איפה כל אלה שזלזלו בתרחישי האיום הקיומי על ישראל?

אביגדור ליברמן לקח את חמאס ברצינות - אם כי לדחוף נייר עם סצנריו מחריד כלפי מעלה במקום להטמיע את מסקנות הניתוח של דצמבר 2016 כלפי מטה, כלפי המפקדים והחיילים, זה סיפור יותר חשוב. ובמידה מסוימת, כפי שמוכיחים אירועי ההסתערויות על הגדר מסוף מארס 2018 ובכל החודשים הבאים, תפיסת הסכנה שנובעת מהאיום החמאסי הופנמה בפיקוד דרום. אבל בשיחות שהיו לי איתו באותה התקופה, ליברמן התלונן שהוא לא מוצא תחתיו "סוסים דוהרים" - בכוונה למפקדים בכירים תאבי פעולה שצריך לרסן אותם. הבאתי בפניו תפיסה, שהיום לא נראית מוגזמת, שבחמאסטן־עזה נוצרת מיני־צפון קוריאה.

ליברמן חשב שזו קצת הגזמה, ואמר: בתוך שנתיים (שלוש? ארבע?) הם ברמה של חיזבאללה. אבל משום מה חמאס זכה לזלזול בשנים האחרונות, וחיזבאללה, עם אותה השיטה של חדירת הגדר, הופנם על ידי כל הגורמים כסכנה חמורה. גם ליברמן וגם נתניהו לא היו מסוגלים לשבת מול מפקדי צה"ל הבכירים בשיחה אינטימית, לנתח את המצב ולשכנע אותם בהשקפת עולמם הביטחוני. ליברמן התפטר, וכעבור חמישה חודשים רצינותו עמדה למבחן: הוא יכול היה להצטרף לממשלת ימין (עם החרדים) בתפקיד שר הביטחון. אפריל-מאי 2019, למי שזוכר. אבל היו דברים חשובים יותר מבחינה פוליטית מאשר נושאי הביטחון.

בכל אופן, השקפתם של ליברמן, נתניהו ואלוף פיקוד דרום אייל זמיר עמדה למבחן על הגדר ערב פסח 2018. הם החליטו לא לאפשר שום חדירה מעבר לגדר, ובעזרת צלפים צה"ל עצר את הסתערות אלפי פעילי חמאס על הגדר. המחיר היה עשרות הרוגים. בצד השני, לא בצד שלנו. השיא הבא היה ביום "הנכבה", באמצע מאי, כעבור חודש וחצי. צה"ל חסם את ניסיונות הפריצה. מפקדי צה"ל אמרו אז שכוונת חמאס היא לפרוץ ולחדור ליישובים. רה"מ נתניהו אמר אז כי מדובר באיום קיומי. "ארגון הטרור חמאס מצהיר שכוונתו היא להשמיד את ישראל, ושולח אלפים לפרוץ את גדר הגבול כדי לממש מטרה זו". השר לביטחון הפנים גלעד ארדן נשמע אז מאוד מוגזם: בהופעה פומבית הוא טען שהנהגת חמאס "שופכת דם ברשעות נאצית אינסופית".

במרכז המחלוקת בין הדרג המדיני, ובייחוד נתניהו, לבין הדרג הצבאי ובכירי הממסד הביטחוני בדימוס, עמדה שאלת "האיום הקיומי". מייד בעקבות דברי נתניהו על ההפגנות על הגדר, שנקראו "צעדת השיבה", התקשורת אימצה את הסיסמה החמאסית הזאת באופן אוטומטי ונוצר דוחק נורא בכניסה לאולפנים, וכמובן - תגובות מלומדות נגד ראש הממשלה מצד עיתון "השיבה" או עיתון "הנכבה", המכון הישראלי לדמוקרטיה וכל החשודים הרגילים.

אהוד אולמרט התייצב אז באולפן: "אין איום קיומי על ישראל, נתניהו אמר דברים חסרי שחר". הסיסמה הזו החלה להישמע לפני כעשר שנים על ידי בוגי יעלון ואחרים, כמו תמיר פרדו, שאמר בדיוק את מה שאמרו אולמרט ועמוס ידלין: "אין איום קיומי על ישראל, פשוט אין!" (נובמבר 2014, בעקבות צוק איתן).

הפולמוס הקיומי מצא את ביטויו במאמר של עידית שפרן גיטלמן ותמר ברנדס במכון הישראלי לדמוקרטיה ובעיתון "הארץ". הן ביטאו את הלגלוג המלומד, שהתבסס על הטפות מוסריות כבדות משקל מצד אורי אבנרי, זאב שטרנהל, ב. מיכאל, גדעון לוי... עוד מישהו? "אם כן, ישראל עומדת בפני השמדה, לא פחות", כתבו אז שפרן גיטלמן וברנדס. תכף נראה לאן המכון לדמוקרטיה חותר כאן: "ואל מול איום קיומי, כל האמצעים כשרים. לך תדרוש מידתיות(!) ממדינה הנאבקת על קיומה". הן גם קובעות שמדובר בהטעיה: "ההטעיה בנוגע למשמעות של ניסיונות חציית הגבול, והצגת המצב כסכנה קיומית, יוצרות לגיטימציה ציבורית לשימוש לא מוגבל בכוח". וזאת, כמובן, "סיטואציה בלתי אפשרית משפטית ומוסרית".

לפני כשלוש שנים, במפגש של עיתונאים עם דובר צה"ל דאז תא"ל הדי זילברמן, נפלטה לו שוב האמירה: "אין איום קיומי על ישראל". בנקודה הזאת, בחוסר נימוס, הוא נשאל למה הוא אומר דבר כזה. לי כבר שנים ברור שבממסד הביטחוני לא מבינים את תורת המלחמה העממית שנועדה להרוס את ישראל, ושעל פיה פועלים אש"ף וחמאס. זילברמן ביטא השקפה כזאת: "איום קיומי" זה שהיום זה קיים - ומחר איננו. וזה לא קיים בישראל, גם לא אחרי הטבח ואחרי הכיבוש הזמני של רצועת מערב הנגב.

התפיסה שהתשה, זריעת פחד וטרור ולוחמה פוליטית ופסיכולוגית בתוך החברה הישראלית הוכיחו את עצמן לאורך השנים וקירבו אותנו לחידלון, לא הופנמה. האמירה של נתניהו בנאום ב־14 במאי 2018, שלפיה "חמאס שולח אלפים לגדר כדי להשמיד את ישראל", יצרה ביקוש לתיאורטיקנים פוליטיים שיחשפו את ההונאה הצינית הזאת. אחד מהם היה חוקר בשם ג'ונתן לסלי, שראיון איתו תורגם ב"זמן ישראל" ב־1 במארס השנה. ג'ונתן לסלי טען שכראש ממשלה, נתניהו הפך את האיום האיראני מאתגר ביטחוני טכני למסע צלב מוסרי, המעורר זיכרונות אמוציונליים מהשואה.

האם הפריז בכך? "כן. אני חושב שזו טקטיקה פוליטית מצד נתניהו, יותר מאשר אמונה אמיתית שאיראן מנסה באופן פעיל לחולל שואה שנייה". הוא הוסיף, כמובן, משהו שהנשיא ברק אובמה האמין בו בכל ליבו: "התדמית של איראן... מבוססת על המצאה, פחד ורגש, ולא על אירועים היסטוריים". בצמרת צה"ל קיננה אמונה דומה. בעיני אחדים מהם שהגיעו לצמרת הממשק המדיני־מודיעיני־צבאי, הבריחה מרצועת הביטחון אל הגדר בגבול לבנון נתפסה כהישג החשוב ביותר בדור האחרון. רק כדי לסגור את התפיסה הכוללת של מצבנו: "היכולות הטכנולוגיות שלנו הן דרמטיות... הסייבר מעניק לנו פירות נפלאים... ובתכלס - אין כיום איום קיומי ממשי על מדינת ישראל", כך אמר אלון בן־דוד בהרצאה לפני ארבע שנים בקהילה יהודית בארה"ב.

"ניפגש בנתיב העשרה"

לפני חמש שנים עוד הבינו היטב בצה"ל את מהות האיום. בפיזור ההסתערויות על הגדר בשבועות שקדמו ל־7 באוקטובר, צה"ל כבר הפנים את המוסר של המטיפים

באחד מימי ההסלמה על הגדר, במאי 2018, דיברתי עם בכיר מפיקוד דרום. באותה התקופה פיקוד דרום בהחלט היה מאוד ערני ומודע לסכנה: "קיבוץ כרם שלום נמצא קילומטר מהגדר", הוא אמר אחרי שניכרה דעיכה בהסתערויות על הגדר. "אמנם לא ראיתי אצלם תדריכים לשחיטות המוניות, אבל אני מזמין אותך לטריבונה בכרם שלום, לתצפיות על מה שמסביב. לראות מהיציע את ההמון הפלשתיני ואת היכולות שלו לייצר אלימות והרס ברמות שלא יתוארו. מה שהם עשו זה לא לירות לעצמם ברגל - אלא לירות ברגל שלוש פעמים. לנו היה ברור שלא נאפשר לשום סיכון מהסוג הזה להתקרב לגדר הקיבוץ".

הוא גם אמר שאחת מהסיסמאות של חמאס בהסתערויות היתה: "ניפגש בנתיב העשרה". "כל הנרטיב התקשורתי שהם ניסו להחדיר לאנשים שלהם בעזה בימים שלפני האירוע, דיבר על הגעה ליישובים הישראליים".

בתקשורת הישראלית, בכל אופן, אף אחד לא האמין כשבכירים בפיקוד דרום אמרו את זה. "מספר ההרוגים שב ומדגיש את הכשל הישראלי ארוך השנים - שעליו העירו דוחות מבקר המדינה ב־2003 וב־2017 - בפיתוח אמצעי אל־הרג שיהיו יעילים גם לפיזור הפגנות ותהלוכות ממרחק רב יחסית", סיכם עמוס הראל ב"הארץ". אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

בפיזור ההסתערויות על הגדר בשבועות שקדמו ל־7 באוקטובר, צה"ל כבר הפיק את לקחי מבקר המדינה, את לקחי בג"ץ ובייחוד את לקחי המוסר של המטיפים. הוא השתמש באמצעים לפיזור הפגנות, ולא בירי חי. תגובת פיקוד דרום השנה קשורה גם לתהליך שלילי מאוד, שהתרחש ביחסי המטכ"ל עם הפיקודים בימי הרמטכ"ל אביב כוכבי וראש אמ"ן אהרון חליוה. הפיקוד כגוף שליטה פיקודי המנהל את החזית המקומית הפך לחלול. המטכ"ל הפך למעין פוליט־ביורו טכנולוגי, שהאמצעים החדישים מאפשרים לו להשתלט על אירועים מהקריה בצורה הריכוזית והאנטי־צבאית ביותר. האחריות והסמכות נשאבו כלפי מעלה.

דלת מסתובבת

"יוחזרו המגורשים", קראו המתנגדים לגירוש אנשי חמאס ב־92'. גם בהמשך היו בישראל מי ששאפו להעניק לחמאס מטריית הגנה מוסרית מפני ישראל

כמו שאורי אבנרי ז"ל היה החלוץ בקשירת הקשר וביצירת המחויבות בין אש"ף לשמאל הישראלי, כך הוא היה גם חלוץ הקשר בין השמאל לחמאס, שעיקרו מאבקים משותפים ומתן לגיטימציה לארגון. זה היה בסוף 1992. רה"מ רבין והרמטכ"ל ברק ניסו לגרש מהארץ 415 מבוקשי חמאס, ביניהם רבים מהכוכבים בצמרת של היום. אפילו שולמית אלוני תמכה במהלך כשרה בממשלה. "אל תשכח שגוש שלום קם בעקבות גירושם של 415 אנשי חמאס ללבנון", אמר אבנרי לתום שגב בראיון ב־2006. "הקמנו אז אוהל מול משרד ראש הממשלה. ישבנו 45 יום, גם בשלג. אחרי שנה החזירו את כולם. הזמינו אותי לעזה ורצו שאברך (בקבלת הפנים)".

אז החלו להופיע עצומות השמאל לטובת חמאס, כמובן מתוך התנגדות לצעדים דרקוניים נגד לוחמי חירות (קצת קיצוניים אולי): "יוחזרו המגורשים", זעקה העצומה, עם טורים ארוכים של חותמים ממיטב הנוער. "הגירוש הוא הפרה בוטה של זכויות האדם ושל החוק הישראלי והבינלאומי... הוא מחבל בסיכויי השלום במזרח התיכון. אנו קוראים להחזיר את המגורשים (הנייה, א־זהאר וכל השאר) לאלתר". חתומים, למשל, אורי ורחל אבנרי ז"ל, אווה אילוז, עדי אופיר, זהבה גלאון(!), אפילו צ'שקה דרין־דרבקין חתמה והלל מיטלפונקט חתם ויגאל שוורץ ועוד רבים. כדי לא לפגר, שלום עכשיו ארגנה מייד הפגנה במוצאי השבת. איזו שבת? זאת שאתמול, מחר או לפני 31 שנה.

בעקבות אירועי הגדר במאי 2018, שנמשכו עד 2020 בצורת שריפות ובלוני תבערה, פרופ' זאב שטרנהל כתב: "ההרג השבועי בגבול הרצועה הוא מעשה ברברי, שמציג את החברה ואת הצבא הפועל בשמה במערומיהם: לנו הכל מותר. כמו אלאור אזריה... גם הצעירים במדים שטובחים באזרחים לא חמושים בגבול עזה הם הילדים של כולנו".

"קיבוץ כרם שלום נמצא קילומטר מהגדר", אמר לי קצין בכיר בפיקוד דרום ב־2018, אחרי הדעיכה בהסתערויות על הגדר. "אמנם לא ראיתי תדריכים לשחיטות המוניות, אבל אני מזמין אותך לראות מהיציע את ההמון הפלשתיני ואת היכולות שלו לייצר אלימות והרס ברמות שלא יתוארו"

ב' מיכאל, מאבות הדקדנס הציני של דור מלחמת 73', כתב: "שיתבייש מי שלא מתבייש בגדר הנתעבת... מקדש חוטי ברזל שסביבו רצועת מוות גרועה מזו של השטאזי לאורך חומת ברלין". ועמירה הס גומרת את ההלל: "גדר המערכת מפרידה בין האמיצים למוגי הלב". אבנרי כתב שהוא מתבייש בצה"ל, ושאל אם הוא וחבריו שייכים ל"אותו מין אנושי" כמו זה של החיילים היורים. תחילת נטרול הגדר כמחסום וכקו עצירה נמצאת במתקפה התקשורתית המוסרית נגד צה"ל.

שוב יצא לי להתעמת בנושא הזה עם אנשיל פפר במפגש עיתונאים באנגליה. הוא התרברב במצוינות של עיתונו. העובדה שעיתונו שירת את הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס, כשהתמקד באדם בכיסא גלגלים שנורה בטעות וסימן לקוראים בעולם את הקו שישראל מבצעת פשעי מלחמה על הגדר, לא הטרידה אותו. זה היה שקר, וכך גם כיסה העיתון על כוונות חמאס ועל המטרות הקונקרטיות שלו. הסיפור הענק של הפיכת הקמפוסים האמריקניים לצ'רנובילים של אנטישמיות נעלם לחלוטין מכותבי העיתון. אולי בגלל תרומתם לבעיה כמנוע שנאה בפני עצמו.

התאוששות מהירה

צה"ל מבצע בעזה בהצלחה מהלך קרקעי שעד לפני שבוע נראה כתוכנית שמחסום פסיכולוגי בלתי עביר מונע אותה. זה יכול לקרות גם בלבנון

בתוך האסון של 7 באוקטובר יש סיפור לא פחות גדול, אך עדיין לא מנחם: ההתאוששות המהירה של צה"ל. בצה"ל מדברים על כך שההתגייסות המהירה, חסימת גבול לבנון כמעט מייד לאחר פרוץ המלחמה, הכיבוש מחדש של מערב הנגב כטריטוריה וחיסול המחבלים האסלאמו־נאצים ביישובים בתוך כשלושה ימים, הם שמנעו מחיזבאללה להצטרף להסתערות על ישראל. אמצעי האיתור והתצפית שהופעלו בשבועות האחרונים, כולל שיקום המצלמות והצבתן במיקומים מוגנים יותר, מביאים לתוצאות נאות מול חיזבאללה. כל משימה שתוטל על צה"ל בלבנון - הוא יבצע. למשל, כיבוש השטח עד הליטני והתייצבות על הקו לתמיד. בעזה, צה"ל מבצע בהצלחה מהלך קרקעי שעד לפני שבוע נראה כתוכנית שמחסום פסיכולוגי בלתי עביר מונע אותה.

והעיקר שכחנו: יש איום קיומי! "נתניהו הוא איום קיומי על ישראל. עליו להתפטר עכשיו", מכריזים בוגי יעלון, יאיר גולן ותמיר (אפרטהייד) פרדו.