האוצרת הראשית של "אנו", מוזיאון העם היהודי: "אפשר לוותר על פוזיציית הקורבן ולעבור לקריאת הללויה"

התחושה הראשונה שמתעוררת אצל מי שמבקר במוזיאון העם היהודי החדש, שקם לאחרונה על יסודות בית התפוצות הישן בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, היא שאי אפשר למצות את עושרו בביקור אחד. למרבה הפלא, התחושה הזאת אינה מעיקה. אחרי הכל, מי מצפה לפצח את סוד עם הנצח בביקור אחד, ארוך וגדוש ככל שיהיה? 

 

 

 

"בתחילת המאה ה־21 אפשר כבר לוותר על פוזיציית הקורבן ולעבור מבכיית אוי־ויי לקריאת הללויה", מספרת בשיחה עם "ישראל השבוע" ד"ר אורית שחם־גובר, האוצרת הראשית של המוזיאון ודמות מפתח בגיבוש תפיסתו הערכית. "מובן כיצד נולדה תחושת הקורבן של העם היהודי - הרדיפות שידע העם היהודי, ובוודאי הטרגדיה הנוראית שעברנו באמצע המאה ה־20, הצדיקו אותה לחלוטין. אבל אפשר להסתכל אחורה על העבר שלנו ולראות לא רק פרעות, גזירות, רדיפות ושמד, אלא גם פריחה ושגשוג ותרבות - חיים ולא רק מוות. מערכת החינוך שבה גדלתי, שבה גדלו ילדיי וגדלים נכדיי, הציגה את הסיפור היהודי ברובו כסיפור של מוות, ואילו אצלנו במוזיאון שוברים את הפרדיגמה".

 

"האנימציה מורידה מגננות. משום שהמבקר לא רואה מולו בן אדם אמיתי, הוא לא ינסה לחפש את הדמיון או את השוני, לא ישאל את עצמו אם הוא מאותה עדה או מאותה תקופה". להשלמת הטעימה, קיר הציורים של האמנית לנה רבנקו מציג 52 דמויות יהודיות ממקומות שונים ומתקופות שונות, שיוצרות פסיפס עשיר וצבעוני, המזמין להכיר אותן, לגלות את הווי התקופה ולחקור את הנסיבות שבהן פעלו. 

 

 

 

האבזור הטכנולוגי של מוזיאון העם היהודי יענה על ציפיות חובבי הטכנולוגיה המתקדמים ביותר, והפיתוח בתחום הזה יימשך. כך, ממש בקרוב יוכלו המבקרים להצטייד בצמיד גומי מיוחד, שבאמצעותו יהיה ניתן לסרוק בסיסי מידע ב־12 נקודות במוזיאון ולהוריד מהם את מה שיחפצו - טקסטים, ציורים וכו', בבחינת "לקחת את המוזיאון הביתה". "ובכל זאת, הכוח הגדול שלנו אינו בדאטה, אלא ביכולת לעורר רגש והזדהות", אומרת שחם־גובר, "בני אדם זוכרים חוויה אישית. הרגש מחבר לתוכן, ולא להפך, והאבזור אינו יותר מאמצעי: שלל המדיות צריכות לחולל אמירה אחת כוללת. טקסטים, מוצגים, דימויים, סרטים, מיצגי אינטראקטיב. יש אנשים שמתחברים למילה הכתובה, אם כי מספרם פוחת והולך. אחרים 'נתפסים' על ידי תמונות: לא תמצא אצלנו תמונות קטנות, מכיוון שבראותה הרבה תמונות קטנות העין זזה ואינה יכולה להתפקס. לעומת זאת, לתמונה גדולה ובולטת, אם היא טובה, יש סיכוי לגעת לך בנשמה".