"תאר לך שבמקום אקדח אמיתי אותו ילד היה מחזיק אקדח צעצוע, אז לדעתך היה שם מקום לבצע הערכת מצב?"

בשבת לפני שבועיים, ילד בן 13, תושב שכונת סילוואן, פתח בירי ופצע קשה אב ובנו ליד הגן הלאומי עיר דוד בירושלים. כל זה קרה יממה אחרי הפיגוע בשכונת נווה יעקב, שבו נרצחו שבעה אזרחים חפים מפשע. אירועים שמייד הזכירו לנצ"מ בדימוס טל שקמה, בעבר סגן מפקד מג"ב ירושלים, ימים קשים מפעם.

"אם היית הולך ברחוב, זורק מבט שמאלה ורואה ילד שעומד מאחורי רכב, ילד שנראה כמו ילד", אמר שקמה (56) בפגישתנו, "לא היית מעלה בדעתך אפשרות שהוא חמוש. הקצין הגיב יפה באותו אירוע ואני מאוד מקווה שייצא מהפציעה הקשה, אבל תבין לבד את המורכבות. תאר לך שבמקום אקדח אמיתי אותו ילד היה מחזיק אקדח צעצוע, משחק עם איזה חבר ברחוב, אז לדעתך היה שם מקום לבצע הערכת מצב? אתה מבין איפה אתה נמצא? זה לא מקום רגיל".

"מבצע תנועה קרבית"

הראיון מתקיים בעקבות שתי כתבות שפורסמו ב"שישבת", הראשונה ביוני 2022 עם הוריו של אל־חלאק, שדורשים שבית המשפט יעשה צדק עם בנם המנוח: "את הדרך שאיאד עשה באותו יום הוא עבר בכל בוקר בשש השנים האחרונות לחייו. אין מצב שלא הכירו אותו. אז לירות בו ככה?", והשנייה חודש לאחר מכן עם הוריו של א', שזועמים על כתב האישום: "התייחסו אליו כאחרון העבריינים. אם א' היה מבין בשטח שאיאד אוטיסט, הוא היה מגן עליו בגופו". בספטמבר נחשף ב"ישראל היום" כי המפכ"ל יעקב שבתאי מגבה את השוטר: "הוא נקלע לסיטואציה שאנחנו שלחנו אותו אליה. למה אתם מצפים?".

זו הפעם הראשונה שבה נצ"מ בדימוס שקמה מדבר אחרי שהשתחרר מהשירות בקיץ שעבר. בתפקידו האחרון הוא שימש סגן מפקד מג"ב ירושלים, והיה שם גם ב־30 במאי 2020 כשא', לוחם משמר הגבול, ירה למוות באיאד אל־חלאק, צעיר פלשתיני עם אוטיזם, בחדר אשפה לא רחוק משער האריות, מרחק קצר מהמקום שבו ביצע בן ה־13 את פיגוע הירי.

"זה קרה בשבת בבוקר", שקמה נזכר באותו אירוע בחודש מאי, 2020. "הוקפצנו מהבית כמו בכל אירוע חריג כשמתקשרים לפיקוד ומעדכנים. בתוך פחות משעה כבר הייתי בשטח. הרבה פעמים התחלתי לנסוע עוד לפני שידעתי מה מהות האירוע. בדרך כלל האינטואיציה שלי לא הטעתה אותי", הוא אומר ומאשר - "ואכן גם הפעם היה אירוע חריג".

לשקמה יש רקורד ארוך בגזרת ירושלים. הוא שירת שם במשך 11 שנים, בארבעה תפקידים שונים, אחד מהם היה מפקד אזור העיר העתיקה. "כל השוטרים יגידו שאצלם קשה, אבל מחוז ירושלים הוא באמת הכי קשה", קצין המשטרה לשעבר משוכנע. "זה קושי בלתי נגמר, כמעט כל יום הוא יום מיוחד לאחת הדתות. פיגוע גורר פיגוע, ובמזרח ירושלים חבר'ה עם תעודות זהות כחולות יכולים לנוע לכל מקום. הרי מה היה עם המחבל בנווה יעקב? קם בבוקר והחליט לבצע. נכנס לאוטו, נסע בחופשיות. הם מגיעים למקומות שבהם הם מכירים את האבטחה ואת שמות האנשים. בעיר העתיקה, יותר מ־95 אחוזים של פעילות מג"ב היא רגלית. אתה עומד ברחוב, במשימות סטטיות, ואתה כל הזמן מאוים, מהווה מטרה קלה, אבל עדיין חייב להיות נוכח. אתה עומד בשער שכם, והרעש והלחץ שהמקומיים מפעילים, גם בלי לעשות דבר, הם קשים להתמודדות. המתח נמצא באוויר כל הזמן".

באותו יום שאיאד אל־חלאק הגיע לסביבות שער האריות היו אלה שני שוטרים כחולים, ותיקים, שהזהירו שמדובר במחבל, כי זיהו תנועה חשודה. א', לוחם צעיר, ומפקדו, שהיו בתחילת משמרת, יצאו למרדף קצר שהסתיים במות הצעיר האוטיסט.

"אזור שער האריות הוא הכניסה המרכזית להר הבית, והתנועה שם תמיד ערה", שקמה מסביר. "מי שהכי מאוים אלה השוטרים, כי הכי קל לפגע בהם, מאחר שיכולת התנועה שלהם מצומצמת. בשער האריות נהרג ב־2008 דוד שריקי באותה דרך. מחבל הגיע מאזור בית הקברות וירה בו. יש שם נקודת משטרה שהיו סביבה עשרות, אם לא מאות פיגועים, ואני קורא פיגוע גם לזריקת בקבוק תבערה או אבן.

"המקום מושך המון מפגעים, כי מבחינת הקיצונים, פיגוע קרוב לשערי הר הבית הוא הקדושה הגדולה. באותו בוקר זיהו שוטרים את איאד כמחבל, וגם בסרטונים שראיתי לא היה אפשר לתרגם זאת אחרת. רואים 'אקדח', בגלל שהכפפה שאיאד לבש היתה שמוטה וכהה. רואים אותו בסרטון 'פותח פינה', מה שנקרא 'מבצע תנועה קרבית'. אתה מבצע מרדף, לפני שאותו חשוד יגיע לאזור שבאמת מאיים על אחרים".

אבל בסוף יש מחדל, חף מפשע נהרג.

"חס ושלום. תוציא מהלקסיקון את המילה 'מחדל'. יש תאונה. אירוע טרגי שבסופו של דבר, אדם שלא שולט מבחינה נפשית בפעולותיו נהרג. הרי שום מקומי לא היה בורח מהמשטרה כמו שאיאד ברח. לאירוע הזה אתה לא יכול להתייחס אחרת חוץ מאירוע פח"ע שסופו טרגי.

"משטרת ישראל עושה כל שביכולתה כדי להכין שוטרים למפגש עם אנשים עם מוגבלות, אבל בסופו של דבר, יש קושי בהתנהלות מולם ויש אירועים שכל אחד אחר היה מתרגם כמקרה שחייבים לחסל".

ועדיין היו מקרים ששוטרים סיימו את המקרה בהריגה.

"יש המון אירועים, אבל אתה רואה, למשל, סרטון שבו מתמודד נפש רודף אחרי שוטר עם סכין ומנסה לדקור, אז מה אתה מצפה שהשוטר יעשה?".

איאד לא החזיק דבר בידיו.

"אבל הוא זוהה כמחזיק. הכפפה נראתה כמו אקדח. הסתכלתי בסרטון ואם אתה שואל אותי, במהירות שאתה צריך לקבל החלטה, ככה זה נראה. זה לא שאני ואתה יושבים כעת בנחת ומנתחים את הסרטון. אין זמן לרזולוציה או להערכת מצב. זה אירוע של עשר שניות וקבלת ההחלטה חייבת להיות מיידית, כי אם לא - אתה תמות, או שהחבר שלך ימות, או שאחד היהודים בגזרה, ואחרי זה מה תגיד, 'לא זיהיתי'? 'לא הייתי בטוח'?"

אולי אם ללוחם היה יותר ניסיון, האירוע היה מסתיים אחרת.

"לא, ואני אומר את זה באופן חד־משמעי. להפך, א' כשוטר צעיר, עם מעט מאוד משמרות, חתר למגע וביצע את התפקיד בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אני לא חושב ששוטר ותיק היה עושה משהו אחר. גם אני, כשהגעתי לאותה חצר, שכבתי על הרצפה במטרה לחפש את האקדח. רק כשהתבררה זהות ההרוג והתחילו לקלף את הבצל, קלטו שמדובר באירוע טרגי".

תחקרתם את המקרה?

"מותר לנו לבצע תחקיר ראשוני כדי לדעת מה קרה, אבל מכיוון שהאירוע עבר במהירות לחקירת מח"ש, מבחינתנו זה נגמר. מפקד מחוז ירושלים בזמנו, ניצב דורון ידיד, אמר מייד על ההתחלה 'עורך דין מחכה לא' במדרגות מח"ש מאחר שיש פה אירוע מורכב ומסובך'. תזכור מה שאני אומר, זה אירוע שלא היה קורה בתל אביב או בנתניה. פה מדובר בגזרה צפופה, רווית אירועים, וההתנהלות של איאד היתה בדיוק כמו של מחבל. כמה מטרים משם, במרחק קו אווירי, נמצא באב אל־חוטה, יודע כמה אירועים היו שם? שני שוטרים נהרגו שם שלוש שנים לפני כן על ידי מחבל שיצא מהר הבית. אם ברחבה שאנחנו יושבים בה כעת, ברחובות, ירוץ אדם עם כפפה שמוטה, 99.9 אחוזים מהאנשים לא יזהו שזה משהו שדומה לאקדח. שם מדובר במקום אלים".

אירוע כזה יכול לקרות גם בעתיד?

"יכול להיות שזה לא יקרה בשלוש השנים הקרובות וזה יכול לקרות גם בשלוש השעות הקרובות. במקרה כל כך טרגי לא נתקלתי, אבל כן פגשתי אירועים שבהם טעו. רכבים שפרצו מחסום כי התבלבלו, לא שמו לב, ונורו שם יריות והיו הרוגים. מתחקרים".

בנובמבר 2020, למשל, נהג פלשתיני נעצר לבדיקת מסמכים במחסום א־זעיים ממזרח לירושלים. לפתע האיץ ונורה למוות על ידי הכוח שאייש את המקום. לא ברור עד כמה הוא היווה איום.

"המשטרה עושה ככל שניתן כדי למנוע טעויות. הוראות הפתיחה באש ברורות ונותנות מענה ראוי ללוחמים", שקמה אומר. "פה החשוד זוהה עם אקדח, לא עצר, נכנס לחצר, עשה תנועה חשודה. אלה דקויות, ולשוטר אסור ואין הפריבילגיה להסס. היה אירוע ברחוב השלשלת בעיר העתיקה, שבו מחבלת חוסלה. אז אתה רוצה להסס שם? בוא נראה אותך. אתה לא יכול לבצע הערכת מצב".

"ככה הייתי פועל"

שקמה היה בתפקיד כמה חודשים בלבד בעת מותו הטרגי של אל־חלאק. "כשחזרנו לפעילות, אחרי המקרה, אף אחד לא תדרך אחרת את השוטרים. לא הייתי יכול לומר 'שימו לב פעמיים'", הוא אומר. "לא שינינו נהלים, אבל כמובן אמרנו שצריך לתת תשומת לב לאנשים עם מוגבלות, שלא שולטים במעשיהם. לא מעבר לכך, כי באירוע דומה אתה מצפה שכך יפעלו. זיהיתם מחבל - תבצעו מרדף ותחתרו למגע במטרה לנטרל.

"בדיוק שם, אחרי אותו מקרה, היה אירוע של מחבל שביצע ירי, ובנס הוא פספס שוטר. אתה לא יכול באירוע כזה לא לחתור למגע ולנטרל, זה לא רק להרוג. תשאל בכמה אירועי פח"ע עם מחבלים הרוגים הייתי בירושלים? באמת שאני לא זוכר. המון".

משפטו של א', שהשתחרר בינתיים מהשירות, נמשך גם כעת, כמעט שלוש שנים אחרי המקרה. לבית המשפט הוגשו שבעה תצהירי קצינים בכירים לשעבר שבאו לגונן על הלוחם ולהסביר את תפקידו בשטח. בין המעידים היו מפקדי מג"ב לשעבר, ניצב בדימוס עמוס יעקב, וניצב בדימוס יצחק (ז'ק) דדון.

"אם מתקבל דיווח על מחבל, זו הנחת העבודה שהכוחות צריכים לעבוד איתה", הצהיר יעקב. "באירועים מבצעיים אין זמן לשאלות. למעשה, אם כל אחד מהכוחות החוברים כדי לסייע היה מתחיל לבצע 'תחקיר' כדי לדעת אם הדיווח בקשר שגוי או לא - הדבר היה מסכל את ההתמודדות עם האירוע ופוגע בה".

עוד הוסיף יעקב בתצהירו: "כמי ששולחים את בנינו ובנותינו לחזית הלחימה, לא תמיד מבחירתם או מרצונם, אנו מחויבים לשאת באחריות ולעמוד מאחוריהם גם אם מתברר, בחוכמת הבדיעבד, בתנאי רגיעה, שהערכת הסיכון שלהם בעת אירוע מבצעי מלחיץ ומהיר היתה שגויה. לוחם שפעל באירוע מבצעי בתום לב, חייב לדעת שהמערכת מגבה אותו".

"בעיניי, כמפקד, כל עוד לוחם פעל בתום לב ומאמין שהוא מנטרל סכנת חיים - גם אם בחוכמה שלאחר מעשה מתברר שהוא טעה בפרשנות הסימנים - הוא צריך לקבל גיבוי", חרץ דדון. "מניסיוני המבצעי, טעויות כאלה ואחרות הן חלק בלתי נמנע מאירועים מבצעיים, מהירים ומלחיצים".

"לא נקראתי להעיד, וחוות הדעת שלי לא מעניינת את מח"ש", שקמה אומר. "עובדה שהגישו כתב אישום שהיה אסור להגיש והם צריכים לחזור בהם, ויפה שעה אחת קודם. שוטר לא יכול להישפט בקריטריונים של עבריין או של אזרח רגיל באירוע כזה. זה לא אירוע שדומה לשום דבר אחר".

מת חף מפשע, אי אפשר לעבור לסדר היום.

"צריך לחקור, לטפל, לחשוב עוד פעם מה עושים. אולי לשתף פעולה עם הפלשתינים. הכל אפשר, אבל לא להעמיד לדין. גם אם א' ייכנס למאסר עולם ויקרה מחר בבוקר מקרה דומה, אני אומר בביטחון מלא, 99.9 אחוזים מהשוטרים יפעלו כמוהו. אולי אחוז קטן יפחד".

ממה יפחדו, מעונש?

"אני לא חושב ששוטרים יחששו מעונש, אבל אם מח"ש לא יחזרו בהם מכתב האישום, הם יעשו נזק אדיר לפעילות משטרת ישראל, כי האירוע הזה הוא לא אירוע רגיל, ואם אני הייתי שם, אני אומר לך שרוב הסיכויים שככה הייתי פועל. הייתי חותר למגע".

הכרת את א'?

"לא, יצא לי לדבר איתו רק אחרי המקרה. חמד של בחור. זה לא אחד שקם בשבת ואמר 'היום אני מחסל מחבל'. ואגב, כל המג"בניקים הם כאלה. הם רוצים לממש את מה שלמדו, אבל עדיין, בתת־מודע, אף אחד לא מחפש להרוג. זו לא הסיבה שהם כאן. באירוע הזה א' פעל במקצועיות, בנחישות, באומץ לב. זה אירוע שאם היה בו באמת מחבל, הוא היה יכול לקבל ציון לשבח".

היו שתייגו אותו כפושע.

"בגלל ההד הציבורי חיברו אותו בזמנו למחאת בלפור. 'צדק לאיאד'? מה הקשר? קרה פה אירוע טרגי, יכול להיות שהמדינה צריכה לפצות, אבל הפיצוי זה לא לקחת לוחם מג"ב שכבר החרבת לו חלק מהחיים ולאמלל אותו. מח"ש לא מוותרים, ובתי המשפט יודעים לגרור רגליים. צריך למשוך את כתב האישום. נכון שזה לא יאיר את מח"ש באור טוב, אבל אין באירוע הזה שום דבר מלבד פעולה שמצופה מלוחם, והוא ביצע אותה בצורה הטובה ביותר. פעולה שלצערנו התבררה כטרגית, אבל שם היא גם היתה צריכה להסתיים".

תגובות

תגובת מח"ש: "ההחלטה על הגשת כתב האישום התקבלה באופן ענייני ומקצועי, משיקולים ראייתיים ובהתאם לדין. נציין כי חוות דעת מטעמו של סגן מפקד מג"ב ירושלים לשעבר לא הועברה אלינו. המשפט מתנהל בימים אלו, ובשל כך לא נוכל להרחיב מעבר לכך".

עורכי הדין אפרת נחמני־בר, שרון זגגי־פנחס ואלון פורת, המייצגים את הלוחם, מסרו בתגובה: "כל העדים אישרו שמדובר היה באירוע של מרדף מבצעי, מהיר, שבו אירוע רדף אירוע. יש להצטער כי מח"ש בחרה לפעול במקרה זה באופן פופוליסטי, המנותק מן הראיות ומן השטח, ומנוגד למדיניות הנהוגה. את המחיר משלם לוחם צעיר, שכל שביקש היה למלא את חובתו למדינה".