זהירות - בורות!
פוליטיקאים הם לא מסוכנים. פוליטיקאים הם בני אדם עם רעיונות שרוצים לקדם את האג'נדה ואת האינטרסים שלהם, ומוכנים לעבוד בזה. הסכנה טמונה בכך שהפכנו להיות אדישים למידע ולידע, ובורות של הלקוחות היא כלי הנשק הכי חזק בידי אנשי שיווק ומכירות. הבורות שלנו בענייני אקטואליה ופוליטיקה היא מה שנותן לפוליטיקאים את האפשרות לומר לנו מה שהם רוצים, כי רובנו לא נבדוק אותם. נדרש הרבה מאמץ כדי לבדוק ולברר את האמת. יש יותר מדי מידע שם בחוץ, ובעולם של היום קשה לדעת מה נכון ומה פייק ניוז.
איכות המוצר הפוליטי
פוליטיקאי הוא מוצר, והוא מתחרה בשוק שבו יש המון מוצרים. במקרה שלנו - יותר מדי מוצרים, שפע אימתני. כשיש הרבה מוצרים, צריך להשקיע המון מאמץ כדי לחקור לעומק את האיכות של כל מוצר. בורות האזרחים משרתת את הפוליטיקאים, שרוצים למכור לנו את מפלגתם או את עצמם. בכוונה לא כתבתי את המצע שלהם, זה הפך להיות כמעט חסר משמעות.
ז'ורז' פומפידו, מנשיאי צרפת לשעבר, אמר: "מדינאי הוא פוליטיקאי המעמיד עצמו לשירות האומה. פוליטיקאי הוא מדינאי המעמיד את האומה לשירותו". כולם טוענים שהם מדינאים ולא פוליטיקאים, ואנחנו, הציבור הרחב, מתקשה מאוד להבדיל בין זה לזה.
פלא הבורות הרציונלית
הבורות לא משרתת רק את הפוליטיקאים, היא משרתת גם אותנו. אנחנו כבר עייפים ממערכות הבחירות המתמשכות, ולכן נמשכים למה שנקרא בתורות ההתנהגות "אפקט הבורות המאושרת". לפי תיאוריה זו, ככל שלאנשים יש פחות מידע על המוצר שהם רוכשים, כך הם יהיו יותר מרוצים מהרכישה, לעומת אנשים שמבררים לעומק ואוספים מידע מפורט על המוצר שקנו. אני חושבת שזה הגיוני מאוד, כי אם יש לי מידע מוגבל על המוצר שבחרתי, קל יותר יהיה לי לשכנע את עצמי שזאת לא היתה אשמתי.
אם נברר יותר מדי - נצטרך להתאמץ יותר לשכנע את עצמנו שעשינו את הדבר הנכון. גם ככה חיינו מלאים במאמץ, ואנחנו עייפים ממאמץ, לכן מדד האושר שלנו יעלה אם לא נברר יותר מדי ולא נפנים את כל המידע. יש אפילו מושג שנקרא "בורות רציונלית": כשההשקעה הנדרשת לרכישת המידע גדולה מהיתרונות שהמידע יספק לנו - זו לגמרי החלטה רציונלית להישאר בבורות שלנו.
את משקרת ומסיתה
בבוקר שאחרי הבחירות העליתי פוסט שבו כתבתי שאני לא מצליחה לחשוב על סיבה הגיונית שתגרום לנבחרי ציבור לרצות לבטל את סעיף 284 לחוק העונשין בדבר מרמה והפרת אמונים של איש ציבור. לא מעט כתבו לי בתגובות שאני מסיתה ומשקרת, כי אף פוליטיקאי לא יצא בקריאה לבטל את הסעיף. אני לא בטוחה שמישהו מהמגיבות ומהמגיבים ראה את התוכנית של בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן לשינוי מערכת המשפט, ואם ראו אותה - אני לא בטוחה שקראו את 20 העמודים שלה. אני מבינה אותם, זה מעייף וזה דורש הרבה מאמץ - ומה ייצא להם מזה? וכמו צרכנים רציונליים, הם מעדיפים לא לדעת את הפרטים של המוצר שקנו, כדי לא להתאכזב.
אני חושבת שחייבים לדעת, כי בניגוד לשואב אבק, שבמקרה הגרוע ישאיר פירורים על השטיח, התוצאה של ביטול הסעיף היא חמורה הרבה יותר.
הסעיף שמביא את הסעיף
סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מנוסח כיום כך: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". אני יכולה להבין בהחלט למה תהיה ביקורת על הלשון העמומה של החוק. יש היגיון לחשוב על עדכון החוק, תוך פירוט התנהגויות קונקרטיות שייחשבו לעבירה, ובעבר אף הוגש תזכיר בנושא על ידי משרד המשפטים, אבל ביטול מוחלט של הסעיף? הסיבה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא הרצון של נבחרי הציבור לפעול כרצונם, ללא פיקוח ובלי לשלם את המחיר על כך שיעשו לביתם או ימנו אנשים לא מתאימים תמורת טובות הנאה. איזו סיבה נוספת יכולה להיות?
ח"כ דוד אמסלם מהליכוד הגיש בכנסת הנוכחית הצעה לביטול הסעיף, ואף ציטט בהצעתו את פרופ' זאב סגל, שטען שהסעיף עמום מדי. חבר הכנסת לא היה צריך להתאמץ יותר מדי כדי להוסיף להצעתו את האופן שבו יש לתקן את הסעיף במקום למחוק אותו, שכן יש הצעות מוכנות ומנוסחות, מה גם שהמהלך המשפטי הזה נעשה במדינות רבות ואחרות בעולם, שבהן הסעיף הכללי תוקן ובמקומות פורטו העבירות שנחשבות להפרת אמונים.
יו"ר מפלגת הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ', וח"כ שמחה רוטמן חיברו "תוכנית לתיקון מערכת המשפט ולחיזוק הדמוקרטיה הישראלית". ישבתי וקראתי את כל התוכנית שהכינו (20 עמודים!), זה דרש מאמץ וזמן. שתבינו, אני בוגרת לימודי משפטים, וגם עבדתי כעורכת דין, ועדיין, מדובר במסמך לא פשוט לקריאה. אני בספק כמה מבעלי זכות הבחירה שלהם קראו אותו. לא אכנס לכל הפרטים, אתייחס רק להצעתם למחיקת סעיף הפרת אמונים בחוק העונשין.
בתוכנית כתוב כך, והדברים מובאים כלשונם: "הסעיף מהווה עבירת סל פלואידית ובלתי מוגדרת, שהורחבה עוד ועוד על ידי בית המשפט ומאפשרת ללכוד ברשתה כל פעולה של נבחר ציבור שאינה מוצאת חן בעיני המערכת המשפטית. באמצעות שימוש בה יכולה 'מערכת שלטון החוק' להלך אימים על נבחרי הציבור, לבלום את פעולותיהם ולבוא חשבון עם פוליטיקאי שמעז לצאת מקווי המתאר שמשרטטים לו פקידים ויועצים משפטיים. נוסף על כך, מדובר בעבירת סל חסרת היגיון במשטרים דמוקרטיים מתוקנים, שחורגת בצורה קיצונית מעקרון הוודאות המשפטית, שכן לא ניתן לדעת מראש איזו פעולה תפורש בעתיד על ידי מערכת המשפט כהפרת אמונים ואיזו לא. מחיקתה של עבירה זו מספר העונשין חיונית לביסוס הפרדת הרשויות וליכולתם של נבחרי הציבור לפעול למימוש ערכיהם ללא מורא המערכת המשפטית".
בשם הדמוקרטיה?
אם הייתי קוראת את מה שכתבו בלי ידע משפטי קודם, כנראה לא הייתי מבינה עד כמה הצעתם מסוכנת לשלטון החוק ולדמוקרטיה. הם הרי כתבו בתוכניתם ש"מדובר בעבירת סל חסרת היגיון במשטרים דמוקרטיים מתוקנים, שחורגת בצורה קיצונית מעקרון הוודאות המשפטית". זה נשמע מנומק ומבוסס, וסמוטריץ' הוא בעל תואר שני במשפטים. אבל כאן נכנס היתרון שלהם כפוליטיקאים מול החיסרון שלנו כציבור שרובו לא בוגר לימודי משפטים: מה שהם החסירו מטענתם זאת העובדה המהותית שבמדינות מתוקנות שבהן עבירת הסל הזו בוטלה - חוקקו במקומה סעיפים ספציפיים וחוקים ספציפיים המגדירים את ההתנהגויות שלפיהן נבחר ציבור ייחשב לכזה שנוהג במרמה או מפר אמונים. סעיפים אחרים החליפו את עבירת הסל, ושלטון החוק לא נותר בפני שוקת שבורה מול נבחרי ציבור מושחתים, ולו לרגע אחד.
התוכנית שלהם היא לבטל את החוק בלי להציע חלופה קונקרטית, וזאת סכנה עצומה למשטר הדמוקרטי. סכנה הרבה יותר גדולה מאשר קיומו של סעיף סל שמעניש נבחרי ציבור שחטאו לתפקידם, עמום ככל שיהיה אותו סעיף. היכולת שלהם לכתוב חצאי אמיתות בדבר הסכנות למשטר הדמוקרטי יכולה להיעשות בקלות שכזו, משום שרוב הציבור לא יגיע לעולם למצב שהוא יפתח את המסמך ויקרא את שכתוב בו. בורות רציונלית, זוכרים?
אבל במקרה הזה התועלת שיכולה לצמוח מאיסוף הידע היא גדולה מאוד. זה קשה, זה דורש מאמץ, אבל אני לא חושבת שנותרה לנו ברירה. אנחנו במצב של אדישות פוליטית, וכשהציבור אדיש - הפוליטיקאים חוגגים.
משוואה פשוטה
במערכת הבחירות הזו המון אנשים אמרו "מה כבר ישפיע הקול שלי?" כשיש לך על הראש עבודה וילדים ומשכנתא וזוגיות וטיפול לרכב ואמא שמתקשרת ומבקשת שתעזור לה עם התור לקופת חולים, אז תשב עכשיו לקרוא לעומק על הפוליטיקאי ההוא? תשב לקרוא את פסק הדין שניתן בעניין המועמדת ההיא? למי יש זמן וכוח? ומה ייצא לנו מזה?
אנחנו עומדים בפני משוואה מתמטית פשוטה מאוד. אמנם קיבלתי 100 בבגרות במתמטיקה (4 יחידות), אבל מאז אני מנסה להתחמק אפילו מלסייע לשיעורי הבית של הבנות שלי, אז תאמינו לי שהמשוואה הבאה לא דורשת מאמץ: ציבור עייף ממערכות בחירות + ריבוי מפלגות שמערפלות את המידע הרלוונטי = ציבור שנמשך לבורות, ולא רוצה להשקיע בצבירת הידע והעובדות לפני שהוא ניגש להצביע. הבעיה היא שככל שהבורות מעמיקה, כך האמת מאבדת מערכה. ואני דווקא רוצה להתמקד בענייני אתיקה ומוסר. מה הכוונה? קראתי מחקר שבדק כיצד נבחרים לקונגרס האמריקני נציגים שהיו מעורבים בפרשות שחיתות. איזה כיף, בואו נדבר קצת על אמריקה ונרחיק את עצמנו מהביצה הפוליטית המקומית.
במהלך העשורים האחרונים יותר מ־60 אחוזים מחברי הקונגרס בארה"ב שהיו מעורבים בשערוריית שחיתות, נבחרו מחדש. למה פוליטיקאים ברחבי העולם מצליחים להתחמק מהמחיר הציבורי של מעשי השחיתות שלהם? במחקר האמריקני, שבחן יותר מ־130 מקרי שחיתות בקונגרס במשך 35 שנים, תשובת החוקרים היתה שהסיבה המרכזית היא חוסר הידע של מרבית הבוחרים לגבי המעשים הלא מוסריים שנעשו על ידי המועמדים.
המחקר מצא שבוחרים בעלי רמות גבוהות של מודעות פוליטית וידע אקטואלי יימנעו מלבחור בפוליטיקאים שהיו מעורבים במעשי שחיתות, גם אם הם מייצגים את הדעה הפוליטית שלהם, ואילו מצביעים עם רמות נמוכות יותר של מודעות פוליטית, שלא מכירים את העובדות בנוגע למעשים אלא רק לאופן שבו הפוליטיקאי עצמו מדברר אותם - יבחרו גם במועמד שהוכחה מעורבותו במעשים לא מוסריים.
יש במחקר הזה תובנה מעודדת: זה לא שאנחנו לא מוסריים, אלא שאנחנו בורים. אין לנו הידע הראוי. המפתח הוא מודעות.
אקטואליה לטף
אני רוצה להציע פתרון שיקטין מאוד את המאמץ של אנשים לעקוב אחר המידע האקטואלי הדרוש. שיעורי אקטואליה יהיו שיעורי חובה בבתי הספר מכיתה א' - מותאמים לכל גיל, כמובן. כמו כן, השתתפות בשיעור אקטואליה שבועי במקום העבודה תזכה את העובד בנקודות זכות או בהנחה קלה במסים מטעם המדינה. אני יודעת, לפוליטיקאים אין אינטרס לבער את הבורות, אבל אפשר למצוא דרך לעשות זאת.
בשיעור האקטואליה השבועי יסקרו את פעילות הממשלה והכנסת: חוקים מעניינים שעלו לדיון, פעילויות מרכזיות של הוועדות החשובות כמו ועדת הכספים, אותות הצטיינות על פעילות פרלמנטרית שהוענקו לפוליטיקאים מצד אחד וחשדות משפטיים שעלו נגדם מצד שני, יסוקרו בשעה השבועית הזו.
בכל שבוע ייבחר חבר כנסת אחר ותינתן סקירה של חמש דקות על פועלו ועל ההיסטוריה האישית שלו. נתונים מרכזיים של דו"חות הביקורת והפיקוח על פעילות נבחרי הציבור יוצגו גם הם. עובדות בלבד. אני יודעת שחלקנו כבר לא מאמינים בעובדות, אבל אין אלטרנטיבה אחרת.
יש לי גם הצעה למי שחושש שזה לא יהיה אובייקטיבי: נציג מכל אחת מהמפלגות שיושבות בכנסת יישב בוועדה שמכינה את הדו"ח השבועי ומפיצה אותו, יחד עם אנשי המקצוע.
בקיצור, הדרך שלנו להילחם היא לדעת. בורות היא נשק מסוכן בידי מי שרוצה את הכוח שלנו. אסור לנו להעניק לאף פוליטיקאי את הכוח הזה.
ועדת קישוט
בתור מש"קית חינוך הייתי אחראית, בעידן הטרום־דיגיטלי, להכין לחיילים בכל שבוע בריסטול שבו הדבקתי מהעיתונים את הידיעות המרכזיות מהארץ ומהעולם. זאת היתה אז הדרך היחידה של החיילים הקרביים שנמצאים כל השבוע בשטח להתעדכן באקטואליה.
אמא שלי היתה צוחקת עלי: "מה את עושה בצבא כל היום, גוזרת ידיעות במספריים ומדביקה בדבק על בריסטול? את ועדת קישוט?"
היום אני מבינה ביתר שאת עד כמה התפקיד שלי היה חשוב ומשמעותי, ועד כמה זה עוד יותר חשוב כיום, בעידן האינסטגרם, כשמפתה לראות עוד סרטון מצחיק של חתול.
סקירה אקטואלית אובייקטיבית של מה שקרה בפועל במהלך השבוע, מתוך הנתונים של הכנסת ומתוך הדו"חות של מבקר המדינה והתנועה לאיכות השלטון, היא פתרון ראשוני יעיל למיגור חוסר הידיעה. וכדאי שסקירה כזאת תחייב כל מחנך בבית ספר וכל מנהל של בית עסק.
עשה לי את זה:
הפרק "איך חוק נולד" בפודקאסט "עושים פוליטיקה". הפודקאסט של דפנה ליאל, כתבת הכנסת של ערוץ 12, בפרק שבו אפשר ללמוד על אחורי הקלעים של חקיקת החוקים. חשוב ומעניין.
Info@paulanatural.co.il