1. אפילו בעידן הטכנולוגי המתקדם, שיחות טלפון לונג דיסטנס יכולות להגיע בצורה משובשת ולייצר מיתוסים שלא היו ולא נבראו. זה בדיוק המקום והזמן להרוג את המיתוס בנוגע למה שאמר אולג דולגופיאט, אבא של ארטיום, בשיחת הטלפון עם בנו מייד לאחר הזכייה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע בטוקיו.
כשהתחילה השיחה, אמר האב לבנו ברוסית: "אני גם מברך אותך מקרב לב. אתה מאוד מוצלח. זה כל מה שצעדת אליו ב־18 השנים שאתה עוסק בספורט. אני מברך אותך מכל הלב. לא יודע... אני לא מבין מה מתחולל אצלי בפנים. כל הכבוד גדול". בתגובה ענה ארטיום: "בלעדיכם לא היה מצליח לי כלום".
מתברר שגודל ההתרגשות, ההמולה מסביב ואולי איכות השיחה מטוקיו גרמו לכך שהאב לא שמע את "בלעדיכם לא היה מצליח לי כלום", אלא רק את חלק המשפט "לא הצליח לי כלום". על זה ענה האב: "נו, הצליח מה שהצליח. ניצחת, ואת המנצחים לא שופטים".
אולג חשב שארטיום מבקר את עצמו על איכות התרגיל. לא רק שהוא לא ביקר אותו, להפך: הוא ניחם והרגיע את בנו.
אלקס ריף, מנכ"לית "לובי המיליון" (מיליון דוברי רוסית בישראל), אמרה השבוע שבמקום לקבע סטריאוטיפים כאילו עולי רוסיה הם קשוחים, מצטיינים וביקורתיים, שלא בוכים ולא נשברים, לא באמת מתייחסים לקשיים הענקיים שחווים ההורים מדור העלייה של שנות ה־90, ובוודאי אלה שעלו לישראל ב־2009, כמו משפחת דולגופיאט. מה שיותר מטריד זה שביום הכי גדול של הבן ושל המשפחה אולג דולגופיאט קיבל בקושי חצי יום חופש ממעסיקיו בבית הדפוס, ומייד אחרי שצפה בבנו מנצח בתחרות וזוכה לתהילת עולם - מיהר לעבודה כדי לא לאחר למשמרתו.
2. מישהו צייץ השבוע שבישראל יש שני סוגי ספורטאים: הסוג הראשון כולל את אותם 99.9 אחוז שלא יזכו לעולם במדליה, אבל יעשו כל היום חישובים כמה מס ישלם הסוג השני - אותם אלו שזכו עד היום ב־12 מדליות אולימפיות.
משרד החינוך והספורט הכריז השבוע בגאווה שבפעם הראשונה בהיסטוריה, חצה תקציב הספורט את הרף של מיליארד שקלים. תקציב 2021 יהיה 1.03 מיליארד, לעומת 805 מיליון ב־2019, ותקציב 2022 יהיה 1.06 מיליארד. אני באמת מקווה שהישראלים לא יישבו עם מחשב כיס ויבדקו כמה מס ארטיום או אבישג יחזירו למדינה.
משקלם הסגולי של הישראלים שעמדו על הפודיום באולימפיאדת טוקיו, כשמאות מיליוני אנשים בעולם צופים בדגל ישראל מונף אל על ושומעים את ההמנון הלאומי, עולה על כל עבודה דיפלומטית מיומנת בשגרירות במדריד, בברזיליה או בבייג'ין. המשלחת האולימפית של ישראל השיגה עד יום רביעי שלוש מדליות, ואולי תשיג עוד אחת או שתיים עד שיירד המסך על המשחקים בתחילת השבוע הבא, אבל עדיין מדובר במספר מדליות מועט ובתגמול כספי, שבמונחים של כלכלת ישראל יש לו אפס משקל ומשמעות. המדינה יכולה לפטור בקלות את המס על הזכייה האולימפית, כפי שהיא פוטרת ממס את פרס ישראל או כפי שנעשה בפרסי נובל.
שר האוצר אביגדור ליברמן צייץ השבוע כי הוא תומך בהצעת החוק הממשלתית לפטור כזה, והוסיף כי הגיע הזמן לתגמל ספורטאים, אמנים, סופרים ומדענים - שישראל מרוויחה תהילה אדירה מהצלחתם. נשאר לקוות שכשתובא ההצעה להצבעה, לא נראה הצבעות לעומתיות שיבואו על חשבונם של ארטיום, אבישג ונבחרת הג'ודו.
3. ביום שלישי בבוקר נחת דולגופיאט בישראל, ואחרי כמה שעות של שינה מתוקה הגיע לבסיס האם שלו - אולם התעמלות המכשירים בהדר יוסף, שבו עשה את ימיו ולילותיו מגיל 16. עשרות מתאמנים צעירים קיבלו אותו בתשואות, ואפילו טל ברודי יצא מאולם הכדורסל הסמוך, הוריד נעליים ועלה על המזרן כדי לתת חיבוק לארטיום.
"פעם התנועה היתה חד־סטרית, של מתעמלים שבאו לראות את הכדורסלנים מתאמנים", אמר לי ברודי, "היום התנועה הפוכה. זו פעם ראשונה שאני נכנס לאולם הזה".
בשלב מסוים, לבקשת אחת הצלמות, נכנס דולגופיאט לאולם הסמוך, שבו התאמנו נערות צעירות בהתעמלות אמנותית. כולן קמו וקידמו את פניו בתשואות ובהתרגשות. הוא האיץ בצלמת לסיים את מלאכתה והוסיף בצניעות האופיינית: "לא נעים לי להפריע להן".
אבל מה שבלט במיוחד בביקור המתוקשר של דולגופיאט היה עומס אדיר של ספורטאים על אולם אחד, על המזרנים, הטבעות וסוסי הסמוכות. גם ארטיום עצמו ואלכס שטילוב נאלצו לאורך העשור האחרון להכין את עצמם לאליפויות הכי חשובות בקריירה שלהם בעת שבחלק אחר של האולם מתבצעת פעילות שוטפת של מתעמלים אחרים. מנהל המטה של השר חילי טרופר אמר השבוע כי המשרד יקצה בשנתיים הקרובות 802 מיליון שקלים לבניית מתקנים ברחבי הארץ. נראה.
אחת השערוריות הגדולות בבניית מתקני ספורט בישראל היתה בריכת השחייה במכון וינגייט. הבנייה, שתוקצבה ב־50 מיליון שקלים, יותר מהכפילה את עצמה, ובנייתה נגררה לשנים ארוכות. גם אחרי שהושלמה נותרו בה ליקויים רבים, ובהם נגישות לקויה לבעלי מוגבלויות.
ההתקדמות הבינלאומית ברמת השחיינים בישראל דוחפת את ראשי משרד הספורט להשקיע בהקמת בריכות חדשות, והמודל של וינגייט לא על הפרק. לשם כך נערכו ביקורים בהולנד, שם נצפו מודלים מורכבים הרבה פחות, אבל גם רב־תכליתיים של כמה קומות: לצד הבריכה ייבנו אולמות ספורט שישמשו לכדורסל, לכדוריד ולכדורעף. גודלם יהיו בערך כמו זה שנבנה במתחם הדרייב־אין על ידי עיריית תל אביב.
עבור כל מתקן כזה יקצה משרד הספורט 35 מיליון שקלים, וההשלמה (אולם הדרייב־אין עלה כ־90 מיליון שקלים) תבוא ממפעל הפיס, מקרן מתקנים ומהערים שבתחומן יהיו המתקנים. הערים המועמדות למתקנים חדשים הן מודיעין, נס ציונה, נתניה, אילת, עכו ואחת הערים באזור הגליל.
במגזר הערבי המחסור בתשתיות ספורט הוא ענק. לא מפתיע שבכל סגל משלחת ישראל לטוקיו, הגדולה בכל הזמנים, לא היה אפילו ספורטאי ערבי אחד. גם כאן צפוי תיקון.
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו