לידיעת הקורא בנט

זמן קצר אחרי בחירות2015 התקשר אלי שר החוץ אביגדור ליברמן, וביקש להיפגש. קבענו ארוחת צהריים במלון כפר המכביה. כיוון שכבר אז הייתי קצת סקלרוטית, נשמטה מזיכרוני העובדה ששם התנהלו המגעים הקואליציוניים להרכבת הממשלה. לכן לא היתה מופתעת ממני כאשר גיליתי שהמלון הומה גדודי עיתונאים וצלמים שחיכו לפוליטיקאים בצאתם ובבואם, בניסיון לדלות מידע על ההצעות שקיבלו או דחו. חלפתי על פניהם תוך כדי מלמול תירוצים בנוגע לסיבת היותי שם. למעשה לא ידעתי אותה בעצמי. ליברמן ואני ישבנו בחוץ, ואחרי שיחה קטנה ומאולצת שאלתי אותו בנימוס מה הוא רוצה.

תשובתו, או יותר נכון שאלתו, היתה בערך: "מה אני צריך לעשות כדי לקבל יחס טוב יותר מהתקשורת?"
לשמחתי, יכולתי לענות לי מייד ובביטחון: "שום דבר. תפסיק להיות ימני וזה כבר יסתדר".
אחר כך שבתי הביתה פזורת דעת קמעא, שהרי איני יועצת תקשורת, וכמו כן סברתי שאין צורך בי, על 30 ומשהו שנותיי בתקשורת, כדי לדעת את דבר החוכמה הזה לבד. המשכתי בחיי, וכך גם ליברמן, וכעבור כמה שנים הופתעתי בשנית כאשר התברר לי שהאסימון נפל סוף־סוף, וליברמן לקח אותי ברצינות.

אני מתגוררת בשכונהתל־אביבית צפונית ואנינת טעם, כלומר: 80% הצבעה לשמאל. ליברמן הוא לא בדיוק כוס השייק הירוק שלה. בבחירות אפריל 2019 ליברמן עדיין השתייך לגוש הימין, המליץ על נתניהו לראשות הממשלה וזכה ל־0.5% מהקולות בשכונה. חצי אחוז. אך לפני שנתיים עוד התנוססו שלטי ישראל ביתנו עם המלצות לחוק עונש מוות למחבלים בצומת הסמוך, ואני נוטה להאמין שאלה לא תרמו להצלחתו אצל הציבור השכונתי. היחס התקשורתי שזכה לו היה כמקודם: מושחת, קיצוני, גזעני - כל החבילה הרגילה שמיוחסת לאנשי ימין תומכי נתניהו.

אחרי שהפיל את ממשלת נתניהו בגלל משבר יזום סביב חוק גיוס החרדים, נולד ליברמן חדש: זה ששונא את נתניהו. גם את החרדים, כמובן, אבל כאן לא היה חידוש גדול. משצירף את נתניהו לחבילת השנאה, הוזמן לקאנטרי השכונתי. אז כבר היה מאחוריו קילומטראז' נאה של ראיונות בתקשורת, שבהם דיבר בהרחבה נגד נתניהו. ייתכן שמשום כך נשכח השלט הפוגעני מבחירות אפריל, ובבחירות ספטמבר 2019, חמישה חודשים בלבד אחרי מחצית האחוז העלובה, הגדיל ליברמן את כוחו בשכונה פי עשרה. חמישה אחוזים הצביעו לו. אחרי הכיבוס התקשורתי שעבר - הפתק שלו כבר לא היה מוקצה מחמת מיאוס.

לזכותו של ליברמן ייאמר שהחזיק מעמד תקופה ארוכה למדי. אמנם, אין מה להשוות בינו לבין נתניהו, שסופג רעל תקשורתי כבר כמה עשורים, ונזכיר רק את אמנון אברמוביץ' קובע בפסקנות בשנת 1999 "נתניהו יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל".
נפתלי בנט לא היה זקוק לשיעור תקשורתי ממני כדי להישמר מנחת זרועה של התקשורת המרכזית ולשלם את המחיר שכרוך בכך. הוא ואיילת שקד פעלו לקידום חוק "ישראל היום", חוק שיזם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, בעזרתם של שרת המשפטים ציפי לבני, חבר הכנסת איתן כבל ועוד כמה וכמה פוליטיקאים שהשכילו לדעת למי שמורה נאמנותם העיקרית: הפחד מכתבות גועליות, תחקירים גועליים, עם התמונה הכי גרועה שנמצאת בארכיון. מפחדים מאופירה אסייג ומ"ארץ נהדרת" וממאמר המערכת של "הארץ". ואלה שלא מפחדים מהתקשורת - מפחדים מהפרקליטות.
התקשורת והפרקליטות הצליחו לסרס כל מנהיג ימין שסטה מהקו המערכתי. והקו המערכתי הוא שמאל רדיקלי, עם אובססיה לפתרון הסכסוך הפלשתיני במתכונת אוסלו אחר אוסלו אחר אוסלו, שנאת מתנחלים (מכשול לשלום), סגידה לבג"ץ (שומרי הסף ומגיני הדמוקרטיה), בוז לזרם המרכזי בעם - שהוא הימין המסורתי המתון של מצביעי הליכוד. כל זה לא ישתנה אחרי שבנט יהיה ראש ממשלה עם שישה מנדטים, בתוך גוש שמאל, עם עיתונות שמאל, פרקליטות שמאל, יועמ"ש שמאל ובג"ץ שמאל.

המהפך של ליברמןהיה צנוע ולכן הצליח. הוא לא חתר לראשות הממשלה, וייתכן שגם לא ניסה להגדיל את האלקטורט שלו. הוא הסתפק בלהוריד את התקשורת, ואולי גם את הפרקליטות, מהגב. אלא שבנט קורץ מחומר אחר, לפחות בעיני עצמו: הוא קצין סיירת, הוא אנגלו־סקסי, הוא לא מתנחל חלילה, אלא סטארט־אפיסט מצליח. אמנם ממוצע המנדטים שקושש בשלוש מערכות הבחירות האחרונות הוא חד־ספרתי, ובאפריל 2019 הוא לא עבר את אחוז החסימה, אך מבחינתו זו ככל הנראה טעות סטטיסטית, עיקום של המציאות שרק בכוחו ליישר. נאמן לתדמיתו בעיני עצמו, המליץ על עצמו לראשות הממשלה בבחירות האחרונות, הוסיף "מועמד לראשות הממשלה" בביוגרפיה בפייסבוק, ובטוויטר השמיט את "נפתלי" בעברית, ועכשיו הוא רק "בנט". כמו ביונסה.
אמנם הוא לא ביקש את עצתי, אבל בכל זאת אתנדב לפרש עבור בנט את המציאות, ואף להתנבא קלות: נכון, התקשורת אכן היתה נכנסת בו במלוא העוצמה אילו היה ממליץ על נתניהו, מצטרף לממשלתו ומשקיע מאמצים לצרף גם את סער. אבל מצד שני, התקשורת תיכנס בו במלוא העוצמה בשנייה אחרי שימלא את התפקיד היחיד שהקצה לו השמאל הממוסד: להזיז את נתניהו מתפקידו. ואחרי שיעשה את שלו - יבעטו בו במורד המדרגות, ייתכן שגם בלוויית איזו חקירונת משטרה קטנה להמרצת מחזור הדם. כיוון שהוא יחטוף ממילא, מוטב היה אילו היה חוטף על המעשה הנכון. תאמרו: אבל הוא יהיה ראש ממשלה! ואענה: כן, בהחלט. וילד שחוגג יום הולדת במקדונלד'ס עם כתר נייר על הראש הוא מלך.
יותר מ־20 שנה התקשורת מנסה לחסל את נתניהו, ולא לגמרי הצליחה. במקרה של בנט לא יהיה צורך ב־20 שנה. יותר בסביבות 20 דקות, והן הולכות להיות אכזריות מאוד. ובתור בונוס: גם אז הוא לא ילמד את הלקח. √