המסמך: פרשת ההתרעה של סגן סימן טוב בנימין לפני מלחמת יום הכיפורים נחשפת

ב־3 באוקטובר 1973, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הגיש סגן סימן טוב בנימין טיוטת דו"ח מודיעיני לקצין המודיעין של פיקוד הדרום, סא"ל דוד גדליה. סימן טוב, אז בן 26, היה "קצין מערך" בפיקוד, מי שאמון על בניית התמונה המודיעינית של הצבא המצרי. על פי ספרי ההיסטוריה, היתה במסמך התרעה מפורשת שהתרגיל הגדול שעורך הצבא המצרי יהפוך למלחמה. המסמך הזה הפך לאחר המלחמה לסלע מחלוקת קשה בין הקצינים בפיקוד דרום, ועד היום - 48 שנים אחרי - ניטש עליו קרב גרסאות קשה, רווי באמוציות.

ועדת אגרנט מינתה ועדת משנה לחקירת הנושא, בראשות אל"מ (מיל') יהושע נבו, ובהשתתפות סא"ל דב אמבר ורס"ן (מיל') אבשלום לשם. דיוני החקירה לא הותרו לפרסום עד היום. עכשיו התיר ארכיון צה"ל במשרד הביטחון לפרסום את המסמכים והעדויות שהובאו בחקירה, והם מובאים כאן לראשונה.

המסמך שהגיש סימן טוב לקמ"ן הפיקודי כלל תשעה עמודים בכתב יד. הוא מפרט את הערכותיו, לנוכח התכונה שהורגשה בצד המצרי. בתחילת המסמך הוא כותב: "תכונה זו, בצד ידיעות ממקורות שונים וטובים בד"כ, לפיה מתכננים המצרים לפתוח במתקפה כוללת נגד כוחותינו בסיני, כיבוש שטח וניהול מו"מ פוליטי לשחרור השטחים - הביאה אותנו לחוסר הערכה, (וזאת) עד לקבלת מידע לפיו הצבא המצרי עורך תמרונים נרחבים ורמי דרג, ובעקבותיהם מפעיל תנועות ואקטים צבאיים בהיקף נרחב.

"ידיעות אלה הביאו אותנו להערכה לפיה הצבא המצרי, במסווה תרגיל ובהסתמך על הידיעות והסימנים המעידים, ינהל את ריכוז הכוחות למעבר למבצעי אמת. חלק נרחב מכל האירועים - לא ניתן לקשרו בוודאות עם מהלכי התרגיל שהוזכר. חוסר ודאות זאת, בעקבות האפקט המעיד שבסימנים, עשוי לחזק הערכה זאת".

קצין המודיעין הפיקודי, סא"ל גדליה, מחק את הערכת הסגן הצעיר והתעלם מהאזהרה שבדו"ח. אבל הדו"ח לא נעלם. ב־24 באוקטובר, אחרי הפסקת האש, מסר סימן טוב עותק מצולם לתא"ל צבי לידור, עוזר ראש אמ"ן. בעדותו מאוחר יותר סיפר סימן טוב שחשב על כך כבר עם פרוץ הקרבות. משם הגיע המסמך לוועדת אגרנט, שהוקמה ב־21 בנובמבר כדי לחקור את נסיבות פריצת המלחמה.

בתחילת אפריל 1974 הוציאה הוועדה דו"ח ביניים, שבו המליצה בין היתר להעביר מתפקידו את ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, ולא להעסיק עוד בתפקידי מודיעין את עוזר ראש אמ"ן למחקר, תא"ל אריה שלו, את ראש ענף מצרים במחלקת מחקר, סא"ל יונה בנדמן, ואת קצין המודיעין של פיקוד דרום, סא"ל דוד גדליה.

מחליפו של גדליה בתפקיד, סא"ל צבי שילר, החליט לקדם את סימן טוב לדרגת סרן, בזכות ערנותו ותפקודו. ימים אחדים לאחר פרסום מסקנות הביניים, הגיע לוועדת אגרנט מכתב ששלח סגן (מיל') נועם יבור, שגויס ביום פרוץ המלחמה לתפקיד קצין מערך בפיקוד דרום. המכתב נפתח במילים: "הנני מבקש שהוועדה תחקור את הדו"ח של סגן סימן טוב בנימין, והנני מבקש להיחקר על ידי הוועדה בנושא זה".

יבור כתב: "ביום מסוים, שאיני זוכר את התאריך, אבל ברור שזה היה כבר לאחר הפסקת האש, היה סגן סימן טוב קצין מערך באוגדה 143, ואני הייתי בפיקוד בבאר שבע. קיבלתי טלפונית בקשה מסגן סימן טוב לשרוף את המסמך המקורי, שבו נאמר על ידי סימן טוב, שמלחמת יום כיפור היתה צפויה. הנימוק לכך (היה) כי על סגן אריה שפיצן (קצין מערך בפיקוד) מפעילים לחצים שיעביר את המסמך המקורי לסא"ל דוד גדליה, וכי לסימן טוב יש צילום ממסמך זה".

יבור אכן שרף את העותק המקורי. במכתבו לוועדה כתב: "לדברי סגן אריה שפיצן, יש חשד רציני שבמסמך שרוף זה הוסף או הוחלף עמוד אחד, שבו מדובר על הצפייה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, עמוד שכנראה לא היה במקור כאשר נכתב והוגש לסא"ל גדליה. הנני חושב שלעניין זה יש חשיבות מרובה, והייתי מבקש מהוועדה לחוקרו ולקבל את עדותי".

בעקבות מכתבו של יבור החליטה ועדת אגרנט לבדוק אם חלק ממסקנות דו"ח הביניים נשענות על מסמך שקיימות ספקות לגבי אמינותו - שכן, לעומת הדף הראשון, שקבע בפסקנות שיש אפשרות למלחמה, שאר הדפים בטיוטה דיברו על סימנים המעידים על כך, אבל לא בצורה החלטית. ב־11 באפריל 1974 מינתה הוועדה את אל"מ (מיל') יהושע נבו, שהיה עו"ד במקצועו וכיהן בעברו גם כראש ענף מלחמה במטכ"ל, לעמוד בראש ועדת משנה שתחקור את הסוגיה לעומק.

"לא רוצה לראות אותך"

ב־26 באפריל 1974 העיד סימן טוב בפני ועדת נבו. הוא הבהיר שעד 1 באוקטובר לא היה משוכנע שתהיה מלחמה, אבל אז החלו דברים להשתנות בשטח. "באחד הבקרים בין 1 ל־3 באוקטובר נכנסתי אליו (לגדליה; א"ל). הוא היה צריך ב־3 או ב־4 לצאת לסיור בקו יחד עם אלוף הפיקוד, ואז הכנתי לו את המסמך האחרון. לפני שהגשתי לו אותו, אמרתי: 'גדליה, שים לב שוב להערכה ולתופעות שמצוינות במסמך'. אמר 'בסדר'. מאז לא שמעתי (ממנו)".

היחסים בין סימן טוב לגדליה היו מעורערים עוד לפני גניזת המסמך. במכתב ששיגר לוועדת נבו כתב גדליה: "סימן טוב לא היה מקובל אצלי כקצין אחראי, ולא היה כזה שהייתי מקבל את עבודתו כמוצר מוגמר ואמין, וזאת לא בגלל הפרשי הדרגה בינינו, אלא בגלל רמת העבודה. הליקויים בעבודתו היו הן בתחום השימוש בעובדות - והתבטאו באי דיוקים ובשכחת עובדות, והן בתחום הלוגי של משמעויות והערכות".

סימן טוב אמר בעדותו בוועדת נבו: "נגד גדליה, לי אישית, התפתחה תרעלת בשני מישורים, במישור האישי ובמישור הלאומי".

ב־4 באוקטובר, יומיים לפני פרוץ המלחמה, סימן טוב כבר לא הופיע בפיקוד. הוא שכב בביתו חולה בדלקת ריאות, שנוספה אליה פטרת בכפות הרגליים, שרק הלכה והחמירה. למעשה, הוא חזר לפיקוד רק ב־6 באוקטובר ב־12:30 בצהריים, כשעה וחצי לפני תחילת המתקפה המצרית.

"הוא (גדליה; א"ל) שאל אותי אם אני מרגיש טוב", סיפר סימן טוב בעדותו. "שלח אותי (למרפאה; א"ל) להביא אישור שאני בריא. חזרתי עם אישור שאני כשיר לתפקיד. באותה הזדמנות הוא החזיר לי את המסמך (...) שאלתי אם להפיצו, ענה בשלילה".

באותו יום, בשעה 15:30, הגיע לבסיס גם אריה שפיצן (אז עדיין סג"מ), אחרי שהיה חולה באנגינה. שפיצן העיד שכמה שעות אחרי כן, לאחר שהמלחמה כבר היתה בעיצומה, הציג בפניו סימן טוב את המסמך שנגנז על ידי גדליה.

"כשהגעתי, סימן טוב התפאר שכתב ונתן לי לקרוא את המסמכים", סיפר שפיצן לוועדת נבו. "אני זוכר שמה שהרשים אותי שם היו מספר דברים שלא הסתדרו לו עם הכנות שהמצרים עורכים לקראת תרגיל, כי אם זה תרגיל, אז למה חילקו תחמושת חירום לצבא? בכל אופן, באותה פעם שראיתי את המסמך, לא היתה קביעה ברורה שעומדת לפרוץ מלחמה, או משהו כזה. רק מספר דברים שלא הסתדרו לו עם תרגיל. זה באמת מה שהרשים במסמך".

