הסוגיה של בריאות הציבור אל מול בריאות הפרט, הייתה ולעד תישאר חלק בלתי נפרד מההחלטות שמתקבלות במערכת הבריאות גם אם הן לא מדוברות ולא נמצאות בשיח הציבורי כמו סוגיית חיסוני הקורונה.
כך לדוגמא, הפלרת המים למניעת עששת, מניעת השמנה שמשיתה עלויות גבוהות על מערכת הבריאות באמצעים שאינם נוחים לפרט כמו סימון תזונתי, הרחקת מעשנים והוצאתם מחוץ למסעדה, מחוץ למבנה ציבורי, למטוס ואף בידודם במתחמים ייעודים ועוד. בדוגמאות אלו מדובר בעצם בפגיעה ישירה בחופש וזכויות הפרט לטובת שמירה על בריאות הציבור.
יתרה מכך, עם כניסתה של הכלכלה לעולם הבריאות, השיקולים הכלכליים הפכו להיות גם רכיב משמעותי בתהליך קבלת החלטה טיפולית הן ברמת הפרט והן ברמת המדיניות. ועדת הסל (שבה הייתי חברה) הינה הדוגמא הטובה ביותר לקבלת החלטות שנשענות על מדע וכלכלה בעדשת בריאות הציבור.
בוועדה זו, מקבלים החלטות קשות וכואבות שלעיתים פוגעות בחולה הפרטני כי קיימת מסגרת תקציבית ברורה שאיננה מאפשרת מתן תרופות לכל חולה וחולה. ההסתכלות בוועדה מתמקדת בהזרמת תקציבים לכמה שיותר חולים שאפשר להציל בכמה שפחות כסף, או לאפשר לקבוצת חולים קטנה לקבל טיפול שבלעדי המימון לא יהיה באפשרותם לקבל.
על אף שחלק מתהליך קבלת ההחלטות הינו עם רצון להיטיב ולהגיע לאיזון, עדיין ההחלטות המתקבלות לא תמיד מיטיבות עם החולה הפרטני אך מיטיבות עם שאר הציבור כי לא ניתן לאשר את כל התרופות לכולם.
החלטות של בריאות הציבור נעות על ספקטרום הגישות הפילוסופיות המתמקדות בזכויות הפרט אל מול מידת התערבותה של המדינה. כמו הגישה השמרנית אשר מקדמת מוסדות חברתיים מסורתיים ומעורבות מדינה אל מול הגישה הליברלית-ליברטריאנית הדוגלת בחופש מלא לפרט והתערבות מינימלית ואפסית של המדינה. וכך סוגיות אתיות אלו פוגשות אותנו במלוא עוצמתם עם כניסתם של חיסוני הקורונה.
השיח הסוער המתרחש כיום סביב חיסוני הקורונה מבוסס גם הוא על הרצון לייצר איזון בין פגיעה בחופש ובזכויות הפרט לבין טובת בריאות הציבור אך ביתר שאת מאחר ומדובר במגיפה, קטלנית עם השלכות רבות, כלכליות, בריאותיות, חברתיות ועוד. סוגית חיסוני הקורונה מעלה שאלה מורכבת יותר ונוגעת בזכויות בסיסיות של הפרט לבחור לא להתחסן אל מול פגיעה באנשים מחוסנים, בעלויות גבוהות למערכת הבריאות ופגיעה ישירה בצוותי הרפואה והסיעוד.
לצד זאת, יש לקחת בחשבון כי גם למידור ציבור הלא מחוסנים יש השפעות והשלכות כלכליות, חברתיות ופסיכולוגיות שאין להזניחם. כלומר, מידור אוכלוסייה שאיננה מתחסנת לא יכול להוות "סידור" מאזן.
בשונה ממעשנים, להם קיימת אפשרות לעשן במקום אחר, סוגיית חיסוני הקורונה איננה מאפשרת התנהגות שונה יומיומית, איננה מאפשרת גמישות ומכאן הקושי האמיתי במציאת האיזון בין הפגיעה בפרט לבין פגיעה בציבור. אין "חצי" חיסון ואין מחוסן לפרקים, או שמתחסנים או שלא אל מול כלל הציבור.
כאחות, כאדם וכאזרחית מחוסנת, אני מאמינה שתפקיד מערכת הבריאות הוא לחנך, להמליץ ולטפל בחמלה ובמקצועיות בכל אדם המגיע לשערי בית החולים, ללא קשר לסיבה הרפואית וללא הבדל דת.
ד״ר שפרן-תקווה היא מנהלת מרכז הדסה למחקר וחדשנות בסיעוד, מרצה בבית הספר לבריאות הציבור באונ׳ העברית בירושלים, ומנכ״לית הקרן ע״ש רות ורובל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו