כישלון רוסי באוקראינה יכול להוביל לשקיעתה של מוסקבה

במבט ראשון, אין שום דבר יוצא דופן בסיפורו של באיר (שם בדוי), עד לא מכבר לוחם שכיר בצבא רוסיה. בינואר נשלחה יחידתו מבסיס האם ברפובליקת בוריאטיה שבתוך הפדרציה הרוסית למה שהוגדר כ"אימונים" בבלארוס, כפי שכבר קרה בעבר. לדבריו, רק יום או יומיים לפני הפלישה ב־24 בפברואר, נאמר לו ולחבריו שתהיה גם כניסה לאוקראינה, "אבל אין לדאוג, האוקראינים מחכים לנו שם וזלנסקי יברח". ואכן, במשך יומיים, התקדם טור השריון של באיר ללא הפרעה. אלא שעם המטח הראשון ליד איוונקיב שבמחוז קייב, תמונת הטיול שהבטיחו הקצינים הבכירים התנפצה כליל.

"הבנתי שזו מלחמה של ממש, והאוקראינים ממש לא מצפים לנו בזרועות פתוחות", מספר באיר בשיחה מאולן אודה, בירת בוריאטיה, "לא רציתי להיות שותף לזה".

החלטת לבטל את החוזה?
"לא היה אפשר לעשות זאת באזור הקרבות, לכן הייתי צריך לחכות עד שיוציאו את היחידה שלנו מאוקראינה לבלארוס. שם כבר אמרתי שאני לא מוכן לחזור והגשתי בקשה רשמית. כמוני עשו בערך עוד מחצית מהחבר'ה ביחידה, אבל הפעילו עלינו לחצים, ביישו אותנו בפני כולם, איימו בתיקים פליליים. חצי נשברו. אני התעקשתי ובתחילת אפריל שלחו אותי חזרה לבסיס האם של היחידה באולן אודה".

באיר הוא רק אחד מתוך מאות רבות של חיילים רוסים שהחליטו לסרב להילחם באוקראינה, במלחמה שנכנסה השבוע לחודשה השישי, וסיומה, על פי הערכות שונות, אינו צפוי לפני סוף השנה הנוכחית. רוב הסרבנים הרוסים מונעים מיצר הישרדות, אבל לטענת באיר, עבורו המניעים המרכזיים היו היעדר ההצדקה למלחמה, ועוד יותר מכך - הצביעות בטענת התעמולה הרוסית שצריך "לעקור את המשטר הנאצי בקייב".

"זה כל כך אווילי", צוחק באיר, "זו סיסמה קרמלינית מטופשת. מה זה 'לבטל את הנאציזם באוקראינה'? לא חסר לנו מהסחורה הזו ברוסיה. גרתי כמה שנים במוסקבה וכל הזמן נתקלתי בגזענות - ממודעות של השכרת דירה לסלאבים בלבד, ועד לסבתות שהסתכלו עלי ואמרו 'צ'ורקי (כינוי גנאי למהגרים מהקווקז או ממרכז אסיה; ד"ב) מציפים אותנו, אי אפשר לנשום'. יש לנו כל כך הרבה בעיות, אז להביא אותנו ממרחק 6,000 ק"מ כדי לחפש נאצים במדינה השכנה?! שלחו אותנו לפלוש למדינה אחרת, כמו גרמניה ב־1941 (שפלשה לבריה"מ). לכן התפטרתי".

בדרכו היבשושית מדגים באיר בעיה עצומה בחברה הרוסית בכלל ובמאמץ המלחמתי בפרט: חוסר שוויון סוציו־אקונומי תהומי בין מוסקבה (וכמה מחוזות עתירי משאבים) לבין הפריפריה האינסופית. הפער הזה הפך למוחשי במיוחד בגיאוגרפיה של ההרוגים. עיתונאים מה־BBC ומהאתר העצמאי Mediazona הצליחו לזהות באופן שמי 4,760 הרוגים רוסים; רק 324 מהם הגיעו ממחוזות שבהם השכר החציוני גבוה מהחציון הכלל־רוסי.

ברפובליקת בוריאטיה, ביתו של באיר, שתושביה מונים 0.68% מאוכלוסיית רוסיה, עומד מספר ההרוגים על 217 שהם 4.56% מסך האבידות (ולפי תחשיב אחר, על 287, שהם 6.1%). לרפובליקת דגסטן שבצפון קווקז, שאוכלוסייתה היא 2.16% מכלל תושבי רוסיה, חזרו 236 ארונות (4.98% מההרוגים). ברפובליקת טובה, שכנתה של בוריאטיה, יש בסך הכל 332,609 תושבים (0.23% מאוכלוסיית רוסיה), אבל חלקה בהרוגים עומד על 1.76% - כמעט פי שמונה מחלקה באוכלוסייה.

מנגד, במוסקבה, על 12.6 מיליון תושביה (8% מהאוכלוסייה) יש רק 11(!) הרוגים (0.23% מסך האבידות). ובעוד במחוזות הפריפריה מרגישים את המלחמה כמעט מדי יום - בין שבגלל ההלוויות התדירות ובין שבגלל קמפיינים לעידוד הגיוס, במוסקבה שום דבר מזה לא קורה והחיים למעשה נמשכים כרגיל.

מצד אחד, הסטטיסטיקה הזו לא אמורה להפתיע. הפריפריה פשוט תורמת יותר חיילים כי השירות בצבא הוא פחות או יותר הסולם היחיד למוביליות חברתית. כך, למשל, השכר בצבא עשוי להיות גבוה פי שניים מהשכר החציוני במחוז. לכן גם מתקבל על הדעת שרוב ההתפטרויות מהצבא יגיעו מהפריפריה. לבוריאטיה לבדה חזרו 150 חיילים לאחר ביטול חוזה.

בה בעת, הסיפור מאחורי הפריפריה, ודאי זו האתנית, מורכב יותר, והוא קשור באחד הנרטיבים הקרמליניים, שנועד להצדיק את המדיניות האגרסיבית כלפי אוקראינה. הכוונה היא ל"עולם הרוסי" - תפיסה של אימפריאליזם פוליטי־תרבותי, שבה לרוסים יש תפקיד מיוחד בהיסטוריה, ומוסקבה צריכה לכנס תחת כנפיה את העמים הסלאביים. בתפיסה זו, שבגלגולים השונים נוצרת עוד במאה ה־15, הרוסים הם "אחים בכורים" עם "זכויות יתר" סמויות, שעם זאת בעיתות משבר מזדככות לכדי שוביניזם וגזענות גלויים. עכשיו, עם הלוויות כמעט יומיות וחוסר תוחלת למלחמה, מתרבות השאלות סביבה, הרחק מהחיים הטובים בבירה.

אין גיבורים במוסקבה?

"המיעוטים החלו לנתק את עצמם מהמלחמה הזו", אומרת ל"ישראל השבוע" אלכסנדרה גרמז'פובה, נשיאת "קרן בוריאטיה החופשית", "הם אומרים: אנחנו בכלל לא רוסים, מה לנו ו'לעולם הרוסי' הזה?" גרמז'פובה, עיתונאית בעברה שכעת מתגוררת בפראג, הקימה את הקרן כמעט במקרה: תחילה היא וידידיה העלו סרטון מחאה של בני עמם נגד המלחמה. הם גם רצו להסתפק בסרטון, אבל הוא תפס תאוצה והתברר שבניגוד למצג התמיכה הגורפת, יש במולדתם די אנשים שמרגישים מנוצלים.

"מדובר באנשים רגילים לחלוטין, שאומרים שלא יכול להיות דבר כזה, שזה לא צודק. הם מתחילים לשאול למה מוסקבה לא נלחמת? למה אצלנו באולן אודה יש מודעות 'דרושים גיבורים לצבא' ובמוסקבה אין כאלה? מוסקבה לא רוצה לספק גיבורים? אחר כך בא המושל צידנוב ואמר שבוריאטיה תעזור לדונבאס להשתקם - ועורר סערה. אנשים כתבו ברשתות: מה, אצלנו נגמרו כל הבעיות? הכל כה מצוין?".

אבל אולי הגורם המתסיס החשוב ביותר הוא הספקות לגבי מטרת המלחמה, ספקות שרק מתרבים כאשר היום כבר כמעט אין בוריאטי אחד שאינו מכיר משפחה שכולה. "אנשים רוצים להבין בשביל מה מתים הבנים? אוקראינה נלחמת למען עצמאותה ומגינה על עצמה. מה לגבי רוסיה? דה־נאציפיקציה של אוקראינה? אבל באוזני המיעוטים האתניים ברוסיה, הטיעון הזה הוא ירייה ברגל, בהתחשב בשוביניזם ובשנאת הזרים כאן. שלא לדבר על ניאו־נאצים רוסים ידועים בשורות הצבא הרוסי".

אחת מנקודות השפל ביחס לבוריאטים נרשמה כבר בחודש הראשון למלחמה. כאשר נחשפו הזוועות שחולל צבא רוסיה בבוצ'ה ובערים נוספות במחוז קייב, רוסיה הרשמית התנערה מהמעשים וטענה שמדובר בשקרים שמפיצה אוקראינה. אבל כלפי פנים, שודר עוד מסר.לדברי גרמז'פובה, "בערוצי טלגרם, שמקושרים לקרמלין, נפוצה גרסה אחרת: כן, היה משהו בבוצ'ה, אבל לא רוסים אתניים עשו זאת לאחיהם הסלאבים אלא פראי האדם מהפריפריה. וכך הבוריאטים גם נשלחו ראשונים לכבשן, וכאשר הדברים השתבשו, גם הפכו לשעיר לעזאזל". אגב, בקרן טוענים כי לא נמצאו שמות בוריאטיים בקרב החשודים בפשעים בוצ'ה.

בינתיים, התסיסה הבוריאטית והפעילות נגד האנטי־מלחמתית פשטו לעוד "אזורים אתניים". ברפובליקת טובה פועלת תנועה "טובה החדשה", שמסייעת ללוחמים שכירים לבטל חוזים. "יש אצלנו הלוויות על בסיס יומי", כותבים ראשי התנועה בחשבון האינסטגרם שלהם, "הנוער שלנו לא צריך למות בגלל השאיפות האימפריאליות של אדם אחד. אנחנו עם קטנטן, וכל מוות הוא אובדן כבד. כל אדם חשוב לנו, אבל את הבנים שלנו לוקחים ומשליכים אל התופת כבשר תותחים". גם ברפובליקת בשקורטוסטן (שבה זוהו לפחות 144 הרוגים) הוקמה תנועה שמייעצת בביטול חוזים. יש גם התארגנות־על ראשונית, שנקראת "האסיאתים של רוסיה", שלפי ראשיה, יעדה הראשון במעלה הוא "לעצור את המלחמה, שלתוכה נגררו כל העמים".

הפדרציה הרוסית רועדת

בינתיים, האג'נדה של המיעוטים נגד המלחמה מהדהדת סוגיה יסודית יותר, שנוגעת למהות הפדרציה הרוסית ולעתידה: האם היא בכלל פדרציה, כלומר איחוד חופשי של ישויות פוליטיות, ששמורה להן הזכות לפרוש? האם רוסיה יכולה להישאר שלמה? האם היא צריכה?

לשיח הזה יש גוונים שונים. לפני קצת יותר משבוע הפגינו כמה נציגים של מיעוטים בפדרציה הרוסית מול הבית הלבן וקראו "לפעול לדה־קולוניזציה של רוסיה". הם השתייכו לארגון חדש, שנקרא "ליגת האומות החופשיות" ומטרתו "שחרור המיעוטים הרוסיים מהשעבוד". לאחרונה הופיעו בארה"ב שני מאמרים - האחד במגזין "אטלנטיק" תחת הכותרת Decolonize Russia, והאחר ב"נשיונל אינטרסט", תחת הכותרת "זה הזמן להתכונן להתפרקות רוסיה".

גם באליטה הרוסית נשמעים קולות כאלה. אחד הבולטים שבהם הוא פרופ' אלכסנדר אטקינד, היסטוריון וחוקר תרבות. במאמר מאיר עיניים לעיתון "The Moscow Times", כתב אטקינד: "מה קרה לאימפריה הרוסית? היא התפרקה בתום מלחמה אימפריאלית. מה קרה לבריה"מ? התפרקה בתום המלחמה הקרה. מה יקרה לפדרציה הרוסית? התשובה מובנת מאליה, גם אם היא מעציבה רבים... מהקריסה חוששים מזמן ומזמן מנבאים. היא נדחתה בזכות תנאים כלכליים מיטיבים, על ידי הישענות על שלטון יעיל, משחק דיפלומטי רב כישרון או סתם מזל. המפלגה השלטת בחרה בשם ששיקף את החשש העמוק מההתפרקות, כמו גם את היעדר ערכים אחרים: 'רוסיה המאוחדת'".

אטקינד, שחיבר את הספר פורץ הדרך "קולוניזציה פנימית" (שבו תיאור כיצד התפשטה נסיכות מוסקבה ואחר כך האימפריה הרוסית תוך ניצול אוכלוסיות ומשאבי טבע; ד"ב), מוסיף: "איני קורא לקריסת הפדרציה הרוסית - אני צופה אותה. ההתפרקות היתה נמנעת אלמלא המלחמה עם אוקראינה... קריסת הפדרציה - קהילה מורכבת, מלאכותית, מאוד לא שוויונית ובלתי יצרנית באופן גובר - תתרחש בגלל מנהיגיה במוסקבה, ורק בגללם".

מה הסיכויים שרוסיה אכן תתפרק בעקבות המלחמה? עבאס גליאמוב, בעבר סגן מושל לענייני פנים של רפובליקת בשקורטוסטן וכותב הנאומים של פוטין, מציע פרספקטיבה שונה. "סמוך להתפרקות בריה"מ ואחריה, פרחה הלאומיות האתנית והיתה תקווה לשיפור רמת החיים", מספר גליאמוב, שהיום מתגורר בישראל (רעייתו יהודייה), "אבל המגמות הבדלניות מיצו את עצמן מבחינת הבוחרים בשנות ה־90 חלפה רבע מאה וכעת יש אכזבה מריכוזיות היתר הפוטיניסטית. בשנות ה־90 היה צריך לאסוף את המדינה, חוסר המשילות היה בשיאו והיה צריך לרכז, אבל פוטין היה צריך לעצור בזמן. במקום זאת, הוא שפך את התינוק עם מי האמבט".

יש להערכתך סיכוי למחאה?
"יש צמיחה של אווירה אנטי־מוסקבאית אפילו במחוזות הרוסיים (כלומר, האזורים הלא־אתניים; ד"ב). יש פוטנציאל, אבל לא רואים את המחאה בגלל המשטר הדכאני. את הנועזים ביותר הכניסו לכלא, השאר חוששים. פוטין מאוד חושש מהבדלנות, והפס"ב (השב"כ הרוסי) מאוד מכוון לטפל בה. המלחמה בהחלט חיזקה את התפיסה שהרוסים הם עם אימפריאלי שמנסה לשלוט. ואם לא די בזה, גם הקרמלין עושה שגיאות - כך, למשל, קיריינקו (סרגיי קיריינקו, הסגן הראשון לראש מינהלת הנשיא; ד"ב) שכנע את פוטין שההוראה בשפות אתניות ברפובליקות לא צריכה להיות חובה. זה כאילו אמרו לבשקירים, לטטרים ולאחרים: השפה שלכם אינה שווה לרוסית. דברים כאלה לא נשכחים מהר, והמלחמה משכנעת שצריך להתרחק מהרוסים".

כל זה יכול להפוך ל"אביב עמים" בתוך רוסיה?
"אני לא חושב שתהיה התפרקות כמו בבריה"מ. תהיה דה־צנטרליזציה גדולה, יכריזו על עדיפות החוקה המקומית, על תשלום של מסים מקומיים. אולי רק בקווקז יכולים להיווצר תנאים להיפרדות, נגיד בצ'צ'ניה, בגלל האסלאם, הגבול עם מדינה אחרת, והמסורת שמאדירה כוח. להבדיל מהחוקה הסובייטית, בזו הרוסית אין אפשרות להיפרדות, ולרוב העמים אין ניסיון ריבוני כמו שהיה לרפובליקות הבלטיות. לבשקירים, שחיים 500 שנה בתוך רוסיה, קשה לנסח רעיון לאומי. אז תהיה דה־יורה מדינה פדרלית, שתיראה כמו אוסף טריטוריות עצמאיות".

אלכסנדה גרמז'פובה, מצידה, סבורה שהתפרקות רוסיה לא רק אינה רצויה אלא גם בלתי אפשרית ומסוכנת. "אם רוסיה תאבד את שלמותה, זה לא שכולם יקומו למחרת בבוקר בשווייץ. לא ברור איך ייבנו מחדש הכלכלה, המוסדות, הפוליטיקה". לדברי גרמז'פובה, גם שרטוט המפות הסובייטי ייתן את אותותיו: בריה"מ עשתה הכל כדי לסכל כל אפשרות לצמיחת לאומיות על ידי שרטוט גבולות מחדש והזזת אוכלוסיות. אפילו במולדתה יש היום רק 30% בוריאטים אתניים במקום 90% שהיו עד 1937, והסיבה היא קריעת חלקים שיטתית מהרפובליקה האוטונומית של בוריאט־מונגוליה שהצטרפה לבריה"מ ב־1923 והעברתם למחוזות אחרים. תרגילים דומים עשו הסובייטים גם בצפון קווקז.

"ההתפרקות, אם תקרה, תגרום לאינספור סכסוכים מקומיים", מזהירה גרמז'פובה, אבל לדבריה המפתח בכלל נמצא במקום אחר. "איש עוד לא ניסה לשנות את התודעה האימפריאלית של הרוסים עצמם. אפילו האליטה הליברלית הרוסית היתה עד לא מכבר רובה ככולה אימפריאלית בלי משים. היא לא שמה לב שדירות במוסקבה ובסנט פטרבורג מושכרות רק לסלאבים, מבחינתם הכל היה בסדר. והנה אנחנו אומרים להם שזה לא בסדר. האופוזיציה הרוסית ברמה הפדרלית פונה אלינו כי כעת יש גם בקרבה הבנה שבלי פדרליזציה אמיתית, פשוט לא תהיה רוסיה. רוסים בעלי חשיבה אימפריאלית חייבים להבין שהם שווים לאחרים, לא טובים יותר מבוריאטים, טטרים, קלמיקים או אוקראינים. הם בדיוק כמו כולם. ועל זה נצטרך לעבוד".