מים מטהרים: הטכנולוגיה שהופכת מי ברז למשמידי חיידקים

כשיקי אגם נאלץ להתאשפז בבית חולים למשך תקופה ממושכת, הוא הבין פתאום עד כמה קשה לחטא בצורה יסודית מוסדות רפואיים, ועד כמה הנושא הזה זקוק לרמונט רציני.

 "ראיתי שמנקות לא עושות כלום חוץ מלשטוף את הרצפה - וגם את זה לא תמיד", הוא נזכר ומתחלחל. "ושלא מחטאים בצורה טובה אביזרים שצריכים חיטוי. קראתי שבין 4,500 ל־5,500 איש מתים מזיהומים מדי שנה, ושאלתי את עצמי למה אף אחד לא עושה עם זה כלום".

אגם (53), במקור מייסד חברת "קלין קור טכנולוגיות" שעוסקת בשיקום נזקי אש, מים ומפגעים סביבתיים, לא הסתפק בלשאול את עצמו, וכך ב־2019 - שנה לפני הטירוף שאחז בעולם, אתם יודעים למה - הוקמה "קלין ביט", שמספקת מכשירים שיכולים להפוך מי ברז רגילים למי אוזון. הם מסוגלים לטהר ולחטא, ללא סכנות הרעילות שיכולים להביא עימם מוצרי החיטוי הרגילים בשוק, ובזמן קצר יותר.

"זו טכנולוגיה שהיתה קיימת בארה"ב ואני הבאתי אותה לארץ", מתמוגג אגם. "הוצאנו אישורים ממשרד הבריאות ועשינו כל מה שצריך כדי שנוכל לשווק את המוצר לבתי חולים, שיילחמו כמו שצריך בחיידקים ובווירוסים".

העיתוי שיחק לטובתו. "כשהגיעה הקורונה היינו היחידים בישראל שיכלו לתת מענה לבתי חולים. 40 מתוכם משתמשים בטכנולוגיה שלנו היום".

בהמשך, בלב הגל השני, הוא תרגם את ההצלחה התעשייתית של המכשיר למשקי הבית הפרטיים. הסיבה: תאונות ביתיות ונזקים שנגרמו בשל אלכוהול או כימיקלים. המכשיר הביתי קטן יותר - כ־750 מ"ל - ונמכר באינטרנט בארץ זה חמישה חודשים.

במצב מומס הוא בטוח

אבל מה זה מי אוזון, למען השם? האם זה קשור לחור באוזון - ולמה לא להסתפק בספריי החיטוי בסופר שמבטיח כמעט 100% הצלחה? על כך מסביר סטפן מרטינז (43), ד"ר לביולוגיה בקלין ביט: "אוזון הוא חומר מחטא טבעי שכמעט חסר טעם וריח. כולנו מכירים את החור באוזון, אבל לא כולם יודעים שתפקיד האוזון הוא לחטא לנו את האוויר, והוא נוצר בטבע בדרך כלל באמצעות ברקים.

"אין לבלבל אותו עם גז האוזון. זו אמנם אותה מולקולה, אולם פעם אחת היא מומסת במים ופעם אחת באוויר. כשאוזון נמצא במצב של גז הוא נחשב לגז לא טוב, אבל במצב מומס הוא הופך למי אוזון ובטוח לחלוטין. כך, למשל, מטהרים מי שתייה, וכך מחטאים משטחים, ירקות, מוצרים שונים ועוד".

מה היתרון במי אוזון לעומת אקונומיקה, למשל?
"אוזון זה בעצם חמצן, מולקולה לא יציבה, ובגלל זה אי אפשר למכור מי אוזון כי המולקולה מתפרקת מהר מאוד, ואחרי כחצי שעה המים יחזרו להיות מי ברז רגילים. אולם חוסר היציבות של האוזון הוא גם היתרון שלו - אחרי שמסיימים לנקות ולחטא לא נשאר חומר שאריתי, והוא גם כמעט חסר ריח וטעם לחלוטין. דבר נוסף חשוב: אקונומיקה הורגת חיידקים רק אחרי שעובר זמן מגע. צריך לשפוך אותה על המוצר ולהמתין כ־500 שניות עד שהיא תהרוג 99.9% מהחיידקים כמו שמצוין על הבקבוק. ואם נודה באמת, רובנו לא מחכים יותר מכמה שניות עד שאנחנו מנגבים את האקונומיקה או חומר החיטוי. מי האוזון זקוקים ל־30 שניות בלבד - או 60 שניות במקרה של חיידקים עקשנים - כדי להרוג 99.9% מהם, והם מיוצרים ממי ברז רגילים שיש לכל אחד בבית".

איך הטכנולוגיה הזו פועלת?
"באמצעות אלקטרודה שמפרקת את החמצן מהמים ומייצרת ממנו אוזון. יש לנו שני מכשירים, אחד תעשייתי למפעלים, משרדים ובתי חולים, ואחד קטן לשימוש בבית, שאפשר לקחת אותו ממקום למקום. במכשיר הקטן ממלאים מי ברז רגילים לחלוטין, המים עוברים על גבי אלקטרודת היהלום שבתוכו, ונוצר שם זרם חשמלי שמייצר את האוזון ברגע שלוחצים על כפתור ההתזה. מי האוזון פעילים למשך כמה דקות והאוזון מתחיל להתפרק מרגע ההתזה, עד שכעבור חצי שעה נותרים מי ברז רגילים בלבד.

"המכשיר הגדול מייצר מי אוזון שעוברים תהליך ייצוב, ולכן הם נשארים יציבים 24 שעות. הפטנט בכל הסיפור הזה הוא האלקטרודה, שמאפשרת הקטנה של המכשיר שיוכל לפעול על בטרייה, ואנחנו גם נמנעים משימוש בגז אוזון שרצוי לא לנשום אותו. יש מכשירים אחרים בעולם שמייצרים מי אוזון לבית דרך יצירת ברק מלאכותי - קשת חשמלית שיוצרת אוזון גזי שאותו הם מחדירים למים. בעקבות התהליך משתחרר גז אוזון לאוויר, ויש אנשים שבעקבות כך מתלוננים על כאבי ראש. הפטנט במוצר שלנו הוא האלקטרודה, שמייצרת את האוזון מהמים עצמם".

אם אני ממש צמאה, מותר לי לשתות את המים?
"אין התוויה שמותר לשתות אותם, אבל בריכוזים כאלה לא קורה כלום אם שותים את מי האוזון. לכל מוצר יש גיליון בטיחות, ואצל מי האוזון הכל אפסים - כי אין להם שום סכנה. אני עצמי מתיז אותם על המוצץ של הילד ועל מברשת השיניים וזה בסדר גמור".

מתנה לאישה

אז יש לנו מוצר שבתקופת הקורונה נחשב לזהב טהור: מכניסים למכשיר מי ברז פשוטים והם הופכים למי אוזון ללא טעם וריח שמחטאים משטחים בהצלחה של אקונומיקה, אפשר לשטוף איתם ירקות והם אפילו מסירים לכלוכים ושומנים טריים. נשמע טוב מדי? הצרכן הישראלי החשדן, שאינו מכיר את שיטת החיטוי החדשה הזו, יכול לחשוב שעובדים עליו בעיניים, ואגם ער לכך.

"קשה לנו לחנך אנשים שאפשר לחטא גם בלי הריח החזק של האקונומיקה", הוא מסכים, "אבל בודקים אותנו. כל אחד רוצה לברר בעצמו ולמצוא מידע באופן אישי, ואנשים פונים לגוגל ובודקים ורואים שכל מה שאנחנו אומרים זה נכון - ברמה של ויקיפדיה. יש לנו בדיקות מעבדה, חשפנו את הכל באתר. אני לא מסתיר כלום: המוצר הזה לא מנקה אבנית, לא מלבין כמו אקונומיקה, לא מנקה חלודה, אבל הוא כן מחטא ומסיר כתמים. אשתי סיפרה לי שהיא התחילה לנקות עם אקונומיקה פעם אחת בחודש בשירותים כדי להלבין. כל יתר הזמן - רק עם מי אוזון".

לאנשים לא חסר הריח הטוב של מוצרי הניקיון השונים?
"זה מצחיק, כי כל מי שלא קנה מתלונן שהריח יחסר לו, אבל אלה שקנו את המוצר מעולם לא התלוננו בפנינו על זה. אין החזרות ואין תקלות. היום אני לא מסוגל להריח את הנוזל הכחול הזה שמשפריצים על החלונות".

מיהו קהל היעד שלכם?
"נשים בגילי 55-25 במצב סוציו־אקונומי בינוני ומעלה, כי מה לעשות, גברים פחות מתעסקים עם ניקיון. הייתי אומר שגברים מהווים כ־15% מהקונים, וחלק גדול מהם קונה את זה כמתנה לאישה".

פופולרי בקוסמטיקה

אז אולי לא התקדמנו יותר מדי עם עניין הגבר ששוטף גם הוא את הבית, אבל ייתכן שגם זה יקרה, אולי כשפעולת הניקוי תהפוך ל"מגניבה" ותכלול מכשיר חדשני שפועל על אלקטרודה.

לבד מהניקוי, מי האוזון משמשים לפעולות רבות נוספות. "יש כאלה שלוקחים את המתקן האישי איתם לחדר כושר כדי לחטא מכשירים", מפרט אגם, "אחרים לוקחים את זה בתיק לטיסות וממלאים מים אחרי הבידוק - אפשר למלא במכל גם מים מינרלים כדי ליצור את אותו אפקט. בעקבות כל התגובות החיוביות, החלטנו לקחת את זה לפיתוח לשימוש על בני אדם, שזה דורש יותר אישורים רגולטוריים. כרגע אין לזה התוויה של שימוש על העור, ואין לנו אישור קוסמטי כרגע - רק אישור דרמטולוגי למגע על עור, אבל כבר קיימים באופן כללי הרבה טיפולים קוסמטיים במי אוזון. בנות שיש להן אקנה סיפרו לנו שהמים, שמורידים מאוד את כמות החיידקים, עזרו להן מאוד בהפחתת הפצעים. אני בעצמי חוויתי את זה עם הילדה שלי. יש לקוחות שמדווחות על עור זוהר יותר, כי המים מנקים את העור בצורה טובה מאוד.

"היה גם מישהו עם פצע ניתוחי שהשתמש במי אוזון וגילה שהם עזרו לו בריפוי, אדם אחר סיפר שהקורונה גרמה לו לכאבי בטן ושתיית מי אוזון עזרה להעברת הכאבים, אבל כרגע אנחנו לא ממליצים בנושא עד שנקבל את כל האישורים. אנחנו כן יכולים להמליץ על מי האוזון לשטיפת פירות וירקות, בסביבת מזון, הם גם הורגים ביצי כינים - אבל לא את הכינה עצמה, ואפילו מצליחים לחסל את החיידקים במוצרי בשר. מכיוון שלא יודעים איך להתמודד עם החיידקים האלה, כי רק חומרי חיטוי חזקים יכולים להרוג אותם - אבל גם לפגום בבשר, אומרים תמיד שצריך לבשל את העוף, אבל כאן מי האוזון הורגים את החיידקים בלי פגיעה בבשר עצמו. לא מזמן מכרנו למפעל שמייצר טחינה מכשיר תעשייתי, כדי לשטוף את השומשום מהסלמונלה".

יש הוצאות אחזקה למכשיר הביתי?
"אין הוצאות אחזקה או חלקים, לא צריך פילטרים, חומר החיטוי מיוצר ממי ברז והמכשיר עצמו מתאים ל־50 אלף טעינות, כשכל טעינה מספיקה בערך לשבועיים של עבודה. המכשיר עצמו עולה 1,296 שקלים".

איך אפשר לדעת אחרי ההתזה מתי המים הופכים ממי אוזון בחזרה למים רגילים?
"יש סטיקים מיוחדים שבודקים את רמת האוזון במים, כמו נייר לקמוס, אבל באופן כללי כעבור כחצי שעה הם חוזרים להיות מי ברז רגילים. ככל שזה יותר קרוב להתזה, האיכות של מי האוזון יותר טובה כי הם עדיין לא הספיקו להתפרק, ואחרי חמש דקות האיכות מתחילה לרדת. לכן המים הופכים למי אוזון רק עם לחיצה על כפתור ההתזה, בעוד יתר המים שבמכל האישי נותרים מי ברז, כדי לא לאבד את האפקט".

מה התכנונים לשלב הבא?
"חוץ מהאישור לשימוש על בני אדם, אנחנו רוצים להוציא את זה ברמה העולמית כמעט בכל מדינה באירופה ובארה"ב. כרגע יש לנו בפיתוח מכשיר קטן בגודל של טלפון נייד שיוכל ללכת עם הצרכן לכל מקום, ומכשיר לשימוש רפואי כמו שטיפת פצעי סוכרת. אנחנו רואים את העובדה שאנחנו מצמצמים את השימוש בכימיקלים בבתים ובתעשייה כמהפכה של ממש, כי החיידקים כבר התרגלו לכלור וחלקם עמידים בפניו. כאן אנחנו מגיעים אליהם בלוחמה ביולוגית מהטבע, כי המולקולה הלא יציבה רוצה להתייצב ותוך כדי כך מחמצנת כל פתוגן. אנחנו גם חושבים כרגע על מברשת שיניים מיוחדת שתשמיד את כל החיידקים בפה. יש לנו הרבה תוכניות לעתיד, אנחנו עדיין רק בהתחלת הדרך".