יש כזה דבר חברויות בתעשיה? נושא החברויות בתעשיה הוא נושא שלא יורד מהכותרות, במיוחד בשנים האחרונות, עם עליית המשפיעניות שהן גרסת המאה ה-21 ל"נשות חברה". ככה זה כשהיום כל מפגש או סכסוך בין שני אנשים מוכרים מצולם בלפחות ארבע זוויות שונות. שאלה אחת שנשאלת ללא הפסקה היא: אם יש דבר כזה חברות אמת בתעשיה.
מנקודת המבט שלי, נראה שיש כמה סוגי חברויות: יש את החברויות של ״שלום שלום בהשקה", סלפי קטן, חיבוק מול המצלמה, תגובות באינסטגרם, קשר כזה של קולגות, של כבוד הדדי ולא יותר. יש את זו שממש נראת כמו חברות אמת, יציבה, כזו שמתקיימת גם כשהמצלמה כבויה. אבל צריך לזכור שהיו חבורות כאלה בעבר שהשלו אותנו, ליקי ולירן כוהנר: חופשות משותפות, דאבל דייטים, הילדים שגדלים יחד, עד שיום אחד זה כבר לא היה וכולנו נשארו עם סימני שאלה. הדרמה התורנית היא כמובן על דניאל עמית, יובל כספית, ליקוש מנחם ודנית גרינברג, שהעוקבים לאחרונה הבחינו בהתרופפות בקשר שהיה נראה קרוב מדי.
אבל בואו לא נתמם, הסקרנות טבעית. כי אם שיתפתם כל כך הרבה מהחברות, מהחופשות, מהיציאות, אפילו שיחות מקבוצת הוואצאפ ופתאום נגמר, ברור שהקהל ירצה לדעת עוד. אי אפשר לתת רק את הפריימים של החברות הכי יפה בעולם, להיעלם ולצפות שהקהל ישלים לעצמו את המידע.
זה מוביל לסוג נוסף של חברויות: אלו שהפכו לריבים מתועדים. זה כבר ז’אנר בפני עצמו והרשימה עוד ארוכה. אחד לתקופה צצה עוד "חברות שהסתיימה" שמקבלת אייטמים מעקיצות הדדיות בסטורי והקהל עוקב אחרי הכל בהדיקות.
ראו ערך הריב האחרון של ליקוש מנחם ושלי אבנשטיין. ריב שכולנו הרגשנו שהיה יכול להיפתר בקלות בשיחת טלפון אחת. שתיהן חכמות ומבינות כמה כוח יש לכל מילה שנכתבת ובעיקר, הן מבינות שריב מתוקשר מביא איתו אינסוף הקלקות וטראפיק.
אז אולי המסקנה היא שקשה מאוד לשמור על חברויות נקיות מרעשי רקע כשהדמויות שמרכיבות אותה חיות בווליום כל כך גבוה. אולי הדרך לשמור אותן נקיות היא לא לדבר אותן החוצה גם כשהמצב טוב, אולי אפשר לוותר על הסטוריז ולעשות הכל בדלתיים סגורות, כי אם החברות טובה באמת, למה אתם מרגישים צורך להשוויץ בה מול כולם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
