"אני רוצה שתבינו - אנחנו אוהבים את ישראל. ועכשיו תשאל: מדוע אנחנו אוהבים את ישראל? אוכל רק לומר, וזו נקודת מפתח, שאף אחד לא יכול להשיב על כך במדויק. זה כמו שתנסה להסביר מדוע אתה אוהב את אשתך. אך האהבה הזו היא הניגוד לאנשים ששונאים את ישראל".
את המילים המרגשות הללו, על החיבור העמוק שלו, של אשתו רות ושל "הכנסייה השחורה" הענקית לישראל, משמיע באוזניי בירושלים גלן פלאמר, הבישוף הראשון אי־פעם למדינת ישראל. ולשם שינוי, המינוי הנוצרי הנכבד הזה לא מתנגש תיאולוגית עם זכות היהודים על ארצם, אלא תומך בה.
הוא נולד ב־1955 בברוקלין, ניו יורק. אביו שירת בצבא האמריקני, ובעקבותיו נדדה המשפחה בין גרמניה, לוב, מיסיסיפי ("שם בשנות ה־60 חוויתי את האפליה") ומישיגן. לבסוף נעצרו בדטרויט, שבה הקים פלאמר את משפחתו וחי במשך 40 שנה.
"לא הייתי ילד רע כנער, אבל הלכתי בדרך שגויה", הוא מעיד על עצמו. הוריו ("הם נשואים 69 שנים, והם הזוג הנפלא ביותר שאני מכיר") לקחו אותו לכנסייה מדי יום ראשון, "אבל עד תחילת שנות ה־20 שלי לא ידעתי כלום על התנ"ך או על העם היהודי".
בגיל 24 חווה חוויה מיסטית וחש משיכה לחיי הדת. אחרי כמה ניסיונות, חיפוש דרך והאזנה לשידורים נוצריים ברדיו, הוא החל לקרוא בתנ"ך. אחר כך פנה ללימודי דת מסודרים בקולג'. "זו היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי מה קרה לישו פה בישראל, וזה ריתק אותי".
פלאמר הצעיר גם ניסה לחבר בין אמונתו לבין משיכתו לתחום התקשורת. תחנות רדיו דחו את פניותיו, אך בטלוויזיה המזל והכישרון האירו לו פנים. הוא התחיל מלמטה והתקדם במהירות לראש הפירמידה, עד שעמד בראש איגוד ערוצי הטלוויזיה הדתיים בארה"ב.
כיום הוא ורעייתו - מטיפה דתית פופולרית מאוד בזכות עצמה - מחזיקים ומפעילים ערוצי טלוויזיה רבים, כולם בתחום הדת. בשנים האחרונות הם מתאימים את רשתות הענק שהקימו לעולם האינטרנט והצפייה הישירה. הערוצים שלהם נקלטים ב־85 אחוזים מהבתים בארה"ב. כלומר, הזוג שגידל חמישה ילדים נמצא בליגה של הגדולים ביותר, וגם עשה הון מכובד על הדרך.
אבל העושר והמעמד לא הקטינו את הלהט הדתי של פלאמר, וגם לא את נועם האישיות שלו. מובן שכנוצרי וכיהודי הוא ואני מחזיקים באמונות שונות, אך אי אפשר לא להתרשם מהמסירות ארוכת השנים שלו. זו לא רק האהבה לעם היהודי, אלא גם התמיכה בעניים ובחסרי בית, והכאב הבלתי פוסק, גם אצלו אישית, בשל היותו כהה־עור באמריקה.
סיפרת לי על ילדיך ועל המשפחה המצליחה שבניתם (אחד מבניו של פלאמר הוא מפיק־על בהוליווד). האם הנכדים שלך גם חשים אפליה בגלל צבע עורם?
"בוודאי - בקבלה לעבודה או ביחס מהשוטרים. באפשרות לשמוע מוזיקה בקול רם באוטו. ידברו אליהם בדרך שבה לא ידברו לצעיר לבן. הם יקבלו יחס של עושי צרות בגלל צבע העור שלהם".
צבע העור הוא שניתב את פלאמר ל"כנסייה השחורה", שאליה הוא משתייך מראשית דרכו. גם בה זכה להערכה רבה, עד שבסוף 2019, רגע לפני הקורונה, מונה להיות הבישוף הראשון לישראל.
קודם כל, מהי "הכנסייה השחורה"?
"מבחינה דתית, איננו יכולים להיות נוצרים בלי שאתם יהודים. אתם הגזע, אנחנו הענף. לומר לך להיות נוצרי, זה כמו שתגיד לי לא להיות אמריקני שחור. בשם מיליונים אני אומר: אנחנו רוצים שתישארו יהודים"
"כנסיית האל במשיח, או בקיצור 'קוג'יק', מונה 6.5 מיליון חברים ב־130 מדינות, והיא הגדולה ביותר בעולם. רק בהודו יש לנו 500 כנסיות. היא משתייכת לזרם הפרוטסטנטי, השונה מאוד מהקתוליות, כולל בנוגע ליהודים ולישראל. הפסטורים (כמרים בכנסייה) והבישופים שלנו מתחתנים, וגם מחתנים זוגות, כמו רבנים. אנחנו מחוברים לתנ"ך ומאמינים בישו, שהיה יהודי. אבל בכנסיות שלנו כמעט אין צלבים. ישראל מאוד חשובה לנו, ואנחנו מדברים עליה כל הזמן. רצינו לעשות צעד רשמי שיבהיר זאת".
כל החברים בכנסייה חייבים להיות שחורים?
"הייתי רוצה שזה לא יהיה המצב, אבל יש לנו בעיה בארה"ב. הבעיה היא לא רק צבע העור, אלא גם העבדות. ההורים של סבתא שלי היו עבדים. הצאצאים של הבעלים שלה מחזיקים עד היום באדמות שיועדו למשפחה. אני יודע את שמם ואת המיקום המדויק של הקרקע. כשאתה עוסק באמריקה השחורה, חשוב לי שתבין שאנחנו שמרנים בכל היבט שהוא. אבל תשעה מתוך כל עשרה שחורים מצביעים לדמוקרטים. הרפובליקנים אומרים לנו 'תשכחו מהעבדות', אבל אנחנו לא יכולים לשכוח. התשובה שלנו היא: 'כפי שלעולם לא תגידו לישראלים וליהודים לשכוח את עברם - כך אל תגידו גם לנו'".
6.5 מיליון חברים
האישיות המזוהה ביותר בהיסטוריה עם "הכנסייה השחורה" היא ד"ר מרטין לותר קינג, המנהיג המיתולוגי של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, שנרצח ב־4 באפריל 1968. את נאומו האחרון נשא קינג בפני מאות חברי העצרת של "הכנסייה השחורה" בממפיס, טנסי. אפשר לראות בו כמעט נבואה:
"ובכן, איני יודע מה יקרה עכשיו. ימים קשים עומדים בפנינו עתה. אבל זה לא ממש משנה לי עכשיו, כי אני הייתי על פסגת ההר. כמו כולם, הייתי רוצה לחיות חיים ארוכים. לאריכות ימים יש חשיבות. אבל אני לא דואג לזה עכשיו. אני רק רוצה לעשות את רצונו של האל. והוא אפשר לי לעלות לפסגת ההר. והסתכלתי מעבר, וראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם איתכם, אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו נגיע לארץ המובטחת. ואני מאושר כל כך היום... אני לא מודאג לגבי כלום. אני לא מפחד מאף אחד. כי עיניי ראו את תפארת בואו של אלוהים".
"יש לנו דברים במשותף. למשל, הסיפור של יהדות אתיופיה. אנשים לא יודעים שהיו מבצעי משה ושלמה, ושיש ח"כים ושרים אתיופים. יש רק סנאטור אחד שחור, אך יש שני ח"כים שחורים בכנסת"
שעות לאחר שהשמיע את הדברים האלה, המלמדים על זיקתו העזה למקורות היהדות - הוא מדמה את עצמו למשה רבנו שלא יביא את עמו לארץ המובטחת - הוא נורה למוות במלון סמוך. אלה היו מילותיו הפומביות האחרונות.
51 שנים אחרי שנרצח ד"ר קינג, אותה הכנסייה באותו האולם מינתה את ד"ר פלאמר להיות הבישוף הראשון שלה בארץ. הבחירה בו באה לאחר עשרות שנים של פעילות למען ישראל בקרב המאמינים השחורים. הוא ביקר בארץ כ־20 פעמים בראשות קבוצות תיירים וצליינים, הטיף בקהילתו ובשידורים הרבים לתמוך בישראל, הקים שדולה פרו־ישראלית ועבד עם איפא"ק.
