לפני חודשים אחדים התייצב ג'קו אייזנברג, ביוזמתו וללא מלווים, לאודישנים של העונה הנוכחית של "הכוכב הבא". עבור מנצח העונה הרביעית של התוכנית, בגלגולה כ"כוכב נולד", הצעד האמיץ היה סוג של סגירת מעגל.
הרוקר, שהקריירה שלו נגדעה ימים ספורים אחרי הזכייה ההיא, עקב התבטאויות אומללות שהפכו אותו למוקצה בן לילה, בחר להתייצב למבחנים בלי להודיע לאיש ממקורביו מראש.
"ידעתי איפה האודישנים מתקיימים, ופשוט הגעתי לאודישן רגיל", הוא מגלה. "נכנסתי, והיו שם יואב צפיר, המנהל המוזיקלי עמוס בן דוד ואחראי המתמודדים סיון יאנג. התיישבתי מולם עם הגיטרה - והם כולם היו בשוק. היתה שם התפרקות רצינית, ובתוך כמה דקות החדר התמלא בדמעות. שמעתי אותם מתייפחים".
לא חששת לפני שהגעת?
"אני תמיד מפחד, אבל הפעם זה היה פחד שמזיז. לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם".
הכנת שיר במיוחד לאודישן?
"משהו בי אמר לי מראש שהם לא יבקשו ממני לשיר, והם באמת לא ביקשו. בסוף אני אמרתי להם, 'אולי אשיר לכם?', והם אמרו 'יאללה'. שרתי את 'זיקוקים' של משה פרץ. האמת שהפתעתי גם את עצמי פה. היה לי ברור שהם אוהבים אותי".
איך זה נגמר?
"בסופו של דבר זה לא צלח מסיבות שלא קשורות לשירה, ונפרדו דרכינו".
• • •
אייזנברג (41), שנולד וגדל בנתניה, פרץ לתודעה ב־2006, בגיל 25, בריאליטי השירה שנחשב אז ליצרן הסלבס הסדרתי וזולל הרייטינג של ישראל. כבר באודישן הראשון הוא סומן כמתמודד בולט במיוחד, בואכה גמר ואף ניצחון.
"בתקופה ההיא חוץ מהאודישן הכל הועבר בשידורים חיים, פעמיים בשבוע, וכולם בבית צפו", הוא נזכר, "בגלל האינטנסיביות לא הבנתי את גודל הבאזז סביבנו. לא הרגשתי פייבוריט, ולא חשתי את אהבת הקהל. אמרתי אז ליואב צפיר שאין לי יכולת להביא אוטובוסים של אנשים שיתמכו בי, חוץ מאת אמא שלי ואחותי. הוא אמר לי: 'יש לך אוטובוסים, אבל אתה לא יודע'".
מתי הבנת שאוהבים אותך?
"רק בגמר. אחרי הניצחון קיבלתי אהבה קיצונית. אני זוכר שבבוקר שלפני הגמר התראיינתי ברדיו ואמרתי, 'עכשיו אני רוצה לזכות'. נשארנו שלושה (לצד מאיה רוטמן ורפאל מירילא; ע"ס), וידעתי שאני רוצה להיות הכי טוב.
"כשהכריזו עלי כמנצח, אני זוכר שהסתכלתי לשמיים ואחר כך על הבמה - ואני רואה את אבא שלי, רוברט ז"ל, שנפטר מדום לב כשהייתי בן 10. העלו את אמא שלי, מרים, לבמה, והדבר הראשון שהיא אמרה לי היה: 'אבא נמצא גם כאן איתנו'".
זה התחיל כסיפור אהבה עם הקהל, שהתחבר מאוד לרוקר ארוך השיער עם החיוך הביישני, אבל טוויסט אכזרי של הגורל, יחד עם חוסר הבנה תקשורתית, הפכו את הרומן המתקתק לסיפור בלהה מבחינתו של אייזנברג.
זה קרה אחרי ראיון שערורייתי שהעניק לעיתונות, ובו ניפק שלל ציטוטים שנויים במחלוקת - בין השאר, על אי־גיוסו לצה"ל. ההתרסקות מכאן והלאה היתה המהירה ביותר שידעה תעשיית הטלוויזיה והמוזיקה בישראל.
"הגמר שודר ביום חמישי, ובסוף השבוע הייתי גמור מעייפות ונחתי", הוא משחזר. "ביום ראשון יצאתי לראיון הגדול הראשון אחרי הניצחון, ואחרי שבוע כבר לא יכולתי להסתובב ברחוב. ולא, זה לא קרה כי אהבו אותי מסביב".
מה קרה בראיון ההוא?
"אני זוכר שהוא היה ארוך ומייגע, על הכל - חוץ ממוזיקה. הייתי טירון, והייתי שם לבד, בלי מישהו שילווה אותי. לא ידעתי איך מתנהל ראיון בסדר הגודל הזה - ופשוט זרמתי. עד כדי כך לא דאגתי, שגם כשהוא התפרסם, עדיין לא הבנתי את הביג דיל.
"לא ידעתי שאני צריך לבקש ליווי מטעם ההפקה. גם נתתי לכולם תחושה של אחד שאפשר לסמוך עליו ושלא צריך שישמרו עליו. זאת היתה סיטואציה חדשה לכולם, ועדיין לא ידעו איך להתמודד איתה. אני זה שנפגעתי".
מתי הכל התחיל להתהפך עליך?
"הפרומואים לכתבה התחילו ביום שלישי, ובשישי היא התפרסמה. קראתי אותה ואמרתי לעצמי, 'זה לא אני, לא הסגנון שלי'. גם אמא שלי לא זיהתה את הבן שלה. אמרתי לעצמי, 'אוקיי, זאת כתבה אחת שלא משקפת אותי, ובעתיד תהיה עוד כתבה ואתקן את זה'".
מתי הבנת שאי אפשר לתקן?
"פתאום כולם סביבי נכנסו ללחץ. התחילו להתבטל הופעות, ופתאום אחרי אהבה מאוד גדולה אני מקבל רק שנאה. אלו היו תחושות קשות. מילא אני, אבל כשזה הגיע למשפחה ולקרובים שלי, הכל הפך להיות הרבה יותר קשה".
אילו תגובות קיבלת אז ברחוב?
"לא רוצה להישמע מסכן, אבל קיבלתי את תגובות השנאה הכי קשות שיש. הפגנות מתחת לבית שלי, שרטו לאמא שלי את הרכב, אלימות פיזית ברחוב, אלימות מילולית בלי סוף, ביטול כל ההופעות, אלבום שהורידו מהמדפים אחרי פחות מחודש, העלימו דברים שלי מהרשת. פוסטים נוראים נכתבו עלי, עצומות עברו בין ראשי ערים ומועצות.
"הפכתי לאדם השנוא בישראל, ולא היה אפשר לעצור את זה. אני זוכר שהיתה כתבה אחת בעיתון עם שתי תמונות: מצד אחד אוסאמה בן לאדן, ומצד שני אני. זה היה קשה מנשוא. הייתי בן 25 שבתוך פחות משבוע חווה שני מצבים הפוכים וקיצוניים".
אני זוכר הופעה שבמהלכה זרקו עליך עגבניות.
"הלוואי שהיה מדובר בעגבניות. אלו היו בקבוקי בירה וקוביות קרח. פחדתי שבקבוק יפגע לי בראש, אז עצרתי את ההופעה וירדתי מהבמה. ידעתי שאני רוצה הביתה. זה היה עצוב ומפחיד. התבאסתי שבמקום שאני מרגיש בו הכי בטוח - פתאום הכי מפחיד אותי לעמוד בו.
"שבוע אחרי פרסום הכתבה, בטקס 'אנשי השנה', התנצלתי בפני הצופים, והודעתי שאני פורש מהמוזיקה. אני עומד שם, מודיע על פרישה, ואז שר שיר של אריק איינשטיין שמאחל לכולם שנה טובה. זה היה טקס הפרידה שלי מעולם המוזיקה, והרגשתי רע מאוד באותו מעמד. הבנתי כמה זה קיצוני. זאת היתה הקריירה הקצרה ביותר, ולמעשה אני לא מצליח לשקם אותה לגמרי עד היום".
• • •
יותר משנה אחרי הטראומה הסתגר בביתו שבמושב אודים, לבדו. פחד לצאת, פחד לשיר, פחד לפגוש אנשים. "היו לכל זה השלכות נפשיות. אמא שלי היא זאת שעזרה לי. מיום ליום הפסקתי לצאת החוצה. כשאנשים ברחוב ניגשו אלי, פחדתי. לא ידעתי אם הם באים לקלל אותי או להחמיא לי. התבאסתי על עצמי".
היתה לך אז בת זוג?
"הכרתי מישהי, אבל הייתי שבר כלי וזה לא עבד. איך משהו יכול לעבוד במצב כזה?".
אחרי שנה ניסה להשתקם, וגישש את דרכו בחזרה לבמות. ההופעה הראשונה שנסגרה לו היתה בפסטיבל בזכרון יעקב. "הכל כבר היה מוכן על הבמה, וכל הנגנים איתי", הוא נזכר, "לפניי הופיע סאבלימינל, וכולם עפים ממנו באוויר. ואז אני מסתכל על הקהל, ומשהו בראש שלי אמר לי פתאום שאני לא רוצה לעלות להופיע.
"אפילו לא הצלחתי לחשוב על האנשים בקהל שבאו במיוחד כדי לראות אותי. פשוט נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. עזבתי בלי להודיע לאף אחד. רק התקשרתי לגיטריסט שלי ואמרתי לו, 'תאסוף את הגיטרה שלי'".
קשוח.
"מאוד, וזה היה היום שבו הבנתי שאני צריך לטפל בעצמי. הבנתי שאיבדתי את הדבר שאני הכי טוב בו".
כעבור ימים אחדים התייצב אצל פסיכיאטר והתחיל בטיפול. אחרי שלושה שבועות הרגיש, לדבריו, לראשונה, את ההשפעה המיטיבה.
"יום אחד אחרי הצהריים, שעה שבדרך כלל לא הייתי יוצא בה מהבית, אמרתי לכלב שלי, 'בוא, אודי, נצא לדרך, בוא נראה אנשים'. הבנתי שמשהו בי מתאושש. באותו רגע התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה. זאת היתה התקדמות גדולה מבחינתי".
הטיול הקצר בחוץ, בחברת הכלב, הצליח, ואחרי כמה שבועות החליט לעבור שלב ולטוס להולנד, לבקר באמסטרדם את חברו רפאל מירילא (שזכה בגמר במקום השלישי; ע"ס). "שם היה לי מדהים", הוא נזכר.
באמסטרדם חזר לחיים ופגש יותר ויותר אנשים ("היה לי נוח שלא מכירים אותי"), אבל כשחזר ארצה - נקלע שוב למשבר, הפעם ממקום לא צפוי.
"אני מגיע הביתה ורואה את דלת הכניסה פתוחה, הבית ריק ואודי איננו", הוא משחזר, "אני מבין שפרצו לי לבית, ואני רץ לחדר לראות אם גנבו את המחשב שבו כל המוזיקה שעבדתי עליה שנה שלמה. ראיתי שהמחשב נשאר, אבל איפה אודי?
"התחלתי לחפש אותו, ואחרי 20 דקות מצאתי אותו מבוהל וחבול. ניחמתי את עצמי שהוא והמוזיקה שלי נמצאים איתי, ועל כל השאר אני כבר אתגבר. כעבור יומיים חזרתי הביתה מבילוי בתל אביב, ואני מגלה שפרצו שוב, והפעם כן לקחו את המחשב, שעליו שמרתי את כל האלבום שכתבתי".
איפה היה אודי?
"מצאתי אותו מפוצץ בבעיטות, הפורצים פגעו הפעם יותר. הוא, קטן, חמוד ומבוהל, הסתכל עלי במבט של 'נשבע לך שניסיתי למנוע, אבל לא הצלחתי'. הסתכלתי לשמיים ואמרתי, 'מה עוד אתם רוצים? לקחתם לי הכל. אין עוד כלום שאפשר לקחת ממני'".
היו מחשבות אובדניות?
"ברור. גם אחרי שהתחלתי בטיפול וקיבלתי כדורים - לקח לי זמן להתחיל לבלוע אותם. כל סוגי המחשבות היו שם".
בבוקר שאחרי הפריצה השנייה מיהר להזמין שוב כרטיס טיסה לאמסטרדם - והפעם בכיוון אחד. "אודי ואני נוחתים שם עם הזנב בין הרגליים", הוא משחזר, "רפאל עזר לנחיתה הרכה שלי. הגעתי אליו הביתה, ונשארתי שם. הוא עצמו עבר לגור אצל מישהי שהוא הכיר".
במה עבדת כדי להתפרנס?
"יש לי אזרחות צרפתית, כך שהיה לי קל למצוא עבודה, הכל היה חוקי ומאושר. התחלתי לעבוד בקופי שופ. בכוונה בחרתי עבודות שיש בהן אינטראקציה עם אנשים, כדי לדבר ולהסתכל בעיניים. בהתחלה בחרתי מקום שישראלים לא מגיעים אליו, ובהמשך, כשקיבלתי ביטחון, עברתי למקום יותר מרכזי. שם כבר פגשתי ישראלים".
איך הגיבו כשפגשו אותך מעבר לבר?
"אנשים היו נכנסים ואומרים 'יו, ג'קו', במובן החיובי, ופתאום זה הרגיש לי טוב ששמחים לראות אותי, ושאני שמח לראות אותם גם. אחרי כמה חודשים פנו לראיין אותי בחדשות 12. סירבתי, כי הרגשתי שאני לא מוכן לזה שוב, אבל אחרי כמה חודשים החלטתי בכל זאת ללכת על זה".
בכתבה ששודרה לבסוף בכיכובו הוא צפה ממחשב ביתו באמסטרדם. משפט גורלי אחד בסופה גרם לו להחליט לארוז הכל - ולחזור ארצה.
"יאיר לפיד היה מגיש המהדורה, ובסוף הכתבה הוא הסתכל למצלמה ואמר, 'ג'קו, די, תחזור הביתה. אנחנו מתגעגעים אליך'. בשבילי המשפט הזה היה מין אישור לחזור. אבל זאת כנראה היתה רק התגובה האישית שלו".
כי בארץ התגובות השליליות נמשכו?
"כן, לא סלחו ולא שכחו. מישהו כתב פעם שאני האיש שאוהבים לשנוא, וזה בדיוק מה שהרגשתי. נוח שיש אחד כזה, שאפשר להפיל עליו את כל הג'יפה, והוא גם לא עונה בחזרה.
"בארץ ניסיתי בינתיים להתניע דברים, אבל קיבלתי רק ברקסים. אף אחד לא היה מוכן לשתף איתי פעולה, מחשש שהכתם שלי יכתים גם אותו. לא היה לי כסף לניהול אישי, וכשאתה עובד לבד, דברים נופלים בין הכיסאות".
איך שרדת כלכלית אחרי שחזרת?
"אני לא בא ממשפחה עשירה, וכשהייתי צריך, אמא שלי שוב עזרה לי. זה אף פעם לא דבר נעים. מדי פעם הייתי מקבל תמלוגים על 'כוכב נולד', שהספיקו לי לדברים מאוד בסיסיים".
• • •
במשך שנים הוא ניסה להשתחל לכל תוכנית ריאליטי אפשרית, ולדבריו תמיד נתקל בטריקת דלת. "בכל פעם נתנו לזה כאילו סיבה אחרת, אבל היה ברור לכולם מה הסיבה האמיתית. ניסיתי להגיע ל'האח הגדול' בעונות קודמות, וזה לא עבד".
אולי השנים שחלפו הביאו לשינוי, ואולי האקלים הציבורי מוכן יותר לסלוח, אבל דבר אחד ברור: לקראת העונה הנוכחית של האח קיבל אייזנברג פנייה יזומה מההפקה להיכנס לבית. "כשהם אמרו לי בטלפון שהם רוצים אותי - לא חשבתי יותר מדי. היה לי ברור שאני הולך. אני, מבחינתי, ממש רציתי".
זה קרה לך כשאתה ממילא בתקופה יותר טובה בחיים.
"נכון. לאורך 2019 ועד שהתחילה הקורונה הופעתי עם השירים שלי. היה לי אלבום חדש, והיו לי הופעות דווקא סבבה. זאת היתה ההכנסה שלי. אבל אז הכל נעצר בגלל הנגיף, וכל ההופעות שתוכננו בוטלו. פתאום לא היתה לי פרנסה. גם כשהכל התחיל לחזור לשגרה, לא הייתי מאלה שחזרו לבמה ביום אחד. הדרייב שלי ירד, ולקח לי זמן לחזור לעניינים. תוך כדי שאני בדרך לנסות לחזור - הגיע הטלפון מהאח".
איך הרגשת, אחרי הניסיון המר עם כל הדחיות?
"החמיא לי שפנו אלי לעונת ה־VIP, כי אני לא מחזיק מעצמי VIP, ואני לא מתחזק את הטייטל הזה כבר 15 שנה. היה לי מוזר שיש מי שרואה אותי ככזה. מבחינתי, כל מי שנכנסים לבית הם אנשים שרלוונטיים להיום. ואני? היו כמה דיירים שהייתי צריך להסביר להם מי אני ומה הסיפור שלי".
לא היו בך חששות?
"מצד אחד אמרתי לעצמי, אני נחשף בתוכנית לדור חדש, ואני רוצה שיכירו אותי דרך המוזיקה. מצד שני, אכן חששתי שזה יפעל לרעתי, כי אני צריך לעבוד על הקול שלי טוב כדי להחזיר אותו לכושר".
אז למה בעצם נכנסת לבית?
"רציתי לקבל הזדמנות נוספת, דבר שכמעט לא קורה בחיים. להראות מי אני. רצית שמי שזוכר אותי וחושב עלי דברים לא נכונים - שיכיר אותי מחדש".
אולי רצית גם להוכיח מי אתה לעורכי רדיו, שאולי לא התייחסו לסינגלים שלך כמו שהיית רוצה?
"זה נכון שהוצאתי סינגלים ושהרגשתי שלא קיבלתי את היחס שרציתי. אף פעם לא ידעתי אם זה בגלל התדמית שיש לעורכים עלי או כי הם לא אוהבים את המוזיקה שלי. היום אני רוצה שישפטו אותי כמו שאני, וגם אם יוצא שאתם לא מתחברים אלי, אני רוצה שתדעו למי אתם לא מתחברים".
אני יכול להשתמש במילה "תיקון"?
"בטח, ואני מרגיש שהתיקון הוא לא רק מהצד שלי. אני נתקל בהרבה מאוד אנשים שחשבו עלי דברים, ועכשיו שינו את דעתם וכועסים על עצמם שהם נגררו לחשוב מה שחשבו. ששמו עלי איקס לפני ששמעו אותי והכירו אותי באמת".
איך התיקון בא לידי ביטוי אצלך פנימה?
