"כשאחותי אובחנה בסרטן - אמא התמוטטה וזעקה לשמיים"

משפחת עמרני מהיישוב חופית לא תיארו לעצמן איך מדי שנה חודש אוקטובר, בו מציינים את המודעות לסרטן השד, ייעשה עבורן משמעותי.

בשנת 2011 המשפחה קיבלה את הבשורה הקשה כי אם המשפחה קלאודיה אובחנה בסרטן השד, לאחר שאמה נפטרה מסרטן מסוג לימפומה חמש שנים קודם לכן. קלאודיה לא דמיינה שעד שתצליח להתגבר על הסרטן בתה שני תחלה בלוקמיה, תיאבק כמעט שנה במחלה, תבריא ובשנת 2020 קלאודיה תחלה בסרטן השד בפעם השנייה.   

כיום, בעודה נאבקת בשנית במחלה, בתה הצעירה ביותר מאי, מאמנת כושר במקצועה, מקיימת ב-29 באוקטובר אירוע התרמה גדול להעלאת המודעות לסרטן השד: "היה לי חשוב לקיים אירוע כזה דווקא לאור הרקע של המשפחה שלנו. ברור לי שלא לכולן יש את החוזק הנפשי שלנו יש, שלא לדבר על היכולת לשלם את כל הטיפולים היקרים".

"הגוף שלך בוגד בך"

משפחת עמרני מהיישוב חופית כוללת כאמור את אם המשפחה קלאודיה (60), האב ראובן (64) ובנותיהן הילה (39), שני (37), מיקה (32), אריאל (28) ומאי (22)

מה הרגשתן ביום בו אתן מגלות שקלאודיה חולה?

קלאודיה: "בפעם הראשונה שאובחנתי, הרגשתי כאילו השמיים נופלים עליי. בפעם השנייה, אומנם היינו יותר 'בלופ' – מודעות למשמעות המחלה והטיפול בה, אבל אתה לא מפנים ומבין שאתה צריך לעבור את זה שוב. הייתי בטוחה שאני מרגישה לא טוב כטריגר מזה שגם חברתי, שהייתה חולה במחלה אחרת, נפטרה מעט לפני הגילוי וזה עשה משהו לגופי. ליתר ביטחון הלכתי להיבדק והיינו בטוחים שאני מסיימת את הבדיקות וחוזרת לבשל ארוחת שישי, מיותר לציין שארוחה לא הייתה ועולמנו הטלטל מחדש. זו תחושה שהגוף שלך בוגד בך".

מאי: "כשאמי חלתה לראשונה הייתי בת 12. היה לא פשוט להתמודד, אבל ארבעת האחיות גידלו אותי. כשאחותי חלתה הייתי בתיכון ולא הרגשתי שחוויתי חווית התבגרות רגילה. כשגילתי על אמא שוב בשנה שעבר, הייתי איתה בבית החולים לבד וחזרתי אחורה – התפרקתי, לא האמנתי שזה קורה שוב. אף אחד גם לא ידע להגיד מה מצב המחלה בגוף. את יודעת שזה לא נראה טוב, וזהו".

מיקה ומאי: "כשאת שומעת אנשים מדברים על זה שהסרטן יחזור, את אוטומטית אומרת 'אצלי זה לא יקרה' והנה, באבחון הראשון היא עברה כימותרפיה ואף כריתה שאמורה למנוע את חזרתו של הסרטן, מה שלא קרה ואף אחד לא הבין למה. באבחון הזה, היא פשוט מטופלת באופן בו תוכל לחיות עם הסרטן ולא כדי להיפטר ממנו – כי הרופאים אמרו שאי אפשר".

אתן מאשימות מישהו?

כולן: "תראי, לאף אחד לא הייתה כוונה שחלילה דבר כזה יקרה, אבל יש בנו השאלה 'אם היא כבר עשתה כריתה, אז למה?' בזמנו לא ידעו להגיד לנו שהסוג של אמא בשכיחות לחזרה לגוף אבל ה'למה' מגיע כל הזמן ונותן מעין כאפה בלתי פוסקת".

"צריך לחיות, חייבים לחיות"

האבחון של שני הגיע בעיתוי מצמרר, ימים ספורים לאחר חתונה של הילה, האחות הבכורה. "היינו באופוריה מטורפת, אף אחד לא תיאר לעצמו שביום ראשון את בחתונה ויום שישי את בכימותרפיה", מספר מאי, "בהכנות לחתונה, שני הייתה בהיריון שהסתבר כמסוכן, גם הלידה עצמה הייתה מאד מסוכנת – דימום מטורף, היפרדות שליה והגוף שחווה טראומה חלה בלוקמיה. לא בטוחים עד היום שיש קשר ישיר בין השניים, אבל זו הערכה שעלתה. מהרגע שילדה היא החלה להרגיש מאד לא טוב, אבל השליכה זאת על הלידה וחשבה שזה קשור לזה. אולם בדיקה גוררת בדיקה וגם היא ב-2016, אובחנה עם לוקמיה. מי חשב לעצמו? בחורה בריאה, בכושר, אתה באמת לא מעלה את האפשרות הזו".

מאי מספרת על רגע הבשורה: "חזרתי מהעבודה, נשכבתי על הספה לנמנם, שמעתי מהצד את אמא עונה לטלפון והבנתי שזה טלפון מלחיץ, ששני בדרך לבדיקות אבל עוד לא יודעים מה זה. ניסיתי לחזור לישון אבל הייתי באי שקט. המנגנון של 'זה לא זה' החל לרוץ אבל לאחר כמה שעות טלפון נוסף – אמא שלי ענתה והתמוטטה, זעקה לשמים, אז כבר ידעתי".

איך מתמודדים עם מחלה קשה שמכה בעוצמה בביתכן?

מאי: "לראות את אמא שלי קמה מהתמוטטות, מנגבת את הדמעות ועומדת בצורה כזו, כאילו היא יוצאת למלחמה שלא תוותר בה – גמרה אותי. כמה חוזק יש בה. זה נותן לכולנו את הכוח וההשראה מדי יום שלא להתייאש. מעבר לזה החיבור העצום בינינו הבנות – בו החוזק. ככה חונכנו וגדלנו, להיות אחת עבור השנייה".

אריאל: "כשמשהו קורה לאחות אחת זה לא קורה רק לה, אלא לכולן. זה ברור מאליו שנתגייס אחת עבור השנייה בכל מצב".

מיקה: "גם אסור לשכוח, שאומנם יש את כל ההתמודדות הזו, אבל זה לא הדבר היחיד. יש חיים חוץ מהמחלה, ילדים, קריירות וגם עם זה מתמודדים בשוטף, צריך לחיות. חייבים לחיות".

אתן מרגישות שהטלטלה המטורפת שעברתם כמשפחה הייתה מעין שיעור לחיים?

מאי: "כל כמה שנים קרה במשפחה שלי משהו קשה. לכל משפחה האתגרים שלה, אבל האתגרים שלנו מכניסים אותי לפרופורציות. מזכירים לי כמה עברנו וכמה חוזק יש בנו".

מיקה: "המחלה באה כדי להגיד לך: 'גברת, עשית משהו לא טוב לגוף שלך, תשני', כי נורא קל לשכוח את עצמך והגוף מגיב לזה. מאז האבחון השני של אמא עשיתי שינוי אדיר בתפיסת החיים שלי, למדתי להנות ולהעריך את הרגע הפשוט".

כולן: "אנשים אומרים לנו 'כל הכבוד' כל הזמן. זה לא שאנחנו לא מודות על הפרגון הזה אבל מבחינתנו זה באמת מובן מאליו – אף אחת לא תהיה לבד".

"לא פשוט למצוא את הכוח לקום מחויכים בכל יום מחדש", אומרת קלאודיה בדמעות שוטפות, "הכוחות הם בעוצמה של ה'ביחד'. ראובן מזכיר לכולנו שמשפחה היא ערך עליון. ההצלחה שלנו בחיים היא הקשר בין בנותינו".

לסיום כולן מבקשות להדגיש את המסר כי: "יש קשר אדיר בין הגוף לנפש, הם אחד. לא תמיד רואים את הקשר בין סרטן השד לבין הגוף, הקשיבו לעצמכן ואל תהיו שאננות! גם כשאין גוש - לכו להיבדק".

האירוע יתקיים בלב חופית – ב-29.10.21  בשיתוף עם עמותת "אחת מתשע" התומכת בנשים חולות סרטן השד. יהיו בו מגוון דוכנים, תרומת שיער למעוניינות, אוכל, מוזיקה ואווירה טובה, כאשר כל ההכנסות מהאירוע - יועברו לעמותה.