אנה ארונוב בסיפור מצמרר: "לצערי היא נפטרה"

אנה ארונוב נזכרה אמש (שני) בשיחה המטלטלת והמצמררת שניהלה עם שורדת השואה וטבח 7 באוקטובר רות הרן, שבנה אבשלום נרצח ושמונה מבני משפחתה נחטפו לעזה. ארונוב שעדכנה כי הרן נפטרה השנה, העלתה מחדש את סיפורה הקשה שכלל מסר חשוב לגבי העתיד.

"אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל לפני שנתיים השתתפתי בפרויקט 'מעלים זיכרון" ופגשתי אישה מדהימה בשם רות הרן, שסיפרה את הסיפור הבלתי ייאמן שלה. היא שרדה גם את השואה, וגם את הטבח ב-7 באוקטובר. זה באמת היה סיפור מאוד מרגש, והשנה לצערי היא נפטרה", עדכנה ארונוב. "אז ביום השואה אנחנו נזכור אותה ואת הסיפור הבלתי ייאמן שלה".

"את רות הרן פגשתי חצי שנה אחרי 7 באוקטובר", הזכירה ארונוב. "הטראומה של 7 באוקטובר, אי אפשר לשכוח", שיתפה אז הרן, שגרה בקיבוץ בארי ובנה אבשלום נרצח באותה שבת ושמונה מבני משפחתה נחטפו לעזה והוחזרו לפני שהלכה לעולמה. "זה אבשלום בני, חבר קיבוץ בארי, אדם של בני אדם", סיפרה רות. "הוא הלך עם כיתת הכוננות, גופתו הושחתה, סאדיזם. אני שמעתי צעקות, אני שמעתי יריות, על הדשא ראיתי גוויות, ראיתי שני תינוקות במיטה מומתים, וגם אימא שלהם. זה דבר שהוא לא רגיל, ובלתי מתקבל על הדעת", שחזרה הרן את מה שהתרחש בבוקר שמחת תורה.

כשנשאלה על ידי ארונוב אם המראות הקשים החזירו אותה לימי השואה, השיבה רות: "הם לקחו בשבי את כלתי, את בתי, ואת הנכדה שלי, עם שני ילדים. אם ראיתם תמונה של ילדה בלונדינית עם תלתלים בחטופים - זו הנינה שלי. כן, זה מחזיר אותי אחורה".

הרן סיפרה גם על חוייתה בשואה. "אני הייתי בת שלוש כשהמלחמה פרצה. בדיוק כמו הנינה שלי. הילדות שלי עברה בצלו של השלטון הנאצי. חווינו רעב, חרדה". בהמשך ציינה ארונוב כי אביה של רות נאלץ לברוח מרומניה, ועזב את המשפחה לחמש שנים, ושאר בני המשפחה ברחו גם הם. "אבא ניצל ובשמחה ובששון אבא חזר", אמרה רות לארונוב, והוסיפה כי אביה נפטר לאחר מכן ממחלת הטיפוס והיא, אימה ואחיה בקושי הספיקו להיפרד ממנו. עוד סיפרה על הירצחם של סבה, ודודה במחנות ההשמדה.

רות עלתה לארץ בגיל 11. "נשבעת לך שחלמתי שהגעתי לארץ החלומות", התרגשה רות. "ככה הרגשתי. זה היה כל כך מרגש. ובשבילי ארץ ישראל זו ארץ החלומות. לא יקחו לנו אותה!". לבסוף סכימה אנה: "מאוד הצטערתי לשמוע שהיא נפטרה, אבל גם יש לי את הכבוד להמשיך ולספר את הסיפור שלה, שמרגש אותי נורא", אמרה והדליקה נר לזכרם של רות, דודה וסבה שנספו. "זה באמת כבוד, שהיא כבר לא יכולה לעשות את זה, ואני עושה את זה למענה. רות תישאר בלבי לנצח. את הסיפור שלה ושל שורדי השואה צריך לזכור ולספר".