השעה היתה 10:54 כששיל"ת אלקיים, אם לשלושה ובהיריון, העוסקת בעיצוב למחייתה, עשתה את דרכה לעבר צומת גיתי אבישר, כמה קילומטרים בלבד מהעיר אריאל. כביש של ארבעה מסלולים, השמש במרכז השמיים, יום סטנדרטי. לפתע פגע רכב אחר ברכבה, ושיל"ת ההמומה עצרה בצד והסירה את חגורת הבטיחות, לא מאמינה שהיתה מעורבת בתאונת דרכים. היא לא ידעה שבתוך שניות היא תהיה מעורבת בסיוט גדול הרבה יותר מאשר תאונה שגרתית.
"באותו הבוקר היתה לי פגישה ולשיל"ת היו כל מיני סידורים", מספר בעלה, חננאל אלקיים, מנכ"ל היישוב איתמר. "היא הורידה אותי במועצה האזורית שומרון והלכה לעיסוקיה. בסיום הפגישה היא היתה אמורה לאסוף אותי אבל לקראת השעה 11:00 פתאום קיבלתי שיחה ממספר לא ידוע. דחיתי את השיחה אבל אחרי שלוש פעמים הבנתי שיש כאן אירוע. כשעניתי אישה צעקה לי 'אשתך עברה שוד רכב'. נפל לי האסימון ורצתי החוצה".
האישה שהתקשרה אל חננאל הביאה את שיל"ת לכניסה למועצה, מרחק קצר מאוד ממקום האירוע, ומשם בני הזוג עלו על אמבולנס. אמנם שיל"ת נפגעה באורח קל בלבד, אך העובדה שהיא בחודש החמישי להריונה הפכה את האירוע למורכב הרבה יותר.
"זה אירוע מטורף, אין מה לומר. אישה בהיריון, בחודש החמישי. היה לנו חשש לא קטן בעניין הזה. נסענו במהירות לבית החולים באמבולנס ובעזרת השם האמנו שיהיה בסדר", מספר חננאל. בדרכו לבית החולים למד על מה שהתרחש באותן שניות. "הם נכנסו ברכב מאחורה, מתברר שזה טריק ידוע. אשתי עצרה שנייה בצד להבין מה קורה, ועוד לפני שפתחה את הדלת הם פתחו אותה בכוח והעיפו אותה החוצה. לפי האיתוראן כל האירוע לקח שניות, לא דקות. ב־10:54 הרכב עלה על הכביש שבו נשדד וב־10:58 האיתור של הרכב היה בכפר בידיה הסמוך, זה היה מאוד מהיר. העיפו אותה על הכביש, והיא נחבלה בברכיים, וכמובן גם בנפש.
"האירוע לא נגמר מבחינתנו. בתחילת השבוע היינו בבית חולים, כי עדיין יש לה כאבים. כאבים של נפש וגוף בערבוביה. זה לא פשוט. אשתי גיבורה ובעזרת השם תתגבר על הכל. כבעל זה אכן לא קל, שאתה לא נמצא שם באירוע כדי לעזור או לגרום לו להיגמר אחרת. ברור שעולות שאלות - למה לא הייתי שם, מה היה קורה אם הייתי באירוע. קל וחומר מה עובר לה בראש".
נתיבי מילוט קלים
סיפורה של שיל"ת אינו יחיד מסוגו, רחוק מכך. מנתונים שסיפקה המשטרה ל"ישראל השבוע" עולה כי כמעט בכל שבוע חל אירוע של שוד אלים ביהודה ושומרון. בשבעת החודשים הראשונים של 2022 התרחשו 32 מקרי שוד, 12 מהם מאופיינים באלימות קשה, זאת לעומת 31 בתקופה המקבילה אשתקד. 26 מאירועי השוד הללו בוצעו בכביש 55, הכביש שמוביל מכפר סבא לעבר קרני שומרון וקדומים, ובכביש 505, שמקביל לכביש 5, באזור הכפר בידיה. מערב פרוע בלב השומרון.
במשטרה מספרים כי יש כמה שיטות שאותן נוקטים השודדים. הראשונה, והקלה ביותר, היא שוד של ישראלים שנכנסים לתוך שטחים בשליטה פלשתינית, כדי לקנות עגבניות או לשטוף את הרכב.
מדובר באירוע בעייתי מכיוון שלמשטרה יש בעיה אמיתית להיכנס לאזורים אלו כדי לחלץ את הקורבן, ומובן שקיים חשד לפעילות חבלנית עוינת. השיטה השנייה היא שוד בבסטות: לצידי הכביש ביו"ש מוכרים פלשתינים רבים מוצרים שונים, דוגמת ירקות, פירות וביצים. פעמים רבות משאירים הישראלים את כלי הרכב מונע בזמן שהם יורדים לרכוש מוצר כזה או אחר, ומוצאים את עצמם בלי המכונית.
במשטרה, אגב, רואים באירוע כזה כבעייתי מאוד, מכיוון שהחשש הכבד הוא שהאזרח הישראלי ינסה להיתלות על הרכב וישלם בחייו. השיטה השלישית, והבעייתית ביותר, היא ביום של תאונה, כפי שהיה במקרה של שיל"ת אלקיים, ולאחר מכן חטיפת הרכב באלימות.
"זה אירוע פלילי בעייתי מאוד, מכיוון שמעורבים בו עבריינים שיש להם אומץ קיצוני ונהגים שיכולים לנסות להגיב ולקפוץ על הרכב, מה שיכול להיגמר בנפגעים בנפש", אומר סגן ניצב ארז אמויאל, מפקד תחנת אריאל, "מדובר באירועים נפיצים מאוד, בטח ביו"ש. השודדים בוחרים בכבישים ליד אריאל מכיוון שבתוך שניות הם בשטחי A ו־B, בשליטה פלשתינית. עבריין שמבצע שוד בכביש עוקף נבי אליאס (מספר 55) נמצא בתוך שניות בקלקיליה, ולשם אני לא יכול לבצע מרדף חם".
"פתאום הכביש נגמר לי"
"יש לי מזל שאני בחיים. אין לי מושג איך יצאתי מזה. ראיתי את מלאך המוות מחייך לי מול הפרצוף, את כל המשפחה שלי מול העיניים. לא יודע להסביר איך ברחתי", משחזר יעקב אטיה, נהג מונית מראשון לציון, את האירוע שבו מצא את עצמו בפרוורי עיר פלשתינית בסכנת חיים אמיתית.
במארס האחרון, רגע לפני פורים, אסף אטיה שלושה צעירים ערבים בכפר סבא בדרכם לטייבה. זו היתה נסיעה שגרתית יחסית. "הגענו לטייבה ואז אחד מהנוסעים ביקש שאמשיך למוסך שנמצא לדבריו עשר דקות מהמקום כדי לאסוף את רכבו. הסכמתי והוא ניווט אותי. בדיעבד התברר לי שהכניס אותי לתוך שטחי הרשות.
"פתאום אני רואה שהכביש נגמר לי, ואז הנוסע שישב מאחורי חנק אותי והצמיד אותי למושב, וזה שמימני הצמיד לי מברג לצוואר, אומר לי 'תסתום, אם לא אתה תמות. אתה בשטחים ואתה תמות'. באינסטינקט שלחתי לו אגרוף לפרצוף והפלתי לו את המברג, הוא החזיר לי אגרוף, הבנתי שאני בסכנת חיים וברחתי מהרכב".
שלושת הנוסעים, שהיו עם מסיכות קורונה על פניהם וכובעי קפוצ'ון על ראשיהם כדי שלא יזהה אותם, הקיפו אותו, ואחד מהם ניסה לדקור אותו בשנית עם המברג, אך ידו נתקעה במשקוף של דלת הרכב. "שלושתם הרביצו לי. אחד נשך אותי ונאלצתי לשחרר את המפתחות. איכשהו הצלחתי לברוח מהם. התחלתי לצרוח 'הצילו, הצילו', ואז מישהו יצא ממבנה בתוך פרדס, ראה אותי עם הבגדים הקרועים, אמר לי לא לפחד, ונתן לי את הטלפון להתקשר למשטרה. הבעיה היתה שזה היה שטח A, בשליטה פלשתינית, והם לא יכלו לשלוח ניידת. בסוף האיש שפגש אותי לקח אותי החוצה, אל המחסום. קיבלתי את החיים שלי מהקדוש ברוך הוא במתנה". אותה נשיכה כמעט אקראית סייעה בפריצת דרך מצד המשטרה, והחשוד בגניבת הרכב נעצר בשל דגימת הדנ"א. המשפט נגדו עדיין מתנהל.
במשטרה מסבירים כי העבריינים בוחרים בכוונה ברורה אנשים חלשים שעימם הם יכולים להתמודד ללא חשש - מבוגרים או נשים - ולא נכנסים לעימותים למשל עם מתנחלים חמושים. "השודדים מגיעים כשאינם חמושים, מכיוון שפליליסט פלשתיני יודע מה המשמעות של נשיאת כלי נשק באירוע כזה. הם ככל הנראה חוששים ממצב שבו מתיישב יפתח באש לעברם ולכן מחפשים טרף קל, אוכלוסייה מוחלשת. אין דבר כזה שוד של גבר בן 40, כי אולי הוא יהיה חמוש. עם זאת, צריך לומר שאי אפשר לשלול שאירוע כזה לא יהיה לאומני, מכיוון שהחוט מאוד דק", אומר אמויאל.
כדי להתגבר על התופעה פועלים במשטרה במגוון דרכים שחלקן מסווגות. אמויאל: "יש לנו אמצעי מודיעין, יחידות מיוחדות, פעולות סמויות וכלים נוספים שאסור לפרט על אודותיהם. השתפרנו בפענוח השודים, אבל אין דרך לעצור את זה במאת האחוזים. כדי לעצור את העבירות האלו צריך בין היתר שינויי חקיקה, מכיוון שחלקם חוזרים בדלת מסתובבת ליו"ש".
מנתוני המשטרה עולה כי מאז תחילת השנה הוגשו 13 כתבי אישום כנגד נאשמים באירועי שוד. 30 עצורים נרשמו מאז תחילת השנה, עשרה מתוכם עצורים עד תום ההליכים נגדם.
חננאל אלקיים סבור כי למדינה אין אינטרס מצידה לפעול כנגד העבריינים. "מדינת ישראל לא רוצה לטפל באירועי גניבות הרכב, יש פה אינטרסים כלכליים שמיטיבים עימה. אלפי רכבים נגנבים מדי שנה, ובמקומם נרכשים חדשים. גם חברות הביטוח מרוויחות כי הפרמיות עלו ומבטחים עוד מיליוני מכוניות. זה כלכלי".
עם זאת, מבהיר אלקיים כי הוא ורעייתו ימשיכו לנסוע בכבישי יו"ש. "אנחנו מסרבים להיכנע לטרור, אבל מישהו צריך להרים את הכפפה. זה חלק מהניסיונות שלהם לנשל אותנו מארץ אבותינו, אך הם לא למדו שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ההתיישבות תמשיך לשגשג ולפרוח. כמובן שנפעל על מנת לקבל את הפיצוי הראוי כדי שיטפלו, אבל אנחנו לא מסכימים להיכנע. אסור שיהודים לא יוכלו לנסוע על הכביש בבטחה בארץ ישראל".
"הסלעים הם נשק חי"
"כשאתה חוטף אבן תוך כדי נסיעה אתה קופא במקום", משחזר אלקנה צנעני, נהג אוטובוס בחברת אגד תעבורה שנוהג באופן קבוע ביהודה ושומרון. "רצים לך סרטים בראש. אתה מרגיע את הנוסעים המפוחדים, מראה כלפי חוץ שיש לך שליטה על האירוע, אבל בפנים אתה כולך חמאה. אם יש ילדים באוטובוס זה בכלל הופך לסיוט טראומטי. הילדים מתחילים לצרוח ולבכות, סרט אימה באוטובוס. אתה רק רוצה לברוח, אבל אין לך לאן".
אוטובוסים נחשבים לכלי תחבורה בטוחים יחסית. הנהגים עתירי ניסיון, רבים מהם זהירים ומודעים היטב לאחריות שבידיהם, אבל במערב הפרוע ששמו יהודה ושומרון גם הכלי הבטוח ביותר הופך ליעד לטרור שמכונה משום מה "עממי" ושעלול להפוך למלכודת מוות. אם חשבתם שהפתרון למעשי השוד ביו"ש הוא לנסוע באוטובוסים הציבוריים, הרי לא מדובר בפתרון אידיאלי. מדובר ביעד של המחבלים, היודעים בוודאות שמדובר בכלי רכב ישראלי ושהם מסוגלים להשליט עליו טרור.
"אנחנו מורגלים לאירועים האלו, אבל בשביל מי שלא מורגל בכך זה נורא", מספר אלקנה. "יש אצלנו נהג שחטף לפני חודשיים מטח של אבנים ואיבד שליטה. למרבה המזל הוא נתקע במעקה שהיה בין הנתיבים. בנס האוטובוס לא התהפך, בין היתר כי היה במהירות נמוכה. אם היה מתהפך זה אסון - 50 עד 60 נפגעים, אוטובוס של חרדים שהיה מלא עד אפס מקום. הנהג ערבי, גיבור אמיתי. הוא היה כולו חתכים כתוצאה מרסיסי זכוכית מהשמשה הקדמית. הוא היה יכול לקפוא במקום ואז לחטוף עוד אבנים או לאבד שליטה לחלוטין על האוטובוס, אבל התקדם עד כמה שיכול. זה לא מובן מאליו, הרבה נהגים קופאים במצב כזה. צריך להבין שהכל קורה בשניות. אם אתה לא תופס את עצמך בידיים אתה יכול לגמור את החיים שלך וגם של נוסעים אחרים".
הטרור נגד אוטובוסים, ככל שמדובר ביידויי אבנים, מתחלק לשניים: יידויי האבנים "הקלאסיים", כלומר מחבל שעומד במקום גבוה ומיידה אבנים, והשיטה המתוחכמת והמסוכנת הרבה יותר - יידויי סלעים, לעיתים מסותתים, מתוך מכונית נוסעת.
בחודשים האחרונים הסתובבה על כבישי יו"ש חוליית מחבלים ברכב יוקרה מסוג BMW. הם היו נוסעים על ציר 60, הכביש המרכזי של יהודה ושומרון, שחוצה אותו מדרום לצפון, ומחפשים אוטובוסים של חברות ישראליות. כשהיו מגיעים לאוטובוס היו מיידים לעברו סלע כבד, פוגעים בו, ונמלטים מהמקום. במשך תקופה ארוכה הם ביצעו פיגועים אלו, עד שצה"ל עלה על עקבותיהם ותפס אותם.
"חבר שלי, יהודה, חטף בלוק מהחוליה הזו. זה מסוכן בטירוף ועניין של זמן עד שזה ייגמר באסון", אומר אלקנה בתסכול. "בעיניי בכל פעם שאירוע כזה לא נגמר באסון זה נס, יש כאן יד אלוהים. האוטובוס נוסע במהירות של 80 קמ"ש והרכב מולו ב־100 קמ"ש. אין שום סיכוי שהאבן תיעצר בשמשה מזכוכית. זה כמו כדור, נשק חי, ומסתכלים על זה בזלזול. אין לי ספק שיקרה אסון בסופו של דבר ורק אז יטפלו בזה. הכל כאן נכתב בדם, ועצוב שמגיעים למצב כזה".
רולטה רוסית
תופעת יידויי האבנים על אוטובוסים אינה חדשה, וכבר שנים ארוכות שהמחבלים שמו לעצמם ליעד את כלי הרכב הגדולים שמסיעים המונים, ובעיקר מזוהים היטב כישראליים. העלייה באיכות החיים ביו"ש, אצל ישראלים ופלשתינים כאחד, לצד העובדה שערבים ישראלים רבים נוסעים על הכבישים, גורמת לכך שהמחבלים מתקשים לזהות אילו כלי רכב נוסעים על הכבישים. אוטובוסים הם יעד מבוקש מכיוון שברור מאוד לאיזה צד הם משתייכים. מדורא ועד ג'נין, מקלקיליה ועד טובאס, פועלים מחבלים במטרה לפגוע באוטובוסים.
"אני חטפתי כמה פעמים אבנים בירידות לכיוון מעלה אדומים", מספר אלירן נחמיה, גם הוא נהג של חברת אגד תעבורה. "זה פחד מוות. לפעמים אני מרים מבט למעלה, לעבר ההר שלימיני, כדי לראות אם יש מישהו חשוד בתצפית שמתכוון להשליך אבנים. יש לי נוסעים למודי ניסיון, שיושבים רק בצד השמאלי של האוטובוס, כי הצד הימני הוא זה שחוטף אבנים. זו תחושה מאוד מפחידה, במיוחד כנהג אוטובוס שיש לו אחריות לנוסעים. לבד זה יותר קל, מקסימום אתה מקבל מכה. אבל כשיש לך נוסעים - אנשים מבוגרים, ילדים, זו טראומה. אנשים צועקים, נופלים מרוב בהלה. זה כמו רולטה רוסית. לפעמים שבוע או שבועיים של שקט ופתאום בום".
מנתונים חלקיים שסיפקו לנו בארגון "כוח לעובדים" וחברת "אלקטרה אפיקים תחבורה 2021", באשר ליידויי אבנים לעבר אוטובוסים בשנה שמאז יוני 2021, עולה תמונה קשה. באזור של מעלה אדומים וגבעת זאב התרחשו בתקופה זו כ־100 תקיפות, בגוש עציון 81 תקיפות ובחיזמה 75 תקיפות. מדובר רק בחלק ממה שמתרחש בכבישי יו"ש. כך, מהצלה ללא גבולות יו"ש דווח לדוגמה ביום חמישי שעבר על כך שאוטובוס נרגם בכביש 465 סמוך לאום צפא, ויום קודם לכן בוצעה זריקת אבנים מאסיבית לעבר אוטובוס וכלי רכב באזור צומת בית ענון מצפון לקריית ארבע.
בין היתר, בתיעוד שפורסם לאחרונה נראה מחבל רץ לעבר אוטובוס ישראלי שנע על כביש אלון ומטיח לתוכו בלוק. בפעם זו מדובר בפגיעה בצד האוטובוס כך שהדבר "רק" גרם לפחד, אך במקרים אחרים הפגיעה הינה בשמשה הקדמית, וכשמדובר באוטובוס שאינו ממוגן ירי - מדובר בסכנת חיים פשוטו כמשמעו, מכיוון שהבלוק עלול לחדור לתוך האוטובוס ואף לפגוע בנהג.
"כארגון עובדים האמון על זכויות הנהגים מצאנו את עצמנו במהלך השנה האחרונה עוסקים בהגנה על חיי אדם", אומרת תמר אוחנה, ראש ענף תחבורה בארגון "כוח לעובדים".
"אנו רואים עלייה מתמדת ומפחידה באלימות כלפי נהגים. חלק מהאלימות הזאת מתבטאת בזריקות אבנים על אוטובוסים. לצערנו כמה נהגים אף אושפזו בבתי חולים עקב כך. במשך תקופה ארוכה אוזלת היד של הגורמים הרלוונטיים חייבה אותנו לקבל אחריות ולהשבית קווים מועדים לפורענות. קיבלנו לכך רוח גבית מהנוסעים. חייהם וחיי הנהגים במקום הראשון".
לאחר מאבק ממושך נוצר דיאלוג בין חברות התחבורה הציבורית, המשרד לביטחון הפנים ומשרד התחבורה, ולאחרונה ביוזמת השר לביטחון הפנים עמר בר־לב הוקם גשר בסמוך לגשר נעמי שמר, שאמור למנוע את יידויי האבנים בכביש מעלה אדומים־ירושלים. אבל מדובר בטיפה בים, ואין שום סיבה להאמין באמת שיידויי האבנים כלפי האוטובוסים ייפסקו. "נהג שטרוד בשאלה מהיכן תגיע האבן הוא נהג לא מרוכז. נוסעים לא אמורים להימנע מנסיעה בצד הימני של האוטובוס מחשש לאבנים. נמשיך להוביל את המאבק לנסיעה בטוחה באוטובוסים", אומרת אוחנה.
אלירן נחמיה: "זה עניין של זמן עד שנהג יחטוף אבן בראש ויהיה אסון. מישהו חייב לשנות את המשוואה הזו ולדאוג שהאוטובוסים יהיו בטוחים. מדובר בסכנת חיים ברורה ומשמעותית".
"יידוי האבנים ובקבוקי התבערה כלפי אוטובוסים ברחבי יהודה ושומרון הפכו למכה שהולכת ומתרחבת", מחזק אליהו ליבמן, ראש מועצת קרית ארבע, "לצערי מערך ההרתעה של כוחות הביטחון לא מספיק בגלל חוסר משילות. יש מעט מאוד התייחסות לזריקות אבנים ובקבוקי תבערה בכללי ובטח על אוטובוסים ורכבים. כבר ראינו אסונות שנגרמו כתוצאה מיידוי אבנים לרכבים ואוטובוסים. אני קורא למערכת הביטחון להיכנס לעובי הקורה ולהחמיר בענישה".
בצה"ל רואים בחומרה את תופעת יידוי האבנים בכלל, ותופעת זריקת האבנים ממכוניות חולפות בפרט, ולא מתייחסים לכך כאל טרור עממי או מעשה קונדס של צעירים. עם כל דיווח על יידוי אבנים מרכב נוסע מוכרז מיד נוהל "פטיש חם" - כלומר פיגוע - והכוחות יוצאים למרדף אחר המחבלים. רק בשבוע שעבר נעצרה חוליה שכזו באזור חטיבת אפרים לאחר עבודת מודיעין מרובה.
"צה"ל משקיע מאמצים רבים על מנת למגר את מקרי יידוי האבנים במרחב ופועל לסגירת מעגל מול החשודים", מדגישים בדובר צה"ל, "הלוחמים פרוסים במרחב בהתאם להערכת המצב ומשתמשים במגוון אמצעים בהתאם להוראות פתיחה באש כנגד מי שמנסה לפגוע בביטחון האזרחים. צה"ל ימשיך לפעול כנגד אירועים מסוג זה, הן בפעילות גלויה והן בפעילות נסתרת תוך חיזוק ביטחון האזרחים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו