ימי החנוכה בתקופתנו מזוהים עם קצב בלתי פוסק של סרטוני הדלקת נרות החנוכה, שמועברים בין הקבוצות השונות. אנו מכירים בעל פה את התרחיש, ובכל זאת הדבר מרגש אותנו בכל פעם מחדש: הדלקת נרות במחנות ובמוצבי צה"ל, במרכזי הרפואה, במרכז ברלין, בפריז, בטיימס סקוור בניו יורק, בטהרן, בדובאי ואפילו סרטון מרגש של הדלקת הנרות בישיבת חברי הכנסת והשרים של מפלגת מרצ, שהקפידו לציין את הנס שנעשה לאבותינו ולאימותינו.
אל לנו לשנות את נוסח הברכות שתיקנו חז"ל, כפי שנאמר "כל המוסיף גורע", אך ודאי שלא רק שהנס נעשה גם לאימותינו - אלא נעשה לא מעט בזכותן, שכן חלק מסיפורי הגבורה של חג החנוכה מיוחסים לנשים והן היו מהגורמים שהכריעו את המערכה נגד היוונים. אחת מהאגדות המפורסמות במדרשי חנוכה (אם כי ייתכן שסיפור דומה היה בתקופה מוקדמת יותר – אך סיפור הגבורה עומד בעינו), הוא סיפורה של יהודית, שכרתה את ראש הצוררים כדי להפסיק את מנהגו המגונה להתעלל בנשים. בגמרא במסכת שבת נכתב כי: "נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס" ומסביר רש"י: "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות (הבאות להינשא) להיבעל לטפסר תחילה, ועל ידי אישה נעשה הנס".
כך או כך, חג החנוכה הוא ללא ספק חג שמחבר את כולנו. סקר מעניין שפורסם לפני יותר מעשור על ידי חברת המחקר 'פאנלס' העלה כי חג החנוכה הינו אחד החגים שהישראלים מתחברים אליהם יותר מכל. הנתונים של המחקר מדברים בעד עצמם: 97% מהציבור נוהגים להדליק נרות חנוכה, 82% מאמינים בניסים, ו-69% סבורים שמלחמת היהודים בתרבות יוון רלוונטית גם בימינו.
לפני כמה שנים, באחת מהחופות שערכתי, אחד המשתתפים במעמד העיד על עצמו שהינו אדם דתי שעומד בקריטריון ההלכתי להיות עד כשר להליך הנישואין, גם אם אינו שומר שבת כדבעי (ההלכה מחייבת שהעד יהיה שומר מצוות ומאמין בחוקי ההלכה על מנת שיוכל להיות עד אמין). כהוכחה סיפר לי בנימה עמוקה של רצינות, כי הוא מקפיד בקנאות בלתי מתפשרת יחד עם בני משפחתו לאכול סופגניות מדי שנה בחג החנוכה כדי לקיים את מצוות החג. הוא היה בטוח שבכך הוא מתחבר למצוות החג ולמנהגיו ההלכתיים. כששאלתי אותו - ומה בנוגע להדלקת נרות החנוכה, שמייצגים את נס פך השמן, טען האיש בחיוך ובידענות מופלגת כי בסופגנייה יש די שמן. חיוך עלה על שפתינו.
החיבור של כלל חלקי העם לחג החנוכה מעניין עד מאוד. הרי בסיס המצווה של הדלקת נרות החנוכה במקור כלל הדלקת נר אחד בלבד בכל בית, והמהדרין (המקפידים יותר) שהיו רוצים להדר במצווה יכולים לתת לכל אחד מבני הבית להדליק נר אחד בכל יום מימי החג. מי שממש רוצה להקפיד ולהדר עוד יותר, "המהדרין מן המהדרין", מדליק על פי ההלכה הבסיסית נרות לפי ימי החג: דהיינו ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות וכן הלאה (לא כולל השמש) כך שמי שיביט בחנוכייה ידע באיזה יום אנו בימי החג.
מסתבר ש-97% מהציבור היהודי שמדליק את נרות החנוכייה, כמו גם ראשי מרצ, בוחרים בחג זה את שיטת ה"מהדרין מן המהדרין", ולא מסתפקים בנר אחד בכל בית בכל אחד מימי החג אלא מדליקים מספר נרות לפי מספר ימי החג שבהם אנו נמצאים.
נקודה מעניינת נוספת היא שאף שלא כל ילדי ישראל מכירים את סיפורי חז"ל ואת סיפורי כלל החגים, באופן מעורר השראה - כמעט כל ילד יודע את סיבת הדלקת נרות החג: פך השמן הטהור שנמצא במקדש לאחר המלחמה של המכבים ביוונים, ואשר אפשר את הדלקת המנורה לשמונה ימים על אף שכמות השמן המועטת בו, שהייתה אמורה להספיק ליום אחד בלבד.
העיתונאי שחר אילן ציטט באחד מטוריו את מייסדת מרצ המנוחה, שולמית אלוני ז"ל, שאמרה לו ש"מתתיהו היה פונדמנטליסט שלא בחל במלחמת אחים". למרות זאת, מסתבר שחג החנוכה, כולל סיפורי הגבורה שבו, הפכו לחלק בלתי נפרד מהצביון הלאומי. במאמרו הביא אילן גם את דבריו של ד"ר רם פרומן, מייסד הפורום החילוני, שתוהה באחד ממאמריו "החילונים והחגים היהודיים" על ההתעלמות של החילונים מעצם העובדה שהם "מזכירים את המתייוונים יותר מאשר את מתתיהו ובניו" ובכל זאת בוחרים לחוג את החג כהלכתו.
אם כן מהו סודו הגדול של השמן אשר מחבר ומאחד את כולנו בחג זה?
בהגדרת התרכובת הכימיקלית, חומר מוגדר כשמן אם הוא מורכב בעיקר מאטומים של פחמן ומימן, נשאר במצב נוזלי בטמפרטורת החדר, דוחה מים (הידרופובי) ונמשך לשמן (ליפופילי). ההגדרה הזו מכילה קבוצות כימיות מגוונות, שהחומרים הנכללים בהן לאו דווקא דומים זה לזה מבחינה מבנית. שמנים שונים משמשים את האדם לבישול, לרפואה, להפקת אנרגיה ולאמנות (צבעי שמן).
השפעת השמן מעניינת, שכן בפני עצמו אינו ערב לאכילה לרוב בני האדם מכיוון שאינו מאכל בפני עצמו. מחד הוא נאכל רק עם מאכלים אחרים, ומאידך תכונתו של השמן היא להיפרד ולא להתערבב עם רכיבים שונים. ובכלל, לשמן יש תכונה מעניינת - שמעט מאוד ממנו ישנה את הטעם למאכל שלם.
נראה שהשמן מסמל את כל אחד ואחד מאיתנו בפסיפס האנושי המיוחד כל כך של עם ישראל. כל אחד ואחד מאיתנו אינו יכול לעמוד בזכות עצמו, אלא כקולקטיב. מאידך, כל אחד נמצא עם השונות שלו החברתית, העדתית והמקום שבו גדל וטעמו ניכר בתבשיל הלאומי.
חג החנוכה מסמל בתוכו את סיפורו של העם היהודי מאז ועד היום. הרצון להיבדל אל מול הרצון והשאיפה להיות חלק מהעולם הנאור, כאשר המסקנה היא שללא ייחודיותנו הרוחנית והלאומית אין לנו זכות קיום כעם, כאומה וכלאום.
חג החנוכה הינו גם חג החינוך. השפעה על הסביבה מתוך הארה גדולה, שמחה גדולה ואחדות הלבבות.
חג חנוכה שמח!
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל'. בעל תואר שני בטכנולוגיות ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו