ב-ר' גלי: המאבק על ראשות השב"כ מגיע לנקודת רתיחה

בימים הקרובים ימונה ראש חדש לשב"כ. זה יקרה באיחור ניכר: הראש הנוכחי, נדב ארגמן, השלים כבר במאי את חמש השנים הקבועות בחוק, ונעתר לבקשה להישאר עד ספטמבר, שהוארכה שוב עד אמצע אוקטובר.

המועמדים להחליפו הם ר' ו־ר'. ראש הממשלה נפתלי בנט כבר ראיין אותם, וכעת הוא נדרש להחליט. ארגמן הבהיר כי לא ימליץ על אף אחד מהשניים. אם יישאל, יפרט את מעלותיו וחסרונותיו של כל אחד מהם. ממילא, דאגתו העיקרית הוסרה - החשש שהוא לא התאמץ להסתיר כי מחליפו יהיה מאיר בן שבת, ראש המטה לביטחון לאומי ומי שבסבירות גבוהה היה מקבל את השב"כ לו הממנה היה בנימין נתניהו.

ר' ו־ר' (ויסלחו לי הקוראים), גדלו שניהם בשב"כ. הראשון החל כרכז וביצע תפקידים שונים בשטח, וכן תפקיד באגף הטכנולוגיה. הוא כיהן כראש המרחב הדרומי בארגון וכראש אגף המטה, והיה הסגן הראשון של ארגמן. מאז שסיים את התפקיד הוא נמצא בהמתנה, ומשמש פרויקטור במינהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) במשרד הביטחון.
ר' השני היה לוחם בסיירת מטכ"ל, והתגייס לשב"כ כלוחם מבצעים. הוא מילא מספר רב של תפקידי פיקוד וניהול באגף המבצעים, עד שמונה לראש האגף. בהמשך לכך - בדומה ל־ר' הראשון - הוא היה ראש אגף המטה, ומכהן כיום כסגן ראש השירות.

שני ה־ר' דוברי ערבית, ושניהם בוגרי קרן וקסנר. בכך, בגדול, מסתיים הדמיון ביניהם, ומתחיל ההבדל המהותי; הראשון מייצג את עולם המודיעין הקלאסי של השב"כ, והשני את העולם המבצעי. שניהם ראויים מאוד, ויתקבלו בטבעיות בארגון. לו נידרש להמר, אז ל־ר' השני יש יתרון מסוים, בהיותו הסגן המכהן (וגם על רקע עברו בסיירת מטכ"ל, שחביבה במיוחד על הממנה).

אתגר הסייבר של השירות

בתקופתו כראש השב"כ קידם ארגמן שני תחומים עיקריים. הראשון, החיבור המבצעי־מודיעיני, שרק קצה שלו בא לידי ביטוי במבצע שומר החומות בעזה. השני, הטכנולוגי, שבו ביצע הארגון קפיצת דרך משמעותית ביכולות ובמענה. למחליפו יהיו שלושה אתגרים מרכזיים. הראשון נולד בשומר החומות. השב"כ פספס את המהומות בערים המעורבות. לא מדובר בהחמצת העיתוי הספציפי שבו פרצה האלימות - ספק אם יש גורם שמסוגל להצביע על כך במדויק - אלא באיתור זרמי עומק בחברה הערבית, ובהתרעה וחיפוש אחר מענה מוקדם לבעיה.

האירועים האלה הוכיחו שיש קשר ישיר בין פלילים לטרור. במקרים רבים, אלה אותם גורמים ואותו הנשק. אבל עד כה סירב השב"כ לגעת במה שהוא לא טרור לגמרי. גם כשהושלכו בקבוקי תבערה על תחנות משטרה ברמלה ובלוד, גם כשנוסרו עמודי חשמל או חובלו בורות תקשורת בדרום - השב"כ השאיר למשטרה את הטיפול בבעיה.
כעת, נדרש תיקון. חלקו כבר נעשה באמצעות כניסת השב"כ לאיתור, מעצר וחקירת כל מי שהיו מעורבים בפרעות, אבל עיקרו עוד לפנינו. שב"כ חייב למלא את תפקידו כקמ"ן הלאומי של ערביי ישראל באופן מורחב. זה נכון (בהיקפים קטנים בהרבה) גם לגבי הימין הקיצוני והפוטנציאל לאלימות מצידו, שעברה בחלקה לפעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות (שמפני הפוטנציאל המסוכן שלה הזהיר ארגמן, אך מחייבת צעדים נוקשים יותר).

האתגר השני הוא הרשות הפלשתינית. אבו מאזן נמצא בדמדומי כהונתו. הפופולריות שלו בשפל חסר תקדים, על רקע החלטתו לדחות את הבחירות ובעקבות הפופולריות שחמאס צבר סביב אירועי מזרח ירושלים. מחליפו יהיה, בסבירות גבוהה, קיצוני ממנו, והוא גם עלול לחתור לשיתופי פעולה עם חמאס.

ישראל מזניחה את הזירה הפלשתינית שנים ארוכות. זה נובע מהשקט הביטחוני היחסי ששורר ביו"ש (בעיקר תודות לסיכול המוצלח של השב"כ), ומהנתק המדיני עם הרשות. השב"כ אמנם מקיים קשר שוטף עם אבו מאזן ואנשיו, אבל עליו להיערך כעת להחלפה, לדעת לתקשר עם כל המועמדים (וגם עם האופוזיציה), ובעיקר להיות ערני ולזהות ולהתריע מראש על השינויים הצפויים, שלחלקם תהיה משמעות מדינית, כלכלית וביטחונית רבה.
האתגר השלישי הוא פנים־ארגוני, אבל יש לו השלכות מבצעיות נרחבות. ארגמן ביצע רה־אורגניזציה נרחבת באגף הסייבר של השב"כ, אבל כעת נדרשות החלטות דרמטיות בתחום כדי לשדרג את יכולותיו. ההחלטה העיקרית שמחליפו יידרש לה תהיה אם להותיר את ההפרדה בין אגף הסייבר לאגף תשתיות המחשוב (IT), או לחבר ביניהם. בכהונתו כראש המוסד הוביל יוסי כהן חיבור כזה, אבל מחליפו דדי ברנע מוביל כעת מהלך להפרדה מחדש בין האגפים.

באופן טבעי מינוי של ר' האחד יגרור פרישה לגמלאות של ר' השני. סביר שבהמשך לכך יפרשו עוד כמה בכירים בארגון, שיבינו כי סיכוייהם לקידום נמוגו. זה תהליך טבעי ומתבקש; גם ארגמן עצמו (שמתכנן לצאת לחופשה ארוכה; בפוליטיקה לא ימצאו אותו) אומר שהגיעה העת להזרים דם חדש לשב"כ.

המורשת של רוני דניאל

לפני עשור ויותר, הוביל רוני דניאל סדרה בערוץ 2 על בה"ד 1. צה"ל אפשר בה למצלמות הטלוויזיה להתחקות אחר צוערים וצוערות בבית הספר לקצינים, וללוות אותם בקושי ובשמחה - ויש לא מעט כאלה בקורס הסיזיפי הזה - מההגעה לבסיס במצפה רמון, ועד לקבלת סיכת המ"מ הנכספת.
אחד הצוערים שהמצלמה של דניאל קלטה היה בניה שראל מקריית ארבע, לוחם מסיירת גבעתי. שראל בלט מייד בנוף: במצוינות שלו, אבל לא פחות מכך - בישירות שלו. באחת הסצינות הזכורות בסדרה, הוא עומד בשיחה עם מפקד בה"ד 1 דאז, אהרון חליוה, ומעביר ביקורת. חליוה, שלא אהב את הדברים, ענה לו בתקיפות.

שניים משלושת גיבורי אותה סצינה אינם בין החיים. דניאל נפטר השבוע. שראל - שהתקדם בצבא והיה למפקד סיירת גבעתי - נהרג בהיתקלות עם מחבלים במבצע צוק איתן. בהיתקלות הזאת נהרגו גם ליאל גדעוני והדר גולדין, שגופתו נחטפה ומוחזקת עד היום בעזה.
גם חליוה התקדם מאז בצבא. הוא פיקד על חטיבת הצנחנים ועל אוגדה 98, היה ראש חטיבת המבצעים וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ובאחרונה השלים קדנציה ארוכה ומוצלחת כראש אגף המבצעים.

בקרוב, ייכנס חליוה לתפקידו הבא כראש אגף המודיעין. כהכנה לתפקיד, מומלץ לו לצפות שוב בסצנה ההיא, שבה הוא מתעמת עם הצוער שראל. לא הרבה צוערים היו מעיזים להיישיר כך מבט אל בכירים מהם בהרבה, ולדבר בישירות ובאומץ, מתוך אמונה ובידיעה שהם עלולים להיפגע מכך.
כראש אמ"ן יידרש חליוה לנהוג כך בדיוק. להיישיר מבט אל בכירים וחזקים ממנו - אל ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, וגם לאחרים - ולומר את דעתו המקצועית, בלי להתנחמד ובלי להתייפייף, גם אם היא תעורר ביקורת ולא תמצא חן. זאת היתה דרכו של שראל, וזאת גם היתה דרכו של רוני דניאל, עיתונאי ואדם יחיד ומיוחד, שיחסר מאוד בנוף הציבורי, העיתונאי והצבאי.