כל כמה שהיא נכונה, שחקנו כבר את האמרה "משבר הוא הזדמנות" - האמת היא שהוא הרבה יותר מזה. כשאומרים הזדמנות מתכוונים לאפשרות לשנות, אבל השאלה היא אם זו באמת אפשרות, או פשוט שינוי בכורח הנסיבות החדשות שנוצרות?
הקורונה שינתה את תפיסת המעסיקים, שבחנו את גבולות ההעסקה מהבית וממקום העבודה הפיזי, אבל היא שינתה גם את תפיסת העובדים את מקום העבודה. הדירוג של "מקום העבודה הטוב ביותר", שנערך על ידי BDI יחד עם "דה מרקר" ופורסם השבוע, מצביע על תופעה מעניינת שלפיה השכר הוא השיקול הרביעי בחשיבותו לעובדים במקום העבודה, אחרי יחסי עבודה, הקשר עם הבוס הישיר והיציבות במקום העבודה. הסקר הזה בוצע בשיאו של משבר הקורונה, שבמהלכו למדנו שכסף הוא רק חלק מהמכלול, ולא בהכרח הגדול ביותר.
מובן שגם תפיסת הסיכונים התעצבה באופן שונה מאז המשבר. כך, למשל, הסכמי שכירות חדשים לעסקים כוללים את ההתנהלות בעת השבתת העסק מסיבות חיצוניות, שאינן קשורות לעסק עצמו. לו היו חושבים על כך מראש, היו נחסכים ממערכת המשפט רבבות תיקים שנפתחו בעקבות המשבר בעניין זה.
לא רק יחסי עבודה וניהול הסיכונים השתנו בעקבות המשבר, אלא גם אסטרטגיות עסקיות בעלות משמעויות מרחיקות לכת. כך, למשל, שיטת ניהול המלאים של החברות. אחד היבואנים הגדולים בארץ של קטניות סיפר ל"ישראל היום", כי בעקבות המשבר הוא שכר מחסנים נוספים והחליט להחזיק מלאים גדולים יותר מכפי שהחזיק עד כה. "במשבר הבא יהיו לי מלאים גדולים יותר משל כל המתחרים שלי", הסביר. הוא היה אחד האמיצים שכבר בחודש מארס 2020 החליט להקדים את ההזמנות של אפריל, מאי ויוני, ובכך למעשה שינה אסטרטגיה - ממלאי חודשי למלאי רבעוני. השינוי הזה מגדיל את עלויות המימון שלו, וגם את עלויות האחסון, אך הוא מתקזז חלקית עם עלויות ביטוחי המחיר וביטוחי שער החליפין, וייתכן שגם עם הרווחים של המשברים הבאים.
זו לא דוגמה מקומית, או יוצאת דופן. הסיפור הגדול. במהלך משבר הקורונה יצרני המכוניות - פורד, טויוטה, פולקסווגן ואחרות נתקלו בקשיים בהרכבת המכוניות בשל מחסור בחלפים. למעשה, האסטרטגיה שאימצו יצרניות הרכב בשנים האחרונות היתה "מהיד אל הפה" - הן לא החזיקו מלאי של חלפים ליותר מהדרוש לחודש אחד. השיטה הזו לא הוכיחה עצמה במשבר האחרון וגרמה להאטה, ואף לעצירה, של הייצור. כך, למשל, אחד מכלי הרכב הפופולריים בארה"ב הוא הפורד F-150, שמכר 200,000 ברבעון הראשון של השנה - היקף המכירות הגדול ביותר ב־13 השנים האחרונות. אלא שכעת פורד לא מצליחה לעמוד בביקוש לטנדר הזה. החברות האלה כבר החלו ליישם שינוי אסטרטגי מרחיק לכת, שכולל הגדלת שטחי המחסנים לצורך הגדלת המלאים, והגבלת המכירות של חלפים למתחרים - עניין שבשגרה בתחום הזה. טסלה הגבילה את מכירת הסוללות ורכיבי חשמל נוספים ליצרניות הרכב, כדי להבטיח את המלאי לעצמה. אם לא די בשינוי הזה, היצרניות בוחנות הקמת מפעלי חלפים לייצור עצמי, כדי להפחית את התלות בספקים חיצוניים.
מלבד ההשפעות על הענף, אחת מהשפעות המאקרו היא שארה"ב עומדת להפסיד בחודשים הקרובים הכנסות ממסים בהיקף של 2.5 מיליארד דולר בשל עיכוב במסירות טנדרים, משאיות ומכוניות.
קשר ישיר ללקוח
גם אם נדמה שהמשבר הזה מקדם אותנו הלאה, כפי שהוא גרם לנו לקדם אימוץ טכנולוגיות כחלופה לשירות אישי ולטיפול אנושי, הוא גם מחזיר אותנו לאסטרטגיות מסורתיות. עד לפני כמה עשורים התפיסה של החברות היתה של משק אוטרקי ככל הניתן - לספק לעצמן את כל צורכיהן. התפיסה הזו הוחלפה בשיטת ההתמחות הטוטאלית, שהביאה את החברות להתמקד בתחום הליבה שלהן ולהיעזר בקבלני משנה בכל היתר. כעת ברור שהמטוטלת נוטה לחזור לגישה הטוטאלית.
זה הגיע לידי כך שיצרנים וסיטונאים, שאף פעם לא עסקו בקמעונאות, הבינו שכנראה אין להם ברירה - הם צריכים את הקשר הישיר ללקוח. בתוך ימים, רבים מהם הקימו אתרי מכירה ברשת. יצרנים גדולים, שכלל לא התעניינו במכירה קמעונאית, החלו למצוא פתרונות הפצה לבתי הלקוחות. אחרי מחלבות הבוטיק גם מחלבות גד, למשל, הצטרפו לאספקה ללקוחות עד הבית, כי הבית שלנו חזר להיות מבצרנו. אחרי שנים ארוכות שבהן התפתחה אט־אט הנטייה לראות בביתנו מקום לינה, חזר אליו מרכז החיים: הוא מקום עבודה, עושים בו כושר, מקום התרבות והבילוי, ואפילו אוכלים בו את כל הארוחות!
ומכיוון שהכל פתאום הגיע הביתה ושלפחות 90% מהתובלה הבינלאומית מתבצעת בקונטיינרים מברזל, גם הביקוש לאלה הוביל למחסור עולמי חמור. רוב הקונטיינרים מיוצרים בסין, וזו עדיין לא הצליחה להתגבר על הביקוש, מה שהביא לעלייה של עשרות אחוזים בעלות השילוח.
מחסור נוסף שהתגלה במשבר הוא של מוליכים למחצה - אותם שבבים שמניעים את מהפכת הטכנולוגיה. אינטואיטיבית אנחנו מקשרים את המוליכים למחצה למחשבים, אולי גם לטלפונים חכמים, אבל הם קשורים כיום למכוניות, לציוד חשמלי לבית, למשחקים, לצגים מכל הסוגים ולמה לא. והמחסור הזה השפיע על המחירים של מוצרים רבים, וכנראה עוד ישפיע.
בעולם מתפרסמות עוד רשימות ארוכות של מוצרים במחסור, שברובם העניין נובע ממחסור בחומרי גלם, כמו מחסור בפחיות אלומיניום בשל הגידול בביקוש למשקאות קלים, ומחסור גדול בציוד כושר ביתי, כגון משקולות. גם הקפה והטבק התייקרו בשנה האחרונה בשל זינוק בביקוש בעולם.
הזדמנות לצמיחה
אחד התחומים המשמעותיים ביותר שבו נוצר מחסור הוא בתים - בישראל ובארה"ב. לפי פרדי מק, החברה בחסות הממשלתית בארה"ב לאיגוח משכנתאות, חסרים כעת 2.5 מיליון בתים כדי לספק את הביקוש בארה"ב. הבנייה שנעצרה במחצית השנייה של השנה שעברה הוסיפה למחסור שהיה עוד קודם לכן, וגורמת לעליית מחירי הדיור בארה"ב.
המושג "מחסור" נשמע מבהיל, אבל כפי שפירטנו כאן מדובר בעיקר במחסור במוצרי השפע. לא רק שהקורונה לא חשפה מחסור במזון, אפילו המחסור בנייר טואלט התברר כזמני וככזה שנבע מפאניקה ולא מצורך. "מחסור" הוא המושג המקביל ל"כלכלה" שכל עיסוקה הוא ניהולו, וכעת המחסור הוא ההזדמנות והוא זה שמצביע על פוטנציאל הצמיחה. מה שאמור להדאיג הרבה יותר ממחסור הוא עודף - מצב שבו הביקוש נעצר. לכן, גם כשאנחנו מנסים להבהיל אתכם בכותרות "מחסור", תוכלו לראות את החיות שבכך, לפחות כל עוד יש אפשרות ומוטיבציה לחברות לנצל אותו להגברת הייצור - לצמיחה.
