מחווה אחת ששר הביטחון בני גנץ הודיע עליה לאחר פגישתו עם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן בראש העין, מיטיבה לשפוך אור על משמעותה של "הפסגה המדינית" וטיבם של הצעדים בוני האמון.
מאות היתרי BMC (הנפקת תיעוד ייחודי) שיינתנו לאנשי עסקים פלשתינים בכירים, יאפשרו להם להיכנס לשטח ישראל ולטוס מנתב"ג בקלות רבה יותר. מדובר באישים שקיבלו המלצה מהרשות הפלשתינית ולפי נוהלי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, צריכים לגלגל מחזור שנתי של מיליוני שקלים. אגב, היתרים כאלה קיימים כבר באלפים.
מטבע הדברים, המחווה הזו, בדומה לצעדים האחרים, לא תשפיע על המתיחות הביטחונית. אותם אנשי עסקים לא מעורבים בפעילות טרור, אחרת לא היו מקבלים את האישור הנכסף. לא בכדי, מחמוד אל-הבאש, יועצו לענייני דת של עבאס, הסביר בראיון לרשת "אל-ערביה" כי הרשות לא שילמה מחיר כלשהו בפגישה בתמורה להטבות וכי "המערכה פתוחה".
נפגשתי הערב עם יו"ר הרש״פ מחמוד עבאס. דנו בסוגיות הביטחוניות והאזרחיות שעל הפרק. עדכנתי אותו כי בכוונתי להמשיך לקדם צעדים בוני אמון בתחום הכלכלי והאזרחי, כפי שסוכם בפגישתנו הקודמת. הדגשתי את האינטרס המשותף בחיזוק התיאום הביטחוני והשמירה על היציבות הביטחונית, ומניעת טרור ואלימות.
— בני גנץ - Benny Gantz (@gantzbe) December 28, 2021
נראה שבצמרת ההנהגה הישראלית, יש מי שלוקים באשליות אוריינטליסטיות, שלפיהן מה שחסר לפלשתינים הוא "כבוד". כאילו שמה שירצה את ההמונים הקוראים: "אנחנו אנשיו של מוחמד דייף" - כלומר, חסידיו של ראש הזרוע הצבאית בחמאס - הוא הכיבוד שיוגש לשנוא נפשם אבו מאזן בחצר של משפחת גנץ. עוד לפני הפגישה, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית הוציאו לפועל מבצע מעצרים נרחב נגד אנשי חמאס ביו"ש. ספק רב אם חבילת צ'ופרים כלכליים תשביע את רצונם.
למעשה, הודעתה של שרת הבריאות הפלשתינית אתמול האירה באור מגוחך את המחוות הללו. השרה הודיעה על כך שגרמניה ואיטליה העבירו לרשות הפלשתינית כ-450 אלף מנות חיסון של מודרנה מקרן של ארגון הבריאות העולמי. רומא תרמה כ-150 אלף מהמנות לרצועת עזה, שרק לפני ארבעה ימים התגלה בה חולה האומיקרון הראשון.
העובדה שהסכם דומה עם ישראל נאלץ להתבטל ביוני האחרון לאחר ביקורת חריפה על הרשות, מעידה שצעדים כאלה עשויים דווקא לפגוע עוד יותר בלגיטימציה של הרשות. גל הטרור הנוכחי, הוא במידה רבה גם התקוממות נגד הרשות ומדיניות התיאום הביטחוני של אבו מאזן, שנתפס בתור משת"פ.
בהתאם לכך, חמאס עט כבר על הפגישה כמוצא שלל רב, ותיאר אותה בתור "תקיעת סכין בגבה של האינתיפאדה" ואירוע שיעודד גורמים באזור לנורמליזציה עם ישראל. אחד מדוברי חמאס לעג לתיאור של המאורע על ידי הפת"ח כמפגש בין גיבורים: "איזו גבורה יש אצל גנץ, שהיה רמטכ"ל ב-2014 ושר המלחמה ב-2021? גנץ הוא פושע מלחמה ומקומו בבית הדין הבינלאומי".
מריחים את הסוף
למען האמת, המחוות הן הבעיה הקטנה של ישראל. הצהרות של בכירים פלשתינים בתקופה האחרונה, מלמדות שיש מי שמריחים את סופו הקרב של אבו מאזן. אחד מהם הוא מחמוד אל-עאלול, שהחל לרכוב על גבו של נמר המהומות ביהודה ושומרון. רק בשבוע שעבר, הגיע סגנו של עבאס, שלפי הפרוטוקול אמור לרשת אותו בבוא העת, אל הכפר בורקה לאחר העימותים במקום. אל-עאלול בן ה-71, סוס צעיר לעומת הראיס בן ה-86, אמר כי ישראל לא הותירה שום ברירה והפלשתינים ימשיכו ב"התנגדות מול הכיבוש ומול המתנחלים". גם בחמישי, ביום השנה ה-57 להקמת הפת"ח, הדגיש אל-עאלול את תמיכתו במה שהוא מכנה "התנגדות עממית".
מי שעוד לוטש עיניים לכיסאו של אבו מאזן הוא מוחמד דחלאן, יריבו הגולה. מי שעומד בראש זרם הרפורמה בפת"ח, וניסה להריץ רשימה נפרדת בבחירות לפרלמנט שבוטלו, הביע תמיכה לאחרונה בפתרון המדינה האחת, והדגיש את הצורך של הרשות "לחזר למאבק". הצהרותיהם של אל-עאלול ודחלאן צריכות להדאיג את ישראל, מכיוון שהן בעצם מתיישרות עם עמדות חמאס, ומעידות על עוצמתו הפוליטית.
נראה שבישראל מתאמצים לטשטש את המציאות שבה חמאס הוא הגורם הדומיננטי כיום בקרב הפלשתינים, ולא אבו מאזן. רק השבוע ארגון הטרור האסלאמיסטי ניהל סדרת אימונים צבאית בשיתוף הג'יהאד האסלאמי וארגוני טרור נוספים ברצועת עזה. ארגון שאומר בפה מלא שבכוונתו להכחיד את מדינת ישראל ומתעצם מסבב לסבב.
האיראנים לא מוותרים על אחיזה באזור
אולי היה יכול להיות היגיון כלשהו במדיניות הגזרים והמקלות שגנץ מנסה להוביל, לולא העובדה שגם חמאס סחט הקלות לרצועת עזה, בזמן שהוא מבעיר את ירושלים ואת יהודה שומרון. כך, למשל, השליח הקטארי הודיע לאחרונה על מימון של 60 מיליון דולר להקמת צינור גז לתחנת הכוח היחידה ברצועה.
בשנים הקרובות, ישראל תצטרך לספק תשובה הולמת לשאלת רצועת עזה. עוד ב-2008, במבצע עופרת יצוקה, היה צורך למוטט את שלטון החמאס. ההנהגה המדינית יכולה להמשיך לטעון שמוטב לשמור על שקט ברצועה לאור האיום האיראני בגזרה הצפונית, אלא שלמרות הדיווחים האופטימיים של כלי תקשורת סעודיים, לא נראה שהאיראנים עומדים לוותר על האחיזה במרחב הסורי ועל ניסיונותיהם להעביר לחיזבאללה אמל"ח מתקדם ושובר שוויון. לפיכך, מתקרב הזמן שבו ההנהגה תצטרך לעמוד מול הציבור ולהסביר לו מדוע יש צורך לשבור את מדיניות סבבי הלחימה בעזה.
יהיה מי שייטען שהמצב הנוכחי בדרום הוא הרע במיעוטו. בסופו של דבר, חמאס לא מסוגל לממש התחייבויות במסגרת הסכם. לא רק משום שהוא ארגון אסלאמיסטי וקיצוני, אלא גם מפני שהוא לא ארגון הטרור היחיד ברצועת עזה. מי ערב לכך שוועדות ההתנגדות, החזית העממית והג'יהאד האסלאמי יהיו מחויבים להסכם כזה? מנגד, מבצע צבאי למיטוט שלטון החמאס בעזה עלול להוביל לאבידות רבות בקרב כוחותינו.
הבעיה היא שבטווח הארוך, ישראל גם סופגת אבידות מצטברות ונזק כלכלי, וגם מגיעה להבנות עם חמאס שמופרות פעם אחר פעם. בינתיים, ארגון הטרור מתעצם בכל סבב לחימה: לא רק מבחינה צבאית, אלא בעיקר מבחינה פוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו