ב־7 וב־8 באוגוסט, היומיים האחרונים של אולימפיאדת טוקיו, תעלה נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל על המשטח בהיכל ההתעמלות אריאקה סנטר שבבירת יפן. ההיכל הזה, שנבנה לקראת המשחקים, עשוי כולו מעץ שהובא מיערות מרחבי המדינה - חלק מהמסורת המקומית וניסיון של היפנים להדגיש את עוצמת החיבור לטבע. אחרי המשחקים הם ימחזרו את העץ לבניית בתי ספר.
אבל את חמש המתעמלות הישראליות, שעשו דרך ארוכה ובלתי נתפסת עד שיופיעו בו, המורשת היפנית פחות מעניינת. הן עסוקות עכשיו בכתיבת סיפור הקריירה שלהן, שיגיע לשיאו בעוד שלושה שבועות. שני תרגילים בני שתי דקות וחצי כל אחד בדרגת קושי D (הגבוהה ביותר), שאליהם יידחסו שנים של כישרון ועבודת פרך. זו תהיה האולימפיאדה הראשונה והאחרונה של אופיר דיין, נטלי רייץ, קארין וקסמן, יאנה קרמנקו ויוליאנה ("יולה") טלגין, שגרות יחד בדירה משותפת בשכונת קריית שרת בחולון, חמש דקות הליכה מהאולם שבו הן מתאמנות.
אחרי טוקיו הן ייצאו לחיים החדשים שלהן כדי לנסות לסגור את כל מה שהחסירו מאז ילדותן - שנים שבהן הקדישו הכל, אבל הכל, כדי להגיע לרגע הגדול הזה, בזירת ההתעמלות החשובה בעולם. אז נכון שהן כבר התחרו בכל התחרויות החשובות, אליפות עולם ואליפות אירופה וגרנד פרי, אבל אולימפיאדה היא משהו אחר. החלום היחיד שלהן כרגע הוא לנפץ את תקרות הזכוכית ולהשיג פודיום. זה לא יהיה פשוט, אבל זה אפשרי. ואחר כך הן רוצות להשאיר את חוויית החיים הזאת מאחור ולהקדיש את הזמן, ובכן, לחיים עצמם.
• • •
כדי להבין את מטען הרגשות העצום שחוות הבנות, מספיק להסתכל מה עבר על שי בן רובי, שנופתה מהחמישייה הראשונה בחודש שעבר. אחרי שזכו בזהב בקרב־רב באליפות אירופה בקייב בשנה שעברה, התקבלה החלטה בצוות המקצועי להעלות את דרגות הקושי של התרגילים הישראליים בצורה דרסטית, כדי לשפר את הסיכוי לניקוד גבוה יותר, ואז הועברה בן רובי להיות מחליפה. אחרי הניפוי היא כתבה בפוסט כואב באינסטגרם:
"בעוד 50 ימים הייתי אמורה לצאת למשטח בטוקיו יחד עם הקבוצה שלי, שאיתה אני מתאמנת כבר ארבע שנים. בעליות ובירידות, בימים הטובים ובימים הרעים, בבכי ובצחוק, בארץ ובחו"ל, כשיש לנו אנרגיה וכוחות, או כשאנחנו גמורות וכל הגוף כואב.
"בעוד 50 יום הייתי אמורה להגשים את החלום שעבדתי בשבילו מגיל 7, עבדתי בשבילו 12 שנה. 12 שנה, שבהן זה הדבר היחיד שהיה לי בראש, הסיבה שלי לקום בבוקר, האור שאליו הסתכלתי בכל פעם שהאימונים היו קשים והרגשתי שאני לא יכולה יותר. זה היה הדרייב, זה היה הכוח לקום ולחזור למשטח גם כשנראה שהכל עומד לקרוס, והדבר היחיד שבא לי זה להיעלם מהעולם ולא לחזור אליו.
"'בסוף זה יהיה שווה את זה', זה המשפט שאמרתי לעצמי בכל פעם שהרגשתי שההתעמלות גורמת לי לפספס משהו אחר בחיים. טיסות לחו"ל עם המשפחה, יציאות עם חברים, אירועים משפחתיים - שמחים או עצובים. זה המשפט שגרם לי לקום ולבוא לאימון גם כשאני חולה, גם כשאני פצועה.
"בחיים לא אשכח את הרגע הזה, כשיצאנו מהמשטח באליפות העולם 2019, וידענו שהשגנו את הקריטריון לאולימפיאדה. היינו בעננים, הרגשנו שאנחנו על גג העולם ושום דבר לא יעצור אותנו.
"אני רוצה להיות ברגע של פוזת סיום התרגיל האחרון בגמרים בטוקיו, כשאנחנו מסתכלות אחת על השנייה ומחייכות כי עשינו טוב, כשאנחנו מחזיקות ידיים והולכות לקדמת המשטח ומנופפות לשלום לקהל. זה הרגע שאני רוצה להישאר בו לכל החיים".
בעיני רבים, ההתעמלות האמנותית היא המקצוע הקשה ביותר מבין 50 הענפים האולימפיים. יש שטוענים שמדובר בענף לא מדיד, כמו ריקוד, ולכן עדיף להוציא אותו כליל מהאולימפיאדה. בניגוד למתעמלות החינניות, את הענף הזה מניעה תעשייה מניפולטיבית ועתירת תככים, שכוללת מערכת מסועפת של קשרים בין מאמנות, שופטות, עסקנים ואנשים שהם החזקים בעולמות האלו, ובראשם המדינה השלטת בענף - רוסיה. הבעיה המרכזית במדידה היא שהשיפוט מתבסס על כוריאוגרפיה ואסתטיקה, וקשה לזהות את המדידות המדויקות מבחינת דרגות הקושי.
החוקה עצמה מקשה לקיים שיפוט אובייקטיבי, מה שנותן פתח לקומבינות בין שופטים. גם נושא התיאום והשיתוף בין הבנות מקשה לקיים שיפוט אחיד. בהתעמלות מכשירים, לעומת זאת, החוקים הרבה יותר ברורים ומאפשרים פחות שיקול דעת לשופטים בכל הקשור לתנועה ולאלגנטיות. כל המקצועות בהתעמלות מכשירים, למעט תרגילי הקרקע לנשים, גם אינם כוללים מוזיקה.
במדינות רוסיה, בולגריה, בלארוס ורומניה הוציאו את ההתעמלות האמנותית מאיגוד ההתעמלות והפכו אותה לעצמאית. בישראל היא עדיין חלק מאיגוד ההתעמלות, והוא מתקשה להתמודד עם מלחמות העולם הפנימיות.
חלק גדול מהמלחמות הללו סובב כבר שנים סביב המאמנת הראשית של הנבחרת, אירה ויגדורצ'יק (57), דמות מיתולוגית בעולם ההתעמלות האמנותית, שזכתה אפילו לדמות ב"ארץ נהדרת". בשבוע שעבר צצה סביבה פרשה חדשה, מסוג הפרשות שצצות תמיד בשנייה האחרונה לפני רגע האמת.
לפני אולימפיאדת ריו זה היה הפרסום שאירה נוהגת כביכול באלימות במתעמלות שלה, מה שהוכחש וגווע. הפעם יצאה הקלטה שבה היא לכאורה מבקרת מאמנות ושופטות בכירות בענף, ובעיקר טוענת כלפי לינוי אשרם, אלופת אירופה וסגנית אלופת העולם, ש"אין לה קלאס". אירה אמרה לאחר הפרסום כי "מדובר בפייק ניוז, שנועד לפגוע בי, ובעיקר בסיכויי הנבחרת".
• • •
באיגוד ההתעמלות הבינו כבר מזמן שהקרבות הפנימיים האלה בין המאמנות הם כמעט חלק בלתי נפרד מהענף הזה, לא רק בישראל, והחליטו לטפל בפרשה רק אחרי טוקיו כדי לא להפריע להכנות. "ברור לי מי עומד מאחורי בישול הקלטת", אמרה לנו ויגדורצ'יק השבוע, "רוב החומרים שם הם בני חמש שנים. העברתי את הטיפול לעורך הדין שלי".
בין שלוש מאמנות הנבחרת האמנותית (ויגדורצ'יק, בתה רחלי ונועה קדוש) לבין המאמנות של לינוי אשרם וניקול זליקמן שורר נתק מוחלט. בסביבתה של ויגדורצ'יק טענו שהמאמנות של אשרם וזליקמן לא העבירו לנבחרת מתעמלות שלא יכלו להישאר במסלול האישי, ובכך גרמו לפרישתן, מה שיצר קושי באיתור מתעמלות מתאימות לנבחרת.
באיגוד ניסו לפשר והביאו את מריאנה וסילייבה, יועצת מקצועית מאזרבייג'ן; האזרים הם מעצמה פוליטית בענף, ומשם בא גם יו"ר ההתאחדות האירופית. אלא שווסילייבה היא גם המאמנת הראשית של נבחרת אזרבייג'ן, ובנבחרת הישראלית אמרו שהמינוי עשוי אולי לסייע ללינוי אשרם בתחרות האישית, אבל יזיק לישראל בתחרות הקבוצתית, שבה הנבחרת האזרית מתחרה מולה על מדליה.
"ויגדורצ'יק היא אישה קשה, וקשה לעבוד איתה", אומר אחד המומחים בענף, "דעתנית, לא מתפשרת בכלום, ציונית גדולה, אומרת הכל בפנים, הכי לא פוליטיקאית שיש. והיא משלמת על זה. אבל תן לה את שש המתעמלות הכי טובות בישראל, ואני מבטיח לך מדליה אולימפית בפריז 2024".
פגשתי את המתעמלות בקיבוץ מעגן, שאליו הגיעו כדי להתאמן, רגע אחרי תחרות גביע האתגר בבלארוס. הן חזרו ממינסק עם שתי מדליות זהב, בקרב-רב ובתרגיל המשולב (חישוקים ואלות), ומדליית כסף בתרגיל הכדורים. הקדימו את הנבחרת הבולגרית, שהמתעמלות שלה נחשבות פייבוריטיות גדולות למדליית הכסף בטוקיו, בהנחה שנבחרת רוסיה תקטוף את הזהב.
למרות שתחרות ההתעמלות האמנותית תתקיים רק ביומיים האחרונים של האולימפיאדה, המתעמלות ייסעו ליפן כבר שבועיים לפני, "כדי להתאמן ולהיכנס לאווירה", מסבירה אופיר דיין, הקפטנית. "הבעיה היא שכל התחרויות יתקיימו ללא קהל, וזה מבאס, כי קהל באולם זה משהו מאוד משמעותי, ובסוף הקהל נותן דחיפה גדולה.
"חוץ מזה, ההגבלות לא חלות רק על הקהל, אלא גם עלינו, הספורטאים. לא נוכל להסתובב בכפר האולימפי, לא נוכל לראות תחרויות אחרות".
אחת החוויות הגדולות של הספורטאים היא לפגוש ספורטאים גדולים מענפים אחרים בחדר האוכל בכפר האולימפי. גם זה לא יקרה הפעם.
אופיר: "כן, אחת החוויות היא לראות מקרוב כדורסלני אן.בי.אי. רציתי מאוד לפגוש את קווין דוראנט".
נטלי: "כל גבר חתיך מהספורטאים היה מתקבל על ידינו בברכה בחדר האוכל, חבל".
אופיר, אגב, היא היחידה בנבחרת שאינה ממוצא רוסי (האם ממוצא פולני, האב ממוצא פרסי), והיא גם לא מתגוררת בדירה עם יתר חברות הנבחרת. "גרתי איתן חודשיים והיה לי מאוד קשה להתנתק מהבית, קושי שלא הייתי מסוגלת לשאת, בנוסף לאימונים. אירה הבינה את הצורך שלי להיות בבית בערב, עם ההורים והאחים שלי".
איך זה שחוץ ממך, כל המתעמלות האחרות בנבחרת הן ממוצא רוסי?
"התעמלות אמנותית היא הענף הכי יוקרתי ומוכר במדינות בריה"מ לשעבר, ולכן רוב המשפחות שולחות את הבנות שלהן לזה. זה ענף מאוד טוטאלי, שדורש התמסרות מלאה, וכנראה התרבות הרוסית מכילה את הדרישות הללו, לעומת משפחות ישראליות ממוצא אחר".
למדת את השפה?
"אני מבינה את הווייב. זו בעיקר רוסית של התעמלות - שמות של חלקי גוף וקללות".
• • •
סדר היום שלהן קבוע. הן קמות ב־8 בבוקר, נשקלות, אוכלות ויוצאות לאימון באולם טוטו חולון. האימון מתחיל בערך ב־9:30, אחרי הצהריים הפסקה של חצי שעה עד שעה, וב־16:30 מתחיל האימון השני. "האימון מסתיים כשהמאמנות מקבלות את מבוקשן והן מרוצות, לא לפני", אומרת אופיר דיין, "זה יכול להיות ב־20:30 וזה יכול להיות ב־22:00 או ב־23:00. היה מצב שסיימנו גם ב־1 בלילה".
עשיתן המון תחרויות גדולות, אבל זאת האולימפיאדה הראשונה שלכן, וכנראה התחרות החשובה האחרונה בחיים. זה מלחיץ?
נטלי: "אתה מכוון לתחרות הזאת כל החיים, והלחץ הוא בהתאם. זו תחרות אחרונה, וזה אומר שאין דרך לתקן או לשפר. או שאת עושה את זה הכי טוב, או שזה אבוד".
יולה: "אני בהתעמלות מגיל 4, וזה רגע האמת. המון דברים עוברים בראש, המון תקוות ואופטימיות, אבל גם חשש ודאגה, אני מפחדת מפשלה ברגע האחרון. כולנו רוצות לפרוש בשיא, אנחנו לא באות לטוקיו לסמן וי. בעצם אני רוצה לסמן שני וי, כמו בווטסאפ - גם הופעה באולימפיאדה, וגם הופעה הכי טובה שלנו, להרגיש שהבאנו את המקסימום, הכי מושלם שיש".
אם הייתן צריכות לעבור את כל הדרך הזאת מההתחלה, הייתן הולכות על זה?
יולה: "לעשות את הכל מגיל 4? (צוחקת). ממש לא".
נטלי: "אני עוברת בקושי כל יום כשלעצמו, אז לחשוב על לעשות הכל מחדש זה בלתי אפשרי. זה פרויקט חד־פעמי בחיים. אי אפשר לעשות אותו פעמיים".
יולה: "אני תמיד חושבת מה הפסדתי בחיים, אבל לכל דבר בחיים יש פלוס ומינוס. אנחנו תמיד אומרות שאנחנו עושות משהו שבנות אחרות בגילנו לא יחוו לעולם. זה נשאר לכל החיים".
אופיר: "בסך הכל יש יותר מינוסים, אבל הפלוסים גדולים. אלו 13 שנים קשות, אבל אורח החיים הזה נותן גאווה וחוסן נפשי. אין הרבה בנות שיכולות לקעקע על המצח שלהן 'הייתי באולימפיאדה'".
יאנה: "התעמלות אמנותית זה ענף הספורט הכי קשה בעולם, אולי ביחד עם שחייה צורנית. הכי הרבה שעות עבודה והמון אלמנטים מעולמות אחרים. בלט, ריצה, קואורדינציה, שליטה בגוף, יצירתיות. אתה צריך גם לשלוט בגוף וגם לדאוג למראה של הגוף, כי לאסתטיקה יש תפקיד מכריע. ויש קושי מנטלי גדול, התמודדות עם פציעות. ובגלל שאנחנו קבוצה - צריך להקריב ולעלות פצוע, לא לוותר, להבליג על המון כאב".
כשתהיו אימהות תשלחו את הבנות שלכן ללמוד התעמלות אמנותית?
"לאאאאאאאאאאא", הן עונות פה אחד.
אופיר: "לא נראה לי שאכניס לה את הג'וק הזה".
נטלי: "כשהייתי צעירה יותר היתה תקופה שאמרתי שאשלח את הבת שלי, היום לא. זה מסלול קשה מדי, לוקח יותר מדי הנאה מהחיים".
• • •
תקופת הקורונה בתחילת 2020, בחודשים שלפני התאריך המקורי של אולימפיאדת טוקיו, היתה מורכבת מאוד עבורן. "בקושי שרדתי את ארבעת החודשים שלפני התאריך הקודם", אומרת נטלי, "היה סגר, הכל נסגר, לא טסנו לחו"ל, ואני מאוד אוהבת חו"ל". ויגדורצ'יק לא אהבה את ההתנהלות של נטלי, והיא הושעתה. יולה טלגין נכנסה במקומה, לאחר שבמשך שנים נמנעה מלהצטרף לנבחרת כי באגודה שלה, מכבי ת"א, שכנעו אותה ללכת למסלול האישי.
בחודש מארס האחרון נדבקה אופיר דיין בקורונה. אחרי עשרה ימים בבידוד, היא חזרה להתאמן עם משאף וגוף רועד, ואחרי שקיבלה זריקות ברזל בגלל המחסור בברזל שממנו היא סובלת.
הן זוכרות היטב את היום שבו הודיעו להן על דחיית האולימפיאדה בשנה. "זה היה ב־24 במארס 2020, בדיוק אחרי שחזרתי מההשעיה", אומרת נטלי, "היינו בעיצומו של תרגיל כדורים. אירה צרחה עלינו, ואנחנו רואים את המאמנות, רחלי (ויגדורצ'יק, בתה של אירה; א"פ) ונועה קדוש עומדות בצד ומתלחשות ביניהן. בסוף הן ניגשו אלינו ואמרו שהאולימפיאדה נדחית. לא ידענו מה לחשוב. אירה עוד צרחה, ואני חשבתי שצריך לעדכן אותה... לא הבנתי באותו רגע למה אנחנו צריכות להמשיך לעשות את התרגילים. היינו בהלם".
בניגוד לתחרות האישית, שבה לינוי אשרם תלויה בעיקר בעצמה, כי היא והאחיות הרוסיות דינה וארינה אברינה טובות בהרבה משאר המועמדות, ופחות מושפעות מהשיפוט, המצב בתחרות הקבוצתית מסובך יותר. המדליה הישראלית תלויה ביכולת של רוסיה, בולגריה ואיטליה, בעוד יפן תיהנה מיתרון ביתיות. באליפות אירופה בוורנה, לפני חודש, סיימה ישראל שלישית אחרי רוסיה ובולגריה, ובתחרות בבלארוס עקפנו את הבולגריות.
• • •
האישה החזקה בנבחרת רוסיה, ולמעשה בהתעמלות האמנותית בעולם, היא אירה וינר (73), יהודייה שהיתה אלופת אוזבקיסטן במקצוע ומחזיקה כבר 20 שנה בתפקיד המאמנת הראשית של נבחרת רוסיה. היא נשואה לאוליגרך רוסי, אוהבת ישראל ומחזיקה יאכטה במרינה באילת. כבר שנים שהיא מארגנת מחנות אימונים באילת ומקושרת לכל המאמנים בארץ. הרבה בזכותה זכתה חולון לארח את הגרנד פרי בהתעמלות אמנותית ב־2015, ותל אביב את הגרנד פרי שייערך היום ומחר, תחרות אחרונה לקראת טוקיו.
מדינות רבות שרוצות להתקדם שולחות את המתעמלות שלהן לווינר ברוסיה, מה שמחזק מן הסתם את הקשרים והחיבורים המסועפים שלה ומגדיל את השפעתה גם על השיפוט בתחרויות קריטיות. היא חברה בוועדה המקצועית הבינלאומית, שם נמצאת גם הנמסיס שלה, אירינה דרוגינה האוקראינית, בעצמה מתעמלת עבר אולימפית עטורת תהילה. השנאה בין וינר לדרוגינה גדולה עד כדי כך, שרוסיה לא הגיעה לאליפות אירופה בקייב, וכך ניצלה לינוי אשרם את היעדרותן של האחיות אברינה וזכתה בזהב.
מה הסיכויים שלכן בטוקיו?
אופיר: "רוסיה ראשונה, אין ויכוח".
קארין: "בולגריה היא הנבחרת הכי טובה, אבל דרגת הקושי של ישראל היא הגבוהה ביותר. לפי התחרויות, התוצאות הטובות שלנו הן בחישוקים ובאלות, למרות שבכדורים התרגיל יותר יציב ובטוח".
מה אתן רוצות לעשות אחרי טוקיו?
"ליהנות מהחיים, לנוח, בטן־גב, לא לזוז, לטייל, לטוס לחופש, משפחה", וגם - "לא לחשוב".
אופיר דיין
בת 21, אגודת עירוני חולון. גרה בראשל"צ
מתי הכל התחיל?
"הייתי מתעמלת מכשירים בהפועל ת"א עד גיל 11, ואז זכיתי באליפות ישראל בקרב־רב. אחרי האליפות ההיא התפרקה לי לוחית הצמיחה במרפק, והרופאים אמרו שהגוף לא עומד בעומסים של התעמלות המכשירים ושאני חייבת לפרוש, אחרת אגדל עם עיוותים. אחרי שבוע התייצבתי אצל אירה ויגדורצ'יק בחולון".
מה התפריט היומי שלך?
"בבוקר ביצה קשה עם ירקות, בצהריים חזה עוף וסלט, ובערב יוגורט או תפוח. אני משתדלת לאכול גם בשר אדום, כי אני סובלת מחוסר ברזל. אחרי שחליתי בקורונה, המחסור בברזל נהיה קשה יותר, ואני מקבלת זריקות ברזל בכל חודשיים-שלושה".
מתוקים?
"בכללי אסור לנו לאכול מתוק, אבל יוצא שלפעמים אנחנו חוטאות. יש נחמה במתוק, ובימים קשים במיוחד הצורך בנחמה גדול במיוחד, ואני מתפתה. יום למחרת אני מורידה כמויות. בימי תחרות המאמנות נותנות לנו שוקולד, בשביל האנרגיה".
ספרי קצת על הקושי המנטלי.
"לפני שהוכחנו כמה אנחנו טובות, הרבה אנשי התעמלות סביבנו דאגו להעביר מסר שאנחנו לא טובות, ושלא נגיע לכלום. זה מאוד מחליש. המאמנות שלי ואמא שלי דרשו ממני, כחובה לאומית, כחובה לחברות שלי, לא לפרוש אלא לאחר סיום התחרות החשובה, אחרת זו 'בגידה במדינה ובגידה בחברות שלי'.
"באחת התחרויות האחרונות היה לכולנו - הבנות וצוות המאמנות - מאוד קשה לאסוף את עצמנו בתוך האימון. כל התרגילים, מהבוקר, לא עבדו, ולא הצלחנו לתפוס אף מכשיר. כל הבנות בכו, התפרקנו. הרגשנו אבודות, וכך גם המאמנות. החלטתי להפוך תקליט ולסחוף את החברות שלי לשינוי תודעתי, במאמץ להרים אותן, ועל הדרך את עצמי. עשינו תחרות מעולה. בסוף אירה ניגשה אלי, חיבקה אותי חזק ואמרה לי 'תודה'".
כמה פעמים באימון מרגישים כאבים בגוף?
"כל שנייה באימון משהו כואב. אם כואב לך רק משהו אחד, המצב טוב".
אם אחת מכן נפצעת, הלך על שאר הבנות.
"כן. יש לנו אמנם שתי מחליפות, אבל בשלב מאוחר כמו עכשיו, קרוב כל כך לאולימפיאדה, אין דרך לשנות את הרכב הקבוצה. אם זו פציעה שאפשר להתמודד איתה והיא לא משביתה, לוקחים משככי כאבים ועושים פיזיותרפיה ועובדים למרות הכאב. אין פריבילגיה להפסיק. היו לי שני שברים בגב בתחילת 2020, וזה היה הכאב הכי נורא שהרגשתי בחיים. אז באימונים עשיתי את התרגילים שלא סיכנו את הגב, וחייתי על משככי כאבים וזריקות. בתוך התקופה הזאת קיבלתי דלקת קרום המוח ושכבתי שלושה שבועות בבית, בלי אימונים בכלל.
"לאחרונה היה שלב שכאבי הגב חזרו בעצימות גבוהה, וכיוון שאין זמן להחלים, אפילו לא עשיתי בירור אם השברים חזרו. העדפתי דמיון מודרך ולחשוב שהכל בסדר, מתוך ידיעה שאחרי שהכל יסתיים, יהיה לי כל הזמן שבעולם להחלים מהכל".
יש לך הרהורי חרטה שבחרת במקצוע הזה?
"תלוי באיזה יום תופסים אותי. יש ימים שאני לא מתחרטת בכלל, ויש ימים שזה הדבר היחיד שעובר לי בראש, מהשנייה שקמתי ועד שאני הולכת לישון. היו לי עשרות משברים במהלך חמש השנים, שבהם פרשתי ליומיים, לשבוע, ולפעמים גם יותר. בכל פרישה אמרתי לעצמי למה לעזאזל אני עושה את זה, סובלת את הכאבים האלה. למה אני נעדרת מכל אירוע משפחתי, מארוחות חג, מטיולים משפחתיים לחו"ל, לא יכולה לחגוג לעצמי יום הולדת, לא נפגשת עם חברים.
"בסופו של דבר, המסלול המפרך היה שווה. ההישגים ורגעי השיא שאתה מקבל, גם אם הם מעטים, שווים לגמרי את דרך הייסורים. הזכייה באליפות אירופה בשנה שעברה והזכייה באליפות אירופה השנה, לעמוד על הפודיום - זה רגע של אושר מזוקק".
היית בוחרת בזה שוב?
"כנראה לא, אבל אולי אחרי האולימפיאדה התשובה שלי תהיה אחרת".
יש לך בן זוג?
"לא. אני לא רואה היגיון בניהול קשר כשאני לא נמצאת ולא נוכחת בו. לכן, בהחלטה מודעת, אני לא בעניין של חיפוש קשר עד אחרי האולימפיאדה".
מה החופשה הכי כיפית שאת זוכרת?
"ב־2019, בוקר אחרי שעשינו את הקריטריון לטוקיו, טסתי עם הבנות לשבוע בברצלונה, במלון הכי מפואר שיש. מני ויצמן, הבעלים של מלונות בראון, ארגן ומימן לנו את כל החופשה. הרגשנו כמו מלכות. ספא, ארוחות גורמה, בילויים, שופינג, ים".
מאיזה הרגל תרצי להיפטר אחרי טוקיו?
"מהתעסקות סביב אוכל ומשקל. מקווה להיפטר מזה".
מה את חושבת על לינוי אשרם?
"תותחית על. אחת הבודדות שנותנות פייט אמיתי לרוסיות ששולטות בענף".
כמה מדליות תשיג ישראל בטוקיו?
"ארבע. לינוי אחת, בג'ודו אחת, בשיט אחת, ויש גם את הבייסבול, שמתמטית יש להם סיכוי ריאלי, כנראה יותר מכולם. עלינו אני מעדיפה לא לדבר".
יוליאנה ("יולה") טלגין
בת 19, אגודת מכבי ת"א. גדלה בפתח תקווה
מתי התחלת את הקריירה?
"התחלתי להתאמן בגיל 4. ההורים שלי בחרו בהתעמלות אמנותית, ולא אמרתי לא. נולדתי אל ההתעמלות, אז מלכתחילה לא היו לי חיים לפני".
יש רגעים שאת מתחרטת שבחרת מסלול חיים כל כך קשה?
"כן, וזה עובר כשאני חושבת עבור מה אני מתאמנת".
איך נראה התפריט היומי שלך?
"בבוקר אני אוכלת ירקות, ביצה וטונה. בצהריים סלטים ועוף. בערב אני אוכלת תפוח, או שעדיף שלא".
המיתוס על זה שאסור שוקולד נכון?
"כן".
עד כמה כואב לך באימונים?
"כל אימון כואב בגוף, אבל כואב גם לפני וגם אחרי".
שילמת מחיר כבד בבחירות שלך?
"אני לא חושבת. לא פספסתי משהו שלא אוכל להשלים אחרי".
מה הזיכרון שלך מחוץ להתעמלות?
"אני זוכרת שבגיל 11 נסעתי עם ההורים שלי לחופשה בחו"ל, שם זה נגמר. לא היו מאז חופשות משפחתיות".
איפה את מדרגת אתכן מול המתחרות שלכן בטוקיו?
"אני לא חוששת מאף אחת. אם אני מסתכלת על התחרויות האחרונות שלנו - כרגע אנחנו ראשונות".
את מאוכזבת שהמשפחה לא תוכל לראות אותך בטוקיו?
"ההורים שלי אף פעם לא טסו איתי לתחרויות. זה מבאס שהם לא יוכלו לטוס לתחרות הכי חשובה שלי".
מה תעשי אחרי טוקיו?
"כלום. אחר כך אטוס לחו"ל ליהנות ולבלות, ובעיקר לנוח".
מאיזה הרגל את רוצה להיפטר?
"מלארגן את המזוודה לטיסה ולבדוק 50 פעם שלקחתי הכל".
מה דעתך על לינוי אשרם?
"מתעמלת־על. התאמנתי איתה, ואני מעריכה אותה על העבודה הקשה".
יאנה קרמנקו
בת 19, אגודת מכבי אשדוד. גדלה באשדוד
את שלמה עם הבחירה שלך בתחום?
"התחלתי להתאמן בגיל 6. אני לא מתחרטת שבחרתי במסלול הזה, מגיל צעיר זה היה החלום שלי להגיע לאולימפיאדה. למרות כל הדרך הקשה שאנחנו עוברות, ולא כולם יודעים עד כמה היא קשה - אני לא מתחרטת על כלום".
יכולת לבחור ענף אחר בילדות?
"לא. הגעתי היישר להתעמלות. ההורים הביאו אותי, ואהבתי את זה מהאימון הראשון".
בדיעבד, המאמץ היה שווה?
"כשאנחנו מסיימות ראשונות, והדגל מתרומם ומשמיעים את 'התקווה' - אין ספק שזה שווה".
אם היית צריכה להתחיל הכל מחדש, היית הולכת על זה?
"אם היו אומרים לי מההתחלה שככה זה יהיה, לא חושבת שהייתי בוחרת בהתעמלות אמנותית".
מה התפריט היומי שלך?
"בעיקר ירקות. הרבה ירקות. לפעמים עוף, ולפעמים אפשר גם איזו פחמימה, אורז או כוסמת. מדי פעם אפשר משהו מתוק".
איך את מתמודדת עם הכאבים הפיזיים?
"זה לא קל, אבל אנחנו משתדלות לשמור על עצמנו. אם משהו כואב, אנחנו מייד אומרות, ומטפלות בזה הכי מהר שאפשר. אם כואב לי משהו ואני צריכה לסבול את הכאב כדי שנצליח - אני אעשה כל מה שצריך".
הקרבת המון בחיים כדי להיות מתעמלת אולימפית.
"אשלים הכל אחרי הספורט. מבחינתי לא הפסדתי כלום, ואחר כך יהיה לי כל מה שארצה".
יש לך בן זוג?
"כן, כבר שמונה חודשים. הוא בעצמו אתלט בקפיצה במוט".
אפשר להגיע רחוק בלי מאמנת קשוחה?
"אם לא תהיה מאמנת קשוחה, מי יהיה שם כדי לדרוש מה שצריך?"
מה דעתך על לינוי אשרם?
"היא מתעמלת מדהימה וחברה טובה שלי. אני אוהבת אותה ומאחלת לה המון הצלחה".
נטלי רייץ
בת 19, אגודת אס"א ת"א. גדלה בת"א
מתי התחלת את הקריירה?
"נולדתי באילת. התחלתי להתאמן בגיל 6 ומאוד אהבתי את ההתעמלות. לגור בעיר מרוחקת כל כך זה מכשול למי שרוצה לבנות קריירה, ולכן החליטה המשפחה שלי לעבור למרכז הארץ. ב־2017 הייתי אלופת ישראל בג'וניור".
מתי כואב לך?
"כל יום, כל היום".
העובדה שאתן קבוצה, שבה כל אחת תלויה באחרת, מלחיצה אותך?
"אנחנו מאוד תלויות זו בזו. תמיד יש פחד שיקרה משהו חריג שיחזיר את הקבוצה אחורה".
מה הציפיות שלך מעצמך ומהחברות שלך בטוקיו?
"אנחנו קבוצה שמאוד עלתה עכשיו במעמד שלה. אני מציעה ליריבות להתחיל לפחד מאיתנו".
התעמלות אמנותית יכולה להיפתח גם למי שלא באה ממוצא רוסי?
"הספורט הזה פשוט דורש משמעת וסיבולת. כל מי שרוצה ונלחם, יכול לעשות את זה".
המסלול המפרך שלכן שווה את זה?
"הוא שווה ברגע שאנחנו מביאות הישגים ומדליות, ויש הרבה חוויות. אלו חיים שבונים סיבולת גבוהה לעתיד שלנו. מתסכל אותי שלא עברתי את הבגרות ואת החיים החברתיים שלי כמו שרציתי. המחיר כבד. אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שחיים והנאה אני יכולה להשלים תמיד, ולהיות מתעמלת אולימפית וילדה מיוחדת, זה יכול לקרות רק בתקופה קצרה בחיים".
אם היית צריכה לעשות הכל מהתחלה, היית עושה את זה?
"לא".
יש לך בן זוג?
"היה לי בן זוג שנה וחצי".
מה את חושבת על לינוי אשרם?
"היא הצלחה מטורפת. מדהים עד כמה הענף התקדם בתוצאות ובמודעות, ותראה, לינוי לא מגיעה ממוצא סובייטי".
כמה מדליות ישראל תשיג באולימפיאדה?
"13".
קארין וקסמן
בת 19, אגודת סחלבים אשדוד. גדלה באשדוד
מתי הכל התחיל?
"התחלתי להתאמן בחוג בגיל 4, אבל לא התאמנתי באופן תחרותי ומקצועי כמו שאר הבנות. רק בגיל 15, כשנכנסתי לנבחרת, קיבלתי קצת שוק. הבנתי מה זה אומר באמת, שצריך להשקיע את כל הזמן ואת כל המאמץ".
חשבת לעשות ספורט אחר?
"לא ממש. אני באולם מאז שאני זוכרת את עצמי. היה שלב בגיל 14 שניסיתי קצת לדגמן, אבל כשהציבו בפניי את הברירה - בחרתי באולם ההתעמלות".
מה את אוכלת במשך היום?
"בעיקר ירקות וחלבון. ביצה קשה, טונה או חזה עוף. בערב לפעמים תפוח או יוגורט".
מתוקים?
"במחנה אימון ובזמן תחרות אין מתוק ואין פחמימות כמעט בכלל. בתקופה פחות עמוסה אני מרשה לעצמי לאכול קצת יותר. פשוט צריך לדעת לאזן".
כאבים?
"אם קמתי בבוקר ושום דבר לא כואב לי, כנראה אני עדיין חולמת".
קשיים מנטליים?
"תלוי בתקופה. יש ימים שאני באה לאימון ולא בא לי לראות אף אחד. אני רואה את החברים שלי בחוץ, שחיים חיים רגילים ונהנים בזמן שאני באולם, וזה קצת מבאס.
"מצד שני, יש ימים שאני בטירוף, ואני מבינה כמה גדול הדבר הזה שאני עושה עכשיו בגיל כל כך צעיר, וכמה מעט אנשים יזכו להגיע למעמד שאני נמצאת בו".
היית עושה את זה שוב?
"בדיעבד לא, במיוחד לא עם כל שנת הקורונה. אבל זה היופי בחוויה: למדתי להתמודד עם הלא נודע ולהחזיק מעמד, לא משנה מה".
מה הסיכוי שלכן בטוקיו?
"אני מאמינה שביום טוב אנחנו יכולות להילחם על מדליה אולימפית".
איך משלבים ישראליות בענף כל כך רוסי?
"עולם ההתעמלות נשאר מאוד רוסי־סובייטי, גם מבחינת שיטת האימונים וגם בשפה. גם מתעמלות ישראליות שלא גדלו בבית רוסי מדברות ומבינות רוסית ברמה גבוהה. אבל לנו יש גם את החוצפה הישראלית, שאי אפשר לקחת מאיתנו, והשיטה הסובייטית נאלצה להתאים את עצמה".
מה דעתך על לינוי אשרם?
"לינוי מדהימה, ואיזה כיף שיש לישראל ספורטאית ברמה הזאת. היא הביא המון מודעות לענף. גם בפן האישי, היא ממש חמודה ותמיד מפרגנת לנו בתחרויות".
כמה מדליות ישראל תביא מטוקיו?
"מקווה שיהיו מדליות מההתעמלות האמנותית, בנוסף אולי כמה בג'ודו והתעמלות מכשירים. אני מאחלת לנו בסביבות ארבע-חמש מדליות".
בן זוג זה משהו שאפשרי בעולם שלך?
"לחלק מהבנות יש חבר, זה לא משהו שהוא אסור. כל אחת מוצאת לעצמה את המקום לברוח מהמסגרת ולהשתחרר קצת".
איזה הרגל תרצי לשנות?
"הייתי רוצה להיפטר מההרגל שלי לקלף ציפורניים. כשאני בלחץ אני מתעסקת הרבה באצבעות, והן תמיד נראות כמו ידיים של ילד בן 10, אכולות כאלה".
ההורים שלך לא יוכלו להגיע לטוקיו בגלל הקורונה.
"נכון, הם כבר קנו כרטיסים ונאלצו לבטל אותם. זה מאוד מבאס שההורים לא יוכלו לבוא לעודד בטוקיו, התמיכה שלהם היא חלק ענק מההצלחה שלנו ומגיע להם להיות איתנו. אבל לפחות יש אולימפיאדה, ועם כל הבאסה, הם יוכלו לצפות בנו מהארץ".
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו