרשעה בתיק מוסא, ואנו רואים בהכרעת הדין מרכיב עיקרי מתוכן הערעור".
עו"ד איתן סבג מסר בתגובה על הרשעתו וזיכויו של הררי: "הזיכוי מהאישום שעניינו הנחת המטען ברכבה של מרגלית צנעני איננו עניין של מה בכך. לא רק משום שזיכוי בישראל הוא מאורע נדיר, אלא בעיקר כי הוא שומט את הקרקע מתחת לתזה שהציגה התביעה לאורך המשפט, ולפיה הררי הוא ה'משלח' של אבישי בן דוד. הרי מהכרעת הדין עולה כי בן דוד פעל לבדו, כשהניח לכאורה מטעני חבלה אצל מאיר שמיר ואצל צנעני, מאחר שבית המשפט לא קבע מי שלח אותו.
"אנו רוחשים כבוד רב להרכב השופטים הנכבד, אך דומה כי נפלה שגגה תחת ידם ולא יהיה מנוס מלתקן אותה במסגרת ערעור, שבו נבקש זיכוי מוחלט. נציין כי ההרשעה נגד הררי מבוססת על ראיות נסיבתיות, שעיקרן שיחות טלפון הנתונות לפרשנות של בית המשפט".
מרגלית צנעני בחרה שלא להגיב.
tala@israelhayom.co.il
