לפני שנה, אם הייתם מספרים לזמר החרדי המצליח ביותר, אברהם פריד, שבעוד שנה הוא יהיה אחרי דואט מושמע ומדובר עם אביב גפן ובאמצע הפקת מופע משותף איתו, הוא היה שולח אתכם, כנראה, להסתכלות. אבל הקורונה, ששינתה סדרי עולם, שינתה כמה דברים גם אצל גפן ופריד.
הרעיון לדואט עלה בעיצומה של המגיפה. כשנתוני ההידבקות ומקרי המוות הגיעו לשיא בערים החרדיות, והחלו להישמע קולות חריפים נגד החרדים, אביב גפן הזדעזע. בהופעה חיה שלו באמפי שוני במהלך אחד הסגרים, ששודרה בטלוויזיה ללא קהל, הוא הקדיש את השיר "עורי עור" "בהרבה אהבה לתושבי בני ברק, שלדעתי רובם לא רואים ומקשיבים לנו עכשיו, אבל השיר מוקדש להם בימים כאלה לא קלים".
מאוחר יותר, בראיון לחדשות 12, סיפר גפן על ההופעה ההיא, בקטע שהפך לוויראלי: "אני יורד מההופעה, שהועברה בשידור חי, ואני רואה על הטלפון שלי - ואני לא מגזים - 420 הודעות. אני מתחיל לפתוח. יושב על המדרגות, מגולל וקורא. מתברר שמישהו העביר את המספר שלי לתושבי בני ברק. בכיתי", סיפר גפן והתחיל לדמוע בראיון. "הכל התחבר לי, האהבה שקיבלתי מהם כאתאיסט. דיברתי בגנותם בגיל 19, אבל כעת הם פרצו באהבה ובכי ו'תודה רבה אביב, שאתה חושב עלינו', ו'יש תקווה לישראל'. אני קורא את ההודעות ובוכה".
באותה תקופה כתב גפן את השיר "בצורת", שמדבר על אהבת חינם גם בשעות הקשות שעברו על הארץ ("גם אתה פוחד ומר/ אני אחיך אל תשכח/ גם אם אתה קצת מרוחק"), והחליט שהוא רוצה לשיר אותו בדואט עם זמר חרדי. השם הראשון שעלה לו בראש היה אברהם פריד, האייקון החרדי המצליח מברוקלין. ולא במקרה: פריד שלח לו שבועות אחדים לפני כן הודעת תודה על המילים שאמר באותה הופעה ובאותו ראיון דומע.
כך נולד הקשר, וכשגפן הציע לפריד לשיר איתו בדואט את "בצורת", פריד השיב בחיוב, "אבל לא בלי חששות", כפי שהוא מגדיר. לדבריו, הוא לא ידע איך הקהל החרדי, ואולי גם הדתי־לאומי, יקבל את החיבור הזה. פריד אולטרה חרדי, חסיד חב"ד, וגפן זמר אתאיסט מתל אביב, שנושא איתו עבר של אמירות לא מחמיאות על המתנחלים ("אנשים משיחיים, חיים בהתנחלויות, אתם תוקעים את הסיכוי לשלום", אמר בעבר בתוכנית "אביב או אייל").
העבודה המשותפת התנהלה כולה בשלט רחוק. גפן שלח לפריד סקיצה של השיר, פריד למד אותו, והשניים הקליטו את השיר - כל אחד ממקומו. הרבה שיחות "זום" נערכו ביניהם, יחד עם מנהלו המוזיקלי של אברהם פריד, יובל סטופל, ומנהלו האישי, אלי יזראלביץ', שדחפו את הדואט, למרות המכשולים שצצו בדרך. חלק מהאנשים הקרובים לפריד יעצו לו שלא להקליט את הדואט, מחשש שיאבד קהל חרדי עצום שצבר במשך הרבה שנים. אבל הדואט הוקלט והתפרסם בתוך זמן קצר, כדי להכות בברזל בעודו חם, באווירה העכורה ששררה אז ברחובות.
השבוע הושלם החיבור המרתק בין שני הזמרים, כשנפגשו לראשונה על במה, בבריכת הסולטן בירושלים. גפן התארח יום אחר יום בשתי הופעות ענק של פריד, והשניים ביצעו יחד זה משיריו של זה, וכמובן, את הלהיט "בצורת".
אני פוגש אותם בדרום תל אביב, בחזרות המשותפות הראשונות שלהם במתחם חזרות ומוזיקה. גפן, שמכיר היטב את המקום, חולץ את הנעליים ומתהלך ברגליים יחפות. מרגיש בבית. פריד, לעומתו, מחויט כדרכו, בחולצה מכופתרת ובנעליים אופנתיות. את שניהם סובבים מפיקים ואנשי יח"צ רבים, מתקשים להאמין שהחיבור הזה אכן קם ונהיה.
אברהם, היה טבעי לך להקליט, וכעת גם להופיע, עם אביב גפן, שהוא בעיני הציבור הדתי סמל החילוניות?
"בוודאי. אני לא אוהב את המילה 'חילוני' ואת כל הטייטלים והתיוגים, 'חרדי', 'דתי'. יש לנו אב אחד בשמיים. עוד לפני שהכל התחיל שמעתי מכמה אנשים שאביב מאוד פתוח כעת בלב וברגשות שלו. טבעי שהיו לי ספקות, אבל עשינו שיעורי בית. אחרי מה ששמענו על אביב, איך שהוא מדבר על הציבור שלנו מהלב, החלטנו שיהיה בסדר, בעזרת השם, ושאנחנו הולכים על זה".
איך הקהל שלך קיבל את זה?
"ידעתי שיהיו ביקורות בעקבות הדואט, אבל לצד זאת, וגם את זה צפינו, התגובות החיוביות היו הרבה יותר חזקות מהקולות שצעקו 'אוי ויי' או 'זה חורבן הבית השלישי'.
"אני חושב שקידוש השם שהשיר הזה יצר הוא דבר יותר חזק מכל הביקורת. היינו צריכים להיות אמיצים עם ההחלטה, אבל ידענו שבסופו של דבר הקהל יבין שזה צעד לאחדות, ובפרט בזמן שבו היינו, בכזה פירוד ובכזה חושך, ודרך השירה פתאום יש אור".
גפן: "אצלי זה היה הפוך. הקהל שלי הגיב בהמון אהבה לשיר הזה. בכל הופעה רוצים שנשיר את 'בצורת', אבל עד עכשיו סירבתי. אמרתי לקהל שנחכה שאברהם יגיע לארץ, ואז נבצע את השיר ביחד. הקהל מאוד אוהב את זה, חד־משמעית. גם לחילונים השנאה נמאסה כבר, והם רוצים את הביחד.
"ואם לומר את האמת, אני חושב שהקהל הדתי מאוד אוהב אותי. אני כנראה הזמר החילוני שהם הכי אוהבים. אני גם לא עובד עליהם ולא משקר אותם. לא אומר: 'אני שומר שבת עכשיו'. והם מכבדים את זה. אני מגיע אליהם כאדם חילוני שמכבד אותם, וזה בעיניי שווה הכל. יש לי הרבה קהל בהתנחלויות וקהל של חובשי כיפה. השיח של השנאה - עלי הוא נמאס".
אברהם, הכרת את העבר של אביב? את האמירות שלו?
"שמעתי שהוא לא ביישן, שהוא אומר את מה שהוא מרגיש. אני מעריך את זה ומכבד את זה. זו זכותו, זו מדינה חופשית".
גפן: "אני אדם שואל וספקן, שזה טוב. אני אתאיסט, אבל הגיע הזמן לעת שלום, לכבד אחד את השני. הקורונה העצימה את הקרע בעם, את השסע הגדול הזה. מבחינתי, ישראל היא מארג עדין של אהבה. המון אנשים, אמונות ודעות. ונורא נפרדנו. וכמו בשיר, אני אח שלו. אנחנו אחים בסוף. שמע, אני לא יודע איפה אהיה בעוד עשור. אולי אחזור בתשובה? אני לא פוסל את זה, קודם שאני אבין את זה".
פריד: "אולי גם אני אחזור בתשובה. כל אחד יכול לחזור בתשובה".
