ביום שלישי, לאחר ימים ארוכים של פרעות ערביות כנגד יהודי לוד, נשא מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי נאום. בין היתר, תיאר את פעולות המשטרה: "חצצנו בין הניצים", וכמובן שמר על סימטריה מבורכת כשאיים "נמצה את הדין עם טרוריסטים משני הצדדים". מעשי הארגון שתחת פיקודו תואמים את ראיית המצב של המפקד. המשטרה עצרה את מי שבא להגן על יהודי לוד המותקפים, החרימה נשקים ברישיון (מיהודים), הגיבה באדישות או באיחור לקריאות מצוקה (מיהודים) ועל פי כל הסימנים מנסה לייצר בלוד עוד סולחה, במקום לאכוף את החוק על הפורעים (הערבים) או לפתוח במבצע נרחב לאיסוף כלי נשק בלתי חוקיים (מערבים).
גישה זו של המפכ"ל עלולה להרגיז רבים. למשל, את השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שכתב: "התבטאות מקוממת של המפכ"ל, שלא היתה צריכה להיאמר". ובכן, אני רוצה להרגיע את השר, וגם את מי שמתקומם כנגד עמדתו ופעולותיו של שבתאי. אין מה לכעוס. הוא הכי טוב שיש. הוא הדובדבן שעל הקצפת של צמרת המשטרה. חיפשו שנתיים ולא מצאו טוב ממנו. עם זה נצטרך להסתדר.
גם עם המפכ"ל הקודם, רוני אלשיך, נאלצנו להסתדר. תקופת כהונתו הסתכמה בהקצאת חלק ניכר מתקציבי המשטרה לחקירת ראש הממשלה. נוסף על כך, רדף אחר תת־ניצב גיא ניר על עבירות משמעתיות מומצאות, אבל יש להודות שהרדיפה היתה מוצדקת: ניר סבר בתמימותו שאלשיך יתעניין בנהלים פסולים ובשחיתויות במשטרה. ניר טעה, ואחרי חקירה בלתי פוסקת הוצא לפנסיה. סגניתו, רפ"ק צ', נחקרה באכזריות השמורה בדרך כלל לפצצות מתקתקות, ונרדפת עד עצם היום הזה. גם כאן בצדק: היה עליה להכחיש שניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433, הטריד אותה מינית. אלשיך הגן על ריטמן, עד שהאחרון פרש בלחץ בג"ץ.
עוד הישגים של אלשיך: הוא התפאר בפנים קורנות מאושר בפני אילנה דיין בתוכנית "עובדה" על חקירות נתניהו, העליל עליו ששלח נגדו חוקרים פרטיים, וטען שיעקוב אלקיעאן שנהרג באום אל־חיראן הוא מחבל. שוב, בצדק: היה צורך להגן על אמינות המשטרה, בעודה מענה נחקרים כדי להפוך אותם לעדי מדינה נגד ראש הממשלה.
תשאלו: מדוע מונה אדם כמו אלשיך לעמוד בראש המשטרה ומדוע לא פוטר? ובכן, אלשיך, יש לזכור, הוא תוצאה של חיפוש המפכ"ל הקודם, כאשר גם אז התברר שבצמרת המשטרה קשה למצוא ניצב שלא חשוד או אשם בעבירות מין, או שחיתות, או מחדל כזה או אחר. אלשיך מונה אחרי תהליך ארוך ומתסכל של חיפוש אחר מפכ"ל ראוי מתוך המשטרה. וכל זה קרה לא בממשלת מעבר ולא בממשלה פריטטית. גם ללא מחלוקות פוליטיות התקשתה המדינה להעמיד אדם ראוי בראשות המשטרה. גם אלשיך, תאמינו או לא, היה הכי טוב שיש.
עם פרישת אלשיך שוב נפסלו מועמד אחר מועמד אחר מועמד, ומן הסתם התעורר חשש מסוים להביא עוד מועמד מחוץ למשטרה. כאן נזכור את גל הירש, תת־אלוף במילואים, שמועמדותו למפכ"לות התקבלה במשטרה במטחי שמחה: מייד פתחו לו כמה תיקים, ליתר ביטחון. בניגוד ליהודי לוד, צמרת המשטרה יודעת להגן על עצמה מפני אי־נעימויות. ייתכן שעם אלשיך לא התעסקו כי בכל זאת הוא מהשב"כ, ואולי כי השכיל לזרום עם הרוח הנושבת בארגון. אין ספק שידע ליישר קו עם רוח הרק־לא־ביבי שנשבה לעברו מהתקשורת, ובזכות פועלו בחזית הזו סלחו לו על משוגותיו בתחומים אחרים.
לשבתאי אין אותן יכולות מבצעיות שהיו לאלשיך. ראש הממשלה כבר עומד למשפט, ולמען ההגינות גם גדול המפכ"לים יתקשה להמציא עילת חקירה חדשה ומרגשת לא פחות. הרי גם אלשיך נתן את הנשמה, ולמרות מאמציו קיבלנו בסופו של דבר שמפניות וסיגרים, עבירה תקדימית על סיקור אוהד, ועבירת שוחד שבה נאשמים גם נוני מוזס הסוחט וגם נתניהו הנסחט.
ראוי לשבח את המשטרה על שניסתה לקשור את נתניהו לחקירת עסקת הצוללות. מה לא עשו? אפילו נתנו לה את המספר המשכנע 3000, כדי שתסתדר יפה בין תיק 2000 (נוני מוזס) לתיק 4000 (סיקור אוהד). שוו בנפשכם את שיברון הלב כאשר נשרו מהתיק חשוד אחר חשוד אחר חשוד, ואפילו מחאת בלפור לא הצליחה להחיות אותו באמצעות משטי מתנפחים על כביש מספר אחת. אם זה כל היבול שהצליח אלשיך להצמיח - מה נותר לקובי שבתאי? לפתוח עוד תיק מעונות על שרה נתניהו? אפילו התלם הזה כבר נחרש עד זרא.
בתנאים הקשים הללו אין להאשים את המפכ"ל על כך שהוא נוקט את הקו המבצעי שהיטיב מאוד עם קודמו בתפקיד. ייתכן שאין באסטרטגיה הזו תועלת רבה לאזרחי ישראל, אך אין להמעיט בחשיבותה מבחינת שבתאי עצמו: הצלחת המפכ"ל מתבססת על החיבה שרוחש לו הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית.
כמו רבים מאזרחי ישראל, גם המפכ"ל עמד על כך שצו השעה באולפנים, כפי שהומחש בשבוע המהומות האחרון, הוא ייצור סימטריה בין פורעים ערבים לבין מקרים בודדים של אלימות יהודית. זהו קו מערכתי שנסדק השבוע בוויכוח בין אילנה דיין לעמית סגל בחדשות 12. סגל העלה את הדיון לדף הפייסבוק שלו, ושם הוא זכה למספר חסר תקדים של יותר מ־2 מיליון צפיות.
סגל טען שהסימטריה התקשורתית בין אלימות ערבית לבין אלימות יהודית היא שקרית. דיין טענה שהתמקדות באלימות היהודית הנדירה היא משימה ציבורית חשובה. הציבור בכלל, ויהודי לוד בפרט, מחזיקים בעמדתו של סגל, אבל לא צריך להיות מפכ"ל כדי להבין שפופולריות אינה חזות הכל. צריך להיות פופולרי בקרב האנשים הנכונים, ואלה לא יהודי לוד. נציגי הציבור הנאור בתקשורת מעוניינים בתיאורים סימטריים, ואלה קיבלו את הסחורה משבתאי, כולל הקלאסיקה "טרוריסטים משני הצדדים". שלוש מילים קטנות פרסו כיפת ברזל מעל ראשו של המפכ"ל החדש, ומפכ"ל מוגן מפני התקשורת זה הכי טוב שיש.