פרשת מור ממן: "יותר קל להפריש חלה מאשר להפסיק לפגוע באנשים"

פרשת שיר הלל, דויד אזולאי ומור ממן הציפה מחדש את הפער בין אמונה, צניעות ומה שאנחנו בוחרים להציג באינסטגרם

לא מתפקידנו לחלק ציונים לאנשים על מידת הדתיות שלהם. אף אחד מאיתנו לא מוסמך לקבוע מי דתי מספיק, מי מאמין באמת ומי קרוב יותר לאלוהים. אמונה היא עניין אישי, ולאף אחד אין מונופול עליה.

אבל, ויש כאן אבל גדול, כשאדם בוחר להפוך את האמונה שלו לחלק מרכזי מהתדמית הציבורית שלו, כשהוא מטיף לאחרים על צניעות, שמירת שבת, הפרשת חלה וערכי המשפחה, מותר גם לבחון את הפער בין המסרים שהוא מפיץ לבין ההתנהלות שלו.

ולכן, לפני שמור ממן, ולא רק היא אלא גם משפיעניות רבות אחרות, מלמדת אותנו איך נכון להתלבש, איך לשמור שבת ואיך להתקרב לבורא, כדאי להזכיר שדרך ארץ, יושר, חמלה וכבוד לאחרים הם לא ערכים פחות חשובים. להפך, הם הבסיס.

כי צניעות היא לא רק אורך החצאית, אמונה היא לא רק מספר השבתות ששמרת, וערכי משפחה הם לא רק תמונה מחויכת עם כיתוב מרגש על זוגיות ואהבה. הם נמדדים גם ברגעים שבהם אף אחד לא מסתכל, בהחלטות שאנחנו מקבלים ובדרך שבה אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים, במיוחד כשהם פגיעים.

הגיע הזמן לדבר גם על תופעה רחבה יותר. הדת הפכה בשנים האחרונות, אצל חלק מהמשפיעניות, גם לכלי שיווקי. הפרשת חלה היא תוכן, שמירת שבת היא מיתוג, והתחזקות רוחנית היא לפעמים גם דרך מצוינת לייצר מעורבות, אהדה וטראפיק. ואין שום דבר פסול בלשתף אמונה ברשתות החברתיות. להפך. הבעיה מתחילה כשאמונה הופכת לכלי להטפה לאחרים, בזמן שהערכים הבסיסיים ביותר שלה נדחקים הצידה.

אני לא מתיימר לדעת מה יש בליבה של מור ממן, ולא מתכוון לשפוט את האמונה שלה. גם הסיפור שנחשף כאן מורכב, והטענות שעולות בו הן גרסאות של המעורבים, לא פסק דין. אבל דווקא בגלל זה, אפשר וצריך לשאול שאלות על הפער בין התדמית שמציגים לציבור לבין המעשים והבחירות שמאחוריה.

מי שבוחרת להעמיד את הצניעות, האמונה וערכי המשפחה במרכז הבמה הציבורית שלה, צריכה להבין שהציבור רשאי גם לבחון את המסרים האלה באופן ביקורתי. לא את מידת הדתיות שלה, אלא את האחריות שמתלווה להטפה לאחרים.

יש משהו שהייתי רוצה להזכיר לכל מי שהפך את הדת לחלק מהמותג האישי שלו: יש מצוות שלא מצטלמות יפה לאינסטגרם. אין להן פילטר, מוזיקת רקע מרגשת או פוטנציאל להפוך לוויראליות. קוראים להן יושר, חמלה, כבוד לזולת ואחריות למעשים שלנו.

בסופו של דבר, הרבה יותר קל להעלות סטורי על דרך ארץ מאשר ללכת בה. והרבה יותר קל להפריש חלה מאשר להפסיק לפגוע באנשים. האמונה שלכם היא ביניכם לבין אלוהים. אבל ההתנהגות שלכם כלפי אחרים היא כבר לא רק עניין שלכם.