גפן: "לדוד שלי, משה דיין, אמרו פעם לכתוב ספר, והוא ענה: 'אני לא אכתוב, כי דעתי משתנה בכל פעם מחדש'. אי אפשר לדעת לאן הכל הולך, אבל אני ואברהם קוראים בצו השעה לאחדות, לכבוד הדדי".
פריד: "אני סומך על אביב שהוא יודע מה לעשות ומתי לעשות. כמו שהוא אמר, הוא חוקר, מחפש ושואל. איך השורה ב'יומן מסע' של אביב? 'מביטים למעלה ונושאים תפילות, כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות - ולענות'".
היו, אביב, כאלה שהסתכלו על "בצורת" כעל מהלך יחצני מדי, אולי ציני.
"אני תמיד שם את הקולות האלה בצד, ואני גם לא קורא ביקורות. יש לי המון חברים בבני ברק, ועם איילת שקד הלכתי ביחד להופעה הראשונה של 'החברים של נטשה' אחרי הקורונה, החודש. אני מכבד את כל ההיבטים האחרים של אנשים ששונים ממני. אסור לשכוח שהשמאל היה זה שהקים את ההתנחלויות, דבר שאנשים מהכיוון שלי מנסים להשכיח. הקריאה שלי היא לערבות הדדית, לפני הכל.
"לכל אדם יש טיים ליין. אם אביב של שנות ה־90 היה שומע את השיר הזה עם אברהם, הוא היה מוחא כפיים ואומר: 'בראבו!' אני תמיד קראתי לאחדות ולשלום. הגעתי מבית מאוד שמאלני, אני עדיין שמאלני, ולא יודע מה יהיה איתי בעתיד".
מה היה הרגע שבו אמרת לעצמך "אני חייב להוציא שיר כזה"?
"זה היה באותו רגע בקורונה שבו אמרו לי שרק דתיים מתים. הנגיף עבר להיות נגיף של חוסר אכפתיות וחוסר הדדיות, וזה הרג אותי. הרגשתי אז הכי יהודי שהייתי בחיי. אמרתי, החרדים כעת מאוד סובלים, ואני חייב להגן עליהם. אני לא אומר שכל החילונים התנהגו כך, אבל לצערי כן בקרב רבים מאלה שחיים בעולם שלי, מצב סוציו־אקונומי גבוה, ציבור שחי בבתים שלו, עם חצרות גדולות, בו בזמן שיש לי חברים בבני ברק שחיים 10 נפשות בדירות קטנות, והחיים שלהם נראים פשוט משהו אחר.
"הרגשתי צורך להגן עליהם. אחרי שהתחלתי לדבר עליהם, במופע ובראיונות, הגיעה אלי מאסה של תגובות מהמגזר החרדי. זה ריגש אותי מאוד. אדם חילוני שמגן על האדם הדתי, זה הסיפור שצריך להיות מסופר. להגן על אחיך תמיד".
למה חשבת על אברהם פריד כמתאים לדואט?
"אמי (נורית גפן; ח"ב) מגיעה מבית דתי מאוד. יש לי קרובי משפחה דתיים. 'כיכר מקובר' בבני ברק קרויה על שם משפחתי. שם טוב גפן, סבא־רבא שלי, היה גאון גדול, רב. כלומר, העולם הזה לא זר לי. ואברהם, בקבוצות האלה, נחשב ל'ברוס ספרינגסטין' שלהם. חשבתי, נלך על הכי הגדול שלהם".
הכרת אותו לפני כן?
"שום היכרות אישית. רק מוזיקלית. חלק מהשירים שלו הכרתי, כי הם הושרו כשבאתי כאורח לחתונות דתיות וחרדיות של חברים שלי".
פריד: "הקשר התחיל בינינו כשמישהו שלח לי את הקטע של אביב בוכה בחדשות כשהוא מדבר על החרדים בקורונה, ואומר: 'די כבר עם השנאה, נמאס'. הרגשתי אז את הנשמה שלו, ביקשתי מהמפיקים שלי שישיגו לי את המספר שלו. כתבתי לו הודעה: 'היי אביב, זה אברהם פריד. אני לא יודע אם אתה מכיר אותי או שמעת עלי. רק רציתי לומר שהתרגשתי מאוד מהדברים שאמרת בראיון, על האחדות ושהגיע הזמן להפסיק עם השנאה'.
