רפורמת הגיור היא צעד ראשון בלבד

אתגרי המעמד ההלכתי היהודי בחברה הישראלית הוא מהמסובכים ביותר כיום. מחד גיסא, גיור חייב להיות אמיתי, והצטרפות לאומה הישראלית ולמצוותיה. זה מעשה הלכתי. מאידך גיסא, מספר הלא-יהודים המעורבים בחברה הישראלית הולך וגדל, וזה מבוא לנישואי תערובת ולמשבר גדול. החמרה בדיני גיור משמעותה זליגה הולכת וגוברת של יהודים אל מחוץ לעמם.

גם האיום על ספרי יוחסין הוא די חסר משמעות: חלק מזה קיים גם היום; לא יהיה מי שירחיב את הדבר ויטול אחריות על זה, אך בעיקר: זה יחייב הכרה של קבוצות שומרות הלכתיות שונות זו בזו, ברבנים ובגיורים, וקשה לראות כזה דבר מתרחש. לא זו בלבד, אלא שהרבה אנו יכולים ללמוד גם ממה שאירע לכתות מדבר יהודה שרצו להחמיר - ונעלמו.

רפורמת הגיור לא פותרת את הבעיה, אבל היא צעד בכיוון הנכון. היא לא פותרת כי המוטיבציה להתגייר אינה גדולה בחברה הישראלית; היא לא פותרת, כי עדיין אתגר היסוד הוא העובדה שחלק גדול מהמתגיירים רוצים להיות שייכים לאומה הישראלית ולדרך חייה, אבל לא לשמירת מצוות מלאה, ועוד ועוד.

אבל היא צעד בכיוון הנכון: התקרבות לאנשים; עידוד הקהילות המקומיות לקלוט את המתגיירים בתוכן, כי בלי זה לא תהיה משמעות של ממש לגיור; קשת עמדות הלכתיות הנמצאות בתוך גבולותיה של ההלכה ולא מחוצה לה.

יישר כוח על המקדמים את רפורמת הגיור, ובד בבד צריך לשים לב שהיא רק חלק ממסע גדול שכולנו חייבים להירתם אליו. ובראש ובראשונה – להעצים את האמונה ואת ההלכה כזכות גדולה להיות שייכים אליה.

המאמר הובא כחלק מבית מדרש זיקיםלהעברת דברי הרב שרלו בוואטסטפ.