כבר באותם ימים הכין סימן טוב העתקים לדו"ח ונתן לשפיצן לשמור עליהם. אל"מ נבו שאל אותו איך מסמך כל כך חשוב מבחינת סימן טוב נשמר באותו מקום יחד עם ההעתקים: "אם אתה חושש שמישהו ייקח ממך את המסמך, ייפול עליו קפה, תהיה שריפה בפיקוד - אתה לוקח מסמך ומפקידו בשני מקומות שונים. את המסמך במקום אחד ואת הצילום שלו בכספת, במקום שני. מה הטעם להפקיד גם את המסמך וגם את הצילום?"

סימן טוב ענה: "הוא (שפיצן; א"ל) היה נאמן עלי. הוא לא קיבל ממני הוראות לשמור על זה באופן מיוחד. רק אחרי השמועות שדוד גדליה מחפש את המסמך, אמרתי לו לשמור את זה היטב".

היחסים בין גדליה לסימן טוב הידרדרו במהלך המלחמה, במיוחד אחרי שירדו למוצב הפיקוד 'דבלה' שבאום חשיבה בסיני. ב־21 באוקטובר אירע בין השניים קרע שכבר היה בלתי ניתן לאיחוי.

"נתבקשתי על ידי גדליה, אישית, לסדר רכב להסעת ראש אמ"ן לבסיס קרוב", סימן טוב סיפר בעדותו. "עם קבלת ההוראה הזו קיבלתי מידע התרעתי בדבר מפגש צפוי בין כוחותינו לבין חטיבת שריון מצרית, כוונתי לכוחותיו של ברן שהיו במערב התעלה. מאחר וראיתי לנכון לטפל בהעברת המידע למפקדת ברן, ביקשתי מגבי לבנה, עוזרו של גדליה, לסדר רכב עבור ראש אמ"ן ולהודיע לקמ"ן על כך.

"במהלך העברת המידע למפקדת ברן ניגש אלי שליח מטעם גדליה וביקשני לפנות אל הקמ"ן מייד. אמרתי שאני עדיין מטפל בהעברת המידע, וביקשתי לאפשר לי לגשת יותר מאוחר. כשגמרתי את העברת המידע ניגשתי אל גדליה, פרק הזמן שעבר היה כחמש דקות. הוא היה עסוק עם האלוף, אז ניגשתי לאכול. שליח אישי שלו מצאני בזמן האוכל וזימן אותי.

"בחדר החמ"ל, שם גדליה נכח, נמצאו באותה שעה גם שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. כשבאתי, גדליה אמר: 'אם תעשה לי עוד פעם תרגילי מנהיגות, אני אגרש אותך, וגירושך בזמן מלחמה פירושו הכתמת שמך וחייך'.

"הסברתי לו שהתעכבתי כי עסקתי בחיי אדם. הוא אמר: 'תן לי להחליט'. אמרתי: 'כבר נתתי לך להחליט'. אז גדליה אמר: 'לך, לא רוצה לראות אותך'.

"הלכתי לחדר המערך בכדי לארגן את חפציי, ובעודי מתארגן הופיע גדליה ואמר בפראות: 'הסתלק מכאן'. אמרתי לו שאיני מוכן להסתלק בלי חפציי, ועם גמר הארגון, אלך. שוב התפתח דין ודברים, והוא גער בי. עניתי שאני שם לא בגלל אהבתי אליו. הוא התפרץ וקרא למפקד המחנה, שיביא שומרים צבאיים שיובילו אותי עד למעצר בבאר שבע".

מחיקות ללא הערות

סימן טוב סיפר בעדותו כי כעבור שבוע, בסוף אוקטובר, קיבל פקודת הדחה, שהגיעה היישר מאלוף הפיקוד, שמואל גונן (גורודיש).

"אני מניח שדוד גדליה הלך לבשל לי את אלוף הפיקוד", אמר סימן טוב. "היה עלי להתייצב באמ"ן ארגון והדרכה, ושם נשלחתי לבסיס הדרכה חמ"ן. מפקד הבה"ד, אל"מ יהושע שגיא, שהוא בחירום קצין המודיעין של אוגדה 143, שמע שסולקתי וביקש שאגיע אליו מייד".

סימן טוב הוצב כקצין מערך באוגדה 143. משם הוא התקשר לסגן (במיל') נועם יבור. "הוא ביקש ממני להשמיד את המסמך, כי לדבריו, גדליה רצה אותו, והוא לא רצה שהמסמך יגיע לידיו", סיפר יבור לוועדת נבו. "אמרתי לו באותה שיחת טלפון ששריפת המסמך גוזלת ממנו את העדות שיש לו נגד גדליה כהגנה - שכביכול, הטינה שיש לו היא בעקבות כתיבת המסמך, וזו השמדת העדות.

"סימן טוב אמר שיש לו העתק מצולם, ושאני יכול לשרוף. אמרתי שאם יהיה ויכוח לגבי התוכן, המסמך המצולם הוא לא עדות כמו המקור, ואם הוא פונה אלי כחבר, אני מוכן לשמור שזה לא יגיע לאף אחד. הוא אמר שהוא לא חשב על זה וייתן תשובה בעוד כמה ימים. כעבור כמה ימים התקשר (...) וביקש שאני אשרוף את זה".

יבור לקח את המסמך מהמגירה של שפיצן בפיקוד. שפיצן סיפר לוועדת נבו: "חזרתי מהבית ופגשתי את נועם. אמר שהוא הולך לשרוף את המסמכים. הלכתי ביחד איתו. ואז החלו, אולי קצת באיחור, להיקשר אצלי דברים. אמרתי לנועם: 'משהו לא נראה לי בעסק הזה'.

"לדעתי היה שם דף אחד שהוסיף יותר מאוחר, וגם נועם אמר שמה שמחשיד זה שלא היו הערות על יד, וגם כל השריפה הזו. אמרתי לנועם: 'אני לא יודע מה תחליט, במידה והוא יגיש את המסמך לוועדה ותתעורר בעיה מדוע נשרף, אני אעלה את החשדות שלי', כי פשוט זה לא הניח לי מבחינה מצפונית".

שפיצן אמר בעדותו: "על הדף היתה מחיקה בדיו, באלכסון. אני זוכר, כי זה צרם לי בעין ולא מצא חן בעיניי". נבו שאל: "לא עיינת במסמך?", ושפיצן השיב: "מה שלא מצא חן היו שני דברים. א' - צבע הדף היה שונה, לא ראיתי דף לבן בפעם הראשונה (כשסימן טוב הציג בפניו את המסמך, ביום שבו פרצה המלחמה; א"ל). דבר שני, המחיקה היתה בעט כחול, ובלי הערה בצד.

"אני בטוח במאה אחוז שבכל מקום שהיו (לגדליה; א"ל) מחיקות, היו הערות בצד. אני אגיד לך למה. עם הקמ"ן גדליה עבדתי בערך שנתיים, מאז שהייתי מש"ק. היו לו הרגלים קבועים. מעולם לא כתב בעט כחול. מעולם לא מחק דבר מבלי לכתוב על יד איזה הערה צינית, לא צינית, לא חשוב. לא מצא חן בעיניי הדבר הזה".

שפיצן המשיך ואמר: "מה שבלט בדף (הראשון; א"ל), שלא היה בשאר, שבסבירות גבוהה זה מבצע אמת. במסמך המקורי לא היתה כזו מסקנה. במסמך המקורי הדבר היחידי שיכול היה לרמוז, זה שיש משהו שלא מסתדר עם תרגיל".

במהלך העדות נזהר שפיצן מלדבר על זיוף. הוא אפילו טען שטיוטת הדו"ח שסימן טוב הגיש לגדליה, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, היתה חייבת לעורר את הדובים משנתם. "אני אומָר לך את האמת. להערכתי האישית, כשקצין מודיעין כותב שיש לו שבעה דברים שלא מסתדרים עם תרגיל, זה כאילו אמר שתהיה מלחמה, אם התכוון בדיוק שכתב שתהיה מלחמה, או באיזה שהיא דרך עקיפה. המסמך, איך שנראה לי בפעם הראשונה, מאוד הרשים אותי".

אולם שפיצן טען שהשינויים 'הקוסמטיים', שבהם הבחין, הדליקו אצלו נורה אדומה. "לא האמנתי שסימן טוב יגיש את המסמך כמו שהוא", העיד. "נראה שהמסמך שאני ראיתי לאחרונה לא היה המקורי, הוא לא ישתמש בצילומים, לא לוועדה. חשבתי שיתפאר לפני עוד כמה אנשים. לא האמנתי שאם עשה איזו השתלה, אם כתוספת, הוא ייתן כראיה משפטית, מה גם שחשבתי שתהיה לו בעיה להסביר מה קרה עם המקור. חשבתי אם זה יוגש כצילום, הוועדה תשאל 'איפה המקור?' ואז אנחנו ניקרא, כי אנחנו טיפלנו".

"החלו להגיע רינונים"

שפיצן ויבור סיפרו על החשדות שלהם לרס"ן שלום גרין, קצין מילואים שכיהן בתפקיד של סימן טוב במלחמת ששת הימים. גרין גויס ב־6 באוקטובר, וגדליה מינה אותו מייד לבכיר במערך. השלושה פנו בתחילת אפריל לסא"ל צבי שילר, הקמ"ן הפיקודי שהחליף את גדליה.

"כשהגעתי לפיקוד מצאתי חוליית מערך מלאה באנשי מילואים", סיפר סא"ל שילר בעדותו. "באותה תקופה החלו להגיע אלי רינונים, אחד ועוד אחד, עוד לפני שפורסם הדו"ח החלקי של ועדת אגרנט, שמשהו לא תקין בנושא הדו"ח של סימן טוב. לא נכנסתי לזה, מפני שאני יודע שכמו שגדליה לא היה מקובל, גם סימן טוב לא היה. חשבתי שיש פה קנאה, אז לא התייחסתי.

