מאחורי התחפושות - הרגישות היהודית

פורים הוא חג נשגב מאוד, עד כדי כך שבזוהר הקדוש משווים את יום כיפור לפורים.

מסיבה זו יום הכיפורים נקרא כפי שהוא נקרא - כשהאות כ' משמשת ככ"ף הדמיון. כלומר, למעשה יום כיפורים הוא כמו פורים. אך אף שמדובר בחג חשוב ביותר, יש לו כמה מנהגים מוזרים, בתוכם השאלה - מדוע מתחפשים בפורים? זוהי שאלה מעניינת במיוחד, שעוררה לא מעט דיונים הלכתיים, אבל לא כאן המקום לדון בהם.

ההסברים מגוונים מאוד, יש שאמרו שהסיבה היא בגלל שמרדכי יצא בלבוש מלכות, כלומר התחפש. אחרים הסבירו ששמו של הקב"ה אינו מופיע במגילה והוא מסתיר את עצמו - ולזכר כך אנו מסתירים את עצמנו מאחורי מסיכה. יש שאמרו שהעיקר הוא השמחה - ותחפושות משמחות את לב האדם. טעם מרתק מופיע בספר בשם "קול אריה", שכתב הרב אברהם משולם פייביש הכהן שוורץ זצ"ל, ושקושר בין התחפושות למצווה אחרת בפורים - מתנות לאביונים. כמובן, בכל יום בשנה יש מצווה לתת צדקה, אבל במצווה זו, של תמיכה בנזקקים, יש הבדל בין פורים ליתר השנה.

בכל השנה יש לבדוק מי הנזקק, אם הוא באמת זקוק, לכמה הוא זקוק; מאידך, בתלמוד הירושלמי מופיע שבפורים כל הפושט יד נותנים לו. למעשה, בחלק מהמקומות המנהג היה לתת גם לנוכרים. מנהג זה מופיע בראשונים וככה נהגו קהילות רבות.על פי עיקרון זה, מחדש הרב שוורץ זצ"ל נימוק מרתק: עלול להיות אדם שחבריו ומכריו חושבים שהוא בעל אמצעים, אבל מצבו הורע או שהתהפך עליו הגלגל וכעת לבושתו ולחרדתו הוא נזקק לבריות. אם הוא יבקש כסף, אנשים יביטו בו בתימהון: "אתה? אתה מבקש תרומה? הרי אתה יכול לתת לנו". לכן, מבאר בעל "קול אריה", התחילו להתחפש.

יוצא שכל הסיפור של התחפושות הוא סיפור כיסוי לרגישות חברתית. אנחנו לא רוצים שמאן דהוא נזקק ירגיש לא נוח, כך שמי שרוצה לבקש ומרגיש זקוק, אבל לא נעים לו, יוכל לשים על פניו מסווה כדי שאף אחד לא ירגיש נבוך. בפורים לא מבקשים מאף אחד להוריד את המסיכה, אדרבה, לא משנה לנו מי נמצא מאחוריה. אם הוא מבקש - ניתן לו בחפץ לב.שמחה אמיתית, אנו לומדים מכאן, אינה לשמוח רק בסעודה דשנה עם יין, בשר וויסקי משובח. שמחה אמיתית היא בעיקר לשמח אחרים שקשה להם. זה מה שהופך לכולם את היום הזה ליום טוב.פורים שמח לכולנו.

הכותב הוא ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד