כך זה היה נמנע: שיחה עם נערה אובדנית שהסתיימה לגמרי אחרת

"בית חם שלום, במה אפשר לעזור?", עונה מוקדנית בעמותה שמפעילהקו לפניות על רקע נפשי. "קשה לי", אומרת הפונה שהתקשרה בחשש. "קשה לך, את רוצה לספר קצת יותר?", שואלת אותה המוקדנית. "נמאס לי כבר מהחיים האלה , לאף אחד לא אכפת ממני. כולם ממשיכים את החיים שלהם ורק אני תקועה, לא יקרה כלום אם אני לא אהיה פה", משיבה הצעירה בסערה.

זו שיחה אמיתית שהתקיימה עם צעירה שמציגהנטיות אובדניות. לו רק הייתה תקווה סבאן פונה למקום בו היו מבינים לליבה ומסייעים לה, אולי אז הדברים היו מתגלגלים אחרת. שבוע עבר מאז היוודע מותה של סבאן בת ה-20, שהתמודדה שנים עם מצוקה נפשית ושמה קץ לחייה, והגיע הזמן לשבור שתיקה בנושא אובדנות בקרב צעירים.

נזכיר כי בנובמבר האחרון נחשפה שיחה של סבאן המנוחה (שכונתה ת' מבאר שבע) עם מוקד המשטרה, בה נשמע שוטר שמפציר בה להתאבד לאחר שאמרה שיש לה נטיות אובדניות. השיחה המזעזעת, שכמובן הדהדה לאחר מותה, הציפה את הצורך הקריטי במוקדי חירום שמאחוריהם אנשי מקצוע מוסמכים שידעו לתת מענה מציל חיים בשעת הצורך.

View this post on Instagram

A post shared by תקווה סבאן (@tikva_saban2001)

עמותות רבות מפעילות קו חירום לאנשים עם קושי נפשי. אפשר למנות את "ער"ן", "סה"ר", "מרכז אלה" ו"נט"ל". גם עמותת "בית חם" שפועלת כבר 25 שנה ומפעילה צוות של 300 עובדים מרקע מקצועי, מציעה מוקד חירום ומוקד כללי. בעמותה מציינים כי במהלך שנת 2021 התקיימו 840 שיחות (70 שיחות בחודש בממוצע) כשבעת אסונות מירון, קרלין ובסגרים, השיחות עלו בעשרות אחוזים. רק לשם השוואה, לפני הקורונה התקיימו בממוצע 50 שיחות לחודש.

בין אלפי הפניות שמתקבלות במוקד, יש גם פניות רבות שמגיעות על רקע אובדני. הנה תמלול אמיתי של אחת מהן שאולי תצליח לעצור את המוות המיותר הבא.

הפונה:"אין לי חברות, ההורים שלי גרושים ואני זרוקה כמו כלב";המוקדנית:"יש מישהו שעוזר לך?";הפונה:"לא, אף אחד";המוקדנית:"אני מעריכה מאוד את העובדה שהתקשרת, חשוב שתדעי שאני פה אתך, בשבילך, רוצה שיהיה לך רק טוב. לא אעזוב אותך עד שתרגישי שאת מסוגלת להמשיך";הפונה:קשה לי כל כך. אין לי עבודה, אין לי כסף, חברים, כלום בחיים, בשביל מה לחיות בכלל? נמאס לי מהחיים".

המוקדנית:"היית רוצה ללכת לישון ולא להתעורר יותר?";הפונה:"כן";המוקדנית:"היו לך מחשבות על אובדנות?";הפונה:"כן"; המוקדנית: "חשבת באיזה דרך לבצע את זה?";הפונה:"כן, יש לי כדורים בבית, אספתי הרבה. יום אחד כשממש ימאס לי אני אבלע את כולם. הלכתי גם לעזריאלי, עליתי לגג ואני חושבת שאני לא מפחדת למות, ממילא לא אחסר לאף אחד".

לאחר מכן, שואלת המוקדנית האם היו רגעים בהם היא הצליחה, והפונה מצאה רגע אחד, מה שהיווה תפנית, והיא הצליחה לאחר מכן להרגיש טוב יותר.

מוקדנית:"אני פה כדי להזכיר לך את הכוח שיש בך ועכשיו קשה לך לראות אותו. לפעמים נראה שאין תקווה וקשה לראות אותה, אבל היא כמו השמש, קיימת, אבל מסתתרת מאחורי העננים. בואי ננסה למצוא אותה יחד. בזמן של הפיטורין שספרת לי, האמנת שהמצב יכול להשתנות?".

פונה:"האמת לא האמנתי, הייתי בטוחה שהחיים סגרו עלי וזהו, אני לא שווה כלום ואין לי טעם לחיות";מוקדנית:"ואחר כך?";פונה:"ראיתי שיש תקווה שהכול יכול להשתנות";מוקדנית:"את מאמינה שגם עכשיו, כשאת נמצאת בתוך מנהרה צרה בלי יכולת לראות את האור, הוא עוד יגיע ותצאי מהחושך הזה שאת מתארת?".

פונה:(שתיקה, חשיבה) "אולי";מוקדנית:"אני בטוחה שעוד יבואו ימים טובים ויפים, ואת עם כוח הרצון והלחימה שלך, הכישורים שהרגשתי שיש בך והחכמה שאת מביאה אתך, תצליחי לפתח את עצמך, להתקדם בחיים ולראות שזה בסך הכל חלק קטן מכל רצף החיים".

פונה:"אני מקווה, אני מאד רוצה לקבל עזרה. אני חושבת שאני לא באמת רוצה לסיים את החיים האלה, אני פשוט במצוקה;מוקדנית:"מה את עושה עכשיו משהו טוב לעצמך?";פונה:"אני חושבת שאעשה אמבטיה טובה, ואולי יתחשק לי גם לשמוע מוזיקה";מוקדנית:"חשוב שתדעי אנחנו כאן בשבילך 24 שעות, בכל פעם שתרגישי צורך אנחנו כאן, אל תישארי עם זה לבד! יש הרבה אנשים טובים שלא מוכנים לוותר עליך. יש אחתך עוד משהו בבית?";פונה:"כן, אמא שלי";מוקדנית:"תסכימי שאתקשר מחר לשאול בשלומך?";פונה:"כן, זה חשוב לי. אני מרגישה הרבה יותר טוב, מקווה שיהיה טוב".מוקדנית:"יופי, נדבר מחר".