הורה ומתבגר נוסעים ברכב המשפחתי ומשוחחים, אם זה נשמע לכם כמו החיים המשעממים של כולנו, אתם טועים, כי סדרת הטלוויזיה של כאן 11, "משפחה בהסעה", עושה בדיוק את זה, אבל מצליחה לתעד את החיים מזווית מפתיעה ולגרוף מיליוני צפיות. מחר (שני 21:45) יצא פרק חדש בסדרה שעוסק בדימוי גוף, ובין המשתתפים בפרק החדש – שתי חב"דניקיות שאולי נראות כמו תאומות, אבל הן אימא ובת, שפותחות הכול ומספקות הצצה לחיים שלהן.
• מבצעים על נופשונים בארץ ובחו"ל
"רישתו לנו את הרכב עם מצלמות ומיקרופונים, נתנו לנו נושאים לשיחה ושלחו אותנו לדרך", מספרת מירי פורסט (37), אם לחמישה ומאמנת קבוצות ריצה לנשים ("זו השליחות שלי"), שמשתתפת בסדרה יחד עם בתה, יעל (18), סטודנטית לסיעוד בשערי צדק. "ליעל היו יותר חששות, מה יראו ומה לא, אבל אני לא חששתי מנושאים מביכים. אני משמיעה את הדעות שלי בכל הפלטפורמות, אומרת מה שאני חושבת ועומדת מאחורי הדברים שלי, ככה שלא היה משהו שאמרתי לעורכים: 'את זה לא תעלו'".
"אני הייתי אימא צעירה", מסבירה מירי, "הבת שלי עכשיו פחות או יותר בגיל שבו הייתי כשילדתי אותה, ככה שאנחנו קרובות בגיל, אבל יש בינינו הפרש של דור". תוך כדי השיחה בין השתיים צפו גם ההבדלים בדימוי הגוף: "התברר שהיא הייתה רוצה להיות שלמה עם הגוף שלהם כמו שהיא חושבת שאני שלמה עם שלי. הפתיע אותי שזה המסר שהיא קיבלה ממני, כי אני לא מרוצה מדימוי הגוף שלי. אני מאמינה שהנושא של דימוי גוף והפרעות אכילה צריך לקבל משמעות ומקום גם בעולם שלנו, והיה לנו על זה שיח רציני מאוד. אני מאמינה שזו גם שיחה שעולה בהרבה בתים שיש בהם נערות ונערים מתבגרים. שימח אותי שהמסר שהיא קיבלה ממני הוא מסר חיובי".
ליעל היו יותר חששות, מה יראו ומה לא, אבל אני לא חששתי מנושאים מביכים. אני משמיעה את הדעות שלי בכל הפלטפורמות, אומרת מה שאני חושבת ועומדת מאחורי הדברים שלי.
גם נושאים של אמונה עלו בשיחה המצולמת: "איפה ה' ביום יום בחיים שלנו, מה זה אומר אם יש אלוהים, איפה הוא מנהל את החיים שלנו, האם יש בחירה חופשית, ושאלות אחרות. ברור שיש לנו שאלות באמונה וזה עלה, וניסינו לברר אותן בינינו. זה גיל שבו אנחנו שואלים את עצמנו אם אנחנו רוצים להיות כמו ההורים שלנו. אני בעד מסר מכיל ומחבק. כמו שאנחנו מחבקים את עצמנו, ככה אנחנו צריכים לחבק את הילדים שלנו. יש לנו חשיבה יותר מסובכת וילדים שואלים בצורה ישירה ופשוטה יותר, ולכן התשובות צריכות להיות פשוטות וברורות. כשאני עונה לילד, לפעמים אני עונה גם לעצמי. לא ניסיתי להיות 'רבנית'. אבל אני מניחה שבגלל שזה חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלנו, אז היה שיח של אישה חב"דית, של שליחוּת, של הפצת תורה ומצוות, וכמה המצוות מגינות עלינו ובאות לטובתנו".
פתחת באגרות קודש לפני שהחלטת ללכת על זה?
"אני לא זוכרת מה הייתה הברכה המדויקת, אבל קיבלתי ברכה לעשות שימוש בכלים שה' נתן לי, כדי להפיץ אור הלאה. אני פותחת הרבה פעמים באגרות קודש, לא שואלת שאלות אלא מבקשת ברכות, והן מגיעות. הרבי והתורה שלו הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, וכשאני מגיע לניו יורק אני הולכת לציון ולבית המדרש ומרגישה את הכוח שלו. ביקשתי שה' יצליח את דרכי, שאהיה שליחה נאמנה למה שאני, ואני בטוחה שבאמת יצא בסדר, למרות שעדיין לא ראיתי את הפרק".
מירי מודה שבהתחלה נוכחות המצלמה משפיעה על השיחה ו"ברגעים הראשונים את מתנהגת בצורה שמודעת למצלמה", אבל אחר כך כבר שוכחים שכל מילה שנאמרת ברכב מוקלטת, "והשיחה כבר מתנהלת מעצמה. את לא חושבת איזה מסר את רוצה להעביר דרך מצלמה, אלא פשוט מדברת".
"זו הזדמנות לדבר ולפתוח כל מיני נושאים, לשמוע את דעתה ומה היא חושבת. בזכות התוכנית הזאת ישבנו יחד ודיברנו כמו שלא דיברנו כל החיים. לנו זה עשה לנו רק טוב. גילינו שבהרבה דברים אנחנו דומות וחושבות די דומה".
ובכל זאת, עם כל הפתיחות, הייתה שאלה קשה אחת שמירי שמרה לסוף: "כבר באודישנים הייתה לנו הזדמנות להיפתח ולדבר, להכיר אחת את השנייה, ושם קיבלתי שאלה שהחלטתי לא לשאול".
"רק בצילומים עצמם, כשהיינו ברכב שלנו עם כל המצלמות והמיקרופונים, שאלתי אותה את השאלה הזו: האם מישהו אי פעם פגע בה. כשהיא אמרה לי שלא, התרגשתי. זה כל כך שימח אותי. אי אפשר למנוע פגיעה בצורה מוחלטת, אבל חשוב להעלות את האופציה שאפשר להיפגע. השיחה נפתחה מאוד, בצורה צנועה, על נושא של יחסים ופגיעות, והרגשתי שקיבלתי תעודת הצטיינות. זה אומנם לא תלוי בנו, אבל יש לנו את היכולת ללמד את הילדים שלנו איך להגיב במצבים כאלו, לנטוע בהם את הביטחון שלאף אחד אסור לגעת בהם, ולתת להם כלים שאיתם הם יכולים למנוע משהו כשהוא רק מתחיל. זו חוזקה שאת רוצה להעביר לילדה שלך, ואני מרגישה שהצלחתי".
