כשיאיר לפיד שאל לפני יותר משנתיים "איפה הכסף", פרצו ודאי בצחוק רבים מבין 6,200 הישראלים - ובהם עורכי דין, אנשי נדל"ן, היי־טק, תקשורת, צבא, אמנים, רופאים וכדורגלנים - שפתחו חשבון בנק בשווייץ כבר בסוף שנות ה־90 והרגישו בטוחים. הם צחקו כי איש מבחינתם לא יכול היה להפריע להם בחגיגה.
הם צחקו כי לא האמינו שסודם ייחשף השבוע על ידי ארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ, והאדמה תתחיל לרעוד מתחת לרגלי רבים מהם.
הם צחקו כי לפיד אמור לדעת שמעבר לים יש בארות של כסף בצבע שחור; כי מדובר בסכום דמיוני של 10 מיליארדי דולרים; כי מדינת ישראל לא קידשה מעולם מלחמה רצינית במי שהפקידו את כספם בחשאי בסניפי בנק בז'נבה, בציריך ובמקומות מסתור אחרים ולא דיווחו על כך כחוק.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המדינה אכן לא חיפשה אותם, ולכן הם נחשפו בידי גוף זר ולא בידי מערכת האכיפה בישראל. המדינה בחרה כדרכה לעצום חזק חזק עיניים - לא לראות, לא לשמוע, לא לשאול.
היא ברחה מהבעיה, היא העדיפה לחפש את הכסף השחור אצל האינסטלטורים, השיפוצניקים ואנשי צווארון כחול אחרים שעובדים בלי קבלות - אצל מי שאין קושי להניח עליהם את היד.
עכשיו, אני מניח, מי שלא דיווחו כחוק על החשבונות שלהם בשווייץ, אינם ישנים טוב בלילה. מי שלא שילמו מס כחוק על רווחיהם - אינם צוחקים יותר. הם מודאגים. הם מבינים שמתחילים להיחשף פרטים על תעלת ביוב חדשה; שמתחילים לדלוף שמות של בעלי החשבונות; שאנשי רשות המסים מריחים צחנה.
מה מלמד הסיפור הזה לכאורה אם יתאמתו החשדות? ראשית, שאנשים מגוהצים בעלי מעמד חברתי וקשרים במקומות הנכונים, אינם חוששים להפקיד כסף שחור בחו"ל ולהעלים הכנסות במשך שנים. הם אינם חוששים שרשות המסים תגיע אליהם: האפשרות שייפלו ברשתה, אם לא יעשו שגיאה גסה, שואפת לאפס.
שנית, שהכלכלה השחורה עדיין פורחת - או כלשון משה אשר, ראש רשות המסים, בראיון ל"גלובס" אחרי חשיפת הפרשה החדשה: "חמישית מהכלכלה בישראל היא כלכלה שחורה". וגם: "אנחנו מחזיקים אלפי רשימות בנקאיות של ישראלים שחלק לא מבוטל מהן אינו מדווח".
רוצה לומר: מישראל אכן זולגות למקומות מסתור בעולם כמויות אדירות של כסף שחור. בכוח הכסף הזה לפתור חלק מבעיות הכלכלה של המדינה.
מסקנה שלישית: אין שום ודאות שחשיפת החשבונות האלה תוביל ליצירת הרתעה מתבקשת של אחרים - של מי ששוקלים ללכת באותה דרך. אין ודאות שימצו עם מי שנחשפו את הדין בארץ. אני חושש שזה לא יקרה כי מדובר באנשים חזקים ומיוחסים שנהוג לסגור את התיקים שלהם באמצעות מילות הקסם "תשלום כופר".
קבלו תיקון: "גילוי מרצון" של הכסף השחור. ללא חשיפת שם העבריין, ללא פרטי העיסקה. הכל יישאר במגרשי העמימות והדיסקרטיות כמקובל שנים במדינת אור לגויים.
שערוריית גליה מאור (5)
מה מחזק את התחושה הנוראה של כאוס, של הכל פרוץ, של מה שהיה הוא שיהיה?
פרשת בנק לאומי. ליתר דיוק: פרשת המנכ"לית לשעבר של הבנק, גליה מאור. לא היה כדבר הזה במערכת הבנקאית כבר עשרות שנים. אפילו המנכ"ל המיתולוגי של לאומי, ארנסט יפת, התפוח המקולקל ההוא של הבנק בשנות ה־80, נראה קטן ועלוב לידה. החוצפה שלה שוברת את שיאי החוצפה שלו.
תזכורת קצרה: בנק לאומי היה נגוע בתקופת גליה מאור כמנכ"לית ואיתן רף כיו"ר, בהונאה סדרתית של שלטונות המס בארה"ב. הוא סייע לעשרות מלקוחותיו בחו"ל במעשי תרמית והונאה, כאילו מקבלי ההחלטות והמוציאים לפועל שלהן אינם מבינים מה משמעות הדבר. כאשר נחשפה הפרשה לפני יותר משנה וחוטיה הגיעו עד להנהלה המרכזית בארץ - החליטו יורשי מאור ורף לשלם לרשויות האמריקניות כופר בסכום עתק של 1.8 מיליארד שקלים!!!
בואו נקרא יחד את הסכום הזה פעם נוספת: 1.8 מיליארד שקלים. בואו נקרא אותו יחד בפעם השלישית והרביעית: 1.8 מיליארד שקלים כדי לחלץ את מאור, רף ואחרים מהליכים פליליים אפשריים ומחקירות מתבקשות בארץ ובחו"ל. חצופים.
וכאילו אין די בכך, פנו נציגי הבנק לפני חודש לרשויות המס בישראל וביקשו להכיר בחלק מהקנס לרשויות האמריקניות כהוצאה מוכרת לצורכי מס. ממש כך. הציבור הרחב מבחינת הבנק צריך לשאת בנזקים הכבדים, לא חלילה מאור ורף והמעורבים האחרים המנסים עכשיו לברוח מהחשדות נגדם. חצופים אמרנו?
עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת ממשיכים לעקוב אחרי נתיבי המילוט של השניים ואחרי התנהלות מערכת האכיפה בפרשה, לרבות זו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. הם אינם אנשי בשורה: נכון לעכשיו, לא נפתחה עדיין חקירה פלילית בישראל נגד השניים; לא ננעלה בפניהם דלת הכניסה לדירקטוריונים שונים, והמדהים מכל: הם לא חויבו להחזיר לקופת הבנק לפחות את הבונוסים השמנים שקיבלו, בגובה מיליוני שקלים. הכסף נשאר בכיסם.
בעגת בכירים בבנק מאור ורף עדיין בחזקת "עופות מוגנים". משום מה חוששים מהם. נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, לא השמיעה את קולה בפרשה והמפקח על הבנקים, דודו זקן - שלפני שבועיים הודיע על פרישתו באיחור רב וצריך לומר כאן ברוך שפטרנו - ממלא את פיו מים. לא מפתיע אותי.
סיאוב? ריקבון? שחיתות? הכל נכון בסיפור הזה. גם קשר השתיקה. מדובר בהתנהלות מושחתת ומשחיתה על פניה שמתחילה בבנק לאומי ומטפסת עד לבנק ישראל. מדובר במעשים שאסור להניח להם ואנחנו לא נניח.
מאור. מה עוד צריך לקרות כדי שתיפתח נגדה ונגד איתן רף חקירה והם יחזירו לבנק את הבונוסים בסך מיליוני שקלים? // צילום: דודי ועקנין
הוא לא מתבייש
מה עוד מחזק את התחושה של המפולת הערכית, חציית הקווים ואובדן הבושה בשירות הציבורי? הסיפור של המפקח היוצא על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, פרופ' עודד שריג - מי שרגע אחרי סיום תפקידו במשרד האוצר חצה את הקווים לתפקיד יו"ר חברת האחזקות של מגדל, שבבעלות איש העסקים שלמה אליהו.
לא סתם חצה קווים: הוא היה האיש שאישר לשלמה אליהו לרכוש את חברת מגדל ועכשיו, כשפרש מהשירות הציבורי, אירגן לו אליהו את התפקיד החלומי.
אליהו ביקש תחילה למנות את שריג למנכ"ל חברת הביטוח אליהו, החברה האם של מגדל אחזקות, אבל נחסם בידי המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר. מה שלא הבין אליהו ולמרבה התדהמה גם שריג - הבינה סלינגר ופסלה את הבקשה.
היא לא הסתירה את דעתה על הרומן הזה, המקומם כאמור על פניו, וקבעה כי שריג יוכל לכהן בתפקיד מוסדי הקשור עם מגדל רק בתום שלוש שנות צינון ממועד פרישתו מהאוצר. היא אמרה את דברה, עצרה את המהלך וחשבה שפתרה את הבעיה. היא טעתה: אליהו הצניח את שריג ליו"ר חברת מגדל אחזקות שאינה מפוקחת על ידיה.
לשון אחרת: הביקורת על הרומן האסור של שריג עם חברה שבשליטת אליהו לא גרמה לגירושים של השניים. חלילה. הם עדיין יחד כאילו מדובר בהחלטה טבעית, תקינה, שאין שום סיבה לחזור ממנה.
שריג. מצפצף על המפקחת // צילום: דודי ועקנין
דרעי והתמימים החדשים
העבריין אריה דרעי שוב מתפוצץ מצחוק מהקלות שבה הוא מצליח לקנות את ליבם של אנשי שמאל מזרחיים, ולשכנע אותם שהוא רובין הוד שייקח מהעשירים למען העניים. זה הטרנד החדש של כמה מאות תמימים, שטחיים, שאינם מכירים את האיש באמת. הפראיירים כרגיל רק מתחלפים.
מה שהאיש הציני הזה לא מצליח למכור יותר לאנשי השמאל ההם, המנוסים, שכבר נכוו ממנו ומכירים אותו כמאחז עיניים, כרמאי, כשרלטן, כעבריין סדרתי - הוא מוכר עכשיו לדור החדש של המזרחיים המשכילים בשמאל: הוא יילחם בעוני. הוא יושיט יד לרעבים. הוא יכניס יד לכיסי העשירים לטובת הילדים הרעבים.
קראתי וריחמתי על הקורבנות החדשים שלו: הם שכחו כנראה שדרעי כבר הכניס את ידו לכיס של העשירים, למשל נוחי דנקנר ומוזי ורטהיים, אבל לטובת כיסו הפרטי. מיליונים נחתו בו.
הם שכחו שהוא היה היועץ של ברוני הכסף הכבד ושעליהם הגן תמיד. הם שכחו שדרעי התנגד בשעתו בתוקף לחוק הדיור הציבורי של רן כהן ממרצ - שחלילה לא תהיה קורת גג לאנשים החלשים.
הם שכחו מה כתב בשעתו ב"מעריב" הסופר אלי עמיר על דרעי ועל יתר ראשי ש"ס:
"הם מביישים את אבותיהם רבני יהדות המזרח, שהיו ליברלים, סובלנים, נאורים... במקום להמשיך במסורתם, הפכו מנהיגי ש"ס למפלגי העם והחברה... הם רוצים להחזיר אותנו בהסתה למשטרי האייתוללות שמהם ברחנו וניצלנו כאן בארץ... הם מדברים בשם העוני, הקיפוח, הבערות, ההשבעות והאמונות התפלות, ולא עשו דבר למען שכבות המצוקה בהיותם שרי הפנים והרווחה".
משהו לא נכון? דרעי השתנה פתאום? אני מזמין אתכם לקטע הבא - למכתב של אחת הקורבנות של ש"ס, יעל מיארה, 48, המתגוררת באשקלון. אישה אמיצה שקראה כאן לפני שבוע את הקטע על "מספר 6 ברשימת ש"ס", נחרדה, וביקשה להגיב.
"מתביישת ברשימת ש"ס"
מספר 6 ברשימת דרעי לכנסת הוא יואב בן צור, איש מושחת, שיחד עם עוזי דיין ומיכל שבת סיפרתי כאן שהוא כיהן עשר שנים כמנכ"ל חברת המשקם ובמקום לדאוג לנכים ולמוגבלים, דאג בעיקר לעצמו ולמקורביו. דו"ח מבקר המדינה חשף ב־2007 את מעלליו וגרם לפיטוריו.
מה קרה לבן צור אחרי ההדחה? הוא קיבל פרס על התנהגותו, נבעט למעלה כמקובל בש"ס ומונה למנכ"ל רשת החינוך שלה. גם כאן הסתבך במעשי שחיתות, גם הפעם נכתב עליו דו"ח חמור, גם מהתפקיד הזה הוא נבעט הביתה - ושוב קיבל מתנה: דרעי הציב אותו, את האנטי חברתי, במקום השישי ברשימת ש"ס לכנסת.
"פתחתי יום אחד את החדשות ולא האמנתי שזה האיש שיעזור לעניים", כתבה לי מיארה. "עבדתי 24 שנה בחברת המשקם, 10 מתוכן בתקופת בן צור כמנכ"ל, וראיתי הכל. הייתי ראש מחלקת הכספים של אזור הדרום, קיבלתי תעודה של עובדת מצטיינת ואני אומרת לך שהוא הרס את החברה. לא רווחת המשוקמים היתה לנגד עיניו אלא רווחתו שלו ושל מקורביו".
עוד כותבת מיארה: "עקב חשיפת מחדליו ומעשיו של בן צור, לרבות תשלום משכורת עצומה לעצמו והפרשות כפולות לפנסיה, החליטו לשפוך את התינוק עם המים. הכריזו בחברה על צמצומים בכוח אדם ו־90 עובדים מסורים, ובהם אני שעבדתי מסביב לשעון, נשלחו הביתה כלאחר יד ורובם אינם מועסקים עד עכשיו. הם הפכו למובטלים עם פגיעה כלכלית ונפשית".
מיארה מבקשת להדגיש: "לאנשים האלה של דרעי ולדרעי, לא אכפת מהציבור החלש. הם דואגים רק לעצמם ולמקורביהם. למרות שאני בחורה מסורתית, אמא לתלמיד ישיבה, אני מתביישת בתנועת ש"ס. בושה לבחור בתנועה כזו שאמורה לדאוג לחברה החלשה, לזקנים, לנכים, לחולים - ובפועל דואגת לחשבון הבנק של נציגיה.
"אני מתחננת לציבור הבוחרים: אל תיתנו לש"ס כוח לאסוף מנדטים. הם חושבים שאנחנו טיפשים, ואנחנו לא. כל הערכים של היהדות אינם מול עיניהם והם לא ראויים לשבת בכנסת ולייצג את הציבור ואת העם כולו".
שעה אחרי קבלת המכתב טילפנתי ליעל מיארה ושאלתי אם אינה חוששת שהדברים יתפרסמו בשמה. היא היתה נחרצת. "תפרסם, אני מבקשת, כתבתי רק אמת. אני לא מפחדת מהאנשים האלה. הציבור צריך להכיר את הצביעות של דרעי ואנשיו".
אוי, הדמוקרטיה ניצחה
השבוע נפל דבר בחצרו של מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, הנגוע בשחיתות אישית וציבורית חמורה: הדמוקרטיה ניצחה אותו בנוק־אאוט. הדמוקרטיה שנואת נפשו הלמה בו בהליך משפטי פנימי. הדמוקרטיה זקפה ראש, לפחות זמנית, באדיבות נשיאת ביה"ד הפנימי, השופטת בדימוס שרה פריש.
זה קרה בקרב המתמשך בין וסרמן לראש סיעת נחל האופוזיציונית, גילה קליין, שבאפס כלים ותקציבים פועלת לטובת המורים. וסרמן עוסק שנים ברדיפתה בכל דרך אפשרית, מגייס למלחמה בה עורכי דין, מבזבז כספים, מסרב להעמיד לרשותה כלים ותקציבים סבירים לפעילותה השוטפת.
וכל זה למה? אני מנחש: הוא חושש שבבחירות דמוקרטיות, אמיתיות, תזכה קליין ברוב גדול של המורים. שהיא תשב על כיסאו ותחזיר למוסד הזה את כבודו האבוד.
מה עושה וסרמן כדי להבטיח את ניצחונו? מונע ממנה שנים לקבל את מאגר המידע שבו רשימת המורים ועובדי ההוראה, כתובות האי־מייל שלהם ומספרי הטלפון. איך אפשר לקיים קשר עם הבוחר בלי הכלי הדמוקרטי הזה?
אי אפשר. במיוחד כשלרשות וסרמן עומד צבא שלם של עוזרים, מזכירות ויועצים משפטיים.
בצר לה עתרה קליין לבית הדין הפנימי וביקשה לקבל את רשימת חברי הסתדרות המורים ופרטי ההתקשרות עימם, לרבות כתובות מגוריהם. פרקליטי וסרמן התנגדו, כצפוי, אבל כבודה העמידה אותם במקומם: הארגון חויב להעמיד לרשות קליין את המאגר הזה בתוך חודש. נכון לעכשיו וסרמן ואנשיו לא העבירו.
האם הנס הזה יקרה? האם ההחלטה תכובד?
ספק גדול. כמו שאני ואחרים מכירים את המנכ"ל שסרח; כמו שחבריו מכירים את התפרצויותיו, צעקותיו, והתקפי הזעם שלו - וסרמן עלול עכשיו לחפש דרך לסילוק קליין מהארגון.
הוא הרי לא מכיר בערך ששמו דמוקרטיה - ערך שהיה ונשאר האויב הגדול שלו - ולכן החלה השבוע התרוצצות גדולה בחצרו. הוא מבוהל, הוא הזמין אליו את ראשי הסיעות להתייעצות, הוא מחפש כאמור פתרון לבעיית הדמוקרטיה.
יהיה שמח.
פריש. הסבירה למזכ"ל המורים, יוסף וסרמן, מהי דמוקרטיה וקיבלה עתירה נגדו של יריבתו גילה קליין // צילום: ליאור מזרחי
ד"ש מפאינה קירשנבאום
מה עושה בימים אלה אשת סודו של אביגדור ליברמן, פאינה קירשנבאום, החשודה בקבלת שוחד ושותקת בחקירה כאחרונת העברייניות? מה עושה מי שאלמלא חסינותה היתה ודאי נעצרת מזמן?
היא לא מסתתרת בבית. היא פעילה בתנועה. היא ממשיכה לשרת את הבוס.
לפני שבוע היא הזמינה את תושבי ערד לכנס בחירות מטעם ישראל ביתנו במלון ענבר, וכבר החלו להתגלגל בדיחות על חשבונה.
אנשים נעלבו מהחוצפה שלה והתוצאה אינה מפתיעה: הגיעו 28 אנשים בלבד כאשר בימים אחרים היו מגיעים 500. המפלגה האחות של ש"ס, שתרבות השחיתות השלטונית קנתה גם בה אחיזה, אינה מבינה שכללי המשחק השתנו. שאפשר לסגור את הבסטה עם חמישה־שישה מנדטים, במקרה הטוב, וללכת הביתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו