הציבור בישראל מודע יותר ויותר לעובדה שסלט הירקות שלו הוא בינלאומי. היקף יבוא הפירות והירקות לארץ עומד על כמיליארד דולר בשנה - צמיחה של 150% בעשור האחרון. למרות זאת, ישראל נחשבת עדיין ליצרנית של רוב תוצרתה, בתחומי המזון הטרי לפחות. עמדת החקלאים המקומיים בעניין מבולבלת למדי. מצד אחד הם מפעילים לובי אגרסיבי להגנה על תוצרתם, מה שמוביל למכסות יבוא ולמכסים גבוהים. אך מצד שני, הם מבקשים לנצל כל הזדמנות למכור את תוצרתם במחירים גבוהים יותר לחו"ל, גם אם היצוא הזה גורם למחסור בשוק המקומי, שמוביל לצורך במכסות יבוא.
בעקבות הצורך בהשלמת מזון טרי מיבוא נוצרו לאחרונה חוקים מקילים על היבואנים. מובן שסוגיית הפיקוח על המזון המיובא היא הראשונה בחשיבותה, אך מהשיח שמתנהל בין הגורמים - החקלאים המקומיים, היבואנים, רשתות המזון והרגולטורים - עולה שעד כה המענה הניתן לה הולם את הצרכים. מובן שהיבואנים טוענים שהפיקוח הדוק מדי, מה שהוביל כאמור לשינוי התקנות ולאימוץ התקנות האירופיות ליבוא תוצרת חקלאית. סוגיות נוספות הן איכות התוצרת ומחירה, לצד הטענה של שמירה על האינטרסים של החקלאים - שלמעשה הם אינטרסים לאומיים.
יש מספר סיבות אובייקטיביות לכך שישראל יקרה יותר. מלבד עניין הכשרות, יש גם את הרגולציה - הגבלות יבוא, פיקוח יתר ומיסוי. לעיתים קרובות ההגבלות האלה אפילו לא מגינות על יצרנים מקומיים - הן מין הגבלות מכוח האינרציה שלא משרתות אף אחד. כך למשל, המכסות על יבוא מיץ ענבים, תירוש, בעיקר לפני פסח, חמורות מדי ומביאות לידי כך שמיץ ענבים בארץ יקר בעשרות אחוזים ממיץ ענבים במדינות מפותחות.
מבקר המדינה מנה למעשה את הסיבות העיקריות ליוקר המחיה בישראל: "המשק בישראל מאופיין בריכוזיות יתרה. אחת הדרכים האפקטיביות להתמודדות עם יוקר המחיה היא, בין השאר, באמצעות קידום התחרות, צמצום השפעתן של קבוצות ריכוז על רמות המחירים, צמצום הרגולציה והנטל הביורוקרטי על יצרנים, יבואנים וקמעונאים ועידוד סחר חופשי בין מדינות".
ארגון "האינטרס שלנו" פנה למבקר, והלין על כך שהוא לא בדק סיבות נוספות כמו רווחיות החקלאים החריגה בארץ, שלטענת הארגון עומדת על 17%. גם מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, בן־אליהו, אמר כי בדק את הקרדיט של החקלאים בבנקים ומצא שבניגוד לטענותיהם הם לא סובלים ממצוקה כספית. בארגון ביקשו מהמבקר לבחון גם את הקשר בין הורדת המכסים לירידת מחירים וכן להתייחס למכסות הייצור בענפי החלב והלול, בהם המחיר בישראל גבוה כמעט פי 2 ממדינות ה־OECD. מבקר המדינה השיב לפנייה בחיוב.
עוד טוענים בארגון "האינטרס שלנו", כי "רווחיות החקלאים היא הגבוהה ביותר בשרשרת ייצור המזון: בעוד הרווחיות הממוצעת בקרב יצרני המזון והיבואנים עומדת על כ־13% ובקרב רשתות השיווק על כ־ 3.7% - רווחיות החקלאים נוגעת כמעט ב־17% מסך ההכנסות (נכון לשנת 2019)".
דו"ח ה־OECD שפורסם השבוע חוזר ומדגיש לגבי ישראל את הצורך בפתיחת הגבולות כדי להגביר את התחרות ובמעבר לתמיכה ישירה בחקלאים. למדינה - לכל מדינה - קל יותר להעניק הטבות של מיליארדים מאשר להוציא מיליונים לתמיכה ישירה. זהו כשל שמביא לבזבוז עצום של כספי הציבור, במקרה הזה כ־18.5% מסך הוצאות משקי הבית, עליהם אנחנו משלמים 37% יותר. במקרה הזה, המדינה מעדיפה לצמצם את התחרות כדי להעניק יתרון לחקלאים המקומיים, במקום להוציא סכום לא גדול כדי לפצות מאות חקלאים ולפתוח את השוק לתחרות.
