בכל בוקר, קצת אחרי שהוא מעיר את התינוק שלו בן החצי שנה, קיט הרינגטון מתקשר לאמא שלו כדי להגיד לה תודה - עד כדי כך ההורות מהווה עבורו התגלות. "אני לא יכול לחשוב על זה שלקחתי את הוריי ככה, כמובן מאליו. אני מסתכל על הבן שלי וחושב לעצמי, 'לעולם לא אקבל את התודה שמגיעה לי על זה שאני מחליף את כל החיתולים האלה ועל זה שאני מטפל בך!'"
התינוק נולד בבית החולים יוניברסיטי קולג' בלונדון, בינואר האחרון. הרינגטון ואשתו, השחקנית רוז לזלי - שאותה הכיר ב"משחקי הכס" כששיחקה את ייגריט - לא רוצים לפרסם את שמו. הרינגטון מפחד ממחטים והתעלף באחת הבדיקות לפני הלידה, אז לא, הוא לא חתך את חבל הטבור. "אני כזה חלש כשזה נוגע לדם ולכאב", הוא אומר. החוויה שלו מהלידה עדיין מתרכזת בהלם המוחלט שחווה: "אני זוכר שאמרתי שוב ושוב, 'זה תינוק. זה תינוק. זה תינוק'".
האבּהות והמשפחה תופסות חלק מרכזי בחיים החדשים של הרינגטון בן ה־34. הוא פיכח כבר שנתיים וחצי, לאחר תקופה במכון גמילה, ואסיר תודה על חייו - אבל בזהירות רבה, כי פיכחות היא עניין שברירי. התקופה ההיא היתה אפלה כל כך, שהוא חשב לשים קץ לחייו. והיא חפפה את הימים האחרונים של ג'ון סנואו, הדמות ששיחק ב"משחקי הכס" במשך עשור. "החיים היום נפלאים. יש לי ילד ויש לי זוגיות נהדרת. אני אדם מאוד־מאוד שמח, מרוצה ופיכח".
ועדיין, הדיבור שלו בשיחת הזום הראשונה בינינו נותר, באופן מדאיג, דיבור של אדם כבד ראש, מיוסר ומפוכח. הוא מתקשה לשבת בנוח ב"מכנסיים הקצרים מדי", ואז מתקשה עם "האור הבהיר מדי" שחודר מבעד לחלון בחדר המלון שלו בצפון מדינת ניו יורק. אבל יותר מכל, הוא מתקשה עם השאלות שלי ואומר בנקודה מסוימת: "כן, אני מדבר שטויות".
הסיבה היא אולי ארבעת אנשי יחסי הציבור שמשתתפים בשיחה, מספר גדול מדי אפילו בעידן הבריטני ספירס של ימינו. הם הבטיחו שלא יתערבו בשיחה (והתערבו). הם הבטיחו שהוא ידבר על גמילה, משפחה ועבודה, אבל הרינגטון נתן תשובות קצרות, עד לנקודה שבה הרגשתי מיוסרת מהשיחה איתו לא פחות משהוא היה מיוסר ממנה.
ג'ון סנואו, הדמות שגילם הרינגטון ב"משחקי הכס" במשך עשר שנים, הפך עבור המעריצים לגיבור האולטימטיבי. הלוחם־מאהב המפויח והאפּי, שמהרהר על המצב על רקע גופות מפוזרות, שלג מתעופף או עשן מיתמר. ככל שדמותו הפכה ליותר ויותר מרכזית בסדרה, כך הרינגטון הרגיש הרבה יותר חשוף בחיים האמיתיים. הוא לא היה יכול ללכת לסופרמרקט בלי לשמוע לחשושים מכל מעבר.
נשים צרחו כשראו אותו, לפעמים בכו. תשומת הלב היתה כל כך אינטנסיבית, שכאשר הוא שיחק בהפקת תיאטרון בווסט אנד, האולם הוצף על ידי ההמונים. מעריצה אחת קנתה מושב בשורה הראשונה לכל לילה במשך 40 הצגות.
כשאני מציינת בפניו איך תואר לעיתים קרובות כאחד הגברים הסקסיים בעולם, הוא מסתייג. "יש לי בעיה שמתארים אותי כסקסי, חתיך, או דברים כאלה, כי זה מאוד מזלזל. זה מזלזל בנשים ובגברים גם יחד. זה מזלזל בכל מי שמאופיין על פי המראה שלו, ולא חשוב איך. חלק מהאנשים אולי יגידו שזה מה שמביא לי עבודה, אבל אני פשוט לא אוהב את זה".
מה מביא לך עבודה?
"המשחק שלי. אני מקווה שזה משהו שאני מביא למסך, שהוא מעבר לאיך שאני נראה, לעזאזל".
• • •
אחרי סוף שבוע שבו, כך יאמר לי אחר כך, ייסר את עצמו שזו היתה שיחה ראשונה מוזרה (והיא אכן היתה כזו), הרינגטון מתקשר אלי, הפעם בלי היחצנים שיפקחו עליו כאילו הוא ילד קטן. הוא מתנצל, ואומר שאולי סבל מהתקף של דלקת גרון. האם אין קלישאה גדולה יותר למישהו שלא רוצה לדבר מאשר "איבדתי את הקול שלי"?
הוא אומר שלא רק שלחצו עליו מה להגיד על הגמילה, אלא גם שהוא פחד לדבר על נושאים שקרובים לליבו. "יש לי חשש אמיתי שממש יכעסו עלי אם אגיד משהו שאני מאמין בו ושאולי פוגע באנשים, או בקבוצה מסוימת של אנשים".
עוד נחזור לזה. אבל ראשית, אבהוּת. "שלושת החודשים הראשונים היו עינוי קל", הוא מודה. "סוג של גיהינום". אבל הוא מתחיל ללמוד את העניין, כמו להחליף חיתולים ו"להיות אבא", בזמן שאשתו נמצאת בצילומים לסדרה חדשה של HBO, שהביאו את שניהם לניו יורק לחודשים הקרובים.
"להיות אבא זה פאקינג..." הוא משתהה. "כלומר, בשיא הכנות, הגב שלי הרוס. אני הולך לחדר כושר לעיתים קרובות, אבל יש משהו בעובדה שיש לך ילד שמרוקן אותך לגמרי באופן פיזי. אני מוריד את הכובע בפני כל הורה והורה בעולם. אתם גאונים, אני לא יודע איך אתם עושים את זה. כי זה יותר מתיש מכל מה שעשיתי ב'משחקי הכס'".
העצות שהוא קיבל על הורות היו אינסופיות, אפילו על הדרך הנכונה לעזוב את בית החולים. ובכל זאת, מפריע לו שאף אחד לא אמר עד כמה ישתנו חייו. "הטיפ שלי להורים טריים הוא: קחו רגע להגיד להתראות לחיים הקודמים שלכם. אתה כל כך טרוד בהכנה להיות הורה, שאתה שוכח. ואז זה מאוחר מדי".
איך היית רוצה להגיד להתראות לחיים הקודמים שלך?
"בסוג של מסיבת רווקים".
הרינגטון בכל זאת התכונן קצת למשבר הקיומי של האבהות על ידי אימוץ גור כלבים מסוג וויפט, שהגיע בחודש מארס האחרון. הוא לא רוצה לומר של מי היה הרעיון (הניחוש שלי הוא אשתו), אבל "זה היה תרגול בהשלכה. חיה קטנה שהתווספה לבית, ושעליה משליכים את כל החרדות והחששות - 'הוא לא אוהב אותי', 'הוא כן אוהב אותי', כל הדברים האלה. מעולם לא היתה לי חיית מחמד, ואני מניח שילד זה ככה, אבל פי אלף. אני רק צריך להיזהר שלא להשליך את החרדה שלי על הילד יותר מדי".
• • •
כריסטופר "קיט" הרינגטון ואחיו הבכור ג'ק גדלו באקטון, מערב לונדון. משני הצדדים של משפחתו הוא נצר לאצולה: אביו, סר דיוויד, היה איש עסקים והבארונט ה־15 של השושלת המשפחתית; דיוקן של ליידי הרינגטון משנת 1603 תלוי בבית מהמאה ה־15, שאותו הוא חולק עם אשתו בסאפוק. אמו, דבורה, מחזאית ואמנית, היא צאצאית של
(קטסבי הוא שמו האמצעי, למעשה), אחד מראשי הקושרים הקתולים של "מזימת אבק השריפה", והרינגטון אף גילם אותו במיני־סדרה של ה־BBC ב־2017.
כשהיה בן 11 עברה המשפחה לווסטרשייר, שם למד בבית ספר מקיף, בעקבות האמונה היוקדת של הוריו בחינוך ציבורי. למרות שהעריץ את הוריו ("הפכתי אותם למושלמים ברמה שאי אפשר להגיע אליה"), הוא מדבר בחיבה רבה בעיקר על אמו. לדבריו, בגללה הוא רצה להיות שחקן.
"רציתי לעשות את מה שאמא שלי עשתה. היא היתה גיבורה אמיתית עבורי. כמו אצל כל ילד, אתה מנסה לעשות את הדבר שיגרום לך לקבל אישור של ההורים שלך. ואז פתאום זה עובד, ואתה שחקן, ושחקן מקצועי, ואתה מתחיל להצליח. אתה אומר לעצמך 'טוב, את מי אני מנסה להרשים עכשיו?"
למרות שאינו מותח עליהם ביקורת, הוא אומר שהרצון להרשים הוא לא משהו שהיה רוצה להעביר לבנו. "אני צריך להיות זהיר בקשר לזה".
גם לזלי (34) היא נצר לאצולה, צאצאית של ראשי שבטים סקוטיים, שגדלה בטירות בסקוטלנד. הוא לא זוכר מתי ראה אותה בפעם הראשונה על הסט, אבל "נשאר לי זיכרון שהוא כמו גלויה, ואז קלטתי שהיא מאוד יפה ומושכת בכל צורה שהיא". בסדרה היא היתה הפראית שגאלה את ג'ון סנואו מבתוליו (וסיפקה את השורה הנצחית, "אתה לא יודע כלום, ג'ון סנואו"), ובמציאות הם יחגגו בקרוב עשר שנות זוגיות.
"במשך תקופה מסוימת, הגיל הצעיר וההתחייבויות שלנו לעבודה גרמו לנו להיות ביחד, ואז לא ביחד, ואז שוב ביחד. עד שהבנו שלהיות לא ביחד זה הרבה יותר משעמם מאשר להיות ביחד".
הצעת הנישואים שלו היתה קולנועית: לאור ירח, ליד מדורה, באזור כפרי מוקף עצים. החתונה התקיימה ב־2018 בסקוטלנד: מסורתית, כשסביבם שחקנים וצוות מהסדרה, לפני שהוא חזר לצלם את הפרקים האחרונים והאפיים של "משחקי הכס". "זו היתה תקופה של רגשות אינטנסיביים ותשישות פיזית", הוא אומר, "בכיתי די הרבה בטקס".
• • •
בשלוש השנים שעברו מאז שהרינגטון השיל את גלימת הפרווה של סנואו - "פעולה שהיתה כמו לקרוע מעצמי את העור" - הוא עבר כמה חוויות טראומטיות.
"החיים שלי הפכו לאפלים", הוא אומר. "קרו לי דברים טראומטיים למדי מאז ש'משחקי הכס' הסתיימה, הם התרחשו גם במהלך הסדרה, והם כללו אלכוהול".
אכן, היו דיווחים פה ושם על התנהגות שלו כשהוא בהשפעת אלכוהול, ובאחד המקרים נאלץ הסוכן שלו להוציא הכחשה גורפת, כשדוגמנית רוסייה בשם אולגה ולסובה פרסמה צילומים שבהם הוא נראה כביכול מעולף על מיטה בחדר מלון. הרינגטון אמר שמעולם לא פגש אותה.
למרות שמדובר בקלישאה שהוא לא אוהב במיוחד, הוא אומר שהגיע לשפל המדרגה. "אתה מגיע למקום שבו אתה מרגיש שאתה בן אדם רע, אדם שראוי לבושה. ואתה מרגיש שאין דרך החוצה, זה פשוט מי שאתה. הגמילה היא תהליך שאומר 'לא, אני יכול להשתנות'.
"אחד הדברים האהובים עלי, שלמדתי לאחרונה, הוא שהביטוי 'היהפוך נמר חברבורותיו?' הוא שגוי לחלוטין: נמר למעשה משנה את החברבורות שלו. הרעיון הוא שאני יכול לעשות את השינוי העצום והבסיסי הזה במי שהייתי ואיך שהתנהלתי בחיים שלי".
שאלתי אם הרגיש אובדני. הוא היסס, ולבסוף אמר: "התשובה היא כן. כמובן. עברתי תקופות של דיכאון אמיתי, ורציתי לעשות כל מיני דברים. אני אומר לך את זה בתקווה שזה יעזור למישהו, במקום כלשהו. אבל אני בהחלט לא רוצה להיראות כמו קדוש מעונה. עברתי משהו, זה העניין שלי. אם זה עוזר למישהו, זה טוב".
הוא עבר טיפול בעלות של 130 אלף דולר לחודש במוסד בקונטיקט לטיפול ב"חומרים והתנהגויות". אני שואלת למה הוא מתכוון, והוא אומר: "בעיקר אלכוהול". ניכר בקולו שהוא עדיין מתקשה לדבר על הנושא.
"הנישואים שלי עברו בחינה, עד לסף שבירה. את יכולה לדמיין לעצמך את הלחצים שזה גורם לאנשים סביבך. אבל אני אגיד על ההתמכרויות שלי ששמרתי עליהן מאוד־מאוד בסוד, אז הן היו סוג של הפתעה לאנשים סביבי. מה שקורה לעיתים קרובות, אני משער".
זמן לא ארוך אחרי הגמילה, ולפני ההורות, הגיע הסגר. "זו היתה תקופה של רגיעה, מחשבות, ואני מעז להגיד - רומנטיקה. אני ולזלי חזרנו לבית הכפר המרווח שלנו, קראנו ספרים, טיפלנו בגינה וביצענו סצנות יחד. לזלי לימדה אותי טוּב לב מהו".
• • •
הרינגטון היה מועמד פעמיים לפרס האמי על תפקידו כג'ון סנואו, ב־2016 וב־2019, אבל לא זכה. גם המועמדות שלו לגלובוס הזהב, ב־2020, לא הסתיימה בזכייה.
למרות שהוא אסיר תודה לחוויה של "משחקי הכס", וגם, ללא ספק, לשכר - שהגיע על פי השמועות לחצי מיליון דולר לפרק - הוא רוצה עכשיו להרחיב את הטווח האמנותי שלו. בנובמבר עומד לצאת סרט האקשן החדש בכיכובו, "הנצחיים", שהפיקו אולפני מארוול בהמשך לאירועים המתוארים ב"הנוקמים: סוף המשחק". בימים אלה מצלם הרינגטון סרט עצמאי, וכשישוב לבריטניה יעמוד על הבמות של לונדון בתור הנרי החמישי - "תפקיד שתמיד־תמיד אמרתי שאני מוכן להרוג כדי לגלם".
לאחרונה הוא השתתף בצילומים לפרק של "אהבה מודרנית" - סדרה של אמזון, המבוססת על מאמרים בנושא מערכות יחסים שפורסמו ב"ניו יורק טיימס". הפרק, "זרים ברכבת", מתרחש על רכבת באירלנד לפני הסגר הראשון, והרינגטון משחק זר נאה, שסטודנטית פוצחת איתו בשיחה. "מדובר בפרק יפה ואמנותי", הוא אומר, "אני אוהב את זה שהדמות שלי מתרחקת מהדמות החזקה של גבר שתקן שלא מראה רגשות".
אתה מתכוון לג'ון סנואו?
"למעשה, אני לא חושב שג'ון סנואו היה כזה. אם מסתכלים עליו מקרוב, הוא מאוד רגיש, ואני מקווה שחלק מהרגישות עבר במה שניסיתי לעשות איתו".
הוא חושב הרבה על גבריות ועל הדרך שבה היא מוגדרת. "בצעירותי הייתי מתבונן בכרטיסי ברכה ליום האם וליום האב, ורואה איך גברים מוצגים בתור מפרנסים שלא עושים כלום בבית. זה גרם לי לחשוב שהמצב לא הוגן, עבור שני המינים.
"מפחיד מאוד להיכנס לנושא הזה, אבל יש לי דאגה עמוקה ואמיתית בנוגע לגבריות רעילה. בבית הספר לדרמה, שבו למדתי, גדלנו עם סוג הגיבור של ראסל קרואו ב'גלדיאטור'. זו היתה תקופה של הביטוי הנוראי 'זכר אלפא', וכל השנה היתה תחושה של 'מי האלפא? מי הכי טוב מהקבוצה שלנו?'. חשבתי לעצמי, 'עכשיו דחקתם אותי למקום שבו אני או אלפא או בטא, איזו בחירה זו?"
איך היית בתור נער?
"די נגרר, למען האמת. הבנתי שאני סוג של זיקית, כי לא ידעתי לאן אני מתאים. ניסיתי להיות גותי, אבל הגותים לא קיבלו אותי. ניסיתי להיות סקייטר, אבל לא ידעתי לגלוש על סקייטבורד. אולי זה חלק מלהיות שחקן: בסוף רציתי להיות קצת מכל דבר".
בראיונות הוא מציין לעיתים קרובות את ההפרעה הטורדנית־כפייתית שלו (OCD). כך, למשל, הוא נוהג לנשק את הרצפה שלוש פעמים לפני עלייה לבמה, לנשק צלב או תמונה של אמא שלו ושל אחיו, ועוד ועוד.
"היה לי משהו עם שלושה פתחי ניקוז, והחלטתי שאני צריך לעמוד על האמצעי ברגל ימין. הגעתי למצב שהייתי צריך לחצות את הכביש כדי לעמוד עליהם. אם פספסתי, הייתי צריך לחזור. הדברים האלה הפכו להיות חלק מהבעיות שהייתי צריך להיפטר מהן".
הוא מודה שהיו תקופות שבהן התמודד עם התהילה בצורה גרועה ("כמו כולנו, הייתי מניאק"), אבל החברים הישנים שלו דאגו שיישאר עם הרגליים על הקרקע. "היתה לי הפריבילגיה הגדולה שיהיו לי חברים שלא דופקים חשבון, והם אמרו לי את האמת. מישהו אמר לי פעם: 'כשאתה יושב ליד שולחן ואתה משלם על כולם, זו הנקודה שאתה יודע שאתה בצרות'".
כרגע, טבק הוא "הסטייה" היחידה שלו. הוא הפסיק עם סיגריות, אבל אני יכולה לשמוע אותו שואף סיגריה אלקטרונית במהלך השיחה, "ואני מנסה להיפטר גם מזה".
היום הוא כבר חי בהשלמה עם ג'ון סנואו, אחרי שנאבק בשדים של גילום התפקיד העצום הזה. הוא שחט אותם - לא עם ה"לונגקלו", החרב הגדולה שבה השתמש בסדרה; מחלקת האביזרים לא הרשתה לו לקחת אותה הביתה. לא, הוא שחט את הפחד שהיה בו, שסנואו יעטוף את המשך הקריירה שלו כמו גלימות הפרווה שנהג ללבוש בסדרה (שגם הן כבר נלקחו בחזרה על ידי מחלקת תלבושות).
"השלמתי עם העובדה שאתה לא מנפנף מעצמך בקלילות דמות כזאת. הוא שם כל הזמן, הוא איתך. כל עוד תהיה לי קריירה, יתארו אותי בתור 'מי ששיחק את ג'ון סנואו', גם אם אעשה משהו מצליח באותה מידה. זה היה תהליך, לקח זמן עד שהתחלתי להתגאות בזה. היום אני בנקודה שבה אולי אצליח לצפות בסדרה. בעצם, אני עוד קצת רחוק מזה".
shishabat@israelhayom.co.il