"ביום שפורסם דו"ח אגרנט (דו"ח הביניים; א"ל) הגיע אלי איש מילואים בשם נועם וביקש ממני לשמוע סיפור. אסור היה לי לפסול את האנשים האלה לעדות, על כן החלטתי לשוחח עם כל בעלי הדבר בנפרד. ראיתי לנכון לבקש מהם לכתוב מכתב לוועדת אגרנט. חשבתי שיש להם קייס לספר...

"לפני שפורסם הדו"ח הבאתי אותו (את סימן טוב; א"ל) לראיון לראש אמ"ן, וביקשתי לסדר לו דרגה. הוא היחידי שלא הועלה בדרגה, ובאותו שבוע קיבל את הסרן. וכשסימן טוב קיבל את הסרן, החלה כל המהומה".

אל"מ נבו שאל את שילר איך התרשם מהעדים המרכזיים - יבור, שפיצן וגרין. "(גרין) מקובל עלי ומהימן עלי במיליון אחוז. גם שפיצן... (יבור) לא הצטייר בעיניי כעד מהימן, שוב במקרה הזה, כי כל שיטת הסיפור שלו, זה דבר שאסור היה לקרוא לו מבוים, אבל זה דבר שהיה די מאורגן. הוא דיבר עם אנשים. לכן נועם בעיניי היה פסול מראש. נועם רק נתן את הפתח לאיש שהיה צריך לדבר איתו - אריה שפיצן".

שילר סיפר שגרין כעס במיוחד על התנהלותו של סימן טוב ערב המלחמה - איך ייתכן שקצין מודיעין שוכב בימים כל כך קריטיים בביתו ולא מגיע למשרדו. גם גרין אמר בעדותו: "אמרתי לו ביום שבת בבוקר 'חי או מת - תבוא'".

נבו ענה לשילר: "ייתכן כי סימן טוב לא מילא תפקידו כראוי בזה שלא קם מחוליו לבוא למלחמה, אבל זה עוד לא אומר מילה על זיוף. אתה מבין את ההבדל? זה הבדל גדול".

רס"ן גרין כתב לוועדה מכתב, מייד אחרי שפורסם דו"ח הביניים. בין היתר כתב: "נראה לי כי חלק מעמדתו הנוכחית (של סימן טוב; א"ל) בשאלה אם היה מדובר במלחמה או בתרגיל, גובש אחרי המלחמה, וקשה להשתחרר שיש כאן לא מעט רצון לנקמה בקמ"ן דאז, סא"ל דוד גדליה".

"עשוי להסתבך בזיופים"

כשמונתה ועדת נבו, אחרי פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט, גדליה כבר ידע שהומלץ שלא יכהן עוד בתפקידי מודיעין. הוא היה פגוע וחשדן. הוא ביקש מאל"מ נבו לקבל לידיו עותק ממסמך סימן טוב לפני שיעיד, אבל נענה בשלילה.

עדותו של גדליה בפני ועדת נבו היתה תמציתית ויבשה. מאוחר יותר הסביר במכתב: "למותר לציין כי בעת מתן עדותי בפניכם, לא ידעתי איזו חשיבות תיוחס לסגן סימן טוב ולמסמכיו, והדבר השפיע על עדותי בעניין, שהיתה תמציתית ולא נכנסה לעומק הפרטים והיחסים הרלוונטיים לבירור מלא של הנושא... אינני יודע אם סימן טוב זייפן או לא, אך אני יכול להצביע על עוינות מצידו, אשר יכולה לשמש בהחלט מוטיבציה לעניין זה. ביטויה המפורש של העוינות היה לאחר הדחתו, כאשר התבטא בפני אנשי מחלקת המודיעין הפיקודית כי הוא הולך 'לדפוק' את הקמ"ן.

"ראשיתה (של העוינות; א"ל), ואז לא הערכתי את ממדיה, בימים שלפני המלחמה, כאשר התברר כי סימן טוב מרדן באשר להוראותיי בתחום נוהלי עבודת המודיעין בפרט ומשמעת בכלל. סגנון העבודה שלי כלל קביעת נורמות התנהגות, ירידה לפרטים וביקורת והקפדה על ביצועם. סגנון זה באופן טבעי מרגיז אנשים, ואת סימן טוב הרגיז כנראה במיוחד.

"אני לא יכול לקבוע באופן חיובי, ובהתבסס על השוואת הדף שהוצג בפניי למסמך בו דנתי עם סימן טוב, באם המסמך זויף או לא. אך לאחר עיון מדוקדק נראה לי כיום שאין זה הדף שהוצג בזמנו בפניי... לכן אין מנוס מלהרחיב את היריעה לגבי דמותו של הקצין והסבירות שיהיה מוכן לעשות כל מעשה, ולו גם הפלילי, כדי להתנקם בממונה השנוא עליו".

סימן טוב עומת בעדותו בפני ועדת נבו עם לא מעט טענות. גם שם סיפר איך סגן (במיל') איתן קילצ'בסקי, אחד מקציני המערך, ביקש ממנו שישים לב לדגשים במסמך. "אמר לי ככה: 'תראה, אני ראיתי את המסמך, יש לי חבר אצל תא"ל צביקה לידור, ונדמה לי שהוא אמר שראה את זה בפיקוד. כדאי לבדוק איתו'. הוא אומר: 'תראה, איפה שיש מחיקות של גדליה - אין הערות (גדליה נהג לא פעם לרשום הערות לצד המחיקות שעשה; א"ל). איפה שהוא מחק לך את נושא המלחמה, בכל המסמכים - אין הערות. אז אתה עשוי להסתבך בזיופים, וכל הדברים האלה'. אמרתי לו 'אל תבלבל את המוח, אתם תמשיכו בקו הזה, לא עושה חשבון לאף אחד, בפירוש, רק במילים האלה. זאת האמת, ואותה אני אגיש".

לפי הפרוטוקול של ועדת נבו, סימן טוב כעס על האשמות שהופנו אליו. הוא הציג בפני הוועדה מסמכים שהוגשו לגדליה, ובהם לא הופיעו סימני מחיקה והערות. "פה הוא מחק ופה הוא מחק, בלי הערה. אתה רואה איפה 'יש ריכוז כוחות', הרי זו אותה מחיקה לעזאזל. פה יש הערות ופה אין הערות. אתה רואה את כל המחיקות שלו, כל נושא המלחמה שהוא מוריד מהפרק. אין הערות שלו ליד".

"למה רצית להשמיד את המקור?", שאל אותו רס"ן (במיל') לשם, חבר הוועדה.

"כדי שלא יגיע אל גדליה", ענה סימן טוב.

לשם: "ולמה חששת אם יגיע לגדליה?"

סימן טוב: "פחדתי שגדליה ישמידֹו".

לשם: "למה חששת? היה לך העתק, ועוד העתק נשלח ללידור. אז למה הורית להשמיד?"

סימן טוב: "לא השקעתי בכך הרבה מחשבה".

במהלך החקירה הפגישה ועדת נבו את סימן טוב עם שפיצן ויבור, ועימתה ביניהם. סימן טוב אמר בעימות: "לא זוכר את צבע העט, לא זוכר את צבע ההערות שלו. אני זוכר רק שהיו הערות ומחיקות שלו בדף הראשון או כל המסמך - כולל הדף הראשון שאריה מטיל ספק בקיומו - הוגש לדוד גדליה".

סימן טוב פנה לשפיצן: "אתה מטיל ספק בקיומו, נכון?"

שפיצן: "את הדף הזה לא ראיתי בשבת (יום פרוץ המלחמה; א"ל)".

סימן טוב: "לא ראית את הדף הזה בשבת, ראית דף פתיחה אחר עם כללִי, או ספרות, או משהו אחר?"

שפיצן: "לא זכור לי. אבל מה שבולט לי, שהפקדת לי את המסמך כשירדת לחפ"ק. זה היה הדף הלבן עם המחיקה הכחולה, שבלטה מול העיניים".

סימן טוב אמר לוועדה: "דרך אגב, לפני המלחמה, צעקתי בחוליה לפני סגן צביקה בוקסנבאום, סמל קרטר שלמה, רס"ן יוסי במרגי (אנשי מודיעין בפיקוד; א"ל) - צעקתי והשתוללתי בפניהם שתהיה מלחמה. לא ייתכן שלפני המלחמה אני אומר 'מלחמה', ואחר כך...".

בחמ"ל כל הלילה

סגן צבי בוקסנבאום, היום צבי נטע, בעלי חברת "מכשירי תנועה", היה קצין מערך בפיקוד דרום, ונחשב ליד ימינו של סימן טוב. הוא מהאנשים שתמכו בגרסתו לכל אורך הדרך.

בחקירה שאל אותו אל"מ נבו האם סימן טוב אמר שהמצרים עומדים לפתוח במלחמה. בוקסנבאום סיפר שביום חמישי בערב, יומיים לפני פרוץ הקרבות, סימן טוב הגיע לפיקוד, למרות מחלתו. "קיבלנו ידיעה, לא זוכר באיזו שעה בלילה, ממקור, ואז סימן טוב כתב בידיעה שלו שהמלחמה תפרוץ ביום שישי בבוקר. סימן טוב אמר שאם המקור אומר שזו מלחמה, זו מלחמה. הוא חיכה בחוליה כל הלילה, כי קיווה שאולי בבוקר תהיה מלחמה. הוא ציפה, ולא פרצה המלחמה בשישי בבוקר".

נבו שאל את בוקסנבאום אם הוא זוכר את המסמך שבלב המריבה. בוקסנבאום השיב שלא מילה במילה. נבו הקריא בפניו את התרעת המלחמה הצפויה בעמוד הראשון, ובוקסנבאום אמר: "זו המהות".

נבו המשיך ושאל אם באותם ימים מכריעים, ההערכה של סימן טוב היתה חזקה בעיניו, או יותר חלשה. בוקסנבאום ענה: "אז זה נראה לי חלש יותר. כמו שהצגתי לך. לא שאמר 'זו מלחמה', אלא זו אפשרות".

נבו נתן לבוקסנבאום לקרוא את העמוד הראשון המדובר, ושאל שוב: "זה בערך מה שאמר?". בוקסנבאום אישר.

ב־6 במאי 1974 סיימה ועדת נבו את חקירתה והעבירה את ממצאיה לוועדת אגרנט. אל"מ נבו ציין שאיסוף החומרים נעשה בלחץ זמן, מאחר והתעכבה הופעתם של מספר עדים שמשרתים בסיני, ולכן לא התרחב בפעולותיו. הוא הוסיף כי בנסיבות אחרות, היה מקום להשוואות ולניתוח מפורט יותר של הגרסאות. במהלך החקירה אף ביקש מוועדת אגרנט אישור לבדיקת המסמכים על ידי מומחים לכתב יד וצילום, אבל נענה בשלילה.

נבו כתב כי הסימנים המעידים לכאורה לאי כשרות המסמך היו כל כך בולטים, שנדמה כאילו סימן טוב טרח למשוך תשומת לב לדף הראשון. "מהעדויות ברור שסימן טוב גם הוא ידע על הרגליו של סא"ל גדליה, וכיוון ששוטה איננו, בנקל היה יכול לכתוב על דף צבעוני ולעבור קו מחיקה בצבע אדום" (כלומר, שאילו רצה סימן טוב לזייף את הדף הראשון, היה מנסה לייצר דף שיחקה ככל האפשר את מנהגיו של גדליה; א"ל).

לגבי התרעת המלחמה, אימץ נבו את גרסת סימן טוב: "המסמך כולו מפרט סימנים המעידים שאינם מתיישבים עם גרסת התרגיל, ומסתיים בשאלות נוקבות המעמידות בספק את גרסת התרגיל. ההערכות שבעמוד הראשון משתלבות אורגנית במסמך כולו. גם שפיצן עצמו, בעיינו במסמך בשבת, 6 באוקטובר, הגיע להערכה כזו".

נבו כתב עוד: "עלי לציין כי העדים שהעידו בפנינו לא העלו כל נימוק שעשוי היה להניע את סימן טוב להוסיף או להחליף את העמוד הראשון לפני שירד לחפ"ק דבלה בשבוע הראשון למלחמה".

בסיום מגיע נבו לקמ"ן המודח, דוד גדליה. "בעצמי קראתי בפני סא"ל גדליה קטעים מהמסמך: את ההערכה שבעמוד הראשון, ואת השאלות בעמוד האחרון. דנתי עמו על הטעמים שהניעוהו לא לקבל את ההערכה ולהמשיך לדבוק בגרסת התרגיל, למרות השאלות הנ"ל.

"סא"ל גדליה נשאל והעיד בפני הוועדה. בכל שלושת המקרים הנ"ל לא העיר גדליה דבר על הדף הראשון, לא הסתייג מתוכנו ולא העיר הערה כלשהי לגבי העובדה שחסרו הערות שוליים לצד המחיקה".

"אני לא היססתי"

ב־9 במאי 1974, שלושה ימים לאחר שקיבלה את דו"ח נבו, זימנה ועדת אגרנט את כל העדים להופיע בפניה, כדי להתעמק בסוגיית המסמך. סימן טוב נדרש שוב להסביר איך בעמוד הראשון, המדובר, דיבר על פריצת מלחמה, ובעמודים הבאים מוזכרים סימנים המעידים על האפשרות, אבל הטיעון מרוכך יותר ומעלה אפשרויות נוספות.

"בעצם, לכאורה יש סתירה מסוימת בין הסיכום בעמוד הראשון ובין הסיכום בסוף, כי בסוף אתה טוען שיש דעה שזה תמרון, ולעומת זה יש סימנים שלא מסתדרים", אמר לו חבר הוועדה יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל. "זאת הערכה מאוד זהירה ושקולה, אם כי אני מסכים איתך שהסימנים הם רציניים מאוד. לעומת זאת, בהתחלה כאילו זה חד משמעי. איך זה יכול להיות שב־3 לחודש כתבת את העמוד הראשון כל כך החלטי, בזמן שבפנים אתה מהסס בין שתי האפשרויות? האם אין זאת סתירה?"

סימן טוב ענה לידין: "אולי המסמך לא בנוי טוב. אני לא היססתי ב־3 בחודש. בפירוש לא. אמרתי את זה בפורום של המערך אצלנו, וזה גם יצא החוצה".

שופט בית המשפט העליון וחבר הוועדה, משה לנדוי, שאל: "הגרסה נגדך, שמשתמעת, היא שנתת הוראה לשרוף את המסמך, מפני שהחלפת את העמוד הראשון וחששת שיתגלה איזה מעשה שדומה לזיוף. מה תשובתך?"

סימן טוב השיב: "אין אמת בדבר. אני מוכן לעמוד לכל חקירה בנושא זה, אם זה באמצעים טכניים, חוקרים פליליים, מכונת אמת וגרפולוגים. בבקשה".

הקצין הצעיר עומת עם לא מעט שאלות: צבע דפי הטיוטה, אורכו של הדף הראשון, העט שבה בוצעה המחיקה של גדליה, אבל במיוחד - שריפת המסמך המקורי. חבר הוועדה יצחק נבנצל, שכיהן אז כמבקר המדינה, אמר לו: "לתת הוראה או בקשה להשמיד אותם זה איננו על הרמה האינטלקטואלית שלך. אפילו אם יעירו אותך באמצע הלילה, בוודאי שלא לאור היום".

סימן טוב אמר: "זו נקודה שנשארה ללא תשובה מצידי. ניסיתי להסביר, ואני יודע את זה. לכן, כשהיתה החקירה של הוועדה, לא פניתי בעניין הזה מיוזמתי, כי ידעתי שאני מכניס ראש בריא למיטה חולה. אחרי שהשמדתי את האוריגינלים ידעתי שאני אצטרך לבוא ולהסביר, וידעתי שיקומו מקטרגים (שינסו) להפוך עלי את המחדל. היססתי, וזה לקח לי חודש שלם לחשוב אם להגיש את המסמך או לא".

נבנצל שאל: "רבץ לך על המצפון מה שאתה עשית או לא עשית, או מה שהאחרים עשו או לא עשו?"

סימן טוב: "אחרי המלחמה חשבתי שאולי הייתי צריך לצעוק יותר, אולי הייתי צריך ללכת לדרגים יותר גבוהים. זו בעיה אחת של מרבץ על המצפון. בעיה שנייה היא שלא התייחסו להערכה כזו, ולא הביאו אותה לעימות עם הערכות אחרות, ולא דנו אותה, כדי לנסות למנוע את המכה".

הוא פנה לחברי הוועדה: "מה שמטריד אותי הוא שעשוי היום להיווצר מצב של מין מעמד של זכאי מחוסר הוכחות, וזה לא מעמד שהייתי רוצה להיות בו. אם יש לכם אמצעים לבדוק את זה עד הסוף. אני מוכן ללכת עם זה עד הסוף".

יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט, אמר לו: "אתה צריך לקבל עצה משפטית ממישהו. אנחנו כוועדה, כאשר הובאה לפנינו הטענה בנוגע למסמכים אלה - תפקידנו היה לחקור בעניין, וזה מה שעשינו".

"הפך לדמות"

ועדת אגרנט אימצה את גרסתו של סימן טוב. ראש אמ"ן החדש, האלוף שלמה גזית, הכניס לשימוש את 'נוהל סימן טוב', שלפיו קצין הנתקל בחילוקי דעות עם מפקדיו לגבי הערכת מודיעין, יכול לגשת למפקדים בכירים יותר, ואפילו לראש אמ"ן.

סימן טוב (74) התקדם בצבא עד דרגת אל"מ, ושירת בין היתר כקצין המודיעין של אוגדה 162. המסמך שלו זכה להופיע במאמרים ובספרים. לפני שש שנים פרש מעבודתו כממונה על מחוז דרום במשרד הכלכלה.

"אני מעריך שוועדת אגרנט חיפשה דוגמה לדרך שבה אמור קצין מודיעין לעבוד, ולכן הפכה את המסמך לחשוב", אומר פרופ' אורי בר־יוסף, מחבר הספר "הצופה שנרדם", שעוסק במחדל של מלחמת יום הכיפורים. "בפועל, מסמכים שנכתבו בתקופה ההיא בפיקוד דרום, בוודאי על ידי סגן, לא היו יכולים להשפיע על הערכת המודיעין, כי היא נעשתה בתל אביב, באמ"ן מחקר. מה היה קורה אילו הופץ המסמך? הוא לא היה מגיע לרמטכ"ל, ולנוכח התנהגות אלוף הפיקוד, גורודיש - כנראה שלא היה משנה לו משהו.

"במובן הזה, סימן טוב הוא יותר סמל. אביגדור קהלני עצר את הסורים בעמק הבכא, כוח צביקה השמיד טנקי אויב. המסמך של סימן טוב לא עשה דבר, לצערנו. בחיל המודיעין, שחסרו לו גיבורים באותה מלחמה, הוא הפך לדמות".

shishabat@israelhayom.co.il