"זו הצהרה תנ"כית"
עבור פלאמר, השליחות בארץ סוגרת את המעגל שד"ר קינג פתח: "היתה לו חוויה ששינתה את חייו כשביקר בארץ ב־1959 (ככל הידוע, קינג הגיע דרך ממלכת ירדן וביקר בצד המזרחי של ירושלים, א"כ). בנאום האחרון הוא דיבר על כך שהאנשים יגיעו לארץ המובטחת. היתה לו תוכנית לבוא לפה ב־1967 בראשות קבוצה של 6,000 מאמינים. והוא רצה שאחרים יעברו את החוויה המטלטלת שלו. הוא הוזמן על ידי הממשלה, וכבר נסגרו הסכמים עם KLM ועם אל על, אך זה נדחה בגלל מלחמת ששת הימים. כשנה לאחר מכן הוא נרצח, ולכן התוכנית לא יצאה לפועל. 50 שנה לאחר מכן אני מוניתי.
"זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שכנסייה כלשהי ממנה בישוף לישראל. לכנסיות האחרות אין בישוף לישראל, ולא יהיה להן. יש להן בישוף או פטריארך לירושלים, אך הן אפילו לא הכירו רשמית בירושלים כבירת ישראל. הן לא ייגעו בזה".
כלומר, אתם מכירים בישראל והן לא.
"נכון. הפטריארך הרוסי אמר לי שהמונח 'ישראל' הוא פוליטי. עבורנו זה לא פוליטי, אלא תנ"כי. אנחנו מכירים בישראל כבירת העם היהודי, ומכירים בירושלים המאוחדת כבירת ישראל. לכן זה היה כל כך חשוב שטראמפ הכיר בירושלים. זה דבר ענק להכיר בירושלים כעיר הבירה של ישראל.
"זו הצהרה תנ"כית, לא פוליטית. אתה מכיר בישראל בגלל המשמעות התנ"כית שלה, וגם כמובן בזכות העמידה המודרנית שלה. זו ישראל. הישראלים רואים את ההיסטוריה שלהם דרך התנ"ך. זו לא הצהרה נגד פלשתינים, ולא נגד מוסלמים. אולי זה גורם לפלשתינים להיות נגדנו, אבל זו פשוט האמת. יש שרוצים לקרוא למקום הזה 'פלשתין' - בבקשה. אבל מכיוון שאני הבישוף לישראל, אני מכיר בכלל האדמה הזו כמולדת העם היהודי".
מה בכוונתכם לעשות פה?
"ראשית אני רוצה להגיד לך מה לא נעשה. אין לנו שום כוונה ושום רצון לנצר אתכם".
היו נגדכם האשמות שבאתם לארץ למטרות מיסיון.
"צחקתי כששמעתי את זה. זה מגוחך. יש לי כל כך הרבה חברים יהודים. עזרתי לרב יחיאל אקשטיין לגייס 6 מיליון דולר לפרויקטים שלו ולהעלות יהודים מאתיופיה, והיינו בעצמנו על המטוס. במשך 20 שנה, אני כנראה האדם שהביא הכי הרבה תיירות שחורה לישראל, באלפים. מעולם לא דיברתי עם יהודי על האמונה שלי, או על הנצרות או על ישו. זה דבר שאנחנו לא עושים. אנחנו מכבדים אתכם, ומצפים שאתם תכבדו אותנו. היהודים רוצים להגן על דרך החיים שלהם, ואני מכבד את זה ותומך בזה. ככל שזה תלוי בנו, אנו אומרים לקהילה היהודית: 'הישארו מחוברים לאמת, למי שאתם ולעבר שלכם'. הדבר האחרון שאנו רוצים הוא שלא תהיו יהודים. אנו עומדים לצידכם.
"יש 45 מיליון שחורים באמריקה, מהם 80 אחוזים קשורים לכנסייה שתומכת בישראל. רק לנו יש 6.5 מיליון חברים רשומים. ישראל תהיה חכמה אם תבין שיש לה בעלת ברית טבעית ב'כנסייה השחורה'"
"מבחינה דתית, אנחנו לא יכולים להיות נוצרים בלי שאתם תהיו יהודים. אתם הגזע, אנחנו הענף. לומר לך להיות נוצרי, זה כמו שתגיד לי לא להיות אמריקני שחור. זה מי שאני ואלה מי שאתם. בשם מיליוני שחורים אמריקנים, אני אומר: אנחנו רוצים שתישארו יהודים".
ונחזור לשאלה: מה תעשו פה בפועל?
"המטרה שלנו היא לפתח יחסים בין אמריקה השחורה לישראל. חשוב להציג אותנו לישראלים, וחשוב להציג לשחורים את ישראל. מה שהם יודעים כיום זה רק מה שבא מ־CNN. לנו חשוב שיהיה קשר עם העם. איך? נביא לפה תיירים לראות. נביא צעירים בני 20 ו־30 שיפיצו ברשתות החברתיות את מה שהם רואים, ויגידו שישראל היא לא מה שהם חשבו, ושהם אוהבים את תל אביב ואת ירושלים. אתה צריך להבין שהאנשים האלה לא יודעים כמעט כלום על ישראל המודרנית, אלא רק על ארץ התנ"ך. וכשהם באים לפה ורואים את הכנרת, ואת ירושלים ואת הר הבשורה ואת כל המקומות - הם פורצים בבכי שילווה אותם כל החיים".
כאן בארץ, רבים חושבים שאיבדנו את תמיכת אמריקה השחורה.
"הטענה הזו לחלוטין לא נכונה. יש 45 מיליון שחורים באמריקה, ומהם 80 אחוזים קשורים באופן ישיר לכנסייה, שתומכת בישראל. רק לנו יש 6.5 מיליון חברים רשומים, ועוד רבים שאינם רשומים. ישראל תהיה חכמה אם תבין שיש לה בעלת ברית טבעית ב'כנסייה השחורה'. אנחנו גוש תמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית.
"ללואיס פרחאן (מנהיג ארגון אומת האסלאם שידוע באמירותיו האנטישמיות, א"כ) יש 20 אלף חברים בלבד, אבל כולם מדברים רק עליו. הדאגה שלי אינה ממנו, אלא מ'העבריים השחורים'. להם יש מיליון וחצי חברים, ומספרם גדל. הם טוענים שהם עצמם, ולא היהודים, הם העם הנבחר".
יש הטוענים שבעבר היה צידוק לקשר ערכי בין היהודים לשחורים, כי שניהם היו מיעוט מופלה, אבל כיום זה כבר לא המצב.
"בפגישות שקיימתי בארץ עם שרים ואחרים, הסברתי שהגיע הזמן לשינוי השיח בין ישראל לאמריקה השחורה, ושיש ליצור סוג חדש של קשרים. הקבוצה הזו (השחורים) היא כוח הצבעה משמעותי במפלגה הדמוקרטית. אנחנו כבר מגיעים אליכם - זה הגיוני מצידכם להגיע אלינו. יש לנו קשר עם יהדות ארה"ב, אך לא עם ישראל. אנחנו לא ניכנס לפוליטיקה כאן, אבל יש לנו דברים במשותף. למשל, הסיפור של יהדות אתיופיה, שאמריקה השחורה לא מכירה אותו. אנשים לא יודעים שהיו מבצעי משה ושלמה, ושיש קצינים, ח"כים ושרים אתיופים. ושאף שיש באופן יחסי הרבה פחות אתיופים בישראל מאשר שחורים באמריקה - יש בארה"ב רק סנאטור אחד שחור (מתוך 100), אך יש שני ח"כים שחורים בכנסת ישראל. זה רעיון שיכול לחבר בין העמים".
מהן הציפיות שלך מממשלת ישראל?
"אשתי רות ואני מקווים לקבל פה מעמד דיפלומטי קבוע, כפי שיש לראשי הכנסיות האחרים. צעד כזה יהיה הצהרה נהדרת לאמריקנים השחורים. האם לא הגיע הזמן להפוך את הקשרים האלה לרשמיים? ודאי שכן. אם יכולתם לחתום על יחסים רשמיים עם הכנסייה הקתולית, שחוללה את מסעות הצלב - ודאי שאתם יכולים לכונן יחסים רשמיים איתנו".