אחרי הדלקת נר ראשון של חנוכה, הדסה בן ארי ביקשה אמש (ראשון) לחזור אחורה אל הימים שבהם הייתה נשואה לגרושה ואבי שבעת ילדיה חנן בן ארי, ימים בהם היו הורים צעירים לבת בכורה ושיתפו פעולה גם באופן אומנותי כשיצרו יחד את השיר "הילדים הללו". בטקסט שכתבה בן ארי היא שחזרה את רגעי הייאוש שחוו השניים בתהליך היצירה, אך גם באור שהיה בקצה המנהרה. לבסוף חלקה גם בתחושות בחג הזה, בבכי, ובתקווה לנס.
"הפעם הראשונה ששיר שלי הושמע בגלי צה"ל הייתה השבוע לפני חמש עשרה שנה", סיפרה בן ארי. "שמענו אותו היום בקולי קולות במטבח, תוך כדי שהכנו לביבות וירקות, ואהבה שלי שאלה: 'זה הקול של אבא? איזה שיר מרגש'". קוראים לשיר 'הילדים הללו'. היינו הורים לילדה בכורה בת ארבעה חודשים כשכתבנו שיר שמדבר על חינוך ילדים. היה לנו תמריץ מושלם, אתר ליוצרים צעירים הציע פרס של 700 שקלים תלושים. אמרתי: 'אנחנו לוקחים את התחרות הזאת'. והתחלנו לכתוב. כל פעם התחלנו לכתוב והתייאשנו. כל אחד מאיתנו שירבט כמה שורות והלך, אבל בסוף נהיה שיר".
"הדבר היפה הוא שכבר בגיל עשרים ושתיים לא חשבתי שאני מבינה יותר מדי בחינוך ילדים. בסוף זה נס, החיים הם נס", קבעה. "אני לא היחידה שמחליטה על עולמי. וכשאני מביטה בנרות של חנוכה רוקדים, אני רוקדת איתם כמו ילדה, ובוכה איתם ותולה בהם תקווה שיצילו אותי. אני מתפללת כאילו אף אחד בעולם לא שומע אותי ולא יציל אותי. כאילו רק נס ירים אותי. כל שנה אני אומרת 'אל תסמכו על ניסים, תהיו אתם האנשים שמביאים את הנס'. בחנוכה אני אומרת: 'אלוהים, אני לא זזה מהחנוכיה עד שתביא לי נס'".
