יאללה, בחירות

דמוקרטים רבים נקשרו רגשית לתיקון חוק יסוד • אך היכן הם היו כאשר בג"ץ הכניס לכנסת את בל"ד בניגוד לחוק יסוד הכנסת ודבק בהלכת דרעי־פנחסי, בניגוד לחוק יסוד הממשלה?

איור: שמעון אנגל,
מדי פעם, אם יוצא לי לעבור בטעות ליד מכשיר טלוויזיה פתוח, סביר שאראה פרצוף שכולו חומרת סבר, כובד השעה וייתכן שגם צרבת, מתריע בפני הקטסטרופה שנקראת "בחירות חמישיות". לעיתים הפרצוף והצרבת מאשימים מאן דהוא (את נתניהו, למה להכחיש), בכך שהוא "גורר אותנו לבחירות חמישיות". לעיתים, פרצוף אפוף קדושה מתוצרת עצמית נשבע שימנע בכל מחיר בחירות חמישיות, ולמרות שעד אז כבר עברתי חדר, אני עדיין מבינה שהמחיר הוא ממשלת שמאל בתמיכת הרשימה המשותפת. לפעמים המחיר הוא שראש מפלגה עם שבעה מנדטים יקריב את עצמו ויהיה ראש ממשלה, אבל אין מה לדאוג - זה מחיר מציאה. לצערי חומרת המצב לא הבקיעה את שאננותי, והלכתי לקנות בגדים.

עד שחזרתי מהחנות, התרגשה על ראשי סכנה איומה לא פחות: לישראל אין שר משפטים קבוע! על קיומה של מפלצת זו נודע כמעט במקרה. במאי 2020, תקופת הקורונה, תוקנה תקנת חירום לשנה, שמתירה שלא להביא עצירים ואסירים בפני שופט. כדי להאריך את תוקף התקנה חייבים - פשוט חייבים - שר משפטים קבוע. וליתר דיוק את גנץ. כל האסירים והשופטים חוסנו כבר, ומן הסתם גם חלק גדול מהעצירים, אבל מי לא חוסן? הפלשתינים. ועם פקיעת תוקף התקנה יהיה צורך להביא אותם בגופם לפני שופט. אין ספק שמדובר בסכנת נפשות שמצריכה לא פחות ממינוי שר משפטים קבוע, שכן אין שום פתרון אחר לבעיית העצורים הפלשתינים ממזרח ירושלים. מצוקת העצורים נגעה כל כך לליבו של שר הביטחון גנץ, עד שסירב לאשר רכישת משלוח נוסף של חיסונים - אלא אם ימנו אותו לשר משפטים של קבע.

כולה לחתום על טופס, רטנתי. על זה עושים רעש בין שתיים לארבע? מלמלתי אל הקיר. ממילא חלק מסמכויות השר הואצלו כבר לממלא מקום מנכ"ל המשרד.
 ובחייאת, גנץ, תן לקנות חיסונים אם בריאות הציבור כל כך חשובה לך. אלא שגנץ התעקש: מינוי לשר משפטים הוא פיקוח נפש יותר מכל חיסון!
כיוון שטענתו זו זכתה להד מכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו, פתחתי ספרי עיון ופילוסופיה כדי לעמוד על הקשר בין שמיטה לבין הר סיני. לצערי, האירועים הקדימו אותי: קבלנית מיקור החוץ של שופטי בג"ץ - נדמה לי ששמה "האגודה הצודקת להדחת בנימין נתניהו" - הגישה עתירה שדורשת לחייב את הממשלה לבחור שר משפטים קבוע. בית המשפט הסכים לדון בה (בדיוק שתיתי תה, אז לא התעלפתי מהפתעה) וקצב 48 שעות לכינוס הממשלה לדיון במינוי. צרכני ויצרני תקשורת דיווחו בזעם כבוש ובשפה תחתונה רוטטת שהמצב חמור. ייתכן שחלקם צועדים מדי פעם ברחובה של עיר עם צוללת מתנפחת, ואחרים מתפללים שלוש פעמים ביום להצלחת גוש השינוי. אלה תמיד היו טיפוסים רגישים מדי לטעמי, ולכן פרשתי מהדיון כדי לפנות את הכלים מהמדיח.
 
לא חלפו חמש דקות, וישיבת ממשלה התכנסה בשיחת זום. היו ויכוחים, היו הצבעות, ובסופה הצביע הרוב בעד מינוי אופיר אקוניס, בניגוד לחוק יסוד הממשלה הפריטטית, אותו אדן ברזל שעליו מתבססת הדמוקרטיה הישראלית מאז חוקק לפני רבע שעה. אין להתפלא על כך שהמדינה סביבי קרסה, אלא שאני לא הרגשתי, כי הייתי בעבודה ובאמת שאי אפשר לעקוב מקרוב אחר כל קץ הדמוקרטיה. הבנאדם צריך מדי פעם גם לאכול ארוחת צהריים ואולי אפילו לשנוצ קצת. רק מה - עד שהבנאדם קם משנתו הוא מגלה ששוב הוגשה עתירה לבג"ץ, ואז לא נותר לבנאדם אלא לרחם על השופטים שעובדים כל כך קשה, ולשקול להזמין להם מונית לקריית הממשלה, ושיבחרו שר משפטים בעצמם. 

אמנם, קול בירכתי המוח פעה חלושות על ניגוד העניינים של שופטי בג"ץ בסוגיה הזו, אך כבר הוכח מדעית שניגוד עניינים הוא לא דבר שמשפיע על שופטי ביהמ"ש העליון, והם גם לא מושפעים מדעותיהם הפוליטיות. למעשה - אין להם דעות פוליטיות.
ובג"ץ, שמעורב בשנים האחרונות כמעט בכל חוק (את חלקם הוא פסל מכל וכל, ואחרים - הוא מעקר מתוכן), מצא את עצמו שוב עוטה את גלימותיו ונושא דברים כדורבנות כמו "סוגיה משטרית־חוקתית", "ריק שלטוני", ואם זכרוני אינו מטעה אותי, הודיעה הנשיאה חיות כי "חוות דעת של היועמ"ש מחייבת, כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת". בכך העניקה לא רק לבית המשפט העליון, אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה, סמכות שמעולם לא ניתנה להם על פי חוק.
 
בשלב זה התנפחה שערוריית מינוי שר המשפטים לממדים כאלה, עד שהאובייקטיבי בפרשנים, אמנון אברמוביץ', קרא לשב"כ להתערב ולהשיב את הדמוקרטיה על כנה. כמו חסידי דמוקרטיה רבים, גם הוא נקשר רגשית לתיקון לחוק יסוד שאפשר את ממשלת החילופים. מודה שהופתעתי, שכן הוא ואחרים שמרו על קור רוח מופתי כאשר בג"ץ הכניס לכנסת פעם אחר פעם את בל"ד בניגוד לחוק יסוד הכנסת, דבק בהלכת דרעי־פנחסי, בניגוד לחוק יסוד הממשלה, ושערה משערות ראשם לא זזה כאשר נפתחה חקירת נתניהו ללא אישור יועמ"ש, בניגוד לחוק ראש הממשלה. דווקא בניסיון למנות את אקוניס נשבר גב הגמל. כמעט השתכנעתי: רק יועמ"ש חזק יוכל לשמור על הדמוקרטיה, שכן בסמכותו לצוות על הממשלה, ורק שב"כ חזק יכול - וצריך! - לפנות בכוח ראש ממשלה מכיסאו. כדי להשיב את הדמוקרטיה על כנה, כמובן.

למחרת קמתי לקול ציוץ הציפורים ומפוח העלים בגינת הבית הסמוך. מדובר במשבר משטרי־חוקתי, שכן השימוש במפוח נאסר בחוק בשנת 1992 ובכל זאת הוא מעיר אותי מדי בוקר. כמו כן גיליתי כי מאורעות היומיים האחרונים השפיעו עלי באופן בלתי צפוי: הם חישלו אותי מהפחד מבחירות חמישיות. היו בעיניי כחגבים!
הבו לי בחירות חמישיות, ושישיות, ועשיריות. אני אתייצב בקלפי פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם - עד שהקול שלי יהיה שווה משהו. 

כדאי להכירi