טקס השבעת הנשיא החדש העלה שוב מילים כמו אחדות, ממלכתיות, אחריות לאומית - האם האוזן שלנו נסגרת בציניות כלפי אמירות שכאלו? האם הלב שלנו עוד פתוח לתקוות שיש במילים אלו?האם נותר בנו אימון לגבי היכולת שלנו להתנהל ביחד?
לפני 16 שנה, אנו תושבי גוש קטיף נעקרנו מביתנו ומאדמתנו. מעבר לכאב הגדול שהיה כרוך בכך, נוספה גם תחושה נוראית שהמחלוקת הפוליטית אטמה את הלבבות שלנו אחד כלפי השני. נערך לנו מסע דה לגיטימציה שהשחיר את פנינו.
מתוך כך בחרנו אנחנו, במרכז למורשת גוש קטיף, לנסות להוביל שיח אחר. כחלק ממורשת גוש קטיף שמנו לעצמנו כמטרה לחזק את האחריות הלאומית בחברה הישראלית. ולשם כך אנו מקיימים את כנס קטיף לאחריות לאומית. בכל שנה אנו עוסקים בכנס בסוגיות רלוונטיות ואקטואליות. השנה האחרונה זימנה לנו תהפוכות משמעותיות וסדר פוליטי חדש, שמעורר אמוציות רבות.
בכנס קטיף אנחנו מתעקשים על ניהול שיח מכבד בין אנשים המנהלים מחלוקת כבדה אחד עם השני. אנו מאמינים ש"אחדות" ו"אהבת ישראל" אינן סיסמאות שאפשר בקלות לדקלם אותם. הן מילים שדורשות עשיה מאתגרת של הקשבה וכבוד לדעות אחרות, בלי להקטין ולו במעט את האמת שבמחלוקות הקיימות.
בכנס אנו במכוון מביאים סוגיות רגישות ונפיצות, ונותנים ביטוי לקשת רחבה של קולות מהחברה הישראלית. אנו משתדלים לרומם את הדיון לרובד העוסק בבירור מערך היחסים בין ערכי היהדות, הציונות והדמוקרטיה, המרכיבים את תשתית קיומנו כאן בארץ הזאת.
אנו, שהרגשנו שמשתיקים ומעלימים את הקולות שלנו, בחרנו לבנות מרחב המאתגר אותנו במפגש עם הנקודות הלוחצות לנו על המקומות הכואבים, ובכל זאת לנסות לנהל את הדיון באופן של אחריות לאומית.
החודשים האחרונים מביאים לידי ביטוי את הגלים הגבוהים של הסערה המתחוללת בתוך הציונות הדתית. הציונים הדתיים תפסו את עצמם כגשר בין המסורת היהודית למציאות של החיים במדינת ישראל המודרנית על כל אתגריה. חלק מהציבור הציוני דתי היה שייך לצד היותר שמרני של הגשר הזה, וחלק ראה את עצמו יותר קרוב לחלק המודרני שבגדה השנייה - אבל היה תמיד מרכיב בציונות הדתית שהצליח לשמור את שני החלקים הללו תחת קורת גג אחת.
בשנתיים האחרונות סבבי הבחירות שעברו עלינו זעזעו את המבנה הפוליטי של הציונות הדתית. בכל מערכת בחירות הופיע הרכב אחר של המפלגות המתיימרות לבטא את הציונות הדתית. חיבורים שונים יצרו חלוקות שונות, אבל בסופו של התהליך התברר שלציונים הדתיים כבר אין בית פוליטי מובהק אחד.
האם חלקיה השונים של הציונות הדתית מגדירים את עצמם מחדש? כיצד תתנהל המחלוקת בתוך הציונות הדתית? האם השבר הגדול בהתנתקות שסדק את הציונות הדתית מוביל להתארגנות אחרת של חלקי הפאזל של הציונים הדתיים? אילו תובנות חדשות מאז 2005 משפיעות על התהליכים המתרחשים בקרב הציונים הדתיים, ומעצבים מחדש את פניה של הציונות הדתית?
היחס לאוכלוסייה הערבית הוא דוגמה נוספת לאחת הסוגיות הערכיות החשובות שהן גם נפיצות ושנויות במחלוקת. כל שנה נושא זה מוצא את ביטויו בהיבטים שונים. המאורעות בערים המעורבות שמו את הגרעינים התורניים בחזית הציבורית של סוגיה זו, וגם הם בתוכם עסוקים בהגדרת החזון שלהם מחדש. האם יש במשנת הציונות הדתית מענה ראוי המשלב חזון ערכי ומבט ריאלי מפוקח לאתגר של החיים בערים המעורבות?
אלו חלק מהנושאים בהם בחרנו לעסוק בשנה זו. בערב תשעה באב הנוכחי יש הרבה קולות של קינות בחברה הישראלית. ר' נחמן מברסלב מעמיד אותנו על העובדה שמאותיות המילה "קינות" אפשר להרכיב את המילה "תיקון". ה"קינות" על מצבנו מביאות אותנו להביט בעיניים פקוחות על מצבנו, ועל המחלוקות האמיתיות בין התפיסות הערכיות השונות של הפסיפס היהודי-ציוני .
אבל ר' נחמן קורא לנו לא להישאר במצב של "מקוננים", אלא מתוך מבט מפוקח על המציאות המורכבת לדעת לבחור ולהוביל תהליכים של "תיקון". תורה זו עומדת מול עינינו כשאנו חושבים על מורשת גוש קטיף ומובילים שיח של ניהול מחלוקת מתוך הקשבה, כבוד ואחריות לאומית.