"הוא בכה עם דמעות בראיון ההוא, איך יכולתי שלא להתרגש ממנו. הלב שלו, המילים שלו, מאוד ריגשו אותי. מאז נוצר קשר אישי בינינו, שהגיע בהמשך לדואט, וכעת גם למופע שלנו ביחד. כעת סוף־סוף נפגשנו פנים אל פנים, לא דרך זום ולא דרך מסכים, וזאת חברות שתלך הרבה שנים".
גפן: "כשסיפרתי לחברים הדתיים שלי שאני פונה לפריד כדי להציע לו דואט, הם אמרו שזה הדבר הכי יפה בעולם. מבחינתם, שדבר כזה יקרה, זה נס. שזמר כמוהו יקבל אותי, כאתאיסט, וישיר איתי, זה נס. הציבור הדתי שמע אותי עד היום בהיחבא, והחיבור עם אברהם נעשה כדי להגיד: כולנו ביחד".
אברהם: "אני תמיד מזכיר לאביב את השורה מ'בצורת': 'אני אחיך אל תשכח'".
גפן: "אני עושה כל הזמן שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, אבל עם אברהם היתה ייחודיות ואמירה בעצם הדואט, שנתן מסר של כבוד הדדי, כשבכך אני קורא גם לקהל שלי לנהוג כך, וגם אברהם מצידו. צריך להודות: אברהם היה יותר אמיץ ממני בהסכמה לעשות את הדואט הזה.
"אבל האמת היא שהחיבור לציבור החרדי היה קיים אצלי עוד הרבה לפני החיבור המוזיקלי עם אברהם. תמיד בחגים אני מגיע לבני ברק. אני קונה שם סוכה לסוכות ומה שצריך בשאר החגים. כמעט בכל שישי אני קונה חלות של מאפיית ויז'ניץ ואוכל לשבת.
"כשבני דילן הגיע למצוות, ביולי שעבר, כולם אמרו לי: אין צורך בטקס בר מצווה ובעלייה לתורה, הרי הוא לא דתי. אבל אז היה רגע קסום שבו אמרתי לדילן: 'אני יהודי ואתה יהודי, ולי כאבא שלך חשוב שתעלה לתורה'. והעלייה לתורה שלו היתה אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי. אביתר בנאי היה הרב שלו, לימד אותו לעלות לתורה, והם למדו ביחד פסוקים. משהו בי היה מואר.
"יש לי רצון להכיר את העולם הדתי יותר טוב ויותר לעומק. מבחינה מוזיקלית, יש כל כך הרבה זמרים בעולם הדתי, שקשה לאדם כמוני לעקוב, וזה עולם מרתק".
אבל למרות המסרים האופטימיים, במגזר הדתי והחרדי הביא איתו "בצורת" תגובות מעורבות. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית אהב וצייץ: "מי היה מאמין שאי פעם אעניק לייק גדול לאביב גפן. מבחינתי, כמעט פרשנות עדכנית חילונית לתפילתו העתיקה של ר' אלימלך מליזנסק - אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם. תודה אביב. תודה אברהם פריד. ריגשתם".
מולו, היו שהעדיפו את פריד המוכר להם מהשירים החסידיים. גולש חרדי כתב באחת התגובות לשיר: "המוזיקה חילנה את החברה החרדית. אברהם פריד שהיה שר 'רצה השם', 'אדרבה' וכל השירים הטהורים והיפים, הולך ומידרדר, וכעת שר עם אביב גפן".
אך למרות הביקורות, הקהל בשטח הצביע בהקלקות, והדואט המשותף, שיצא בדצמבר, גרף עד עתה כ־1.3 מיליון השמעות ביוטיוב, מאות אלפי השמעות בפייסבוק והשמעות רבות בתחנות הרדיו - כולל כניסה לפלייליסט היוקרתי של גלגלצ.
ועכשיו, אביב, אתה תעלה מול קהל דתי, במופע של פריד.
גפן: "תתפלא, אבל גם בהופעות שלי יש הרבה סרוגים".
פריד: "הרבה דתיים אמרו לי: 'וואו, אתה מופיע עם גפן? אני משוגע על השירים שלו!' אחד אמר לי ששיר של אביב היה הרינגטון שלו כשהוא למד בישיבה. היו ממש מעטים שצעקו על החיבור הזה וטענו שהוא חורבן בציבור שלנו. אבל מולם, אלו שחושבים ורואים מה יכול לצאת מזה, איזה דברים טובים וחיוביים, נתנו ברכות ועידוד ואמרו שהמופע יהיה קידוש השם, בפרט אחרי שנה שבה היינו כל כך פרודים ושבורים. השיר הזה פשוט נתן זריקה של אהבה ואחדות, וזאת גם המטרה של המופע".
בחזרה לחדר החזרות. פריד מנסה את כוחו בשיר של אביב, "יומן מסע", שהושר במקור בדואט עם אריק איינשטיין ז"ל. עד לפני ימים ספורים לא הכיר את השיר כלל, כמו גם את שאר שיריו של אביב.
כעת, לכבוד המופע, למד את "יומן מסע" ועוד כמה שירים שישירו ביחד. אביב, בתורו, שר עם פריד את "מי האיש החפץ חיים", השיר המוכר והעממי שהלחין הרב ברוך צ'ייט, ראש ישיבת "מערבא". סטופל, המפיק המוזיקלי, מתקן אותו פה ושם בהגייה ובדיקציה של הפסוק. בפעם השלישית, כבר הכל עובר חלק.
אביב, חלק גדול מהקהל מחר יהיה קהל דתי, מתנחל, שנפגע מאמירותיך בעבר כלפיו. מה אתה הולך להגיד לו?
"אני לא יודע. זה יהיה ספונטני, אני לא מתכנן כאלה דברים. אגיד את הדברים שייצאו לי מהלב".
"היו שורות טיפשיות שכתבתי או אמרתי - אגב, לא הרבה - שאני מתחרט עליהן היום. אני לא מחרים את המתנחלים, הופעתי לפני שנה באלקנה עם חנן בן ארי".
פריד: "ואפשר גם לסלוח, לא תמיד צריכים לחפור במה שקרה בעבר".
פריד יוצא לרגע מהחדר, ואני שואל את אביב אם ייתכן גם מצב הפוך, שפריד הוא שיגיע להתארח במופע שלו. גפן: "אני מקווה שהוא יפתיע ב'נשף רוק 9', ב־3.7 בלייב פארק ראשון לציון. אני בכל מקרה אציע לו, ואז נראה את האחדות... מחר אני מקווה לרכך אותו, ואני מכשיר את הקרקע ואת העם. מקווה שאחרי זה הכל ירוץ, והוא יתארח גם במופע שלי".
ב"בצורת" אתה שר "אני אחיך אל תשכח", ואת זה שרת בעיצומה של הקורונה, כשרבים ראו בזמן ההוא את השבר הכי גדול בין חרדים לחילונים.
אביב: "זאת היתה תקופה מסוכנת, כי הנגיף של השנאה גבר על נגיף הקורונה, בעיניי. ההתחזקות של הרוע היתה נוראית. היו מי שליבו את המצב הזה, גם השלטון, כשכל אחד נמדד במנדטים, ולא הסכמתי למצב הזה. פועל במה שעבד איתי הרבה שנים אמר לי: 'מי שמת אלו רק דתיים, וזה בסדר'. באותו רגע אמרתי לו: 'יותר אנחנו לא עובדים ביחד'. פיטרתי אותו. לא אקבל בחיים כזה דיבור. זאת ישראל, והחיים שלנו הם ביחד, צריך לשמור על המארג".
פריד: "מי יצא נגד העיתונאי, שאני לא רוצה להזכיר את שמו, שאמר 'אנחנו לא עם אחד' (ירון לונדון, שאמר על אסון מירון 'זה אינו האבל שלי, מכיוון שאני וההרוגים אינם בני עם אחד'; ח"ב)? העיתונאי הזה אמר משפט כל כך נוראי, ומי מחה?"
גפן: "אני".
פריד: "נכון. אביב הגיע ומחה נגד הדברים הנוראיים האלה. אנחנו צריכים לזכור שהיינו ביחד בהר סיני, ועל זה אי אפשר להתווכח, ומה שעשית אחרי זה, תלוי בך. לכל אחד יש בחירה מה הוא רוצה לעשות ובמה הוא חפץ להאמין. אבל עצם העם שלנו? אנחנו אחים".
גפן מהנהן בהסכמה.
אברהם, אתה מקבל את העובדה שאביב אתאיסט? אתה מאמין לו כשהוא מצהיר את זה?
"אני מקבל את זה. הוא אדם עם ראש, הוא חושב. היה פעם סיפור שמישהו בא לרב ואמר לו: 'אתה מאמין בבורא עולם, ואני לא, אני אתאיסט'. שאל אותו הרב: 'למדת קצת גמרא, משנה או שולחן ערוך?' וההוא השיב: 'לא, לא למדתי כלום'. שאל אותו הרב: 'אם כן, איך אתה יכול להיות אתאיסט?'"
אביב צוחק בקול. "רק מי שלמד את הבסיס ומחליט למרות זאת להיות אתאיסט - הוא אתאיסט אמיתי".
"בדיוק", מתלהב פריד. "אם למדת, ובשלב מסוים החלטת שאתה אתאיסט, מילא. אבל אם לא, אתה לא באמת אתאיסט, אלא סתם לייזי, עצלן. יש לכל אחד את הבחירה והראש שלו. אני מרגיש כך, וייתכן שאדם אחר ירגיש אחרת, וזו לא סתירה".
אברהם, כששרת עם אביב, ולקחת סיכון לאבד את הקהל החרדי שלך, מה היתה המטרה שלך?
אביב: "אני אענה לך. המטרה היא לקרוא לקול השפוי בישראל, לקרוא לאחדות בישראל".
פריד: "מבחינתי, המטרה היא להראות שאפשר שבמקום פילוג תהיה אחדות. זה נס גדול שאני ואביב עושים דואט. מי חלם על זה? אם יש רצון - יש אחדות. אני חושב שזה גרם לאחדות חזקה מאוד".
כל אחד מהם, כאמור, לא הכיר את החומר המוזיקלי של האחר, ודאי שלא לעומק. אביב: "זה גם יפה, שיש פה שני עולמות שפרחו במקביל".
פריד: "אני למדתי מההתחלה את השירים של אביב שנשיר ביחד במופע, מהא'־ב'"
גפן: "וגם אני למדתי את התפילה שנשיר ביחד, 'מי האיש'. כל אחד מאיתנו לומד את העולם של האחר, וזה גם יפה בחיבור".
רויטל שטראוס, המנהלת האישית של אביב, מספרת לו: "ירדו לי דמעות כששרת את 'מי האיש' באולפן".
אביב, בחרת בכוונה את השיר הזה, שמדבר על לשון הרע?
"כמובן, יש משמעות למילים. ישראל נגועה בדיבור מאוד רע, שרק גובר והולך, גם בממשלה וגם בשלטון, ויורד לרחוב. ופה אני אומר: תעצרו. זה הסכר של האהבה שאני מקווה שיעצור את הדיבור הזה".
אברהם: "אלה בדיוק המילים של השיר, נצור לשונך מרע, להימנע מהדיבור הרע ולרדוף אחרי השלום".
אביב: "אני חושב שכעת, אולי גם בעקבות השיר והחיבור הזה, אתה רואה יותר כבוד הדדי, לפחות בחלקו הגדול של הרחוב. כשהייתי לפני שבוע בבני ברק נתקלתי רק באהבה ובכבוד. אלה שלא מתנהגים כך הם מיעוט בשני הצדדים, מיעוט שלא אני ולא אברהם גאים בו. מוזיקה יכולה להביא שינוי כזה.
"המוזיקה שינתה אותי. לנון והביטלס ודילן ולאונרד כהן שינו לי את החיים. לאברהם יש מיליוני מאזינים, לי יש פחות ממנו, אבל גם יש לי כמה, והכל עוזר, הכל תומך".
24 שעות אחר כך, אנחנו בבריכת הסולטן בירושלים. פריד מתחיל את המופע שלו עם כמה משיריו החסידיים הידועים, מברך את היושבים בקהל ב"ברוכים הבאים", אחרי שנה וחצי שנבצר ממנו ומהם להתראות.
ואז, בשיאו של המופע, הוא קורא לגפן להתייצב על הבמה. הפעם גפן מגיע מחויט כולו, חולצה כחולה־כהה מכופתרת ומעליה ז'קט שחור תואם. הם פותחים את הדואטים המשותפים היישר ב"יומן מסע", בלי דיבורים.
אחרי זה השניים ממשיכים לשיר יחד את "מי האיש החפץ חיים", וגפן אומר לפריד: "זה שיר מתהלים, נכון? צריך לשים כיפה". להפתעת הקהל הוא שולף מכיסו כיפה סרוגה מגוהצת, ומניח על הראש. "אמא שלי לא מגיעה להופעות שלי מאז שאני בן 25", הוא אומר לקהל. "אבל הערב, למופע עם אברהם, היא רצתה לבוא, והיא כאן בקהל. אני מקדיש לה את השיר הזה".
אחרי הביצוע המשותף, פריד מותיר לגפן את הבמה ויורד אל מאחורי הקלעים.
גפן פותח בשיר נוסף, ולאחריו, רגע לפני שישיר את "עורי עור", הוא פונה לקהל: "ההופעה היום חשובה עבורי ומרגשת אותי במיוחד. אני מרגיש שאני חייב להודות, כי אדם צריך להודות בטעויות שלו, וגם יש לי להקה שנקראת התעויוט: בעברי הרחוק כתבתי כמה משפטים מתוך בורות, לא מתוך ידע והבנה, ופגעתי בהרבה אנשים. זאת הזדמנות לומר סליחה. אני מצטער. אז אני רוצה, כשאני עומד פה היום על הבמה הזאת, לומר סליחה אם פגעתי במישהו מכם, מתוך בורות".
הקהל נעמד על רגליו ומריע דקות ארוכות לגפן, שממשיך: "במהלך הקורונה, החילונים והדתיים נפרדו פרידה מאוד כואבת ושסועה, שכואבת לי באופן אישי. הפער בישראל הלך וגבר. אני חושב שהגיע הזמן לחיבור מחדש. להבין שישראל היא בית אחד של כולם. אני לא אתן שיבנו עוד קירות בינינו. אלוקים זה לא קיר, אלוקים זה דלת. ולכן, את השיר הבא אני רוצה להקדיש לכל העם הזה. זהו שיר שתמיד אשא איתו הרבה כאב ודאגה למקום הזה, ישראל. גם אני יהודי, ואני מרגיש שהתחילה בינינו היום חברות נפלאה להמון שנים. השיר הבא - הוא בשבילכם".
התזמורת מתחילה לנגן את הפתיח, ואביב מתחיל לשיר את "עורי עור", השיר שהקדיש בעיצומה של הקורונה לאחיו החרדים מבני ברק: "האימה, האיבה, קולות המלחמה/ ושנאת אחים שבכל יום גוברת/ הזיקנה מביכה, הם מתים פה מבושה/ בקולם הם לוחשים ואת שותקת/ עורי עור, עורי עור מולדת אהובה/ כי אנחנו עייפים מאוד, זקוקים למנוחה".
את גפן (48) אין צורך להציג. שמו חורך כבר שלושה עשורים את הפסקול הישראלי. נשוי לדוגמנית שני פרידן, אב לדילן בן ה־14 ולאליוט בן ה־5, מתגורר בשכונת צהלה בתל אביב.
פריד, לעומתו, חסיד חב"ד שהיה מקורב לרבי מלובביץ'. נשוי לצביה ואב לשישה. מתגורר בשכונת קראון הייטס בברוקלין, ניו יורק, שבה גרים זה לצד זה אפרו־אמריקנים וחסידי חב"ד, במרחק הליכה קצר מבניין 770, שבו התפלל הרבי וקיבל קהל.
בגיל 62, פריד נחשב לסופרסטאר הגדול ביותר שהוציא המגזר החרדי מאז ומעולם. הוא, ביחד עם ידידו מרדכי בן דוד, שחצה לאחרונה את גיל 70, מושלים בכיפת המוזיקה החסידית כבר שנים רבות, ועל פיהם יישק דבר. פריד מגיע עשרות פעמים בשנה להופעות בישראל, ובהן הופעות ענק בבריכת הסולטן, בלייב פארק בראשל"צ וגם בהיכל התרבות בתל אביב, שם הוא מקיים הופעה שנתית - ולעיתים חצי שנתית. הוא הוציא עד היום יותר מ־30 אלבומים - ורק בשנה החולפת פרסם שבעה סינגלים, שחלקם הפכו ללהיטי ענק. בעשור האחרון החל בשיתוף פעולה עם זמרים ישראלים, ואירח בהופעותיו אמנים כמו מוקי, עידן עמדי, יהורם גאון, עמיר בניון ורמי קלינשטיין.
פריד נחת בארץ לפני שבועיים, אחרי היעדרות של שנה וחצי עקב הקורונה, ונקלע לצערו היישר להסלמה הביטחונית. אחרי הופעה אחת שהספיק לקיים הוא הגיע לביתו של גפן בתל אביב, לצלם קליפ משותף לקראת המופע. המפגש ביניהם, שהיה המפגש הפיזי הראשון אחרי תקופה ארוכה של התכתבויות והפקה מרחוק, הסתיים כעבור 20 דקות בלבד, עם האזעקות בגוש דן. פריד נאלץ לבטל את יתר הופעותיו שנועדו לאותו שבוע בישראל, וחזר לברוקלין.
פריד: "עד לפני שבועיים, אביב ואני 'נפגשנו' רק בווטסאפ. המפגש בתל אביב היה מרגש מאוד. אביב קיבל אותי בחיבוק חם, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. הרגשתי אצלו מאוד בנוח. ישבנו בחוץ, בגן, ודיברנו, והיה נורא כיף, ופתאום התחילו האזעקות. זה היה לא ייאמן, וכן, קצת מפחיד".
גפן: "אבל אברהם מאמין באלוקים, הוא לא פחד באמת".
פריד: "בכל זאת. ראיתי את היירוטים ממש מעל הראש שלנו. אביב רצה להיות עם המשפחה שלו ולהגן עליה, אז נפרדנו. נסעתי עם הנהג בחזרה לירושלים, ובדרך שוב היו אזעקות. עצרנו בצד ויצאנו מהרכב לתפוס מחסה, ושוב, ראיתי את הטיל חולף מעלינו. זה היה פחד נורא. למחרת חזרתי לארה"ב. לא היה טעם להישאר אחרי שההופעות בוטלו בשל המצב".
בימי המבצע, הרגשת בניו יורק התגברות של גילויי אנטישמיות?
"בוודאי. זה כואב מאוד מה שקורה עם האנטישמיות שגדלה, והקולות נגד ישראל. בהחלט הרגשתי את זה גם בעצמי. אני הולך ברחוב בניו יורק ומסתכל כל הזמן ימינה ושמאלה, וגם אחורה, לראות אם מישהו מגיע חלילה לפגוע בי. זה פחד".
אביב: "כשאברהם הגיע אלי, זה היה כמו סרט של ספילברג. מלא טילים ואזעקות. במפגש הזה בינינו על האדמה, כשהשמיים למעלה בוערים, היה משהו סמלי, לדעתי".
יש כבר תכנון לעוד שיתוף פעולה? עוד שיר משותף?
אביב: "תמיד יש".
אברהם: "you never know. אביב, אם יש לך שיר נוסף בשבילי, שלח לי לשמוע".
אביב: "עוד לא מיצינו את שיתוף הפעולה. גם עוד לא הייתי אצל אברהם בבית בברוקלין, בגלל הקורונה. ואני כבר מחכה לבקר אצלו בניו יורק".
chananibl2@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו