ליאנה חזן יושבת מולי בבית קפה תל־אביבי. למראית עין היא נראית רגועה, כמעט משוחררת. אבל הסיגריות שהיא מדליקה בשרשרת מוכיחות שמתחת לפני השטח, היא עדיין לא מעכלת.
רק יום קודם לכן קיבלה את הגט המיוחל מבעלה, שנאשם בניסיון לרצוח אותה, וההרגשה היא שהכל עדיין טרי ומוזר. "אין ספק שאני מרגישה בת מזל, שהצלחתי להשיג את הגט אחרי עשרה חודשים ולא אחרי שנים", היא אומרת. "אחרי שארן ניסה לרצוח אותי, הוא התייצב בבית הדין והעז לבקש שלום בית, עד כמה שזה הזוי. במשך עשרה חודשים נאלצתי לראות אותו מקלל אותי, מקלל את הדיינים, עד שבסוף הוא נתן לי את הגט. זו היתה הפתעה עצומה, כי לא ציפיתי לזה. עכשיו אני משוחררת, ואקדיש את זמני לשיקום המשפחה שלי, אחרי כל מה שעבר עלינו בשנה האחרונה".
ליאנה (32) נולדה בדרום רוסיה, למרגלות הרי הקווקז. בגיל עשר עלתה המשפחה לישראל, והתמקמה בשדרות. "היתה לי אחלה ילדות", היא מספרת. "נכון שהיתה מתיחות ביטחונית, עם קסאמים וריצות לממ"ד, אבל זה היה סוג של שגרה".
כבר בגיל 16, במקביל ללימודיה בתיכון, החלה לעבוד בתחום בניית הציפורניים. בגיל 19, לאחר שסיימה את הלימודים, החליטה לעבור לתל אביב. "רציתי לבלות, לחיות את החיים, לא להיתקע בשדרות. אלו היו שנים מאושרות מבחינתי".
מהר מאוד היא נכנסה לזוגיות עם ד', והשניים עברו להתגורר יחד. כעבור זמן עלתה הזוגיות על שרטון, וליאנה, שהיתה אז בהיריון, מצאה את עצמה לבדה. לאחר הולדת בתה הבכורה (היום בת 12 וחצי), החליטה לחזור לשדרות. היא היתה אז בת 22.
את ארן היא הכירה דרך חברים משותפים עוד כשהיתה בזוגיות עם ד'. "הוא היה בן 35, מבוגר ממני ב־13 שנים, וגר בתל אביב. בהתחלה היינו ידידים, ושמרנו על קשר גם אחרי שחזרתי לשדרות. אחרי כמה חודשים התחלנו לצאת, הוא היה בא אלי, והידידות הפכה למערכת יחסים רומנטית. אני הייתי הראשונה שהוא הכיר להורים שלו.
"לא ידעתי אז לזהות את הסימנים הבעייתיים. בדיעבד קלטתי שהוא היה קנאי בצורה חריגה כבר מההתחלה. הוא היה אובססיבי אלי, רצה לדעת כל דבר שאני עושה, היה מחטט לי בטלפון בלי הפסקה. זה מאוד הציק לי, כי עם כל הכבוד, היו לי חיים עוד לפני הזוגיות איתו. למרות זאת, לפחות בהתחלה, אהבתי את ההתייחסות שלו כלפיי".
למה התאהבת בו?
"אני לא יודעת להגיד. הוא לא היה דומה בשום דבר לבן הזוג הקודם שלי, שהיה הגבר המושלם. ממש שמיים וארץ".
• • •
שלושה חודשים לאחר שהחלו לצאת, כבר עלה רעיון הנישואים. "ארן כבר רצה מאוד ילדים משלו, ואני סירבתי בתוקף ללדת עוד ילד מחוץ לנישואים. הלכנו ביחד לקנות טבעת, אבל למחרת קרה משהו שבמבט לאחור, היה אמור להדליק לי נורות אדומות: הוא הלך לאמא שלו, לקח מזוודה, וטס לתאילנד. ככה, בלי להגיד לי כלום. הוא הוציא את הדרכון בשדה התעופה. כנראה שנבהל מהרעיון של החתונה. יום למחרת הוא חזר לישראל. טס ומייד חזר".
כעבור חודש, בספטמבר 2011, נישאו השניים בשדרות. "המשפחה שלי לא קיבלה אותו בכלל", אומרת ליאנה. "אמא שלי אפילו סירבה בהתחלה להגיע לחתונה. הם ראו מה הוא באמת, לא במשהו ספציפי שעשה, אלא בהתנהגות הכוללת. רק אחרי שרבנו ממש, אמא הסכימה לבוא".
לאחר החתונה עבר ארן להתגורר בביתה של ליאנה בשדרות. "חודשיים אחרי החתונה הוא הרים עלי יד בפעם הראשונה, בזמן ריב על נושא שולי שאני בכלל לא זוכרת. התקשרתי להורים שלי, ואבא שלי בא מייד, הפך את כל הבית, ונתן לארן סטירה. ארן ברח מהבית וחזר רק אחרי שבועיים. ואז השלמנו, כאילו כלום לא קרה".
הוריה הביעו כבר אז חוסר שביעות רצון מכך שהיא ממשיכה בזוגיות, אבל ליאנה סירבה לוותר. "הייתי בת 22, חשבתי שאני יודעת הכל", היא מסבירה. "מאז, החיים שלי הפכו לשגרה של אלימות, פיזית ומילולית. בהתחלה אין מצב שהייתי שותקת, הייתי קופצת ומקללת בחזרה. אבל עם הזמן למדתי לשתוק, לספוג ולא להגיב, כי אחרת הריב היה הופך ליותר גרוע. כל שבועיים היינו רבים. הוא היה עוזב את הבית, ואחרי תקופה קצרה מבקש לחזור. והייתי מחזירה אותו הביתה, לא יודעת למה. הטעות שלי היתה שסלחתי לו פעם אחרי פעם. הייתי אומרת לעצמי שהוא ישתנה. היום אני מבינה שעץ עקום אי אפשר ליישר".
• • •
11 חודשים אחרי שהתחתנו נולדה בתם השנייה (היום בת 9). "את הלידה עברתי בלעדיו, כי הוא היה עצור על אלימות כלפיי וכלפי חברה שלי. מבחינתו, כל החברות שלי היו זונות, לא טובות, והוא קילל גם אותן. הקנאה אכלה אותו. אבל בזמן שאני שתקתי, החברה שלי סירבה לשתוק והזמינה משטרה, הגישה נגדו תלונה. כבר היו לו אז כמה תיקים במשטרה, ביניהם על תקיפה ואיומים, ותיק על גניבה שביצע לפני שהכרנו.
"בגיל שבוע הבאתי אליו את התינוקת לביקור, בכלא באר שבע. זה היה הזוי. אחר כך הוא גם הורשע בגניבה וישב כמה חודשים בכלא".
השנים חלפו, והשגרה האלימה נמשכה. למרות זאת הביאו בני הזוג לעולם עוד שני ילדים - בת ובן (היום בני 5 ו־3 וחצי). בינואר 2020 הודיעה ליאנה לארן שהיא רוצה להתגרש, וכעבור שבוע פתחה תיק ברבנות. אבל ארבעה חודשים אחר כך, הוא שכנע אותה לתת לו בכל זאת הזדמנות נוספת.
"אחרי כמה ימים גיליתי ששום דבר לא השתנה. האלימות המילולית והקנאות כלפיי המשיכו, ואמרתי לעצמי: זהו, אני לא רוצה יותר. בגלל מגיפת הקורונה ההליך התעכב, הדיונים נדחו ולא התקיים גישור. בינתיים, ארן עזב את הבית ועבר לגור בדירה אחרת בעיר".
ביום שני, 20 ביולי, הגיע ארן לביתה של ליאנה בשעות הערב. "הוא ביקש לדבר איתי על העתיד והציע לי לבוא איתו לסיבוב ברכב. לא חשדתי בכלום, הכל היה רגיל לחלוטין".
מאותו רגע, על פי כתב האישום נגד ארן, החלה מסכת קשה של התעללויות. הוא נסע לכיוון כפר עזה, ובשלב מסוים שאל את ליאנה אם היא בטוחה שאינה רוצה לשקם את הנישואים. היא ענתה שכן, ובתגובה חטף ממנה ארן את מכשיר הטלפון שלה וזרק אותו מחלון הרכב. לאחר מכן שלף סכין יפנית והחל לחתוך אותה בפניה. הוא נסע לתוך חורשה מבודדת, תפס בשערות ראשה ומשך אותה בכוח אל מחוץ לרכב. שם חתך אותה שוב ושוב בפניה, בזרועה, בכתפה ובבטנה, במטרה ברורה לרצוח אותה.
ליאנה נאבקה והצליחה להעיף מידו את הסכין, אך הוא לא ויתר והחל לחבוט בפניה. אחר כך הכניס אותה בחזרה לרכב כשהיא פצועה ומדממת, והמשיך בנסיעה. היא התחננה שיוריד אותה מהרכב, אבל הוא סירב והמשיך להכות אותה תוך כדי נסיעה.
"אם לא תהיי שלי, לא תהיי של אף אחד", אמר לה. "עכשיו, אחרי מה שעשיתי לך, אף אחד לא יסתכל עלייך. וכשאסיים איתך, אלך ואסיים עם הילדים".
במשך קרוב לשעתיים התחננה ליאנה על חייה. לבסוף עצר ארן את רכבו ליד תחנת הדלק בכפר עזה ואפשר לה לצאת מהרכב, לאחר שאמר שהוא מתכוון להתאבד.
"אני זוכרת את עצמי הולכת בחושך, תופסת את הבטן שלי, שהיתה פתוחה לגמרי מהדקירות, כדי שהמעיים שלי לא ייצאו החוצה", היא משחזרת והאימה ניכרת גם עכשיו בעיניה. "זה היה כמו נצח. נכנסתי לתחנת הדלק בשארית כוחותיי. עד היום אני לא יודעת איך עשיתי את זה, כנראה שהאדרנלין גרם לי להמשיך לנוע".
מצלמות האבטחה של התחנה תיעדו את המראה הנורא: ליאנה צועדת לעבר התחנה כשהיא מחזיקה את בטנה השסועה באמצעות שמלתה, נכנסת לחנות ומבקשת מהמוכר להזעיק עזרה.
"כמה חיילים מבסיס סמוך, שהיו בתחנה, נתנו לי טיפול ראשוני, עוד לפני שהאמבולנס הגיע. הדבר היחיד שעבר לי בראש באותם רגעים היה להתקשר למישהו שילך לילדים, כי חששתי שהוא יפגע בהם. התקשרתי מטלפון של מישהו לאמא שלי, אמרתי לה שתלך לבית, תנעל את הדלת ולא תפתח בשום פנים ואופן".
ליאנה פונתה לבית החולים ברזילי באשקלון במצב קשה. אחרי ניתוח של תשע שעות בבטנה היא הועברה למחלקת טיפול נמרץ. במקביל, נתפס ארן על ידי המשטרה ליד קריית גת.
"אני זוכרת שפקחתי את העיניים וראיתי מלא אנשים סביבי. הורים, אחיות, בני דודים. לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה בני משפחה.
"ביקשתי ללכת לשירותים, אבל בת דודה שלי ניסתה לשכנע אותי לא לקום, כדי שלא אראה את עצמי במראה. כולם בכו ואמרו לי לא לקום, אבל התעקשתי. רציתי לראות מה קרה לי. ידעתי שהייתי יכולה למות, אבל רק כשראיתי את עצמי במראה, הבנתי עד כמה המצב שלי גרוע. אבא שלי וחוקר של המשטרה צילמו סרטון שלי מגיעה לבית החולים לאחר הפציעה, אבל ראיתי אותו רק ארבעה חודשים אחר כך, בזמן הדיון ברבנות. עד אז היה לי קשה מדי לצפות בו".
כעבור חמישה ימים שוחררה ליאנה לביתה. "הבת הבכורה שלי ידעה כבר באותו הלילה מה קרה, כי אמא שלי סיפרה לה, אבל שאר הילדים לא ידעו. הם חשבו שהייתי בבית חולים כי עשיתי תאונה עם האוטו. כשהגעתי הביתה, שני הקטנים פחדו לגשת אלי. הייתי כולי חבושה ומלאה בסיכות".
שבוע בלבד לאחר ניסיון הרצח הגיעה ליאנה לעימות עם ארן בתחנת המשטרה, כשהיא חבושה וחבולה. "אני ביקשתי את העימות. רציתי לראות אותו ולהבין מה הוא רוצה ממני. מהרגע הראשון גם הסכמתי להיחשף, אין לי מה להתבייש או לפחד. לא עשיתי שום דבר רע. הוא זה שעשה משהו רע, ומגיע לו להירקב בכלא".
• • •
בספטמבר 2020 שמעה ליאנה על ניסיון הרצח של שירה איסקוב בידי בעלה, אביעד משה. "המשפחה שלי והחברות ניסו להסתיר את זה ממני", היא מספרת. "קראתי משהו כללי בפייסבוק, אבל רק למחרת בבוקר הבנתי באמת מה קרה שם, והייתי בהלם. נשברתי. אחותי הציעה לי לפגוש את שירה, כאחיות לצרה. יצרנו קשר עם עופר איסקוב, אחיה, והוא הסכים שאבוא לבית החולים.
"היא עברה באותו יום ניתוח, והיתה מורדמת ומונשמת. עמדתי ליד המיטה שלה והבטתי בה בתחושה של שותפות גורל. ישבתי עם ההורים שלה ודיברנו. הם היו מאוד נחמדים, אמרו שזה נס ששתינו יצאנו בחיים".
חודש וחצי לאחר ניסיון הרצח החלו הדיונים בבית הדין הרבני באשקלון. ליאנה גילתה אז שהסיוט שלה לא נגמר. ארן סירב לתת את הגט, קילל והשתולל. לאחר שני דיונים היא פנתה לארגון "מבוי סתום", שמסייע לעגונות ולמסורבות גט.
"עד שאנחנו נכנסנו לעניינים, ההליך התנהל בעצלתיים", אומרת יו"ר הארגון, עו"ד אורית להב, שהתגייסה לסייע לליאנה. "היה דיין אחד ששאל אותה אם היא היתה רוצה להתגרש גם אם בעלה לא היה מנסה לרצוח אותה, כי מבחינתו השאלה אם הוא תקף אותה היא לא עילה לגט.
"ארן ניסה לגרור את ההליך והערים קשיים על ליאנה ועל הדיינים. הוא היה מציב דרישות שונות בתמורה לגט, וגם שבת רעב בכלא. אם בית הדין היה אומר מהרגע הראשון שהוא לא מוכן לקבל את הדרישות שלו, ושיישאר בצינוק עד שייתן את הגט, זה לא היה נמשך שנה. אבל הוא צרח על הדיינים, קילל אותם ואת ליאנה, וכולם יישרו איתו קו, כי יצאו מנקודת הנחה שצריך להקשיב לו כדי שייתן את הגט".
בארגון פנו לבית הדין בדרישה לקבוע שניסיון רצח ותקיפה הם עילה לגירושים, ללא קשר לשאלה אם יש רצון לשלום בית מצד הגבר. בחודש מארס השנה קבע בית הדין, בפסיקה תקדימית, שניסיון רצח הוא סיבה לחיוב גט, וכי על חזן לתת את הגט באופן מיידי.
"הצענו שבית הדין יפסיק את הקרקס, שלא יביאו את ארן שוב ושוב מהכלא לבית הדין כדי לצעוק על כולם", אומרת להב. "במקום זה, ביקשנו להתחיל בהליך של ביטול קידושין. ההלכה מאפשרת, במקרים נדירים, לבטל לחלוטין את הנישואים, כך שבני הזוג ייחשבו כרווקים".
בינתיים החל מבצע "שומר החומות", והרקטות החלו ליפול בשדרות. "זה היה ממש מפחיד", מספרת ליאנה. "הסוללה של כיפת ברזל היתה ממש מאחורי הבית שלי, ולפני כל אזעקה שמענו את השריקה של היירוט. הבן הקטן שלי, רוי, היה רץ בכל הבית וצועק 'צבע אדום'. הייתי חייבת לנתק את הילדים מהמצב, אז לקחתי אותם ונסענו לבית של חברה בטבריה. כשהמבצע הסתיים, חזרנו הביתה".
• • •
בתחילת השבוע התייצבה ליאנה לדיון נוסף בבית הדין. "הגעתי במצב רוח הכי קרבי שיש, תכננתי לדרוש שיפעילו נגדו כל סנקציה אפשרית", היא אומרת. "אין לי מושג מה גרם לו לתת לי את הגט, אולי זו מחשבה שאיכשהו זה יועיל לו במשפט".
איך את מרגישה עכשיו?
"הקלה, אבל גם כעס על הזמן שזה לקח. בסופו של דבר אני בת מזל, כי יש נשים שנותרות מסורבות גט במשך שנים".
סיפרת לילדים?
"סיפרתי להם הכל. אני לא מסתירה מהם כלום. יום אחד הוא ישתחרר, ואני רוצה שהם יידעו בדיוק מי הוא ומה הוא עשה".
משפטו של חזן כבר נפתח באוקטובר 2020 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובאוקטובר צפויה ליאנה לעלות לדוכן העדים. בינואר האחרון פורסם כי הפרקליטות ועורך דינו של חזן מגבשים עסקת טיעון, אבל הפרקליטות חזרה בה.
"אנחנו פועלים בשיתוף מלא עם הפרקליטות, שמנהלת את התיק במקצועיות וברגישות יתר", אומר עורך דינה של ליאנה, חיים שוקרני. "בגלל המקרה הקשה, אנחנו מצפים מבית המשפט לקבוע את רף הענישה המקסימלי כנגד הנאשם - 20 שנות מאסר".
ליאנה מנסה לשמור על אופטימיות. "חזרתי לשגרה, כי אני מסרבת לשבת ולבכות על מה שעברתי", היא אומרת, "אבל אני פוחדת מהיום שהוא ישוחרר מהכלא. אני מקווה שבית המשפט יטיל עליו מגבלות גם אחרי השחרור, ושהוא יחויב לעבור טיפול פסיכולוגי".
יש הרבה קווי דמיון בינך לבין שירה איסקוב. שתיכן עברתן לפריפריה מתל אביב, נישאתן לגברים מבוגרים מכן, נקלעתן למערכת יחסים אלימה וניצלתן בנס.
"אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שעברנו, זה לא מושא לגאווה. נכון שניצחנו, אבל באותה מידה יכולנו למות ולהשאיר את הילדים שלנו בלי אמא. מבחינתי החשיפה היא לא משהו משמח, אלא משהו שאני חייבת לעשות, כדי להציל נשים אחרות".
• • •
עו"ד עמית ויצמן, סנגורו של ארן חזן, מסר בתגובה: "מדובר באירוע קשה ומצער, שהסתיים בפציעתה של גרושתו של מרשי. המשפט מתנהל, וכרגע אנחנו מנסים באמצעות מומחים לברר את מצבו הנפשי של מרשי בעת המעשה. הטענות לגבי התנהלותו של מרשי בפני בית הדין הרבני אינן נכונות, ולראיה, בני הזוג היום גרושים".
"כשאישה צריכה להיות באותו אולם דיונים עם האיש שניסה לרצוח אותה - זה מעוות"
"הדרך שבה הסתיים המקרה של ליאנה היא לא טובה - היא פשוט היתה יכולה להיות יותר גרועה", אומרת עו"ד אורית להב, יו"ר ארגון "מבוי סתום". "העובדה שאישה צריכה להיות באותו אולם דיונים עם האיש שניסה לרצוח אותה מעוותת לחלוטין, והדבר הזה לא ישתנה עד שהשיטה לא תשתנה - והכוח יילקח מידי הגבר".
הארגון הוקם ב־1995 כדי לספק סיוע למסורבות גט ולעגונות שמתמודדות מול "בית כלא הלכתי". הסיוע ניתן בחינם, בשני מסלולים - משפטי ורגשי, באמצעות עורכות דין ועובדות סוציאליות. לכל עגונה מוצמדת מתנדבת שמלווה אותה, והנשים יכולות להצטרף לקבוצות תמיכה ולתוכנית שמסייעת להן לפתח כישורי חיים שונים. במקביל פועלים בארגון בזירה הציבורית, כדי לשנות את הדרך שבה בתי הדין מטפלים בסרבני גט.
"המציאות שבה כל אישה שמתחתנת נמצאת בסכנה שתהפוך לעגונה, הזויה לחלוטין", מוסיפה עו"ד להב. "יש פתרונות הלכתיים, לפני ואחרי החתונה, כדי למנוע מצב כזה. גם היום יש לבתי הדין כלים הלכתיים רבים שבהם ניתן לעשות שימוש, אך הם לא משתמשים בהם. אילו זו היתה המדיניות המוצהרת של בתי הדין, המצב היה שונה לגמרי".
hanangreenwood@gmail.com
