נשיאים והרבה רוח

מצד אחד, העמסנו במשך 73 שנות המדינה סמלים אינסוף על תפקיד הנשיא • מצד שני, את כל הסמליות הזו בוחרים עסקנים עמוסים באג'נדות • אלברט איינשטיין ידע למה הוא בורח מזה

צילום: דויד פרץ

"אני נרגש עמוקות מההצעה ממדינת ישראל שלנו, אם כי גם עצוב, כתוצאה מן העובדה שיהיה בלתי אפשרי עבורי לקבל את ההצעה. מאחר שכל חיי אני עוסק בעולם העצמים, אין לי לא את היכולת ולא את הניסיון הדרוש כדי להתעסק עם בני אדם ולשאת בתפקידים רשמיים. מסיבה זו אינני מרגיש כי אני מסוגל למלא את הדרישות של המשימה הגדולה הזאת…".

כך השיב אלברט איינשטיין להצעה להיות נשיא מדינת ישראל. איינשטיין היה יהודי חכם, אבל את ישראל לא הכיר. שכן אם היה מכיר, היה מבין שדרישות "המשימה הגדולה הזאת" הן בעיקר אירוח מסיבות תה אינסופיות ונוכחות סמלית בכנסים מסוגים שונים.

אבל דבר אחד הבין איינשטיין בחושיו היהודיים. נשיאות ישראל דורשת כוח, יכולת וניסיון להתעסק ללא הפסקה בעיקר עם עסקנים. מתחילתו נולד תפקיד הנשיא בחטא הרצון להיות ״ככל העמים״, ומי זוכר כיום שהנשיא הראשון רצה להתפטר מהתפקיד חודשיים לאחר שהתפקיד הומצא. "החלטתי לנתק את קשרי עם הכהונה שנכפתה עלי, אינני מוכן לחפות בשמי על כל המתרחש כעת בארץ ישראל ולהשלים עם כל דבר שעושה הממשלה", כתב חיים ויצמן כבר ביולי 1948. לבסוף חזר בו מכוונתו להתפטר, כנראה לאחר שהפנים את תפקידו הסמלי של רב־סמל ״סמל״. או שפשוט נזכר בהבטחה ללשכה פלוס נהג מאוד לא סמלי, לכל החיים + חיי אלמנתו, שתחיה.

את דעתו האמיתית על חשיבות התפקיד והשפעתו פלט בתסכול הנשיא ויצמן בראיון ל"ניו יורק פוסט" בשנת 1951: "המקום היחיד שאליו מרשה לי הממשלה לתחוב את חוטמי הוא הממחטה". בסופו של יום הערך המעשי של נשיא מדינת ישראל דומה לתפקידה של רום מעלתה מלכת אנגליה, תואר מרשים מאוד, שם מעולה לסדרות נטפליקס. אבל בפועל, מדובר בסמל שחשיבותו לקיום היומיומי בישראל היא בעלת משמעות ושימושיות כשל תואר אצולה נגד אבנים ובקבוקי תבערה.

שיטת החלטורה הישראלית לא פסחה גם על תפקיד האזרח הראשון. ובלהט הקמת המוסדות הלאומיים הוטלו על בית הנשיא כל המטלות שנולדו יתומות בין השמשות. הגשת כתבי אמנה דיפלומטים סמליים וטקסי תה, חתימה סמלית על חוקים וטקסי תה, הענקת אות סמלי לחיילים מצטיינים ביום העצמאות, וחבל שדווקא את המעמד הזה לא מלווה טקס תה ״על האש״. אה כן, כמעט שכחתי את "גולית" הכותרת של הנשיאות, הרגע שבו כולנו מביטים בחיל, רעדה ותקווה אופוזיציונית על בית הנשיא, כוססים קשקשים בהמתנה דרוכה שייצא עשן מהאוזניים ונדע למי הנשיא יעניק את המנדט להקמת ממשלה.

צילום: דויד פרץ,

מרוב מלל ולהג תקשורתי רווי חרון ורהב, נדמה ששכחנו כמה נלחמנו בבריטים כדי לבטל את המנדט, והסתתרה מאיתנו האירוניה שאת המנדט הנשיא נותן למי שהעם ממילא החליט להעניק לו אותו בבחירות.

אם כן, נשוב לשאלת היסוד. אם התפקיד חסר כל החלטה מעשית לחיי היומיום שלנו, מה חשיבותו של הנשיא הישראלי? להיות סמל, אתם אומרים? ובכן, איך אומרים אצלנו ביידיש - ״סמלה עליך״, הרבה עלי, עליכם ועל כולנו.

ב־2016 עלה סמל הסטטוס על מכסה מנוע מדינת ישראל כמעט 60 מיליון שקלים, פי שניים ויותר מהמחיר הסמלי שעלה לנו סמל הנשיא ב־2007. עכשיו תשאלו את עצמכם האם השכר שלכם הכפיל את עצמו בעשור האחרון, ומה חשוב יותר - נשיא, או 400 ממ״דים לתושבי עוטף עזה מדי שנה? נשיא, או שיקום של עוד עשרה אחוזי מכורים ואסירים? נשיא, או ביטחון תזונתי ל־12 אלף ניצולי שואה וקשישים? והיד נטויה להוסיף כאן עוד ועוד מספרי טלנובלות כלכליות פופוליסטיות וסמליות כאוות נפשכם.

אבל סמל, אתם אומרים, צריך סמל בחיים, אחרת איך נדע שאנחנו מרגישים סמליות? מי יבטא את רחשי העם בצורה סמלית ויהיה הסמל המאחה עם אמירות כמו "מיידלע, ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"ֿ, או האמירה מעוררת ההשראה "גם לי היו ויכוחים עם אשתי, אבל מעולם לא עלה בדעתי לתת לה פליק או משהו" (עזר ויצמן ז"ל). או אולי עדיף נשיא סמלי שהפך את כולנו לטרוריסטים (סמליים, סמליים!) עם האמירה הסמלית - ״בני עמי בחרו בדרך הטרור״.

אם הנשיא הוא סמל של איחוי וקבלה, של כל הטוב והנפלא שבעם ישראל, למה בוחרים אותו עסקנים מאוד לא סמליים בכנסת? מדוע תפקיד כזה צריך להיות נגוע בכל שיקולי הפוליטיקה הפנימית של גרד לי ואגרבר לך? שמור לי, ואחון אותך? למה נשיא ישראל צריך להיות מין לוקש בפיתה (אייל שני - אל תגנוב!) שנבחש במזנון הכנסת בידי לוביסטים משומנים? נשיא שכמו מכונית לא אוטונומית, מנווט לתפקיד בידי גופי תקשורת עם אג׳נדה סמלית, מלווה במצלמות סרט תיעודי מהמרוץ, עוד לפני שהמרוץ הסמלי התחיל.

מדוע תפקיד כה מכובד דורש מהנשיא לעתיד להתבזות ולטבול כששרץ סמלי בגרונו, בבריכת המיאוס והסחי של אי־כבוד? אם אתם צריכים פירוט והרחבה, חפשו את הראיונות עם ממורמרי המורמים מעם אשר לא צלחו את הבאת חתימות חברי הוועדה המסדרת במרוץ לסמל. ואם הנשיא הוא סמל לעם, מדוע שהעם לא יצביע לתפקיד ב״בוקפייס״ כמו שקרא לו נשיא ישראלי חובב אטומים ורפתן סמלי, בדימוס.

צילום: דויד פרץ,

אלפיים שנות גלות לימדו אותנו היטב מה המחיר האמיתי להיותנו עם סמלי, חבול ומוכה פוגרומים ופריצים, מגיני אצולה מוטחים בראש וכיסאות מלכים רצחניים. אלמלא ההיסטוריה הזו אולי יכולנו לוותר על תפקיד הכלאיים הנשיאותי, ולהעמיד בישראל בית מלוכה ראוי. בשער ארמון החול יעמדו מאבטחים בסנדלים, קרבין וכובע טמבל. נסיכים ונסיכות עם דם בצבע טחינה ימלאו את שער העיתון בדרמות פלאפל מדי יום. בית מלוכה מלא חוואו שוואו ומעשים טובים בין דלי הבלורית והטוהר לכונפות מכונפות עם כלבי רוח. בית מלוכה שימלא בנאמנות את תפקידו האמיתי - העשרת חיינו ברכילות סמלית, לדיוני ברזיות האספרסו במשרד.

אנו אומת הסטרט־אפ, אבל למה לא לחשוב בתוך הקופסה? ממילא כולם מחוצה לה. הבה נהיה חלוצים של המאה ה־21, אות ומופת דיגיטלי לגויים, ונבחר לנו נשיא שהוא אפליקציה. אם אתם ממש מתעקשים אפשר לתת לאפליקציה אינטליגנציה מלאכותית או מלכותית, העיקר שתהיה סמלית. כך נוכל לעצב דמות נשיאותית וסמלית כרצוננו, גבר או אישה, מבוגר או צעיר, לא חשוב מאיזו עדה, או כל עדה שנחשוב שחשוב. נקרא לה בשם סמלי, חמודי קצר וחברמני כזה עם שתי הברות, משהו כמו רובי, או בוז׳י או מושי נושי. ונוכל להסתובב כולנו מדי יום עם סמל בית הנשיא צמוד אל כיסנו.

מדי פעם נשכח אותו מתחת לישבן, אבל רק סמלית. שכן בכל פעם שנרגיש צורך בעידוד אל מול חשבון המוסכניק, או נזדקק לתחושת איחוי והחלמה ביציאה מבית החולים, נפתח את האפליקציה, נקבל חיבוק סמלי, והרבה אמירות ״סמליות״ ועמוקות כערגליות מזל. מי יודע, אולי גם נתעודד ״סמלית״. מה שבטוח הוא שהאפליקציה הזו לא תתפטר בעקבות קבלת שוחד. אופסי, סליחה, ״אי־תקינות ברורה בקבלת הכספים״, עם התיישנות חטאים סמלית מבעלי אינטרסים סמליים כמובן, ובטח שהאפליקיצה לא תאנוס מעשית או סמלית, אף אישה, גבר, או סמל, וכך יבוא שלום (סמלי) על ישראסמל. 

כדאי להכירi