ד״ר ערן אמסלם
חוקר תקשורת
ראש המגמה לתקשורת פוליטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. חוקר תקשורת פוליטית, שכנוע פוליטי ופסיכולוגיה פוליטית. השלים פוסט־דוקטורט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד
ד"ר ערן אמסלם, אנחנו ערב תשעה באב, מתקרבים למערכת בחירות נוספת; זמן מתאים לדבר על שיח השנאה הפושה בארצנו. בתור התחלה, מהו בעצם שיח שנאה?
"שיח שמטרתו לעורר אצל אנשים רגש שלילי חזק וקיצוני כלפי אדם או קבוצה. באופן אידיאלי, היינו רוצים שהשיח הפוליטי יתמקד באידיאולוגיה ובמדיניות, אבל שיח שנאה עושה משהו אחר לגמרי: הוא מתמקד ביחסים בין קבוצות ואנשים ומחלק את העולם לטובים ורעים; לגיטימיים ולא לגיטימיים; מוסריים ולא מוסריים".
ולשיח המדובר עלולות להיות השלכות חמורות.
"בהחלט. בהיבט הפוליטי, שנאה מפחיתה את הסיכוי להגיע לפשרה, שהיא דבר הכרחי בפוליטיקה. למה שארצה להתפשר עם מישהו שהוא בעיניי התגלמות הרוע וחוסר המוסריות? כששונאים את הצד השני, הפוליטיקה מצטיירת כ'משחק סכום אפס' שבו כל רווח של היריב הפוליטי שלי הוא בהכרח הפסד שלי.
"נוסף על כך, מחקרים מראים שהשנאה בין מחנות פוליטיים מחלחלת גם לחיי היום־יום. לדוגמה, יותר מ־20 אחוזים מהאמריקנים מצהירים כי לא היו מרוצים אם ילדיהם היו מתחתנים עם אדם שתומך במפלגה שהם מתנגדים לה. המציאות הזו יוצרת מעגל קסמים, שבו שנאה התחלתית גורמת להתרחקות חברתית מאנשים שחושבים אחרת ממך, וההתרחקות הזו בתורה מעמיקה את השנאה והקיטוב".
מעגל הקסמים הזה אינו פועל בצורה מודעת לחלוטין. אבל בניגוד אליו, שיח השנאה דורש תפעול מדויק, ואולי הוא לא כה אמוציונלי כפי שנתפס. עד כמה פוליטיקאים מכוונים לתפעול השנאה באופן מודע, אפריורי?
"כמעט שום דבר שפוליטיקאים אומרים או עושים הוא לא מקרי. הם שחקנים אסטרטגיים שפועלים בזירה תחרותית מאוד, ולכן יש להם הרבה מה להפסיד מכל משפט. פוליטיקאים בוחנים כל העת את דעת הקהל. מטרתם היא להבין בכל רגע נתון מה יעניק להם יתרון בתחרות העזה על לב המצביע. עם זאת, פוליטיקאים כנראה לא ישתמשו בביטוי 'שנאה' כדי לתאר את התנהגותם, בגלל נורמות חברתיות שמגנות שנאה".
אבל אין הדבר אומר שפעולותיהם בפועל לא מייצרות שנאה. איך השנאה נראית הלכה למעשה?
"פוליטיקאים יכולים להחליט כחלק מקמפיין בחירות לצאת ל'מתקפה' מתוכננת נגד קבוצה או אדם כי לדעתם זה יכול להשתלם להם מבחינה פוליטית. לדוגמה, יאיר לפיד בעבר תקף חרדים בצורה חריפה ואחר כך הפסיק, כשהבין שאולי יצטרך אותם לממשלה עתידית. אביגדור ליברמן ישב בממשלות נתניהו במשך שנים, אבל מרגע שהתפטר מהממשלה שלו ב־2018, המסרים שלו התמקדו בצורה מאוד בולטת, עד היום, במתקפות אישיות נגד נתניהו. לשינויים החדים האלה יש סיבות פוליטיות והם קורים במודע".
גם ליברמן, כמו לפיד, תקף את החרדים. ההתנגדות שלו לחרדים מחד, לצד האפשרות לחבור אליהם כדי להדיח את נתניהו - עלולה ליצור מבנים פוליטיים מעוותים.
"זו אופציה אחת, ויש לנו עוד דוגמה מאלפת לכך ממש מחודש יוני האחרון, כאשר עלתה הצעת חוק, שעוברת בכנסת ברציפות מאז 1967, להארכת תקנות שעת החירום ביהודה ושומרון. אבל השנה, בגלל הקואליציה המצומקת, החוק לא זכה לתמיכה רחבה מספיק. מאחר שנפילת החוק היתה מובילה באופן מיידי לבחירות, יצא שמרצ מהקצה השמאלי הצביעה בעד החוק, ומפלגת הציונות הדתית מהקצה הימני הצביעה נגדו. מדובר פה במקרה חריג של שתי מפלגות שחבריהן הצביעו בניגוד מוחלט לתפיסת עולמם".
העיוותים הפנימיים הללו הם גם אולי הסיבה שבגינה אנחנו רואים אלימות מילולית במשכן הכנסת, בין המפלגות ובין הח"כים עצמם. רק בשבוע שעבר התוודענו לאופן שבו הופלה הממשלה האחרונה.
"אנחנו רואים שנאה רבה בתוך הכנסת, ושומעים חדשות לבקרים על קללות וצעקות בין מחוקקים. ההתנגשויות האלה אף מתקרבות לפעמים לאלימות פיזית. לעיתים מדובר בשנאה של ממש בין פוליטיקאים, אבל סביר להניח שגם כאן נכנס חזק השיקול האסטרטגי".
הרי ברור להם שהם מצולמים.
"והם מבינים שהם יכולים לזכות בכמה נקודות אצל ה'בייס' הפוליטי שלהם באמצעות פרובוקציות והתלהמות. אבל האמת היא שלפעמים אותם פוליטיקאים שרבים ביניהם בצורה חריפה בתקשורת, הם בעצם חברים די טובים מאחורי הקלעים".
מאויב המדינה, לקואליציה
לקראת מערכת בחירות חמישית במספר בשנתיים האחרונות, סביר שהבוחרים ייחשפו לעוד מסרים מלאי שטנה. ראינו גם שינויי כיוון ואיחודים בלתי צפויים. עד כה, מהם הקמפיינים שהובילו את שיח האיבה, ואיך הם משפיעים על הלך הרוח בחברה?
"במהלך ארבע מערכות הבחירות שהתקיימו פה בין 2019 ל־2021, הישראלים נחשפו לכמות גדולה במיוחד של מסרים רעילים, כפי שציינת. הליכוד החזיר לשימוש את 'ביבי או טיבי' והציג בפני הבוחרים דיכוטומיה ברורה: ממשלה ימנית־לאומית בראשות נתניהו או ממשלה של טרוריסטים ומחבלים.
"כחול לבן הגיבה בקמפיין הפחדה אפוקליפטי משלה - 'כחול לבן או ארדואן' - שטען שאם נתניהו יקבל רק עוד מנדט אחד, ישראל תהפוך לדיקטטורה. הקמפיין של ישראל ביתנו, שהתמקד בנושאי דת ומדינה, כלל מתקפות קשות נגד דתיים וחרדים. לי זכורים במיוחד שני סרטונים של המפלגה. הראשון פורסם בפורים 2019 והציג את אביגדור ליברמן מחופש ל'גאון מקישינב', רב חרדי שמתיר תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים.
"בסרטון השני נתניהו וגנץ נמצאים בשיעור נהיגה, כשאיתם ברכב במושב האחורי חבורה של 'טרמפיסטים' - ראשי המפלגות הדתיות והחרדיות באותה תקופה. הרכב שועט במהירות לכיוון מדינת הלכה וליברמן הוא זה שבולם אותם ברגע האחרון. אנחנו יכולים להבחין כאן בין מי שצבר מומחיות במשך שנים במתקפות על קבוצות אחרות, כמו נתניהו או ליברמן, לבין מי שניסה להיות ממלכתי ומתון, ללא הצלחה, ופנה לשיח כזה בתגובה למתקפות עליו, כמו בני גנץ וכחול לבן. כשתוקפים אותך בצורה כל כך בוטה, קשה מאוד שלא להגיב".
לשיח הזה יש השלכות על הפוליטיקאים?
"לא תמיד. פעמים רבות הם יושבים אחרי הבחירות באותה קואליציה עם מי שעד לפני רגע הם הציגו כאויב המדינה. אבל ברמה הציבורית, ההשלכות של השיח הזה יכולות להיות קשות כי הרעל לא מתנקה מהמערכת כשהבחירות נגמרות".
מדבריך אני מבין ששיח השנאה אינו ייחודי רק למחנה הימין, כפי שנהוג לחשוב בקרב חלק מהמפה הפוליטית.
"שיח השנאה ממש לא ייחודי לצד הימני של המפה. כשהילרי קלינטון מכנה את מצביעי טראמפ גזענים נתעבים, כשיאיר לפיד מתאר את יריביו הפוליטיים כ'כוחות האופל' וכשכחול לבן קוראת לבנימין נתניהו בקמפיין הבחירות האחרון ארדואן, מה זה אם לא שיח שנאה?
"באותו אופן, גם שיח מאחד יכול לבוא משני הצדדים כתלות בנסיבות הפוליטיות. באופן עקרוני, פוליטיקאים נוטים למתן את הרטוריקה שלהם כשהם מזהים רווח פוליטי באופק. לדוגמה, אם במהלך הקמפיין מועמד או מפלגה מאתרים ריכוז של מצביעים מתנדנדים שהנטיות שלהם מתונות, הם לעיתים קרובות מרככים את המסרים שלהם כדי לשכנע את אותם מצביעים. דוגמה אחרת לשיח מאחד וממלכתי היא ביום שאחרי הבחירות. זה נכון בעיקר לצד המנצח".
הפחד העמוק ביותר
אתה מצליח להבין מדוע קל לנו כל כך לשנוא בפוליטיקה הישראלית?
"בשיח שמצייר צד אחד כרע מוחלט, וצד אחר כטוב מוחלט, יש משהו מרגיע. הוא מאפשר לאנשים להסביר לעצמם ולאחרים את העולם הפוליטי המורכב באמצעות נרטיב קוהרנטי וברור.
"מחקרים מראים ששיח שנאה נוטה להיות פשטני וחד־ממדי. הוא מצייר מחנה אחד כצודק ואחרים כלא לגיטימיים, מביע ביטחון מוחלט בצדקת הדרך ומסרב להכיר בכך שיש יותר מדרך אחת להתבונן ברוב הנושאים. קל הרבה יותר להתחבר למסר קצר ופשוט כמו 'רק לא ביבי' מאשר למסר כמו 'בנסיבות מסוימות, חזרת נתניהו לשלטון עלולה להזיק למשטר הדמוקרטי בטווח הארוך'.
"בכל מקרה, מחקרים השוואתיים מראים שהעלייה בשיח השנאה ובקיטוב הרגשי היא לא תופעה ייחודית לישראל. אבל לפחות מבחינת פוטנציאל, ריבוי השסעים בישראל - בין ימין ושמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, אשכנזים ומזרחים - מעניק לפוליטיקאים די הרבה הזדמנויות להשיג רווח פוליטי באמצעות פנייה לפחדים העמוקים של אנשים ולחשיבה הסטריאוטיפית שכולנו חוטאים בה".
הזכרת את נתניהו. הוא דוגמה טובה למנהיג השנוא על ידי חלק מהישראלים. מהן הסיבות לכך, והאם היה לכך תקדים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל?
"היו בעבר מנהיגים שעוררו בישראלים רגשות שליליים. לדוגמה, רבין אחרי אוסלו או גולדה מאיר אחרי מלחמת יום כיפור. היו גם מנהיגים מאוד לא פופולריים, כמו אהוד ברק. אבל קשה לחשוב על מנהיג שהצליח לעורר בישראלים רגשות כל כך חזקים, ולאורך כל כך הרבה זמן, כמו בנימין נתניהו.
"סיבה אחת לכך היא ההצלחה הפוליטית הגדולה שלו. התומכים שלו יודעים שבלעדיו הליכוד היה הרבה יותר קטן והימין כנראה לא היה בשלטון, ולכן מפתחים רגשות מאוד חיוביים כלפיו. המתנגדים, לעומת זאת, רואים את השלטון בורח להם מהידיים פעם אחר פעם ויש להם דמות בולטת שהם יכולים להאשים.
"סיבה אחרת היא ההתנהלות הפוליטית הצינית של נתניהו. הוא לא דיבר על בעיות במערכת המשפט עד שנפתחה נגדו חקירה; הוא לא היסס לנהל משא ומתן קואליציוני עם מנסור עבאס ורגע אחר כך לכנות את ממשלת בנט־לפיד 'ממשלת האחים המוסלמים'. מהבחינה הזאת, הרבה אנשים רואים בנתניהו כפוליטיקאי שמייצג את מה שגורם לרבים לסלוד מהפוליטיקה".
אבל בכל הקשור לשיח של שנאה, מבחינה רטורית - הסגנון שלו די מתון.
"אנחנו לא נשמע אותו אומר שצריך 'לדרוס' את השמאל או לעלות עם דחפור על בית המשפט העליון כמו שאמרו חלק מחברי הכנסת. אבל הוא כן משתמש בצורה מאוד אפקטיבית ברטוריקה מפלגת של 'אנחנו והם'. אגב, אני לא סבור שההתנהלות האישית של נתניהו היא הסיבה לשנאה כלפיו. לא מעט ראשי ממשלה בעבר זכו לביקורת על קבלת מתנות, אורח חיים נהנתני, קרבה לבעלי הון וכדומה. זו ביקורת לגיטימית ומוצדקת, כמובן, אבל המחקרים וההיסטוריה מראים שמצביעים נוטים לסלוח למנהיגים על התנהלות אישית בעייתית כאשר זה משרת אותם מבחינה פוליטית".
הטיית השליליות
יש כאלה שמזהים בשנאה כלפי נתניהו צדדים חיוביים, כמו למשל יצירת ״ממשלת השינוי״, החיבור בין מפלגות ימין ושמאל בממשלה הקודמת והישיבה של מפלגה ערבית בקואליציה.
"אני לא מסכים. עדיף לכולנו שמפלגות שמחליטות להקים יחד קואליציה וממשלה יעשו את זה לא משום שנאה לדמות חיצונית, אלא בגלל הסכמות ופשרות אמיתיות שאינן תלויות באדם כזה או אחר. ובאמת, מכיוון שהבסיס לחיבור הזה היה כל כך רעוע, הוא החזיק מעמד רק שנה".
בעניין זה, הבחירות הנוספות ותלישות הממשלה האחרונה מלמדות אותנו שלשנאה יש השפעה על החוסן הלאומי שלנו.
"ויכוח וחוסר הסכמה רצויים בדמוקרטיה. אבל כשהקיטוב מגיע לשלב שבו לא מסכימים על עובדות בסיסיות, וכשהשנאה לא מאפשרת לקיים דיון רציונלי, קשה מאוד לפתור בעיות דוגמת יוקר המחיה, פשיעה, יחסי חוץ. השנאה בין מחנות גם מובילה לריבוי בחירות, שגורמות לחילופים תכופים מדי בכנסת ובמשרדי הממשלה. זה הרסני משום שכך לא ניתן לתכנן לטווח הארוך או להתמקצע בעבודה הפוליטית".
מה חלקה של התקשורת בליבוי היצרים? לא מזמן ראיתי טור של רוגל אלפר בהארץ שכותרתו "בית המשפט העליון שייך לנו, השמאלנים". הכותרות הללו בוודאי משפיעות.
"לתקשורת יש חלק משמעותי מאוד בסיפור. אינספור מחקרים בתקשורת פוליטית מצביעים על 'הטיית שליליות' באמצעי התקשורת: עיתונאים ועורכים נמשכים למידע שלילי, קיצוני ודרמטי יותר, ומגיבים בצורה חלשה יותר למידע ניטרלי או חיובי. שיח שנאה עונה ממש לכל ההגדרות האלה: הוא שלילי וקיצוני במהותו, מתאר מאבק דרמטי בין טוב ורע מוחלטים, ומעורר רגשות איום וסכנה עזים. כך יוצא שהתקשורת נותנת במה לפוליטיקאים הקיצוניים ביותר".
משל ה"זועביז"
כיצד ניתן לייצר רגשות אחרים, חיוביים יותר?
"אפשר, ואפילו בקלות. פוליטיקאים הם מובילי דעה מובהקים והציבור מגיב בצורה חזקה להתבטאויות שלהם. כשפוליטיקאים משדרים שנאה - הציבור שונא יותר, כמו שקורה היום. באותו אופן, כשפוליטיקאים מתבטאים בצורה מתונה - סביר שחלק ניכר מהציבור יאמץ עמדות דומות.
"לא מעט מחקרים מראים שלרוב האזרחים אין עמדות פוליטיות חזקות ויציבות, משום שהם מרוכזים בחיי היום־יום - פרנסה, גידול ילדים. לכן אנשים שומעים מה פוליטיקאים אומרים ומאמצים את דעותיהם. אין להם מוטיבציה להיכנס לעומקן של הסוגיות. כלומר, לפוליטיקאים יש אחריות כבדה על העמדות שהציבור יחזיק בהן ועל רמת ואופי השיח הפוליטי במדינה".
הציבור מעדיף שיח קיצוני?
"באופן מפתיע לא. מחקר שערכתי לאחרונה עם ד״ר אלון צויזנר מאוניברסיטת חיפה, בישראל ובארה״ב במקביל, מראה שבהינתן בחירה, רוב הציבור בשתי המדינות מעדיף פוליטיקאים שמציגים שיח מתון ומאחד, על פני כאלו שמציגים שיח קיצוני ומפלג. האומדן הסטטיסטי של הירידה בתמיכה בפוליטיקאים קיצונים שהגענו אליו במחקר הזה הוא 16%. זה המון. אף על פי שזה לא תמיד נראה כך, רוב הציבור מתון מבחינה אידיאולוגית.
"אבל נראה שיש נתק משמעותי בין מה שפוליטיקאים והתקשורת מציגים לציבור - שיח קיצוני - לבין מה שהציבור רוצה בפועל - שיח מתון. כך למשל, קברניטי ממשלת השינוי הדגישו שיח של אחדות. סקרים שערכו הקולגות שלי, ד״ר נעם גדרון מהאוניברסיטה העברית וד״ר ליאור שפר מאוניברסיטת תל אביב, מראים שזה גם השפיע על הציבור בכיוון המצופה: העוינות של אנשים כלפי תנועות מנוגדות כביכול, שיושבות עם המפלגה שבה הם תומכים בקואליציה - פחתה במהלך אותה שנה".
מצד שני, בל נשכח שמדובר בפוליטיקאים. אני לא בטוח כמה שיח האחדות היה אותנטי.
"זה נכון שיש פה גם מרכיב אסטרטגי: כשהתאים לבנט לתקוף את השמאל בבוטות ולאגף את נתניהו מימין הוא עשה זאת בשיא הכוח, וכשהסתדר ללפיד להתבטא נגד ה'זועביז' או להגיד שלא ישאיר את המדינה לניהולם של 'חארות' - הוא לא היסס לעשות זאת. שניהם, למרות התדמית המאחדת שאימצו לעצמם לאחרונה, לא היו כאלה תמיד; הם שינו את השיח הפומבי שלהם באופן חד כאשר זיהו סנטימנט כזה בציבור. לכן, לא יהיה מופרך להמר שהשיח שלהם יכול להשתנות בחזרה לכיוון המקטב".
לסיכום, חלקים בפסיכואנליזה מגדירים שנאה כמצב אגו השואף לקעקע את מקור המטרד. כך, כביכול, יבוא השונא על סיפוקו. היצריות האלימה הזו צריכה להדאיג אותנו?
"המחקר מראה שכשאנשים חשים שנאה קיצונית כלפי אדם או קבוצה הם מוכנים לתמוך בצעדים רדיקליים כנגדם, כולל שימוש באלימות. רוב הציבור בישראל רחוק משם, אבל לפעמים הדברים מתרחשים בלי שתכננת. המחשה ברורה לגודל הסכנה אפשר היה לראות בהסתערות על גבעת הקפיטול ב־6 בינואר 2021.
"כל זמן שהמחנות הפוליטיים בארה״ב התכתשו ביניהם בטוויטר, בטלוויזיה או בנאומים - מפלס הדאגה היה מתון, מתוך הנחה ש'אלה רק דיבורים'. אבל כשהשנאה לצד השני מביאה המון להסתער על בית הנבחרים של הדמוקרטיה החשובה בעולם, במטרה לבטל תוצאות של בחירות דמוקרטיות, זה כבר הופך למפחיד".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
