לצאת בזמן. מה באמת קרה באפגניסטן? אמריקה נדהמה מאירועי 11 בספטמבר 2001 ושלחה את צבאה לאפגניסטן, משום ששלטון הטליבאן אירח בה את אל־קאעידה, ומשם לעיראק - משום שנשענה על מידע מוטעה שלפיו היה בה נשק גרעיני.
המבצע באפגניסטן הוכיח את עצמו והביא לחיסול אל־קאעידה. המבצע בעיראק היה מיותר לחלוטין. משתי המדינות היתה ארה"ב צריכה לצאת לאחר שהושגו בהן מטרותיה העיקריות, או כשהתברר כי היו שגויות. אבל בשום ספר לא כתוב מתי מסיימים מבצעים צבאיים, ולכן נשארים הצבאות הרבה מעבר להכרחי. שני המבצעים עלו בהון רב, בנפילת אלפי חיילים ובפצעים מדממים המהווים מקור לא אכזב לתעשיית הסרטים בהוליווד.
כל מאפייני המבצעים הממושכים של אחזקת שטחים היו כאן: הקמת קבוצה גדולה של משתפי פעולה שאין יודעים מה לעשות בהם בסוף המבצע, או תקווה שגורמים צבאיים המקורבים לכוח הכובש יהיו מוכנים להילחם באחיהם, לאחר שהכובשים יעזבו. הטעות של ביידן לא היתה ביישום ההחלטה של טראמפ לעזוב את עיראק, אלא בכך שהתפתה להאמין לגורמי המודיעין האמריקניים כי הכוחות הצבאיים האפגניים יעמדו בקלות מול הטליבאן. על כך הוא זוכה לביקורת מוצדקת, אבל הוא צדק בסיום השקיעה בבוץ האפגני.
אני שומע מומחים האומרים (בפעם האלף) כי הלקח הישראלי הוא שרק ישראל יכולה להגן על עצמה. אפשר לחשוב שאי פעם ביקשנו מן האמריקנים להילחם עבורנו. ישראל אינה תלויה בחיילים האמריקנים אלא בנשק האמריקני, וקשה להאמין שמישהו חושב באמת שהיא יכולה להשתחרר מן התלות הזו בטווח הקרוב. לעומת זאת, הלקח האמריקני עשוי להיות שהניסיון לייצר דמוקרטיות בעלות כוח מגן רציני במזרח התיכון, יש מאין, הוא פתטי, וכי הקשר הביטחוני ההדוק עם ישראל הוא השותפות המשמעותית ביותר שיש לאמריקה באזור. זו יכולה להיות הזדמנות לחשוב מחדש על האפשרות לברית הגנה אמריקנית־ישראלית.
המוקש הבא: מערת המכפלה. מי שמחפש צרות מיותרות יכול למצוא אותן היום במערת המכפלה. בניגוד להסכם נתניהו־ערפאת מינואר 1997 באשר לנסיגה מחברון, שבו נקבע כי ישראל תוכל לבצע שינויים מבניים במערת המכפלה רק בהסכם עם עיריית חברון, החל משרד הביטחון במיזם הנגשה שאמור לארוך שישה חודשים, ואשר נעשה ללא הסכמה עם הצד הפלשתיני.
יכול להיות שפרויקט ההנגשה הזה, הכולל סלילת דרך נוספת למקום התפילה, וכן בניית פיר למעלית, מוצדק מאין כמותו. אבל כדאי לבדוק אם לא היה אפשר לעשותו מתוך תיאום עם הגורמים הפלשתיניים הרלוונטיים (אולי כחלק מהסכמה רחבה יותר שתכלול גם נושאים שהצד השני מעוניין בהם). אחרי הכל, מי שבא בטענות על כך שאין לנו פרטנר, ושהפלשתינים מפירים הסכמים, ראוי לו שיקשוט עצמו תחילה.
בשני הצדדים יש מי שרק מחכים לכך שהגפרור יוצת, ואין שום סיבה להעניק לגורמים הללו מתנה יפה כל כך. אגב - ממשל ביידן, שיש לו עניין מיוחד למנוע שריפות מיותרות, יוכל להיות גורם מסייע, שימנע מפיר המעלית להיות הנפץ הבא.
הזדמנות לביטול המסעות. ממשלת פולין נעלבה נורא מן הביקורת הישראלית על החוק המקצר את תקופת ההתיישנות על תביעות בגין הפקעת רכוש ל־30 שנה. בחילופי התגובות בין שני הצדדים הועלה איום פולני לבטל את מסעות התלמידים. הייתי מציע להפוך את האיום הזה להזדמנות.