"התיקון הוא לעמוד מאחורי עצמי, להיות בטוח בעצמי, להיות ג'קו שלם ולהפסיק לפחד. אין לי בעיה עם פחד, אבל היה לי פחד משתק ולא פחד בונה, כזה שמפרה ומזיז אותך".
• • •
אחרי שנכנס לבית, אחד החיבורים המפתיעים והמרגשים שיצר אייזנברג היה עם טיטי איינאו. הוא לא ידע שהיא היתה בעברה מלכת היופי של ישראל; היא, מצידה, לא פגשה בו מעולם. כך או אחרת, השניים הפכו לבסטיז של העונה.
"טיטי נכנסה, וקלטתי את הגובה הזה ואת הכריזמה. היא התיישבה בראש השולחן והסתכלה על כולנו, וברגע שהעיניים שלנו נפגשו, זה היה כמו כפפה ליד. באותו רגע הבנתי שהיא הולכת להיות החברה הכי טובה שלי בבית".
איך אתה מסביר את החיבור ביניכם?
"כשזה עובד, זה עובד. היתה כימיה, וראיתי בטיטי המון תכונות שאני אוהב. יש בה ישירות וכנות ונוכחות אנרגטית חזקה מאוד, שלא קשורה לאיך שהיא נראית. ראיתי סביבי הרבה אנשים ששמים על עצמם מסיכות, והאותנטיות של טיטי היתה מבחינתי מצרך נדיר וחשוב בבית".
איך הרגשת כשהיא יצאה מהבית לכמה ימים, אחרי שחשה ברע?
"לא הבנתי עד כמה הקשר שלנו חזק, עד לרגע שהיא לא הרגישה טוב. בימים שהיא עזבה הייתי חצי בן אדם. הרגשתי שלקחו לי יד ורגל, הרגשתי מתנדנד. כשהודיעו שהיא חוזרת זאת היתה הקלה, וכשהיא חזרה זה היה בכלל קרנבל.
"כשנפגשנו שוב אמרתי לה כמה היא חָסרה לי, והיא אמרה לי מה אני בשבילה. כשהבנו שזה הדדי, היינו בלתי נפרדים. יכולנו לא לדבר כל היום, אבל ידענו שאנחנו שם אחד בשביל השנייה".
היה שלב שזה התפתח למשהו רומנטי?
"לא, זה לא היה רומנטי משום צד. שנינו הבנו את החשיבות של החבר בבית שיכול להכיל אותך בלי מסיכות, וידעתי שיש לה בן זוג שמחכה לה בחוץ. לא נראה לי שאני הטיפוס של טיטי בקטע רומנטי, ולהפך. אפילו בזה יש בינינו הדדיות.
"היו רגעים שחששתי שדברים יתפרשו כאילו אנחנו מאוהבים, וזה חרה לי. בכל פעם שהיא היתה מדברת על באבי, בן הזוג שלה (יזם הנדל"ן צחי פרנקל; ע"ס), אמרתי לעצמי שאני מקווה שהוא מבין שאני לא מנסה להתחיל עם בת הזוג שלו".
יצא לך לדבר איתו על זה?
"התקשרתי אליו אתמול, והוא מאוד הרגיע אותי ונתן את ברכתו לחברות שלנו. הוא אמר לי שברור לו שזה חברי. עכשיו, כשבן הזוג שלה מבין אותנו, כבר לא משנה לי מה אחרים יגידו".
עם רומי גיאור פחות הסתדרת בבית.
"זה התחיל מהמקום הלא מגניב שלי, שסימנתי אותה ואת אור שפיץ כשתי הצעירות שלא תהיה לי שפה משותפת איתן. זאת היתה התנהגות לא מגניבה מצידי. אני עצמי חוויתי שפיטה נוראית, ואני מצטער ששפטתי עוד לפני שהכרתי אותן. אלה לא הערכים שלי.
"עשיתי שיחה עם אור, ואמנם לא הפכנו לחברים טובים, אבל לפחות הבנתי אותה. גם את רומי ניסיתי להכיר, והבנתי שאליה אני פחות מתחבר. הרגשתי שהנושאים שמעניינים אותה פחות מעניינים אותי, והאותנטיות שאני מחפש לא קיימת. גם פער הגילים היה מורגש ממש.
"ההתעסקות האינסופית בחיצוניות לא דיברה אלי. אני לא חי מול המראה, ואני לא מכיר אנשים שכל היום מתעסקים בלוקים ומחליפים כמה פעמים ביום בגדים. זה פחות נוגע בי".
היה הבלאגן המתוקשר סביב החלב. אתה שותה חלב מסוים שמיועד לך, ורומי שתתה ממנו.
"היה ברור לי שמישהו משתמש בחלב שלי, כי הוא נגמר מהר מדי. כשהיא באה לקחת אותו, התפתח ויכוח בינינו. למחרת היא ביקשה שנדבר, ולא רציתי. בתגובה היא התפוצצה עלי והתחילה להגיד עלי שקרים, שאני בן אדם אלים שמשליט טרור ושהדיירים בבית מפחדים ממני.
"אני יודע שאני לא כזה, ועצרתי את עצמי מלענות לה. כל הזמן עברה לי בראש המשפחה שלה, וידעתי שאני לא רוצה לפגוע בהם, כי נזכרתי כמה אמא שלי סבלה כשפגעו בבן שלה. מאותו יום הבנתי שאני לא רוצה שום קשר עם הבחורה, ואיפה שהיא היתה - הלכתי לצד השני".
כשהייתם מועמדים להדחה והיא זו שנשארה, היא לא הסתירה את השמחה שלה.
"ראיתי את זה. ההתלהבות הזאת קשורה לניסיון שלה לסחוב עוד שעה בבית. אני בטוח שכשהיא תראה את עצמה היא תצטער והאסימון ייפול לה, כי היא הגיבה לא מרוע אלא מחוסר ניסיון. אני מודה כשצפיתי בזה היתה לי התכווצות, וזה חרה לעוד אנשים, גם בתוך הבית וגם בחוץ".
מה היה הרגע הכי קשה שלך בבית?
"אין רגע אחד, הבית כולו קשה. בעיקר לא למצוא פינה אחת של שקט. הייתי רגיל להיות מאוד לבד, מקסימום עם עוד שני חברים, ופתאום הבוקר מתחיל, עוד לא פקחת עיניים - וכבר יש מריבות. זה היה לי סופר קשה, עד שכולם הבינו שבבוקר לא מדברים איתי".
היתה לא מעט ביקורת על הדרך שבה הודחת במפתיע, בניגוד לבחירת הצופים.
"אני יכול להבין את הקהל שזה נגע בו, אבל אני גם חייב להרגיע ולהגיד שאני שמח ושטוב לי. שמח שהייתי שם, ושמח שיצאתי. הגעתי כדי לחזור להכרה ולעשייה מסוימת, ואני מרגיש שהצלחתי. להגיד שזה לא מבאס להיות מודח? ברור שלא מגניב, וכן, הייתי רוצה להיות מודח בהדחה רגילה ולא בהפתעה".
דיברו על מניפולציה שאולי ההפקה עשתה.
"אותי לא מעניין כרגע אם ההפקה התערבה או לא. מבחינתי הכל היה כשר ונקי, ואם מישהו חושב אחרת, זה שלו. אני הייתי שם והרגשתי שזה בסדר. עכשיו חובת ההוכחה היא עלי, לעשות מוזיקה טובה והופעות, בתקווה שזה יעבוד ויצליח".
עם הח"כ לשעבר אורן חזן מאוד הסתדרת בבית.
"אני כל כך אוהב אותו. אני אוהב אנשי שיח, ומהר מאוד פיצחתי את הנוסחה של איך לדבר איתו. היו לנו שיחות מַפרות, שזה משהו שחסַר לי בבית. איתו יכולתי לדבר שיחות חולין מגניבות. אורן מאוד רגיש. הוא איש טוב, איש משפחה ובעל טוב, והוא אכפתי מאוד. הוא מצחיק ואפילו מבשל טוב".
טענו שהוא עושה דברים רק למען המצלמות.
"לא עניין אותי, כי אני הסתכלתי מתחת לדברים האלה. גם אמרתי לו שאת 'אורן חזן', הפרסונה שאנחנו מכירים, הפרובוקטור, אני מחבב, אבל את אורן שהכרתי בבית - זה כבר לב, ואני אוהב אותו".
הדיירות בבית פחות יסכימו איתך.
"עם הנשים זה קצת יותר מורכב. הוא לא עובר להן בגרון, והיו כמה התבטאויות כלפי מירי, דנה, ציפי ורומי (לבצלאל, למשל, אמר חזן 'להסתובב לעשות כלים' במטבח; ע"ס). אני אומר חד־משמעית שלהיות אישה על כדור הארץ זה כמעט כמו פרות קדושות. אתה לא אמור להגיד את הדברים האלה, ובטח לא בצורה הזאת. לא בטלוויזיה ולא אף פעם".
מי המנצח שלך?
"טיטי, ואם לא היא - אז אורן".
• • •
אחרי 40 הימים בבית האח נדמה, עכשיו יותר מתמיד, שהקהל מוכן לקבל את ג'קו בחזרה. "אני מפחד להגיד, אבל אני מרגיש שמשהו טוב קורה", הוא מספר בהיסוס, "אני מרגיש שהמטרה שלשמה הגעתי הושגה".
אילו תגובות אתה מקבל מאז שיצאת?
"כמות ההודעות שקיבלתי לנייד זה משהו לא נורמלי. מספָרים מאיימים. מאיפה אני מתחיל לענות ל־3,400 הודעות? ואני רוצה לענות לכולם. כל הודעה שהספקתי לקרוא, אני בוכה ממנה".
מה כותבים לך?
"אלה שלא הכירו אותי מספרים לי שהם נחשפו אלי ושהם אוהבים אותי, ואלה שהכירו מבקשים ממני סליחה על מה שחשבו עלי. בדרך לכאן מישהו עצר לידי את הרכב ואמר לי, 'אני רק רוצה להגיד לך תודה'. ואני אומר לעצמי, על מה תודה? (פורץ בבכי; ע"ס)".
קשה לך לקבל מחדש אהבה.
"כן, זה לא פשוט לי. בעולם יש כמות שווה של עליות וירידות. בניסיון החיים שלי, ברגע שתהיה אהבה - יגיע מהר שלב השנאה. זה משהו שמפחיד אותי, אבל אני צריך לנקות אותו מעצמי כי לא כיף לחיות ככה.
"בחרתי במקצוע שאתה רוצה לתת ולקבל בו אהבה, ולא יכול להיות שלא אצליח להכיל את הדבר הזה. לאט־לאט אני לומד לקבל ולהכיל. הדבר שאני הכי צריך לעבוד עליו זה לחזור להאמין לזה. כשבן אדם אומר לי שהוא אוהב אותי, אני לא מאמין לו. אני תמיד מחפש את האינטרס. אני צריך לחזור להאמין בבני אדם, וזה תהליך. היום אני הרבה יותר מאמין בבני אדם, ואני אאמין יותר ויותר".
זה מזכיר לך את ימי השמחה הקצרים שאחרי "כוכב נולד"?
"כן, ובגלל זה אני מת מפחד. אם אחרי 'כוכב נולד' היו לי שלושה ימים של חסד, תן לי לעבור את מחר (הראיון התקיים יומיים אחרי שיצא מהבית; ע"ס), ואני אתחיל לחשוב שזה אולי אמיתי".
מתי תחזור להופעות?
"כמה שיותר מהר. אני חוזר לשיר ולנגן, ולא משנה לי על איזו במה. אני ממש מעוניין להשמיע".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו