"לא דמיינו כזה הייט על ריקוד אחד"

שבוע האופנה בתל אביב היה אמור להיות עוד רגע חלומי בקריירה של יובל כספית: קולקציה חדשה, מסלול, דיג'יי פרטי שהוא גם בן הזוג, נמרוד רון, וצעידה סך הכול חמודה לסגירת התצוגה. בפועל, אילתור של כמה שניות הפך לטרנד, לחיקוי ב"ארץ נהדרת", וגם לים של טוקבקים שליליים. לצד האהבה, הגיע גם ההייט, והשאלות: איפה עובר הגבול בין ביקורת לגועל-נפש, מה קורה כשיזם הייטק רוקד על המסלול, ואיך כל זה משפיע על הזוגיות, על החתונה המתקרבת ועל החברויות בעולם המשפיעניות. צפו בריאיון המלא.

"זה היה אנחנו": הריקוד שהתחיל מצעידה

איך בכלל נולד הרעיון שתעלו יחד למסלול?

יובל: "הוא התחיל לנגן רק לפני חודש כזה, וראיתי שהוא ממש טוב. אז אמרתי לו: אולי תתקלט בתצוגה".

נמרוד: "כמה ימים לפני היא החליטה. היא דיברה עם נמרוד הבמאי, ואז היא אמרה לי: 'אתה תהיה מוכן? יהיה לך סט?'. אמרתי לה: כן, אני אדאג שיהיה לי סט".

יובל: "בנינו את הסט ביחד. ואז פשוט אמרתי לו: אני רוצה שנצעד ביחד, כמו שמביאים את הפרחים בסוף תצוגה. יום לפני אמרתי לו: 'בוא תצטרף, נעשה צעידה אחרונה, זה יהיה נורא יפה. אני נותנת לך את הבמה ואת האור – הדיג'יי ובעלי העתידי – והוא נותן לי ומפרגן לי'. חשבנו שזאת תהיה צעידה. מפה לשם…"

באיזה שלב זה הופך מרק צעידה לריקוד כמו שכולם ראו?

נמרוד: "קודם כל, הייתה אנרגיה ממש טובה באולם. הייתה אנרגיה טובה, והיא הייתה בטירוף שלה, והיא סטארית כמו תמיד, ורציתי להרים לה. אז הלכתי קצת מאחוריה, נכנסתי לקצב, והיה מגניב. הרגיש לי מאוד טבעי".

יובל: "זה היה אנחנו. ממש אנחנו. אנחנו עושים את זה בבית, אנחנו עושים את זה בסטורי כבר שנים".

כלומר – זה לא היה שואו מתוכנן?

יובל: "לא. בכלל לא. אנשים חושבים שזה שואו. ממש לא. אלתור של הרגע".

נמרוד: "אני רוצה להגיד שאם זה היה מתוכנן, הייתי רוקד קצת יותר טוב. קצת פחות קרינג'י".

יובל: "אנחנו רק ברמת ה'מתי אני נכנסת ומתי הוא'".

וזה פשוט זרם לכם?

יובל: "ככה אנחנו. היינו הכי אנחנו. כל מי שמכיר אותנו אמר: מי חשב? אף אחד לא חשב. כל מי שמכיר אותנו אמר שזה היה ברגיל שלנו".

"עד שלא העליתי – זה לא נהיה סיפור"

מה קורה אחרי שאתם יורדים מהמסלול?

יובל: "האמת, לקח לזה כמה ימים. עד שלא העליתי את הסרטון של הצעידה הזאת ביחד – שזה משהו שנורא רציתי שיהיה לנו, כי זה דבר יפה שלנו בתור זוג – זה לא נהיה. רק ברגע שהעליתי, אז כולם התחילו לחקות את זה ונהיה טירוף".

אבל לך, נמרוד, זה פחות ישב טוב. אפשר להגיד שנפגעת?

נמרוד: "קודם כל, זה פוגע. אי אפשר לברוח מזה. אני משתדל לא להיפגע מאנשים שאני לא מכיר, אבל זה פוגע. קיבלנו מלא אהבה, בעיקר אהבה, אבל תמיד יש את הקומץ בצד ההפוך – והם מחלחלים עמוק. לפעמים הם מחלחלים יותר עמוק מהאהבה שקיבלנו".

"אני מאוד אוהב ביקורת. בעבודה שלי אני מקבל ביקורת מלקוחות, משקיעים, עובדים – באהבה גדולה. ממנה כל הזמן. הבעיה שלי הייתה שביקורת מועברת בדרך לא מכבדת ושפוגעים בטוהר השפה. זה מה שמאוד חרה לי. וזה גם חטפתי בבום. היא רגילה לזה, אני יום אחד קם בבוקר לתוך הדבר הזה".

יובל: "הוא לא טאלנט, הוא לא מכיר את זה בחשיפה הזאת, בהד הזה. גם אותי זה מבהיל. כשיש כאלה סערות, זה מבהיל".

"אני לוחם שלדג – ועדיין זה חודר עמוק"

מה הדבר הכי מעליב שקראת, שגרם לך לעצור?

נמרוד: "בהתחלה קראתי תגובות, והפסקתי מאוד מהר. ראיתי מלא דברים. חלק נגעו בי יותר, חלק פחות. לא ייחסתי חשיבות למה שנכתב כמו שנכתב – אבל נכתבים דברים שאף אחד לא יבוא ויגיד לך בפנים ברחוב. אף אחד לא יבוא ויגיד לך: אתה א' ואתה ב', אם הוא יודע שזה יעליב אותך".

"אני בן 35. עברתי דבר או שניים בחיים. הייתי ילד יותר רגיש, התגייסתי, הייתי לוחם ביחידת שלדג, יצאתי, עשיתי דבר או שניים בחיים – וזה עדיין חלחל אליי. חשבתי על ילד בן 14-15 שחוטף תגובות כאלה. אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם זה בגילאים האלה".

איך זה נראה בבית בערב שאחרי? אתם יושבים וקוראים תגובות?

"היא קודם כול אמרה לי: אל תיכנס לזה, אין לך מה לראות את זה, זה לא רלוונטי. ואני כמובן נכנס, כי אני רוצה לדעת מה חושבים ומה אומרים. אני נכנס וקורא, ומוצא את עצמי גולל את כל מה שהוא אהבה ולא מתמקד בו, וממש מחפש את מה שהוא לא אהבה".

"כשאתה נכנס לשם, פתאום אומרים עליך מלא דברים שהם לא אתה, או שאתה לא מסכים איתם, ואין לך איך להגיב. אתה לא יכול. זה גם לא נכון להגיב ולהיכנס לשם. היא שכנעה אותי בשלב מסוים פשוט לצאת מזה ולא להתייחס. מאז אני משתדל לעשות את זה".

הלכת לישון מבואס?

"לא. אני הולך לישון לידה, אני יכול ללכת לישון מבואס?"

"זה בא לי בגלים. פתאום אני מרגיש טוב, אני בסדר. קודם כול אני מאוד שמח שעשינו את זה. הייתי עושה את זה עוד פעם, ועוד פעמיים, ועוד שלוש, ועוד ארבע, ועוד מאה פעמים".

יובל: "היינו עושים את זה שוב, כי היה לנו כל כך כיף. כל הזמן אמרתי לו: היה לנו הכי כיף בעולם. תראה איזו חוויה מטורפת בתור זוג. מה יותר מזה?"

"לא דמיינתי כזה רעש": יובל על הטרנד וההייט

יובל, את למודת ניסיון. ביקורת, הייט – את מכירה. המקרה הזה הפתיע אותך?

"אני לא דמיינתי. אני עושה את זה בסטורי כל יום שש שנים – אני רוקדת, זו אני. אנחנו רוקדים בבית, ברחוב, בניו יורק, בארץ, בכל מקום. מי דמיין שאם אני עושה אותו דבר בתצוגה זה יעשה כזה רעש?"

"עד היום הייתי במספרה ואמרתי: וואי, איזה טירוף. תסבירו לי מה כזה מטורף, אני לא מבינה. ביקורות תמיד יהיו וזה חלק מהעניין, ובסוף אני באמת מתורגלת. אני רק נהניתי לשאוב את האהבה. אמרתי: הרמנו את כל המדינה על הרגליים, וכולם התחילו לעשות את הטרנד והחיקוי ועפו על עצמם ורקדו. מה יותר מזה? זה כל מה שאני רוצה".

ובכל זאת, הייתה גם אכזבה? זה קלקל לך את הרגע?

"כן, ברור שזה קלקל. וזה מעניין כדיון על החברה שלנו. למה זה בכלל נהיה ככה? למה ריקוד ושמחה שלנו זה בכלל משהו שצריך לדבר עליו? למה זה לא כזה 'יואו, איזה מדהים'?"

מה לדעתך כאב לאנשים שגרם להם להגיב ככה? על מה זה ישב?

"אני חושבת שהרבה אנשים כתבו שזה היה להם מביך. חשבו שזה לא מכבד את שבוע האופנה. אגב, דעות – סבבה. ואני הסברתי למה אני חושבת שזה כן מתאים לשבוע האופנה, ולמה אותנו זה לא הביך. היינו עושים את זה שוב. אז לא יודעת, באמת לא יודעת".

 "ביקורת מקצועית - סבבה. רעל - לא": סרטון התגובה

נמרוד, העלית סרטון מאוד טעון. דיברת מהלב. מה רצית להגיד שם?

נמרוד: "אני אדם אמוציונלי. דיברתי מדם ליבי. חטפתי כמה ימים כמויות של תשומת לב – לאו דווקא הייט – ורציתי לדבר על איך מעבירים ביקורת. ביקורת מקצועית זה לגיטימי לגמרי. יובל עושה את האומנות שלה בתצורה שלה, אני את שלי. יש אנשים שלא מתחברים, יש כאלה שחושבים שזה לא מכובד, לא ראוי – סבבה. אנחנו מקבלים ביקורות באהבה גדולה".

יובל: "עכשיו אנחנו שבועיים אחרי, ועדיין מדברים על זה. אתה מבין?"

כשאתה אומר "טוהר השפה" – יש מילה מסוימת שחזרה והשביתה אותך?

יובל: "'אל תתרבו', 'מכוערת', דברים על מראה חיצוני. מה זה? תגידו 'לא מכובד' – בסדר".

נמרוד: "אני באמת חושב שאנשים שכותבים את הדברים האלה לא באמת חושבים שמישהו קורא את זה בצד השני. אחרת איזה פרצוף יש לך לכתוב את זה?"

"אם למישהו זה לא טוב, שייקח את הכסף וילך"

אתה בא מההייטק. איך הגיבו שם לריקוד על המסלול?

נמרוד: "בדרך לפה קיבלתי הודעה מאחד המשקיעים שלי למייל, והוא כתב לי באנגלית עם קריצה עוקצנית: 'הכל תלוי איך אתה הולך על מסלול האופנה'. להגיד לך שזה התקבל רק בצורה חיובית? בטוח שאצל חלק לא".

"אם להיות מאוד כן, מי שלא מתאים לו שאני אפרגן לבת זוג שלי, שאני אעלה איתה כשהיא צריכה אותי, ואני אעשה את זה באהבה גדולה – מוזמן לקחת את הכסף שלו וללכת. אני אשאר כמו שאני. אני אוהב את מי שאני איתה, אני אוהב את מי שהיא גורמת לי להיות, ואני אמשיך לעשות את זה. בסוף לא ביזיתי את עצמי, זה לא שעליתי ורקדתי עם תחתונים".

יובל: "אני חושבת שזה הופך אותו להיות מנהל טוב יותר, יזם טוב יותר, איש עסקים טוב יותר. הוא דמות עגולה: אומן, פסל, צייר, דיג'יי עכשיו. כמה זה יפה שהוא עושה כל כך הרבה דברים".

אבל אם שתי דקות על המסלול יכולות להשפיע על כסף גדול, על דעת משקיעים, לא צריך לחשוב על זה מראש?

נמרוד: "זאת נקודה טובה. חשבתי על זה לפני. אם הייתי יודע שזה יהיה כזה גדול, אולי הייתי חושב קצת יותר לעומק – וגם אז הייתי עושה את זה. הכוח שיש להביא כזה ריקוד לכזאת תפוצה רחבה רק מעיד על הכוח לקדם עוד רעיונות בתפוצה רחבה – אלה גם הרעיונות שאני מקדם בחברה ובאומנות שלי".

"אני לא רואה בזה שום דבר שלילי. להפך – אם הייתי משקיע, הייתי שמח לעשות דאבל-דאון על יזם שמצליח להראות כזה כוח בריקוד של 20 שניות".

והשותף שלך? מה הוא אומר על כל זה?

נמרוד: "יש לי שותף אחד. הוא אומר: 'אני מאחוריך, אני עם כל דבר שאתה עושה'. אם הוא היה אומר לי: בוא נצניע קצת – קודם כול הייתי מעריך את הדעה, אבל הייתי שואל: אתה מחפש שותף מוצנע ועצוב, או לא מוצנע ושמח? הוא יגיד לי מהר מאוד: 'אני מעדיף אותך שמח, כי אתה מוכר יותר טוב ככה'".

"מאז שהכרתי אותה – החברה מתפוצצת"

יש קשר בין הזוגיות לבין ההצלחה של החברה?

נמרוד: "ברור. חד משמעית. אי אפשר לנתק. הייתי מנכ"ל חלש, יזם חלש, מנהל חלש לפני שהכרתי את יובל. אולי מעל הממוצע, אבל חלש ביחס למה שאני מרגיש היום. לפני שהכרתי אותה ולמדתי להעריך את עצמי, ולמדתי לא להתייחס לרעשי רקע – מה המשקיעים יגידו, מה העובדים יגידו – התחלתי להביא את עצמי יותר לידי ביטוי, גם את הצד האמנותי שלי".

"זה מה שהביא להצלחה של החברה. וככל שעובר הזמן, זה רק יותר אינטרס שלי להוציא את עצמי עוד יותר החוצה. תסתכל על המספרים של החברה. מאז השנתיים האחרונות, החברה מתפוצצת לכל כיוון".

יובל, זה עובד גם הפוך? את מרגישה טובה יותר מאז הזוגיות איתו?

יובל: "ברור. אני מקבלת הודעות על בסיס יומיומי: 'וואו, את פורחת, את קורנת'. כל מי שסביבי מרגיש את זה. זה ממש זיווג שמיימי, כמו שחברה שלי אמרה. אנחנו ממש נכונים אחד לשני. מחזקים, משלימים, מרימים חזק למעלה".

איפה פחות עובד לכם? יש את הריבים הגדולים?

נמרוד: "אנחנו רבים כמו כל זוג. ממש. על דברים קטנים וגדולים. מה שהיה לנו חשוב בתחילת הקשר – כששנינו הבנו שזה רציני – זה להתחיל ללכת לטיפול כזה, על בסיס חודשי. לנקות דברים כל חודש".

"ברוב הפעמים – אני זה שמפשל. אני פחות מתורגל בזוגיות, הייתי רווק רוב החיים עד שהגעתי אליה. אנחנו רבים, נראה לי, על מה שכולם רבים".

יובל: "על מה שכולם. על זה שהוא יכול להיות קשיח, ואני רוצה קצת יותר רוך. ואני זוכרת הכול, אז הוא לא יכול עלי – אני שולפת לו דברים שהוא כבר לא זוכר".

נמרוד: "נורא. ואז אני מבולבל, לא זוכר מה אמרתי, וזה משרת אותה. אני אומר לה: 'אני מצטער, אני מצטער'".

20 במאי 26': החתונה, השמלות - והאורחים

בואו נדבר על החתונה. מיישרים קו על התאריך?

יובל: "20 במאי 26'".

כבר התחלתם בהכנות? שמלות, מקום, מפיקה?

יובל: "מפיקה כבר יש, מקום יש. יש די ג'יים שאנחנו נסגרים עליהם. אוכל ייסגר בקרוב, בר ייסגר. שמלות – חוץ משמלות די יש".

כמה שמלות יהיו בחופה הגדולה הזאת?

יובל: "ארבע. סבבה. חתונה אחת – ארבע שמלות: קבלת פנים, חופה, ריקודים, אפטר. הגיוני. יש גם יום אחרי – ארוחת בוקר".

חתונה ענקית?

יובל: "לא. 300 איש בערך".

נמרוד: "פחות מ־300. אנחנו רוצים לצמצם – שיהיו שם האנשים שלנו, מי שאנחנו באמת מדברים איתו ורואים אותו, ומי שנשמח שיהיה שם".

"חברויות משתנות בגלים": דניאל עמית, שיינה והקבוצה

בשבועות האחרונים גם דיווחנו על כל מיני יחסים מורכבים עם משפיעניות אחרות. מה קורה שם? למה אתן לא תמיד 'בסבבה'?

יובל: "אנחנו לא רבות. חברויות משתנות. יש לי מלא חברות – יותר ופחות – ואף אחד לא מפרסם את זה. חברות משתנות, אנשים משתנים, וזה הגיוני שזה יהיה בגלים".

איפה את עומדת היום מול דניאל עמית?

יובל: "אני לא אגיד לך שהכל טוב וזה, יש התרחקות. זה פשוט כי קצת השתנינו, אני מרגישה, וזה בסדר. היא בזוגיות חדשה, היא התקשרה לספר לי עליה, אני הכי שמחתי בשבילה. ראיתי אותה מחייכת כמו שלא ראיתי אותה מחייכת, ואהבה זה הכוח הכי גדול בעולם".

"אנחנו חברות המון שנים, זה לא הייתה חברות תעשייה – זה היה אמיתי. אני עדיין אוהבת אותה, לנצח אוהב אותה".

אז למה הריחוק? קרה משהו ספציפי?

"כי החיים. פניות, זוגיות, אני בדברים שלי, היא בשלה. יכול להיות שאחרי הריאיון נשב שוב ונהיה החברות הכי טובות. אז מה, אצא פה בהצהרות?"

ואם את רואה אותה עכשיו ברחוב? אוקוורד?

"לא. אתן לה חיבוק, נשיקה. אני לא מוציאה ככה אנשים מהחיים. גם האקס שלי – אני לא מוחקת אותו. אני אראה אותו ברחוב, נתחבק, נשב לקפה. אני לא מכבסת כביסה מלוכלכת בחוץ. יש סיבה שאנשים היו בחיים שלי לתקופה אינטנסיבית, ואפשר לקחת ספייס וזהו".

אבל כשעוקבים רואים אינסוף סטוריז יחד ואז פתאום כלום – ברור שזה מייצר שאלות.

"נכון. אגב, גם אני ושיינה היה לנו שמונה חודשים כזה – היא עברה דירה, זה, פה ושם – והתרחקנו. עכשיו אנחנו שוב חברות. ולא שאלו על זה ככה".

את עדיין כותבת בקבוצה המשותפת שלכן?

"אני כותבת מדי פעם. לעיתים רחוקות. אבל היא גם לא מאוד פעילה, אז אין כל כך מה לכתוב".

כמה הודעות את מקבלת על "מה קרה ביניכן"?

"הרבה. וזה כבר תקופה, לא מעכשיו. וזה בסדר. אני לא יוצאת בהצהרות, כי אנשים תמיד יכולים לחזור ללב. ככה אני מרגישה".

"היד קלה על המקלדת": מה הם אומרים למי שכתב את הרעל

מה הייתם רוצים להגיד היום לאנשים שכתבו עליכם רעל, הייט, ביקורות קשות?

נמרוד: "קודם כל, ביקורות זה בסדר. אני ממש מקבל את זה באהבה. על דברים שהם ביקורות שמועברות בצורה לא מכבדת – שמע, אני לא חושב שאני אשנה את זה, זה קיים שנים במדיה. אבל אני כן רוצה שיזכרו שיש מישהו בצד השני שקורא".

"היד קלה על המקלדת. אנשים כותבים, שולחים, אפילו לא זוכרים. מקבלים אלף לייקים על תגובה שמשחיטה את הנפש של מי שבצד השני".

יובל: "ואם היו רואים אותנו ברחוב – היו אומרים לנו את זה בפנים? לא. זו השאלה".

איך היה לראות את החיקוי בארץ נהדרת?

יובל: "מושלם".

נמרוד: "חלום".

יובל: "זה היה מטורף. היה חיזוק של הטרנד. לא היה אותי – הם עשו רק אותו".

נמרוד: "הם לא באמת עשו אותי, הם עשו את הריקוד שלי".

עם כל הרעש, אתם עדיין קודם כול זוג. איפה הכי קשה לכם בתוך היומיום?

"אני חושב שהכי קשה זה המקומות שאני פחות מתורגל בהם – זוגיות, בית. בשביל זה הלכנו לטיפול כבר בהתחלה. כדי שלא נחכה לפיצוץ".

יובל: "אנחנו רבים על מה שכולם רבים. אבל יש לנו חוקים: לא מדברים במילים של פרידה, לא ישנים בנפרד. אני לפעמים הולכת לישון עייפה בלי לדבר, אבל זה כי אני רוצה לדבר כמו שצריך, לא על עייפות".

נמרוד: "ואז אני אוכל סיוטים כל הלילה".