נחלת שמעון, בשבילכם

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי 70 חלקות שונות בשכונה שייכות ליהודים, אך מדינת ישראל מתקשה להנכיח בשטח את רוח החוק • באופן פרודוקסלי, עו"ד בן גביר דואג למראית חוק בשכונה המותקפת

הטרמפיסט של כולם. בן גביר עם תושבת השכונה, השבוע, צילום: אורן בן חקון

המהומות בשייח' ג'ראח הן ניסיון להסית את הזרקור מהסיפור המשפטי. הזירה לא מתנהלת בשכונה אלא בבית המשפט, והנושא שלה הוא קנייני. אז למה השטח בוער? כי ערבים שלא מחבבים ריבונות ישראלית חוקית מגיבים בטרור. קל. ובן גביר? הוא רואה שהדרגים הממונים על אכיפת החוק לא מוטרדים מהמצב בשטח ומחליט להושיט חסינות לעזרת מצביעיו.

הנוכחות של בן גביר בשכונה משרתת בפועל את כל הצדדים: קודם כל, את תושביה היהודים של נחלת שמעון (כן, זה השם שלה) - 17 תקיפות טרור נגדם מאז שומר החומות לא הביאו לנקיטת פעולה משמעותית להפסיק את שגרת הסבל הזאת, עד שהגיע בן גביר ואיתו שפע אבטחה.

הנוכחות של בן גביר משרתת את השמאל - שבונה על הזיכרון הקצר של הישראלי המצוי ויכול להגיד שעד שהפרובוקטור הזה הגיע הכל היה נעים בגזרה; הישראלי הממוצע שומע על מהומות במזרח ירושלים, רואה תמונות של מטפחת־כיפה־ובן גביר ולא מעלה בדעתו שזה מרחק הליכה מקניון ממילא.

עימותים בין יהודים לערבים בשייח' ג'ראח'; ח"כ בן גביר: "אנחנו לא מוותרים על המקום הזה", צילום: יוני ריקנר

הנוכחות של בן גביר בשכונה משרתת פוליטיקאים שתופסים טרמפ על הלשכה המושמצת ובאים להצטלם, כמו ליכודניקים בגוש קטיף לפני שבא לעולם רעיון הגירוש.

הנוכחות של בן גביר בשטח משרתת את ערביי השכונה, שאוהבים שהיהודים רבים, כי ככה שוב ושוב אומרים ברדיו "שייח' ג'ראח", וכותבים את המילים האלה במקום לקרוא ללוקיישן בשמו העברי: נחלת שמעון, שכונה שהוקמה - לשם הדיוק ההיסטורי - בערך 40 שנה לפני הלוקיישן הערבי. אצלנו אוהבים לקרוא לכל המתחם בשם הערבי הכוללני. אדגים בעזרת שימוש בלוקיישן דומה: הארגזים, התקווה, כפר שלם? - עזבו, הכל סלמה.

אז מה זה השטויות האלה שייח' ג'ראח? לאחר מתקפות טרור על בתי יהודים בשכונה ופינוי כפוי סביב 48', פלשו ערבים לבתי היהודים. ב־67', הוענק מעמד של דייר מוגן לחלק מהפולשים. דייר מוגן משלם כמה אלפים בשנה תמורת מגורים, ככה למשך שלושה דורות. אסור לו גם למכור זכויות ללא אישור מבעל הנכס.

לבית המשפט הישראלי לקח יותר מ־50 שנה להחליט שהוא מנטרל את חומר הנפץ הנדל"ני־ירדני שהתגלגל לפתחנו לאחר מלחמת ששת הימים. טרור לא מפחיד אותנו, רק ניירות שמוכיחים בעלות על הקרקע. והנה ב־2021, פחות משנתיים אחרי שאנשי מקצוע התחילו לעבור על הניירת, השמיים - כלומר האדמות - התחילו להתבהר.

כך פסק לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי 70 חלקות שונות בשכונת נחלת שמעון שייכות ליהודים; סמוך לבית משפחת ישובייב - מוקד ההצתות, עומד נכס בן שלוש יחידות דיור, שהבעלות עליו יהודית, ושלוש משפחות ערביות עתידות להתפנות לאחר שביהמ"ש הכריע כי תצהיריהן כוזבים והן אינן במעמד של דיירים מוגנים; מיקום "לשכתו" של בן גביר? היועמ"ש השתכנע לפי הטאבו שמדובר בקרקע בבעלות יהודית; עיריית ירושלים פינתה מבנה בשכונה כדי להקים בו בית ספר לחינוך מיוחד עבור משפחות ערביות שגרו בו באופן לא חוקי, וגם הפעולה הזו נתקלה בהתנגדות תושבים. התושבים הערבים סירבו להצעות הפשרה של ביהמ"ש, הקשיבו לקולות חיצוניים במקום להסתכל על שכונות ירושלמיות שבהן יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים.

מי אשם? מי שיוצר כאוס. מי שנותן לפולשים לחיות באשליה ומי שלא מכבד את החוק. 50 שנה נמנעה מדינת ישראל מלממש את זכותה הבסיסית, וכעת מתקשה להנכיח בשטח את רוח החוק. באופן פרדוקסלי, עו"ד בן גביר, שלא הסכים להירגע כשביבי ביקש במאי 21', וממשיך להילחם גם בממשלה הנוכחית, דואג למראית חוק בשכונה המותקפת הזאת - עד שהמדינה תעז לשמור על האינטרסים שלה, או עד שמישהו בממשלה יקרא פסקי דין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר