חמאס הכריז אתמול מלחמה על ישראל. הירי הבוטה של רקטות לירושלים, בעיצומו של יום ירושלים, היה התרסה בוטה, מחוצפת, שלא מותירה בידי ישראל ברירה אלא להגיב במהלומת־נגד קשה.
הכתובת במקרה הזה הייתה לגמרי על הקיר. מאז ראשית הרמדאן בנה חמאס בשיטתיות את הקייס שלו סביב ירושלים, תוך ניסיון לתפוס בעלות על המהומות. זה התחיל בשיגור הרקטות לעוטף עזה לפני שבועיים, ונמשך באזהרות ששיגר בשבוע שעבר מוחמד דף. האולטימטום שהציב הארגון אתמול - פינוי כל השוטרים מהר הבית ומשייח ג'ראח - שגובה בירי, היה השיא. חמאס ביקש באמצעותו להלהיט את הרוחות בעיר, וגם לאותת לישראל ולכל האזור: אני בעל הבית בירושלים. כל פגיעה בה, תיענה גם מעזה.
זאת משוואה שישראל לא יכולה לחיות איתה. לא רק משום שאסור להפוך את תושבי עוטף עזה (ומעבר לו) לבני ערובה של גחמות חמאס, אלא כי לארגון אין ואסור שיהיה לו שום מעמד או בעלות בירושלים. מאמציו להפוך לפטרון של העניין הפלשתיני ושל ירושלים - שחלקו נעוץ בביטול הבחירות לרשות הפלשתינית - הם סכנה של ממש. אם לא ייבלמו, הם עלולים להסתיים בהאצת ניסיונותיו של הארגון להשתלט גם על הגדה.
לכן, לא מותיר חמאס ברירה לישראל אלא להגיב - ולהגיב בצורה לא פרופורציונלית. צה"ל כבר רצה להגיב בעוצמה לפני שבועיים, אבל נבלם בידי הדרג המדיני שביכר אז את הניסיונות לצנן את השטח, בתקווה לחצות את הרמדאן בשלום. כעת, הוסרו הרסנים. הקבינט אישר לצה"ל מדרגות של פעולה, בשלושה אפיקים מרכזיים: הראשון, מאמץ לסכל ולשבש עד כמה שאפשר את שיגור הרקטות; השני, פגיעה משמעותית בזרוע הצבאית של חמאס, באנשיה ובתשתיות המשמשות אותה; והשלישי, פגיעה קשה בפרויקט ההתעצמות של הארגון, שצבר תאוצה בחודשים האחרונים על רקע השקט היחסי ששרר בגזרת הדרום. על הדרך, סביר שצה"ל גם יבקש לפגוע בארגונים נוספים ברצועה (ובראשם הג'יהאד האסלאמי) ולשלול גם מהם יכולות, אם כי במוקד הפעילות חייב לעמוד בעל הבית ברצועה: חמאס.
לישראל אין ברירה אלא למצות עד כמה שאפשר את שלושת המאמצים האלה. סביר שהם יארכו כמה ימים ואפשר שיהיו להם גם מחירים, אבל התקפלות מהירה תפגע במישרין בהרתעה. אמנם בסוף הדרך יחזרו הצדדים לנקודת המוצא - וסביר שגם לשיחות על הרגעה, בתיווך מצרי ובמימון קטארי - אבל טוב שחמאס יגיע אליה מוחלש, ומורתע בהרבה מכפי שהוא היה אמש. העובדה שהארגון - וכמוהו הג'יהאד האסלאמי - מכתיב את לוחות הזמנים בישראל וקובע את קצב דפיקות הלב של אזרחיה, לא מתקבלת על הדעת.
לא לסמוך על נס
כתמיד, מי שישלמו את המחיר העיקרי על ימי הלחימה הצפויים הם תושבי הרצועה. ההסלמה תופסת את עזה בשיאו של הרמדאן, ורגע לפני עיד אל־פיטר שיחול ביום חמישי בערב. סביר שחמאס ינסה לסגור את הסיפור עוד קודם לכן; מבחינתו, ההישג (הירי על ירושלים) כבר הושג ונרשם על שמו, וכעת הוא ישמח לשחרר את תושבי הרצועה לחגוג. מן הסתם, מסרים ברוח הזאת כבר מועברים על ידי שלל מתווכים, אבל לישראל אין כוונה להיענות להם בשלב הנוכחי, עד שהמשוואה לא תתאזן וההרתעה תשוקם.
זה יחייב את ישראל לכמה מאמצים, שלא כולם מבצעיים. בחלק הצבאי, יידרשו צה"ל ושב"כ גם לנסות ולפגוע ביעדי איכות (אף שאפשר להניח שרובם ירדו למסתור), וגם לשמר הגנה חזקה בעוטף כדי לשלול מחמאס הישגים נוספים. גם האזרחים יידרשו למשמעת: ספק אם הנס שקרה לאזרח שיצא מרכבו שניות לפני ששוגר לעברו טיל נ"ט - יחזור על עצמו שוב, ואין שום סיבה שקלות דעת אזרחית תגבה מחיר מיותר בחיי אדם.
בחלק המדיני תידרש ישראל לנהל דיאלוג עם ארה"ב ומדינות נוספות במערב ובאזור, כדי לאפשר לגיטימציה לפעילות הצפויה. הלחצים שהופעלו בימים האחרונים, בעיקר מוושינגטון, היו פועל יוצא של הפקרת הזירה ההסברתית לנרטיב הפלשתיני, שנטע תחושה שקרית שאל־אקצא בסכנה. ישראל חייבת להחזיר לעצמה את היוזמה בתחום, ובעיקר להבהיר מי האחראים לאלימות - בירושלים וגם בדרום.
אבל לצד האגרסיביות שעתיד לנקוט צה"ל מול חמאס בעזה, תידרש המשטרה לנקוט גישה יותר מתוחכמת בירושלים. רוב גורמי הביטחון הזהירו כבר ביום ראשון כי "מצעד הדגלים" שאמור היה לעבור בשער שכם הוא מתכון לפיצוץ, שאפשר ועדיף למנוע אותו. הרמטכ"ל וראש שב"כ ביקשו להימנע ממה שנתפס אצל הפלשתינים כפרובוקציה, אבל במשטרה התעקשו, והתקפלו רק אתמול - בהנחיית הדרג המדיני. התוצאה הייתה רעה; ישראל גם התקפלה והסיטה את המצעד לשער יפו, וגם שילמה את המחיר בירי הרקטות (שהוביל לביטול המצעד כולו).
סביר שבימים הקרובים יחזיקו ראש הממשלה ושר הביטחון את הידיים על ההגה גם בירושלים. מצד אחד, תידרש המשטרה להפגין נחישות מול כל אלימות. מאידך גיסא, היא תנסה לאפשר לרמדאן להגיע לסיומו בלי שהעניינים בבירה יצאו מכלל שליטה. זה ידרוש ניהוג עדין, שיושפע גם ממה שיקרה ברצועה. המאמץ הישראלי יהיה לחצוץ בין הגזרות - להילחם בעזה ולשמור על ירושלים שקטה עד כמה שאפשר - ולמנוע מהאלימות לזלוג גם לערביי ישראל, ליו"ש ולזירה הצפונית.
לחשב מסלול מחדש
המאמץ הרב־זירתי הזה הוא שהוביל להחלטה להשהות את התרגיל המטכ"לי שהחל בראשית השבוע. זה הישג נוסף של חמאס; במקום שצה"ל יתכונן למלחמה בזירה המרכזית שלו - הצפונית, מול חיזבאללה - הוא מוצא את עצמו מתכתש בעזה. הזירה הפלשתינית היתה אמנם חלק (משני) גם בתרגיל המטכ"לי, אבל טוב יעשה כעת צה"ל אם ינצל את האירועים כדי לברר לעצמו אם ובאיזו מידה הוא אכן ערוך ללחימה רב־זירתית.
על הדרך, טוב יעשה צה"ל אם יבחן גם את ההערכות המודיעיניות שניפק בשבועות האחרונים. הטענה שחמאס מורתע וינסה להדליק את ירושלים תוך כדי שמירת השקט ברצועה הוכחה כמוטעית, ואפשר שגררה התנהלות שגויה. כעת, נדרשת ישראל לחשב מסלול מחדש, במחיר גבוה בהרבה, כדי להחזיר את המושכות לידיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו