אשת הברזל: האחות הרפואית שהקימה יחידה פרטיזנית

היהודייה הצנומה שהטילה אימה על הגרמנים ביערות צרפת, עדיין לא זכתה להנצחה במדינת היהודים. 38 השנים הראשונות של חייה לא בישרו דבר על מה שיתחולל אחר כך. רוזליה, אחות במקצועה ובהמשך מנהלת לשכת הבריאות המחוזית בבלרוסיה הסובייטית, היתה אישה רגילה לגמרי.

מייד לאחר פלישת הגרמנים לבריה"מ ביוני 1941, בעלה דוד גויס ללחימה בחזית. רוזליה עוד הספיקה לארגן את פינוי החיילים הפצועים, שהובאו לבית החולים שבו עבדה. ההתקדמות הגרמנית מזרחה היתה כה מהירה, שרוזליה עצמה לא הספיקה לברוח ומצאה את עצמה בשטח כבוש.

תחילה רוזליה ובתה בת ה־14 הסתתרו בכפר. אולם, האיכרים המקומיים חשדו שמדובר ביהודיות ודיווחו עליהן לראש הכפר. כדי להקדים את המעצר, האם ובתה ברחו למינסק, והצטיידו באמצעות ידידים במסמכים מזויפים שסיפקו זהויות בדויות לא־יהודיות. רוזליה התקבלה לעבוד כסניטרית בבית חולים ומייד הצטרפה למחתרת נגד הנאצים.

במשך שנתיים, היא אספה ידיעות על הצבא הגרמני, סייעה להעביר תחמושת וחומרי נפץ לפרטיזנים והשיגה עבורם תרופות.

אולם, בדצמבר 1943 חלה תפנית עגומה במצבה: אנשי גסטאפו עצרו את האישה האמיצה. בעקבות כך, היא עברה עינויים קשים בידי הנאצים, אבל לא הסגירה אף אחד מאנשי המחתרת.

כוח נשי

בתחילת 1944 הגרמנים העבירו קבוצת אסירות, ורוזליה בתוכן, ממינסק למחנה הריכוז ארוויל בצרפת, שם הן הועבדו בפרך בכריית עופרת וברזל לייצור הטילים הגרמניים ולבנייה של האנגרים תת־קרקעיים למטוסי חיל האוויר הגרמני.

כעבור כמה חודשים נודע לאסירי המחנה שבשל התקרבות צבאות בעלות הברית, הגרמנים מתכננים להציף את המכרות ולהטביע בהם את האסירים. בליל 8 במאי 1944, קבוצה של 27 אסירים ו־37 אסירות ברחה מארוויל בעזרת הרזיסטנס. האסירים נאלצו ללכת יחפים לאורך עשרות קילומטרים עד למקום המסתור שאורגן עבורם ביערות. שם התברר שהפרטיזנים הצרפתים מצרפים אליהם רק את הגברים.

רוזליה וחברותיה סירבו להשלים עם ההצעה להתחבא בשקט עד תום המלחמה. החלטתן התקבלה פה אחד: אם לא רוצים אותנו ביחידת פרטיזנים קיימת - נקים יחידה משלנו. תחילה שימשה רוזליה סגנית למפקדת היחידה, ובהמשך הפכה למפקדת.

במשך שבעה חודשים הפרטיזניות של פרידזון לחמו בנאצים. הן ניהלו מערך איסוף מודיעין, "צדו" שבויים גרמנים ותקפו שיירות אספקה. כך גם השיגו לעצמן נשק, כאשר תפסו שלוש משאיות גרמניות מלאות ברובים ובתחמושת. עם שחרור האזור מהגרמנים, הצרפתים ערכו ליחידה מסדר כבוד והעניקו לרוזליה פרידזון את דרגת הסגן של צבא צרפת.

חזרתה של רוזליה לבריה"מ לא היתה סוגה בשושנים. המשטר הקומוניסטי של סטלין נהג להדביק אות קלון של בוגד לכל מי ששהה במחנה ריכוז גרמני.

ההכרה הצרפתית בגבורתה של פרידזון רק החמירה את מצבה. למזלה, התערבות מפקד הפרטיזנים הבלרוסיים לפחות הצילה אותה מהגולאג.

כבוד אחרון

פרידזון נפטרה בשנת 1976. כעשור לפני מותה, היא עוד זכתה בכבוד אחרון: נשיא צרפת דה גול, שהגיע לביקור במוסקבה, ביקש לפגוש את המפקדת המהוללת של יחידת הפרטיזניות. כשרוזליה התייצבה לפניו, הגנרל התמתח מלוא קומתו והצדיע לה.