מעם למעמד

‏״החתירה תחת הלאומיות היא חלק ממאמץ רחב יותר... ומטרתו הוצאת הכוח הפוליטי מידי האזרחים והעברתו לידי מיעוט נאור בעיני עצמו״
מתוך "ניידים ונייחים", ספרו של גדי טאוב

הצונאמי הפרוגרסיבי הנושב ממערב מאיים באופן מיידי על חופש המחשבה והביטוי. ברשתות החברתיות, באקדמיה, בתרבות, ובסוף זה גם יגיע לחוק.
בשבוע שעבר התפרסם באתר "יאהו" ראיון עם פארק יאו־נמי, בת 26, ילידת צפון קוריאה שבילדותה ברחה עם אמה ממולדתה לסין, נמכרה לעבדות ב־200 דולר ואז ברחה דרך מדבר גובי והגיעה לאמריקה וללימודים באוניברסיטת קולומביה. פארק תיארה את תרבות התקינות הפוליטית שחוותה באוניברסיטת קולומביה והשוותה אותה לחוויותיה בצפון קוריאה. תיאור מפחיד של טוטליטריות מחשבתית מאיימת. אין חופש ביטוי, אין שוק דעות חופשי. פארק ברחה משם. האקדמיה באמריקה חולה, הדמוקרטים חזרו ואיתם סכנה לעולם המערבי.

זו צרה שמגיעה גם אלינו ומתעצמת עם הקמת ממשלת החרם והשנאה. ב"טמקא" התפרסם שגוגל ישראל יוצאת למאבק בטיפולי ההמרה. מתברר שישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בחיפוש אחר "טיפולי המרה". במסגרת קמפיין חדש יקבלו הגולשים לא מידע על ה"טיפולים" אלא הסברים על הסכנות והנזקים האפשריים. כשיחפשו את המונח "טיפולי המרה" הם ייתקלו קודם כל בפרסומים המזהירים מפני טיפולי המרה.
בגוגל הסבירו שהמחקרים מוכיחים שטיפולי ההמרה פוגעניים ועלולים להוביל לאובדנות. אני לא מתווכח. אותי מעניין חופש הבחירה של האדם, חופש המחשבה. כל הרעיון של דמוקרטיה ליברלית (במובן השמרני) מבוסס על העובדה שהמדינה והחברה מותירים לאדם מקסימום מרחב ויכולת בחירה. המדינה מתערבת רק בנושאים קיומיים. זה הסיפור.

כל פעולה לצמצום היכולת הזו מצמצמת את החירות, החופש והדמוקרטיה. אחרת, לא ירחק היום והתנ"ך יוכרז כטקסט גזעני והומופובי. הרעיון פשוט, אסור למדינה להתערב במרחב יכולת הבחירה. ככה נראית טוטליטריות. גם אם אתה קורא לה פרוגרס. ברגע שאתה ממשטר את המחשבה, מה נכון ובייחוד מה לא נכון להגיד, אתה נמצא כבר בממלכת הטוטליטריות.

הדמוקרטיה בנויה על הדדיות. אתה בעד טיפולי המרה, אני נגד. סבבה. ננסה לשכנע זה את זה. לא כופים. בעיניי, טיפול לשינוי מין לילדים הוא בעייתי ואפילו מסוכן. זו דעתי ואני לא מתכוון לכפות אותה על אחרים.
רק מה, אני מבין שעל פי הלוגיקה של גוגל ומשטרת המחשבות הפרוגרסיבית, לילד בן 8 שרוצה להפוך לבת יש רצון חופשי שצריך לכבד ולקיים, ואולם גבר מעל גיל 18, שנמשך לבני מינו אבל לא מעוניין להימשך אליהם ורוצה להפוך לסטרייט, נאסר עליו לחפש פתרון כי לשיטתכם זה לא יעבוד ורק יאמלל אותו.

האבסורד הוא עצום. מה הלאה? נאסור על אנשים שנמשכים בדפוס קבוע לבני זוג שמאמללים אותם, לעלות מודעות בטינדר? נאסור על אנשים שמנים לצפות בתוכניות אוכל?
הבסיס באירוע טיפולי ההמרה, כמו באירוע של שינוי מין, כמו באינסוף מקרים שבהם אנשים שחושבים שמה שנעשה מזיק, ההנחה הליברלית היא שזה תחום שנתון לבחירת הפרט. מקום שהחברה לא מתערבת בו. דתות, כתות, כל אירוע כזה נכנס לרובריקת "יכול להזיק". ואם להיתלות באילנות פרוגרסיביים, אפילו נועם חומסקי הצהיר "אם אנו לא מאמינים בחופש דיבור עבור אנשים שאנחנו מתעבים, אנו לא מאמינים בו כלל".

ב־1933 פרסם דוד בן־גוריון את החיבור "ממעמד לעם", והבהיר כי נטש את הסקטוריאליות של זרם הפועלים ואת מלחמת המעמדות לטובת זהות לאומית יהודית. בן־גוריון לא רק נטש את המרקסיזם הדוגמטי אלא את האוניברסליות לטובת הפרטיקולריות.
השבוע יורשתו בתפקיד מנהיגת מפלגת הפועלים, מרב מיכאלי, עשתה מהלך סמלי הפוך. גם יאיר לפיד שר החוץ. מיכאלי הוסיפה את דגל הגאווה ללוגו של משרד התחבורה ולפיד הניף את דגל הגאווה במשרד החוץ.
אין שום קשר ממלכתי או אחר בין משרדים ממשלתיים לבין אינטרסים של קהילה כזו או אחרת. לא דגל בני עקיבא, לא דגל חב"ד ולא דגל להט"ב. שיהיה ברור, אני תומך בזכויות שוות ללהט"ב. העדפות מיניות של אדם אינן מענייני. הרעיון שהזהות המינית עומדת במרכז מעגל הזהות של האדם, שגוי בעיניי משום שהוא מבקש להחליף את הזהות הלאומית כמעגל המרכזי. ודעתי כידוע היא שהזהות הלאומית היא המפתח העיקרי להישרדות.

אז מה גורם לשני שרים חדשים לבצע דבר ראשון בתפקידם את הפעולה הזו? לפיד לא מבין שברגע שהוא מניף את דגל הגאווה במשרד בחוץ הוא לא באמת חוגג את הגאווה והשוויון, אלא מקדש דגל אוניברסלי מול דגל לאומי. הוא בעצם מכופף את ערך הלאום בפני ערך גלובלי. פוליטיקת הזהויות הפרוגרסיבית משתמשת בלהט"ב כדי לטלטל את רעיון מדינת הלאום. ולכן בהנפת דגלי הגאווה במוסד ממלכתי, ציוני, מיכאלי ולפיד עשו מהלך הפוך לבן־גוריון, מעם למעמד.

השבוע נערך דיון תחת הכותרת "בין כיבוש לאפרטהייד", שיזם חבר הקואליציה מוסי רז ממפלגת מרצ. בנט וסער? שתקו. ברור הרי איך היו מגיבים לכנס כזה רק שלושה חודשים אחורה. זה מסביר את יחסי הכוחות בקואליציה. בנט, סער ושקד הכפיפו את הערכים הלאומיים שבשמם דיברו לערכי השמאל הקיצוני. מעם למעמד. הם לא יוצאים נגד כנס בכנסת שמציג את ישראל ככובשת ומבצעת מדיניות אפרטהייד. הם מנהלים משא ומתן על זכות שיבה זוחלת עם האחים המוסלמים.

באותו שבוע שיאיר לפיד קובע שצריך להרוס את היישוב אביתר משום שהוקם בניגוד לחוק, ממשלתו פועלת לאשר לערבים מאות אלפי עבירות על חוקי תכנון ובנייה.
ובמרחב הווירטואלי המקביל, פייסבוק מאפשרת מאות פוסטים של ערבים המסיתים להתפרעות אלימה והצתות נגד אביתר, איומים ברצח על צבי סוכות. תושב אביתר, שמתעד את המתקפות על היישוב, מעלה כפוסט לפייסבוק ואז נחסם.

הצונאמי הפרוגרסיבי הוא הרוב בממשלה ואותו מיעוט שדיבר בשם הימניות שותק ונכנע. לא מביע דעה, אין לו יכולת להתנגד. כלוא בתוך הממשלה שיצר. הצונאמי הפרוגרסיבי כבר הספיק בשנים האחרונות להתבסס בישראל, אבל עד היום, הגוש השמרני־לאומי, קואליציית הזהות היהודית בראשות נתניהו עמדה בפרץ והצליחה לדחוק את הגל הגלובליסטי. כעת האידיוטים השימושיים מהימין פתחו לו את הדלת.