אתיופיה נמצאת באחת התקופות הקשות שלה. לחימת כוחות הצבא במיליציות שקמו ממחוז תיגראי לאתגר את השלטון, פגעה קשות בכלכלה שהיתה בשנים האחרונות בצמיחה. אבל מה הוביל לכאוס הנוכחי?
בתקופת שלטונו של מלס זנאווי - הנשיא ורה"מ לשעבר - חולקה אתיופיה לשמונה מדינות שלכל אחת מהן חוקים וכללים משלה, והשלטון המרכזי נמצא באדיס אבבה. מטרת החלוקה למדינות היתה לאפשר לכל אזור להתנהל באופן עצמאי ולמנוע חיכוכים מיותרים בין השבטים השונים. אך זה לא מנע את המתחים בין השבטים, כשהבולטים ביניהם - אמהרה, אורומו ותיגראי. זנאווי נמנה עם השבט התיגראי, ובמשך 27 שנות שלטונו הפגינו האמהרים איבה כלפיו והאשימו אותו בכך שמנע תקציבים לאזור אמהרה והשקיע בפיתוח איזור תיגראי.
דברציון גברמיכאל הוא הנשיא הנוכחי של אזור תיגראי והיה חלק מהממשל הקודם. הוא גם נמנה עם הקבוצה שבחרה באביי אחמד לתפקיד ראש הממשלה הזמני, אבל בתקופת כהונתו של אחמד נוצר ריחוק בין הממשל בתיגראי לבין הממשל הפדרלי. במשך 27 השנים האחרונות אחזו התיגראים בעמדות מפתח, ואחמד, שהיה חלק מהם, החל לתפוס מהם מרחק ומינה קבינט מגוון. התיגראים הרגישו שבגד בהם והחליטו לנטוש את אדיס אבבה ולהעתיק מגוריהם לעיר הבירה של תיגראי, מקלה, והחלו בהכנות לניתוק מאתיופיה.
בתקופת שלטון התיגראים הם העבירו חוק שמאפשר לכל מחוז להקים מדינה עצמאית. הם רצו לממש זאת והחלו בהכנות לבחירות עצמאיות כדי לקבוע עובדות בשטח. היתה זו התגרות בשלטון המרכזי, כשהצעד הקיצוני היה כניסה לבסיס צבאי תוך כדי שאנשיהם לוקחים ציוד ויורים בחיילים. אירוע זה שם קץ לסבלנות שהפגין כלפיהם רה"מ אחמד, והוא, בתגובה, הכריז על מבצע הסדרת שלטון החוק ותקף את תיגראי בכוחות צבא.
עם יציאת כוחות הצבא מתיגראי, התלקח המתח שהיה ממילא בין אזור אמהרה ותיגראי. רה"מ המחוזי גברמיכאל שלח כוחות לאזור אמהרה וגרם להרס רב לרכוש ולהרג של אלפי אמהרים, כבש אזורים נרחבים וגרם להמונים לנטוש את בתיהם ולנוע לאזורים אחרים בשליטת אמהרה. אלו הפכו לפליטים בעל כורחם בארצם.
עם התקרבות המיליציות אל הערים הקרובות לאדיס אבבה, הפקיד רה"מ אחמד את השלטון בידי ממלא מקומו, עבר למדי צבא והחל לפקד על הכוחות בשטח. התגייסותו הביאה לאיחוד העם והצבא כנגד המיליציות מתיגראי. הצבא, עם כוחות רגליים, כתש את המיליציות והחזיר את האזורים שכבשו לידי השלטון.
התגייסות אחמד לצבא והובלתו זוכות לאהדה גדולה בתוך אתיופיה, אך במקביל - לגינויים מצד ראשי מדינות במערב, שחיבקו אותו כשזכה בפרס נובל. אתיופיה מאשימה את המערב, ובעיקר את ארה"ב, בחימוש המיליציות של תיגראי ובאספקת ציוד טכנולוגי מתוך מטרה להרוס את אתיופיה מפנים. גם כלפי המדיניות השכנות, מצרים וסודן, שנמצאו בסכסוך עימה עקב בניית סכר הרנסנס להפקת חשמל, מפנים האתיופים אצבע מאשימה, בטענה כי הן נוטלות חלק בהתקדמות המיליציות.
אז את המלחמה במיליציות אולי תנצח אתיופיה, אבל המאבק במשבר הכלכלי החריף יימשך. המטבע המקומי בשפל חסר תקדים, יש חוסר במטבע חוץ, ובשנה האחרונה החקלאים נמצאים בחזית הלחימה במקום לגדל את התבואה. בפני רה"מ אחמד שלוש משימות לא פשוטות: הקמת צבא העם שיאחד את כל אתיופיה, שיקום הכלכלה על ידי משיכת משקיעים ושיקום תדמיתה של המדינה בעולם. אתיופיה זקוקה למערב כדי להתאושש, וזקוקה לסיוע הומניטרי כדי לשרוד.
