"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

פור-ריל

״רגש מוזר״: אליאנה תדהר מודה

בסטורי ליום השואה, אליאנה תדהר מספרת על מפגש עם ניצולת השואה דבורה וויינשטיין, ועל החשש שהצפירה תאבד משמעות

,עודכן
0השמעה
אליאנה תדהר. צילום: שי פרנקו, באדיבות יח"צ לבידו

לרגל יום השואה, תדהר העלתה סטורי שבו היא מתארת מפגש עם ניצולת השואה דבורה וויינשטיין, ושאלה אחת שהובילה אותה ישר לצפירה ולמחשבה מטרידה על הזיכרון.

השאלה לדור הצעיר

בסטורי, תדהר כתבה שנפגשה עם "גיבורה יפיפה", ניצולת השואה דבורה וויינשטיין. לדבריה, היא שאלה מה היתה מבקשת מהדור הצעיר, וקיבלה תשובה ישירה. "שאלתי אותה, 'אם הייתה לך בקשה אחת מאיתנו, הדור הצעיר, מה היית מבקשת?' היא חייכה ואמרה, 'אני יודעת, היום עוד סוגרים חנויות ומסעדות בערבים יום השואה, עוד כמה שנים כבר בטח גם את זה לא יעשו... חייבים למצוא דרך להעביר את הסיפורים שלנו לדורות הבאים'."

הירשמו לניוזלטר של ForReal ואנחנו נדאג שלא תפספסו שום דבר חשוב!

הסטורי של אליאנה תדהר,צילום: אינסטגרם

הצפירה והאזעקות

תדהר כתבה שבצפירה היא הרגישה "משהו מוזר". היא הוסיפה שהצפירה התערבבה לה עם האזעקות, ושהיא חוששת שהיא תאבד משמעות. כך היא ניסחה את זה: "היום הצפירה התערבבה לי עם האזעקות... איך בעוד כמה שנים לא רבות, הצפירה עלולה לאבד מהמשמעות שלה."

לתווך לילד: לא אזעקה, זעקה

בהמשך, תדהר כתבה שהיא חושבת על איך להסביר לבן שלה מהי צפירה ביום השואה, ומה ההבדל בין אזעקה שגורמת לרוץ למקלט לבין צפירה שמבקשת לעצור ולהרגיש. "חשבתי איך לתווך את הצפירה לבני, שיבין שזאת לא אזעקה שצריך ללכת בה למקלט, זאת זעקה של לב שנשבר לכל כך הרבה אנשים, למשפחות שנקרעו..." היא הוסיפה שלטענתה, קיים רוע בעולם וצריך להילחם בו, "לא רק בטילים וחיילים, גם באנושיות ובחמלה", ושאי אפשר לשכוח "את מה שהעם שלנו עבר, מה שסבא שלי עבר, גיבורי העל שבזכותם אנחנו כאן".

לי בירן ואליאנה תדהר עם בנם נבו,צילום: אנסטגרם

"האחריות עכשיו רק עלינו"

לקראת הסוף, תדהר כתבה נתון ואז סיכמה בשורה אחת. כך הופיע בסטורי: "12 אלף שורדי שואה הולכים לעולמם בממוצע בשנה. ועכשיו האחריות היא רק עלינו. להבטיח שהצפירה לא תהיה רעש רקע." תדהר כתבה שהמסקנה שלה היא לא להישאר רק עם הסמלים החיצוניים של היום הזה, אלא להפוך את הזיכרון למשהו שעובר הלאה במילים ובמעשים. כך היא סיימה, במילותיה: "שלא רק נסגור חנויות ומסעדות, אלא נפתח לבבות, נספר, נזכור, ונעביר את זה הלאה. כדי שגם כשכבר לא יהיו מי שיספרו, עדיין יהיה מי שיזכור. לתמיד."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו