אמש (בלילה שבין רביעי לחמישי) בחרה הדסה בן ארי להעלות וידוי שנתנה על הבמה במהלך שיחה שקיימה עם הרבנית ימימה מזרחי. במילותיה סיפרה בן ארי על נקודת השבר והתחתית שאליהן הגיעה אחרי הגירושים מחנן, ועל הגילוי המפתיע והאופטימי.
"זבל. כמה הכל בקרקעית - גיליתי שאני יותר חיה", אמרה הדסה. "כלומר כשאני מגיעה לקרקעית ואני מקישה כאן, אני שומעת שיש חלל. אני לא באמת הגעתי לסוף. אחרי הסוף יש עוד אין סוף, יש שם משהו שהוא פשוט לא קשור אליי. זה שמן שהבאתי, שלוש הטיפות האחרונות שנשארו לי. ופתאום אני מוצפת, ואני אומרת 'אלוהים, חכה שנייה רגע, אני רוצה להיות במיטה, אני רוצה לנוח'. 'לא, לא, לא. את הולכת לארצות הברית, את הולכת ללונדון, טוסי לשם, לכי לשם, תעשי לזה...'. ואני אומרת 'שנייה רגע, אולי אפשר להתאבל?', והוא אומר 'חיים שלי...' איך אמרו אצלנו בפולין? אני אנוח בקבר". בסוף הטקסט האישי והכואב חיזקה הרבנית ימימה. "אני כל כך מעריצה אותך", אמרה לבן ארי. "זה היה כל כך חשוב המילים האלה. אני יודעת שזה לא פשוט, ואמרת את זה כל כך ביופי".
