"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

פור-ריל
בדרך לשלמות

"אין בטעות": האם התחלנו לנרמל בגידות?

האם בגידה היא תמיד בחירה, או שיש נסיבות שבהן הגבולות מתחילים להיטשטש? מאיה גסמן הלל ולינוי בן משה סימו פותחות ב"בדרך לשלמות" את השאלה שמעט זוגות אוהבים לדבר עליה, ומגיעות גם לבר כהן, בכי מול המצלמה והגבול שבין שיתוף לחיפוש תשומת לב

, עודכן
0השמעה

"אין בטעות": האם התחלנו לנרמל בגידות?

מאיה גסמן הלל ולינוי בן משה סימו חוזרות בפרק של "בדרך לשלמות" לסטורי שפרסמה בר כהן בעקבות השיתופים של רפאלה טווינה, טל טיטו ושלקה, ודנות בשאלה מתי שיתוף של פגיעה ברשת הופך, לדעתן, גם לחיפוש תשומת לב. משם השיחה עוברת לשאלה אם יש בכלל דבר כזה בגידה "בטעות".

"כשאני בוכה, הדבר האחרון שאני חושבת עליו זה לפתוח מצלמה"

נקודת הפתיחה היא הסטורי של בר כהן. כהן התייחסה לשיתופים של רפאלה טווינה, טל טיטו ושלקה וכתבה בין היתר: "שקט. די, רבאק! זה כבר מעייף. כל היום בכי".

ב"בדרך לשלמות" הדיון מתרחב לשאלה האם מי שבחרה להיחשף בריאליטי צריכה פשוט להתעלם מתגובות פוגעות.

"מתי אנחנו מפסיקים לחנך אנשים אחרים? מתי אנחנו מפסיקים להגיד: 'תפסיקי את לעשות ככה וככה, ואת תפסיקי לעשות ככה וככה'? כל היום אנחנו עסוקים בלחנך אחד את השני". מהצד השני עולה שאלה אחרת: "מתי זה לגיטימי לשתף פגיעות, ומתי זה כבר למשוך תשומת לב?".

בר כהן, טל טיטו, שלקה ורפאלה טווינה | צילום: אינסטגרם

במהלך השיחה עולה גם המקרה של טווינה, שסיפרה על אישה שפנתה אליה בצורה פוגענית, ולאחר מכן פתחה מצלמה כשהיא בוכה.

בן משה סימו אמרה: "לפתוח מצלמה, לצלם את עצמך בוכה? אני מכירה את עצמי, כשאני בוכה, הדבר האחרון שאני חושבת עליו זה לפתוח מצלמה". גסמן הלל השיבה חזרה: "זה דור אחר". בן משה סימו בתגובה נחרצת: "אין בעיה, אחותי, אני מקבלת את זה. זה דור שמתעד. אבל אני מהדור של בר כהן".

"יש לי המון סרטונים שלי בוכה"

בשלב הזה גסמן הלל משתפת שאצלה דווקא פתיחת המצלמה ברגעים כאלה יכולה לבוא בקלות. "הרבה יותר קל לי כשאני בוכה, לפתוח את המצלמה ולספר מה עובר עליי. עכשיו זה קל לי. כבר קל לי לפתוח את המצלמה. זה אפילו באיזשהו מקום פורק. יש לי המון סרטונים שלי בוכה, שלא עלו מעולם לרשת".

הירשמו לניוזלטר של ForReal ואנחנו נדאג שלא תפספסו שום דבר חשוב!

בן משה סימו מיד שואלת: "למה הם לא עלו?". "כי הרגשתי שזה פתטי", עונה גסמן הלל. מכאן הדיון רק מתחדד. גסמן הלל מסבירה שעבורה עצם פתיחת המצלמה היא לא בהכרח העניין, אלא מה עושים עם התיעוד אחר כך. "אין לזה ערך אם אין לזה ערך מוסף, אלא אם הייתה לי פתאום איזו תובנה משנת חיים, אז אני כן אשתף אותה בבכי. אין לי בעיה".

רפאלה טווינה | צילום: אינסטגרם

בהמשך גסמן הלל מנסה לשים אצבע גם על הסיבה שבגללה סרטונים כאלה בכל זאת מגיעים לרשת. "יכול להיות שזה לא דורי. לי זה מרגיש גם דורי. וגם כמיהה לתשומת לב וקריאה לתשומת לב". ואז היא מוסיפה: "וקריאה לטראפיק ברשתות". "בול", מסכימה בן משה סימו.

מי שמבין בסלבס יודע שהדיון הזה כנראה לא ייעלם יחד עם הסטורי. המצלמה נמצאת שם גם ברגעים הטובים וגם כשפחות, והשאלה מה מתוכה צריך להגיע לעוקבים נשארת פתוחה.

"אין בטעות": השיחה עוברת לבגידות

בחלק אחר של השיחה מאיה ולינוי עוברות לבגידות ושואלות אם מדובר בהתנהגות שמתחילים לנרמל. גסמן הלל מציגה תרחיש: אישה שחיה עם בן זוג, סובלת בתוך מערכת היחסים ומתקשה לצאת ממנה, פוגשת מישהו שעושה לה טוב ואז "בטעות בגדה".

בן משה סימו לא קונה את ה"בטעות". "אין בטעות", היא משיבה, ומוסיפה שלדעתה בגידה במצב כזה מגיעה אחרי כאב שלא טופל בתוך הקשר. "אני חושבת שזה אנשים שמפחדים לגעת בכאב ולפתור אותו".

מאיה גסמן הלל | צילום: ירין אמקייס

כדי להסביר את העמדה שלה, בן משה סימו מתארת מצב שבו אחד הצדדים כבר לא מרגיש שרואים אותו:

"כבר תקופה שהוא לא מחמיא לי. ואני רזיתי מלא ואני נראית וואו, אבל הוא פחות רואה את זה. אני מכינה לו ועושה לו ו... אני הכול בשבילו והוא לא רואה אותי". ואז, לדבריה, מגיע מישהו מבחוץ. "פתאום יש גבר זר שרואה אותי, והוא גם נראה טוב".

אבל מבחינת בן משה סימו, הנקודה נמצאת במה שלא קרה קודם בתוך מערכת היחסים. "מה אני אומרת? שבכל הסיפור שסיפרתי לך פה, מה לא עשיתי? רק לא באתי לבעלי ואמרתי לו, 'מאמי, אתה לא רואה אותי'".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו