בשעה מאתגרת זאת, לקראת פתיחת שנת הלימודים ולפני תקופת החגים, חייבים לחזור אל יסודות בריאות הציבור. "בריאות הציבור" הוא תחום שמרכז עיסוקו מניעת מחלות, בייחוד באוכלוסייה הבריאה, מתוך תפיסה של בריאות בכל מדיניות, תוך שילוב בין דיסציפלינות ומגזרים.
בבריאות הציבור אנו משתמשים בכלים אפידמיולוגיים וניהול סיכונים, מתוך חשיבה מידתית ובעיקר תוך שיקולים הוליסטים, הרואים בתחום הבריאות הרבה מעבר לרפואה. בהקשר העכשווי, לא רק ספירת מקרי קורונה, אלא גם ההבנה של תופעות ארוכות טווח, הן של ההתמודדות עם הקורונה והן עם נושאי בריאות אחרים.
לאור זאת, חייבים להבין היטב מה המשמעות של המטרה שהציבה הממשלה של חיים עם הקורונה. חיים עם הקורונה אינם ויתור על הבריאות, לטובת הכלכלה, אלא שילוב ביניהם. חיים עם הקורונה אין הכוונה כי עלינו ליישם תפיסה דטרמיניסטית הטוענת שבסופו של דבר אנשים נפטרים ממחלות.
תפיסה רחבה של בריאות רואה קודם כל בני אדם, את הצרכים שלהם ואת הפערים השונים שצריך לתת להם מענה. גישה כזאת למשל באה לידי ביטוי באפידמיולוגיה חברתית תוך ניתוח של התחלואה והגורמים לה על פי מצב חברתי כלכלי.
ניתוח כזה למשל הביא את שר הבריאות לצאת בתוכנית אותה חשף לתקשורת מכפר-קאסם, שם גם הראה את מפת המתחסנים של ישראל ואת הקשר ההדוק בין מצב חברתי-כלכלי לשיעורי ההתחסנות. ככל שיישוב באשכול כלכלי-חברתי נמוך יותר, הציבור מתחסן פחות.
הפתרון של הנגשה באמצעות "ניידות חיסון נמרץ" הינה דוגמה מעולה לחשיבות המהותית של צמצום פערים וערבות הדדית, ולסכנה התמונה באי-השיוויון. אכן בשבועיים האחרונים אנחנו רואים סוף-סוף עליה בשיעור ההתחסנות, לא רק בחיסון השלישי שללא ספק חשוב ביותר, לאור הירידה ברמת הנוגדנים וההגנה - כאשר חלפו יותר מחמישה חודשים מהחיסון השני - אלא גם בחיסון הראשון.
לאחר כמה חודשים של רפיון ופסיביות, חזרנו לשיעור התחסנות גבוה ולמעורבות עמוקה של חברה אזרחית בכל המגזרים, באופן מעורר הערכה ותקווה להמשך.
אבל אסור לנו לחשוב שהחיסונים יפתרו את כל הבעיות. אם אנו מבינים את התפיסה של "בריאות בכל מדיניות" והראייה הרחבה של בריאות הציבור, אותה גישה של מיפוי פערים חייבת לפעול בכל התחומים – שיטת הרמזור צריכה להיות גם של רמזור חברתי כלכלי, של התמקדות בצרכים החברתיים של האוכלוסיות שנפגעו באופן העומק ביותר בתקופת הקורונה בשל עוני, פריפריה חברתית וגיאוגרפית, כמו גם אנשים בעלי מוגבלות.
ראו למשל את פתיחת בתי הספר. אנו באיגוד רופאי בריאות הציבור תומכים בפתיחה של בתי הספר. בוודאי שחשוב להתמקד במניעת מקרי קורונה, בהגברת החיסונים, מתן המעטפת של הבדיקות השונות, כולל תוכנית מגן חינוך.
אבל כל זאת יהיה לחינם אם לא ניתן את המענה למערכת החינוך וחיזוקה דווקא עכשיו, בהקטנת מספר ילדים בכיתה, בשינויים פדגוגיים - כדי להתאים את המערכת לאתגרים, ובעיקר כדי לתת את הכלים המותאמים לכל חלקי החברה, כולל בילדים שנפגעו באופן העמוק ביותר בשל מחסור במחשבים, פגיעה בביטחון תזונתי או חסכים רגשיים ותחושת בידוד.
גם כאן אנחנו צריכים תפיסה רחבה של בריאות הציבור ושילוב בין גורמים. פתיחת בתי הספר הינה אמירה ערכית, והיא דורשת מוכנות מעבר לקורונה.
חיים עם הקורונה משמעותם לשים את בריאות הציבור, במובן הרחב – הפיזי, הנפשי והחברתי, כחלק מהביטחון הלאומי שלנו. לקראת השנה החדשה, השקעה במערכות הבריאות, החינוך, הרווחה, סביבה ותכנון עירוני בריא, חייבים להיעשות מתוך תפיסה שמדובר בהשקעה חברתית, השקעה שתחזור אלינו כחברה בעשורים הקרובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו