נטועים בבלאגן

חוק החשמל, ההתעלמות מהפוליגמיה בחברה הבדואית וסאגת הנטיעות בנגב - כל אלה קשורים בהכרח גם להיעדר המדיניות מול נגיף האומיקרון

חוק החשמל לפני כשבוע והיעדר כל יד מכוונת מכיוון הממשלה מול נגיף האומיקרון, כך שאיש־איש יעמוד לגורלו, הם קו פרשת המים. יש תחושה של התאדות המדינה.

בישראל טרם עיכלו את המשמעות מרחיקת הלכת של חוק החשמל. זה פחות או יותר החוק לפירוק המדינה. כל מה שמפריד בין עיסת דבק היולית של 9.5 מיליון בני אדם לבין מדינה דמוקרטית עם מוסדות מתפקדים ושלטון חוק, נמצא בסכנה. חוק החשמל פירושו מעבר לעידן האין־חוק. וזאת בלי לדבר על הדרך הבריונית הטוטליטרית שבה הועבר החוק בכנסת.

ההמשך של הסאגה המדכאת העוברת על המשטר התרחש השבוע בוועדה לשוויון האישה, שהיו"ר שלה היא הפמיניסטית הקומוניסטית עאידה תומא סלימאן. הנושא שהיה אמור לעלות לדיון, לבקשת עמיחי שיקלי וגלית דיסטל אטבריאן, היה פוליגמיה במגזר הבדואי. כבר שנים שהפוליגמיה בחברה הבדואית הופכת למעין אינתיפאדה של חדרי היולדות. זאת גם שיטה לחליבת קצבאות המדינה.
ח"כ תומא סלימאן עשתה כל מאמץ כדי שהישיבה המביכה לא תתקיים. מי רוצה לדון שוב בסוגיות הבדואים, אחרי שבעה חודשים שבהם מתברר שנציגיהם בקואליציה הם מנהלי המדינה. כעבור כמה שעות הוצתה אינתיפאדת הנטיעות בנגב, תוך שהכביש הראשי לבאר שבע ומסילת רכבת נחסמים. סלימאן ניצלה איחור מקובל של שני חברי כנסת ובחלוף חמש דקות היא הודיעה על נעילת הישיבה: "ברגע זה הקרן הקיימת מבצעת נטיעות על אדמות ששייכות למשפחת אל־אטרש בנגב... ופוגעת באלימות בבדואים בנגב".

נעמי קהאן, מנהלת רגבים הבינלאומי, היתה אמורה להשתתף בדיון ולהציג ממצאים לגבי הפוליגמיה. היא אמרה שתומא סלימאן הבהירה בצורה ברורה במילים ובמעשים מה סדר העדיפויות שלה - "ודאי שלא דאגה לרווחת הנשים".

לא רק בתלוש המשכורת

אלופי צה"ל צריכים לנסח קוד בלתי כתוב של התרחקות מפוליטיקה, אחרת אמון הציבור בצבא ידשדש
שאלת האמון בצה"ל כפי שעלתה בסקר של המכון לדמוקרטיה, מזוהה בתקופה האחרונה עם נושא השכר והפנסיות. כדי להוריד את הנושא מסדר היום - פורסם דו"ח הממונה על השכר באוצר, והנה מתברר שהשכר הממוצע בצה"ל נמוך בדי הרבה מהממוצע בשב"ס ובמשטרה. 14,895 שקלים לעומת 19,106 במשטרה ו־17,895 בשב"ס.
זה כמובן עיוות לא מוסרי. הרי הסגנים, הסרנים והסא"לים שיסכנו את חייהם עם החיילים בלבנון או בעזה לא יבואו מכלא גלבוע. יש פער גדול מדי בין הרמטכ"ל והאלופים לבין המפקדים בדרגי הביניים, כשהרמטכ"ל משתכר קרוב ל־100 אלף שקלים בחודש.

אבל בעיית האמון בצה"ל נמצאת במקום אחר, והוא הפוליטיזציה של הצמרת שלו בעשור הקודם, ובייחוד לאחר פרישתם של הרמטכ"לים והאלופים. יש הבדל אם אלופים מביעים דרישה לוועדת חקירה בנושא בעל גוון פוליטי (הצוללות), לבין המשך פעילותם במסגרת של הפגנה וחתימה על מכתבים כאילו הם חברי "שלום עכשיו" או "עומדים ביחד".
עד שהאלופים לא יפנימו קוד בלתי כתוב של התרחקות מפוליטיקה או הימנעות מוחלטת מניצול הדרגה לצרכים פוליטיים, תהיה בעיה. מובן שסגן רמטכ"ל בדימוס שחוטא בהתבטאות אנטי־ישראלית ערב יום השואה או משתמש בביטוי נאצי כמו "תת־אדם" לא מוסיף ליוקרת צה"ל. צה"ל בסך הכל עמד בחוזה שלו עם העם, והעניק לו ביטחון יחסי יותר מאי פעם. מוטב לו לבדל את עצמו משאר האליטות במדינה.

בין ניר לניר

בין 2016 ל־2022 השקיעה המדינה מאות מיליוני שקלים כדי להפיק כתב אישום בעיתוי מסוים מאוד
חרף טענתו של החוקר ניר שוורץ, שלפיה לא היה בלחצים שהופעלו על ניר חפץ (למה קראו לכל המחזור ניר?) שום דבר חריג, הוא אישר למעשה את האשמותיו של חפץ. דהיינו, משפחתו של עד המדינה המיועד נלקחה כבת ערובה. הוא הבהיר לו כי "הוא לא יראה את משפחתו והילדים, ולשם אני מכוון... הובלתי אותו לכיוון המשפחתי". משפחתו תסבול אם לא ימסור גרסה. זה מה שעלה במשפט נגד נתניהו השבוע.

לאחר מכן הובהר עניין "זימון המקורבת". המשמעות: חידוד המסר המשפחתי; לא רק שהמשפחה תסבול, היא תיהרס, וזה מה שאכן קרה. שת"פ של המשטרה עם הפרקליטות בסגנון משפטי מוסקבה. התקשורת אונליין עם עורכי הדין תירוש וטבנקין קושרת אותם לביצוע פשע. אם זאת שגרת החקירות במשטרה, על אחת כמה וכמה.
לאחר מכן מתברר שביחידת החקירות להב 433 לא נעשתה שום בדיקה בנוגע לסיקור בפועל של ראש הממשלה לשעבר נתניהו באתר וואלה. עו"ד בן צור אומר: "אתם לא ערכתם בדיקה מינימלית של הסיקור הרחב של נתניהו בוואלה בארבע השנים".
"אני לא עשיתי... לא זוכר דבר כזה", ענה ניר. שוורץ.

הובהר אפוא כי לא נעשתה כל בדיקה באתר וואלה לגבי סיקור אוהד או חריג. לא נבדק כיסוי של פוליטיקאים אחרים ואתרי תקשורת אחרים. לא היו להם כלים לנתח מה זה בכלל סיקור חיובי. נבדק קו התקשורת בין ניר חפץ לבין המנכ"ל אילן ישועה.
ניר החוקר העיד דבר פנטסטי: כל היחידה עסקה בתיק 4000. לדבריו, מדובר במאות אנשים. מהרשות לניירות ערך - עוד כ־20. מדינת העומק השתגעה בין השנים 2016 ל־2022. מאחר שמדובר כנראה במאות מיליוני שקלים, עולה השאלה אם אין דרכים זולות יותר למשלם המסים כדי לשלוח את המדינה במסלול התאבדות.

ברור שכל המטרה היתה להפיק כתב אישום בעיתוי מסוים מאוד ולהגיע באמצעותו להתפטרות ראש הממשלה ולעסקת טיעון שתחסוך את הביזיון. היעדר הבדיקה של תוכני וואלה כדי למצוא "סיקור אוהד" או "חריג", המצאה מאוחרת של הפרקליטות, מאשר את הטענה הבסיסית של תחקירני פרויקט 315.

העובדה שניר החוקר לא דיבר בצורה דרמטית מלווה בהתפרצויות בכי, לא מקטינה את המשמעות הסנסציונית של עדותו. אם בעבר נתניהו חזר לראשות הממשלה כדי להוציא את המדינה מהבור של אוסלו, הפעם זה אולי יהיה כדי להקים את המדינה מחדש.

בלוז לגימנסיה

הסדרה "שעת אפס" מנסה ללכוד את "פני הנוער" ומשדרת אמינות, אבל עדיין רחוקה מהמציאות
הסדרה שהחלה השבוע בכאן 11, "שעת אפס", החזירה לי תוך כדי צפייה את זיכרון סרטם של דורון נשר ורנן שור מלפני 35 שנה, "בלוז לחופש הגדול". ההשוואה לא טובה מבחינת "שעת אפס". הייתי מציין בפתיחת הפרק: "הודעה מטעם משרד הבריאות: זהירות, זה אותנטי".

כן, זה נראה מוכר. זה אמין. מתווכחים ומתווכחים, ומי ימלל ומי יילל. סופרים גדולים כבר העירו כי יש יותר מדי מלל בישראל. מדברים בלי סוף. וזה לא התחיל כאן. בן הכט כתב רומן עוד בשנות ה־30 של המאה הקודמת על משפחה יהודית אמריקנית שאחד הבנים ציוני והשני קומוניסט, על כל המשתמע מזה בארוחות המשפחתיות הטעונות עצמות דגים בגרון.

האם בני הדור המשתקף בסדרה יצפו בה בעוד 30 או 50 שנה מתוך געגוע לעצמם? ספק. האם זאת תהיה קלישאה להגיד שהדמויות הן חד־ממדיות או דו־ממדיות במקרה הטוב? אני רק משווה בין המנהלת שגילמה עדנה פלידל ב"בלוז" לבין מנהל מבית מדרשו של דביר בנדק. בשני המקרים, עומדים הי"בתניקים שלנו לפני גיוס. אלא שאז, ב־1970, אלה שלא הלכו ל"במחנה" התגייסו לחזיתות במלחמת ההתשה או שהספיקו גם למלחמת יום הכיפורים.

זאב המנהל (בנדק) והמורה אמיר (דורון בן־דוד), המוביל את תלמידיו לוויכוחים פוליטיים בכיתה, לא מגלים דאגה לצפוי לאותם נערים שעלולים לחזור יום אחד לכפר סבא בארון. כך לפחות זה נראה בשלושת הפרקים הראשונים שבהם צפיתי. מה שמחכה למורה שהגיע לעימות עם התלמידים, ובראשם ליאן, בגילומה הנפלא של מיה לנדסמן, לא מגיע לאפס קצהו של הגורל המצפה לכל אחד מהתלמידים שיתגייס ליחידה קרבית.

יש כבר סדרה של סרטים וסדרות מהסגנון של "פני הנוער". מ"נועה בת 17" ועד "שעת אפס". פעם הוויכוח והכעס הנורא היו יפים יותר.

משוטטים בג'ונגל

חלק מהתגובות למאמר על פרויקט פירוק הליכוד טענו כי מדובר בתיאוריית קונספירציה, אבל חלוקה מעמדית היא עובדה, לא השערה
כן, היו כמה שלא אהבו את מה שאורי כהן ואני כתבנו לפני שבוע על המעמד השליט בישראל, פרויקט פירוק הליכוד וגדעון סער. הטכניקה המועדפת כדי לחמוק מאמיתות לא נעימות היא להאשים כאילו זאת תיאוריית קונספירציה.
דוד, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, כתב בשנת 1969: "שלטת בתוכנו אריסטוקרטיה הקרועה למעשה מחיי ההמונים". פרופ' חוה עציוני הלוי כבר פיתחה את המחקר בנושא האליטות בישראל והקשרים החברתיים ביניהן ובתוכן. על כן, ההאשמה בקונספירציה מעידה על רמת ידע נמוכה.

ישראלים מהאליטה הישנה, בעיקר, מסרבים להכיר בכך שאפשר לנתח את החברה הישראלית בכלים סוציולוגיים ולא רק באמצעות פריזמה מצועפת של חבצלות מים ושחייה צורנית. אורי הייטנר מאפיין אותם. הם מסרבים לקבל שהחברה הישראלית מחולקת גם בצורה מעמדית ולא רק לנאורים ולבבונים. או לפעמים "ביביסטים". ושאלה המחוברים למעמד השליט פועלים, בין היתר, על פי שיקולים תועלתניים המוכתבים על ידי שייכותם לקבוצה חברתית ומנוגדים לאינטרס הלאומי.

זוהי גישה של תמימות נמוכת מצח, של ילדי השדה שזה עתה ניתקו את שפתותיהם מפיטמת הזאבה בג'ונגל והם פוסעים בשדות במבט תמה. מדובר בהעמדת פנים לגבי הא־מעמדיות של המעמד השליט. בכל המדינות המודרניות הקפיטליסטיות קיימת ישות חברתית שנקראת "המעמד השליט". כותבים ומנתחים את זה. רק אצלנו, ילדי הפרא מלאי התום מסרבים להאמין שיש מעמד שליט. באנגליה - יש. בצרפת - יש. בארה"ב, בגרמניה או ביפן זה קיים. אבל לא בישראל. זה קונספירטיבי, ו"הארץ" עדיין לא הגיע להמצאה הזאת.

זה דומה לעניין הסוכנים הסובייטים. לא יכול להיות שבישראל היו כאלה. זה רק בארצות אירופה או בארה"ב; אבל בישראל, שבה רבע מהאוכלוסייה היתה סטליניסטית, לא יעלה על הדעת שמישהו, סתם אחד מחברינו, שישב בוועדת החוץ והביטחון, חבר יקר שהלך לנחם אלמנות בקיבוצים, לא יכול להיות שהיה סוכן סובייטי.

מה שחשוב הוא, שבישראל אי אפשר לכתוב בגלוי על רשת הקשרים של דן מרידור או גדעון סער בתווך שבין מערכת המשפט למערכת הביטחון, ולטעון שיש לזה משמעות פוליטית. זאת קונספירציה. זכותו של אורי הייטנר לראות בהמון שראש הממשלה דוד חרד לגורלו, ביביסטים הנוהרים אחרי תיאוריות קונספירציה; אך לא הוכחת בכך שקונספירציה אינה קיימת. הרי אם הם חושדים שמשהו לא כשר במערכת המשפט, זה גם משום שנשיא המדינה לשעבר דיבר על "כנופיית שלטון החוק". דהיינו, על בעלי תפקידים שקשרו קשר להדיח שרים וראשי ממשלה שאינם לרוחם. או שהיה רמטכ"ל שפעל בדרכים עקלקלות נגד הדרג המדיני.

הגענו למצב, שבו אבדה הבושה לאליטות המגובשות יחדיו, עד כדי כך שהן מרשות לעצמן להפגין את הבוז והשנאה שלהן כלפי בני העם הפשוט: המתנחלים הם "תתי־אדם"; החרדים הם "ירושלים של חרא", לפי האמן דוד ריב; וההמונים הם "ביביסטים".

אביבה חלמיש כתבה על מאיר יערי, מאבות ילדי השמש הקוראים היום את "הארץ", כי הוא היה בגדר "אנאכרוניזם היסטורי". במובן הזה אורי הייטנר וחבריו הם ממשיכי דרכו. הזיקה בין מה שכתב עלי לבין האמת ההיסטורית היא ביחס של בין אפסי לשלילי.

לגבי אורי אבנרי, שהייטנר טוען שהאשמתי אותו כ"סוכן סובייטי". הנה מה שכתבה רבקה פישמן בביקורת על הספר ב"Jewish political studies review": "לורד משאיר את הקורא עם שאלות ללא מענה: האם היה אבנרי סוכן השפעה סובייטי, כמו ברונו קרייסקי, או אולי 'חבר לדרך' או אידיוט שימושי? למה המשיך אבנרי את חברותו עם ערפאת גם אחרי רצח סירטאווי?..." הייטנר מזייף לגבי הספר ומה שנדרש הוא להבין מה המניע מאחורי השקר; אבל דבר אחד בטוח: אנחנו לא כתבנו על גדעון סער את מה שאורי אבנרי בוודאי לא היה מחמיץ.